המנון לג'יימס הקדוש

המימסד הפסיכיאטרי עומד נפעם. גילו איזה צמח, סנט ג'יימס, שמספק תחליף טבעי לסרוטנין. טבעי לגמרי – זה אומר שאפשר יהיה אולי לוותר על הפרוזאק.
עכשיו המון אנשים יהיו שמחים וטובי לב, אפילו שאמא שלהם עשתה להם כוויות עם מגהץ כשהיו תינוקות, או שאבא שלהם היה נכנס אליהם למקלחת ומסבן אותם, למרות שכבר היו בגיל שידעו להסתבן לבד. בולעים שלוש פעמים ביום, וזהו.
לא להאמין. לא להאמין מה שהמדע הזה ממציא. המדע זה אחלה דבר. איזה המצאות. חיתולים חד פעמיים עם קרם לחות, למשל – עכשיו, לא רק שהם סופגים יותר, ולא צריך להחליף לנודניק כל שעתיים – עכשיו אפילו לא צריך למרוח לו קרם לדרעק. כמובן שזה עלול להפר את האיזון העדין של שרשרת המזון. כל מיני אמהות שגרות בבתים מאד יפים ונקיים, ובדרך-כלל רוחצות את הידיים המון פעמים ביום, יוכלו עכשיו לרחוץ את הידיים כמה פעמים פחות. מצד שני, יכול להיות שהצמח הזה, סנט ג'יימס, יהפוך אותן פחות אובססיביות קומפולסיביות כך שהן ממילא ירחצו את הידיים הרבה פחות. סביר להניח שיהיו כמה פסיכולוגים שיאבדו את העבודה. בטח חלקם גם ייכנסו בגלל זה לדיכאון, אבל הרי הם תמיד יכולים לבלוע את הסנט ג'יימס הזה. שהוא טבעי, כמו שאמרתי.
זה מאד הגיוני כשחושבים על זה. כשכואב הראש בולעים אופטלגין. כשעצובים אוכלים שוקולד. כשעייפים שותים קפה. כשלחוצים מעשנים סיגריה. ואם אתה לא אוהב את צבע השיער שלך, או גודל האף שלך, או שאתה לא רוצה להיות גבר אלא אשה – גם אלו דברים שאפשר לתקן. המנתחים הכי מתלהבים – מה זה פה, שקדים? בוא נוריד אותם! שיני בינה? בוא נעקור אותן. תוספתן? טחול? שערות על הרגליים? זיעה? מאיפה כל הדברים האלה הגיעו?
המדע והטכנולוגיה הטובים והמיטיבים. הם נתנו לנו לחם פרוס, וטחינה מוכנה בקופסא, וטמפונים שמספיקים ל-8 שעות. דאודורנט, קרם לחות, גלולות. לא רחוק היום שבו נאכל דגים בלי עצמות, בדיוק כמו שיש אבטיח בלי גרעינים. בדיוק כמו שיעקרו את כל החתולים בתל-אביב, כדי שלא יוכלו להתרבות ולהידרס לנגד עינינו. הבגדים יהיו חד-פעמיים, כדי שלא נצטרך לכבס אותם. בדיוק כמו שלא צריך להכין את האוכל, ואפילו לא לצאת כדי לקנות אותו, כי יש טייק אווי.
וכשלא נימשך לאישתנו – כי ממילא אף פעם לא אהבנו אותה – תבוא הויאגרה-פלוס ותעשה שהוא יעמוד. מה זה יעמוד – כמו האובליסקים במצריים. כמו הגנים התלויים של בבל. הלאה כוח המשיכה. הבוז לניוטון. הלאה קופרניקוס. ואנחנו גם נראה לדארווין. נראה לו עם הנדסה גנטית שתעשה שנהיה טובים יותר. לא בעוד עשרה מיליון שנה, אלא עכשיו, ומייד. גבוהים יותר, יפים יותר, חזקים יותר, חכמים יותר, ובלי ריח של זיעה. זה יחסוך הוצאות על דיאודורנט.
ועכשיו שגילו את הגן של האלימות, אפשר לעשות שאנשים כבר לא ידפקו מכות לנשים שלהם, ואז לילדים שלהם לא תהיה טראומה כשיהיו גדולים, והם לא יכנסו לילדה שלהם למקלחת. נחזור במכונות זמן ישר לשלמה המלך, ונגיד לו – חליק, אין חדש תחת השמש? הכל הבל? סרוטנין עיוני, חסר לך סרוטנין.
יהיה לנו טוב, ממש טוב, כשנראה לפרויד שכל השטויות האלה של ההדחקות והטראומות, לא משחקות תפקיד כשיש סנט ג'יימס. ואם מישהי תהיה ממש רעה אלינו, לא נכתוב על זה שירים עצובים. אנחנו ניקח כדור, ונשקע בשלווה סטואית מחוייכת, ונאמר שהחיים יפים. והכי חשוב – זה טבעי.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • נעמה   ביום 16 במאי 2003 בשעה 23:08

    http://www.mothernature.com/shop/detail.cfm/sku/95803

  • שרון ש.   ביום 20 במאי 2003 בשעה 11:36

    בהתחלה היה סמרטוט בד ורוד.
    השתמשנו בו, ואז סחטנו וייבשנו למחר.
    אבל החיידקים איימו עלינו!
    ואז באו מגבוני נייר. השתמשנו, וזרקנו לפח. סטרילי.
    אבל אז התרעמנו בגלל איכות הסביבה, ובגלל זה ייצרו בשבילנו "סנו רב מגבת", שהוא מגבון נייר חד פעמי שאפשר לשטוף ולייבש למחר.

    ולמה כל זה? כי אנחנו מאוהבים בחידושים. לא בגלל שאפשרות אחת עדיפה על אחרת.

    ואגב, ברצינות, לטריומף יש עכשיו חזיה עם קרם לחות.