הסטארט-אפ של באטמן

הטקסט הזה נכתב ופורסם לפני קרוב לשלוש שנים. נזכרתי בו בגלל X-Man 2, שמשחק בימים אלה (תרתי משמע), וגם הוא מבוסס על סדרת קומיקס שפורסמה בין השאר ב"בוקי" עה"ש (ראה בהמשך).
הרבה דברים קרו בשלושה השנים האלה. המילה "סטארט-אפ" הצטננה קצת בזמן שחלף, וכבר לא לוהטת כמו פעם. הביטוי "מתעשר צעיר" הוא משהו שלא שמענו הרבה זמן (היו פעם כאלה. היום מכנים אותם "מובטלי הייטק"). לו הייתי כותב את הטקסט היום, מלבד לכתוב אותו (כנראה) הרבה יותר טוב, הייתי מן הסתם מעניק לבאטמן תואר שכולל את המילים "ננו" או "ביו". בכל אופן, אני נוטה עדיין לחשוב שהתזה תופסת (החבר אוריבה שמבקר כאן לפעמים, מוזמן להביע דעה מלומדת).

באטמן הוא סטארט-אפיסט
על מדע בדיוני, קומיקס, והנדסה גנטית

אנחנו עוברים תהליך של התכנסות לתוך עצמנו. לעיסוק אובססיבי במה שאנחנו מסוגלים לעשות, במה שטמון בנו. אנחנו, ויצירי כפינו – מי יחסל אותנו קודם?

מי יותר חזק, סופרמן או באטמן? אם אנחנו מדברים על קולנוע, אני חושב שבשנים האחרונות התשובה ההולכת ומסתמנת היא באטמן. סופרמן זה "לילדים", אולי כי רובנו מעדיפים את הטכנולוג על החייזר. ואיך אפשר בכלל להשוות בין קסמו של ה"מתעשר הצעיר" ברוס ויין, לאפרוריות של קלארק קנת? הוא חנון, אפילו לא פריק רציני, או האקר. ומצבו טוב בהשוואה לגיבורי קומיקס אחרים, שלא עברו אל מסך הקולנוע, ואיש אינו מכיר אותם היום כמעט. אתם יכולים לטעון שאלו רק גיבורי קומיקס, אבל יכולת השרידות שלהם בעולם האמיתי מלמדת כנראה משהו על איך שאנחנו רואים את עצמנו.
"בלתי שביר", סרטו החדש של ברוס וויליס שמוצג בבתי הקולנוע לאחרונה, מעלה רעיון מעניין בדבר המקורות ההיסטוריים של גיבורי הקומיקס. לשיטתו, מדובר בגיבורי מיתולוגיות עתיקות, שמגלמים יותר משמץ של אמת. עם הזמן, הם קיבלו אמנם גוון בדיוני משעשע, ועטו גלימות צבעוניות. אבל האם ייתכן שמוקדם, לפני שתהליך הוולגריזציה הזה החל, הם היו אכן חלק טבעי מהנוף האנושי? תחשבו למשל על גוליית, ושאר הענקים התנ"כיים – האם ייתכן שהיו אלו פשוט מקרי קצה גנטיים? והאם הכיוון אליו ההנדסה הגנטית מושכת איננו הכיוון הזה בדיוק?

·

המדע הבדיוני נתפס פעם, גם הוא, כמין יציר פולקלור צבעוני. אבל הוא בדרך-כלל לא היה קשור בעבר אלא עסק בעתיד, ואולי בגלל זה ההירתמות שלו לתחומים מעשיים הייתה אינטואיטיבית יותר. הוא התחיל כמשהו דמיוני לחלוטין, והופך עם השנים לאקטואליה. הטכנולוגיות שצייר הופכות בהדרגה למתקבלות על הדעת. הגיבורים המופרכים שלו קורמים עור וגידים. יותר מסופר או שניים שבחרו בעתיד רק כתירוץ, גילו שהפכו לפוטוריסטים בעל כורחם.
המדע הבדיוני איננו רק שדה ניסוי לטכנולוגיות שטרם הומצאו. זהו גם תחום שבו רעיונות מועדים להתפתח ממשחק מחשבתי לדיון ציבורי. הקוד האתי שתוכנת לתוך הרובוטים של אסימוב, הוא בדיוק מה שחסר לאלו שבסרט בלייד ראנר, ובדיוק מה שהשתבש אצל המחשב HAL מאודיסיאה 2001. פעם היו אלה רק סיפורים שמאתגרים דמיון, ודיון מוסרי, אקדמי לחלוטין. היום ברור לנו שמתישהו ניאלץ להתמודד עם הבעיות הללו. אפילו רעיון כמו הכלאה גנטית בין אדם לחיה לא נשמע עוד דמיוני (ע"ע הספר נורסטריליה של קורדויינר סמית', שמתאר עולם שבו הכלאה בין אדם לעטלף, למשל, היא עניין יומיומי). ומה בקשר להכפלת תוחלת החיים, שכפול של בני אדם, גידול איברים מלאכותיים, אנשים ביוניים?
זה וודאי לא מקרה שהכל מוביל בסופו של דבר לבינה מלאכותית, רובוטיקה, והנדסה גנטית. אולי זה בגלל שאף גזע מכוכב אחר לא טרח עדיין להציג בפנינו את עצמו. ואולי בגלל שיש היום פחות אנשים שחולמים לטוס לחלל מאלו שחולמים על ערכת קולנוע ביתי. גם סיפורים על חייזרים וחטיפות על-ידי עב"מ נשמעים לעיתים פחות תכופות. הטכנולוגיה עוקבת אחרי המדע הבדיוני, בדיוק למקומות בהם הוא עוסק בנו. אנחנו עוברים תהליך התכנסות לתוך עצמנו, לעיסוק אובססיבי במה שאנחנו מסוגלים, במה שטמון בנו. אנחנו, ויצירי כפינו, ומה שהם ואנחנו נעשה לעצמנו. מי יחסל אותנו קודם – אנחנו או הם? זה תמיד נגמר ביום הדין, גוג ומגוג, או סתם פלישה מהחלל. או באג 2000.

גיבורי הקומיקס – האם הם מספרים על העבר שלנו, או מציגים את כמיהותינו? והמדע הבדיוני – האם הוא חוזה את העתיד או עוזר לעצב אותו? אולי הם פשוט משקפים את התרבות שלנו, את עולם המושגים שלה, את הכיוון אליו היא נעה ממילא.
מישהו זוכר את "בוקי" או את "פנטזיה 2000"? הראשונה, סדרת חוברות מיתולוגית, הכירה לי את כל גיבורי הקומיקס. האחרונה, סדרת חוברות מאוירת ומופלאה, הייתה הפתח שלי לעולם המדע הבדיוני. גם המחשב האישי הראשון שלי, עם הדמויות המצוירות ומשחקי החלליות, נראה כמו כיף תמים. אח שלי הסביר לאבא, ש"מחשבים זה העתיד". אבל אני חושב שאהבנו מחשבים, בעיקר משום שהם ידעו להפיח חיים בקומיקס ובסיפורי המדע הבדיוני. עשרים שנים אחרי, קשה הרבה יותר למצוא חוברות קומיקס, וכמעט בלתי אפשרי למצוא חוברות מדע בדיוני. מגזין מחשבים מונח כמעט על כל דוכן.

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • טל ג   ביום 11 ביולי 2003 בשעה 8:10

    הטענה בהחלט נכונה.
    אבל יוצא הרי בימינו "חלומות באספמיה", שהוא מגאזין מד"ב/פנטזיה לא רע בכלל (לטעמי).
    ולגבי קומיקסים, שלא נדע…