רגע אחרי המהפכה

הטקסט הזה נראה מאד אקטואלי. הצרה היא שהוא נכתב ופורסם לפני כמעט שנתיים, וזה כמעט כואב לחשוב איך כלום לא השתנה. מצד שני, נדמה לי שזה גם נותן קצת פרספקטיבה. מכניס את המחשבות לא רק לפרופורציות הנכונות אלא גם למקצב הנכון.

————
"מהפכה" הפכה לאחת המילים השחוקות ביותר בשפה. היא מכרה יותר מדי אנשים ומוצרים, ופרנסה יותר מדי פוליטיקאים ויחצ"נים. אם מתרחשת כאן מהפכה, היא תהיה דומה יותר למהפכת הדפוס מאשר למהפכה התעשייתית
 
בשנת 1790, בעיצומה של המהפכה הצרפתית, פרסם הוגה הדעות הבריטי אדמונד בארק (Burke) את הספר "Reflections on the Revolution in France". בספרו הוא כינה את המהפכה הזו "שבר בהיסטוריה", וצפה את כישלונה הגמור. מנהיגי המהפכה הצרפתית, ניסו לבטל מערכת פוליטית שלמה ולהחליף אותה בין לילה. הדבר הזה לא ייתכן, אומר בארק, משום שמערכות פוליטיות קיימות מייצגות שלב באבולוציה החברתית העומדת מאחוריהן. החברה, כל חברה, היא מוצר היסטורי שאוצר בתוכו חוכמה אנושית, מסורת וניסיון. היא יכולה להתפתח רק באמצעות רצף הדרגתי של שינויים – לעולם לא בין לילה.
מאתיים שנה מאוחר יותר, בארק נחשב לאבי המחשבה השמרנית, וספרו נחשב מופת לאנשי רוח, אנשי מדע ומדינאים. באותה מידה שהתנגד למהפכה הצרפתית, הוא תמך במלחמת העצמאות של ארה"ב, וצפה את הצלחתה. זאת מפני שהחברה האמריקנית, לשיטתו, הגיעה לרמת הבשלות המתחייבת. מאה שנה לאחר מותו, הסבירו חסידיו את כישלונה העתיד לבוא של המהפכה הקומוניסטית. הם נעזרו לשם כך בניתוח המרכסיסטי, לפיו רוסיה הייתה המקום האחרון שבו המהפכה הזו צריכה הייתה להתרחש, משום שהיא לא עברה עדיין מהפיכה תעשייתית ומהפכה בורגנית. אי אפשר, הם אמרו, לדלג על השלב הזה בדרך לקומוניזם – וזה בלי להתייחס כלל לשאלה האם הוא טוב או רע. 

בימינו, "מהפיכה" הפכה לאחת המילים השחוקות ביותר בשפה. היא מכרה יותר מדי אנשים ומוצרים, ופרנסה יותר מדי פוליטיקאים ויחצ"נים. בסופו של דבר, משבר ההייטק קבר את המהפכנות מתחת למפולת המניות והמילים, והשאיר מעט מאד מוטיבציה לשינוי.
האם "מהפיכת המידע" נכשלה? אין ספק שההתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות הייתה נמרצת מאד. אבל הצמיחה הכלכלית שהביאה (אולי), לא דומה לשינוי הדרמטי שחוללה המהפכה התעשייתית, למשל. באופן תיאורטי מאד, היינו אמורים לראות שינוי ביחסי הכוחות הכלכליים בעקבות העובדה שהמידע הפך ל"הון". התנועה החופשית של המידע, אמורה הייתה לשנות את פני הפוליטיקה. עצם העובדה שאפשר להתווכח האם זה קרה, או עד כמה זה קרה, מעלה ספקות גדולים מאד בקשר למהפכה הזו.
"מהפכות" מתרחשות ומצליחות רק כאשר הן מעוגנות בתהליכים חברתיים ממושכים. הניתוח החברתי-כלכלי המבריק של מארכס, הסתיים בתחזית כושלת לפיה היינו אמורים היום לחיות בעולם קומוניסטי. הביקורת העיקרית עליו, אומרת שהוא החמיץ את המרכיב הפסיכולוגי במשוואה. הוא ציפה שהפרולטריון יתרושש, יתקומם, וישתלט על אמצעי הייצור, משום שזה נראה הדבר ההגיוני לצפות לא. זה לא קרה. מה שכן קרה, הן מהפכות קומוניסטיות כפויות במדינות בתר-תעשייתיות. הכלכלנים הליברליים אומרים שזה לא עמד במבחן המציאות הכלכלית, אבל האמת היא שזה לא עמד אפילו בכללים שהתווה מארכס.

גם מהפכת המידע לא עמדה בכללים שעמדו בבסיס ההגדרה שלה עצמה. אינטרנט מעולם לא הייתה אוטוסטרדת מידע. אוטוסטרדה היא אפיק תנועה מהיר, ציבורי, ופתוח לכל – ואינטרנט רחוקה מלהיות כזו. אינטרנט לא נועדה להיות מסחרית, ולכן זה לא מפתיע שעד היום אף אחד עוד לא מצא איך לעשות ממנה כסף. הניסיון לרתום את העגלה לפני הסוסים, נראה מלהיב, אבל אפשר להבין מדוע זה לא זז – כי שום דבר לא קורה בין לילה, ועוד כנגד ההיגיון שיצר אותו. 
מה שקרה בכל זאת, וממשיך להתרחש גם עכשיו, היא אבולוציה מתמשכת של עולם המושגים שלנו. אנחנו הולכים בכיוון של עולם עם הרבה פחות צורות של מונופול ושל קניין – כשהקורבנות הראשונים, באופן טבעי, הם הקניינים הרוחניים. עולם שבו בעל המאה הוא לאו דווקא בעל הדעה, משום שישנה תעבורה בלתי נשלטת של אינפורמציה, שהאתגר האמיתי הוא בלסנן אותה לא בלהשיגה. זה אומר שיש חשיבות לאיכות התוכן ולא לכמות שלו, לידע ולא רק למידע. וזה אומר, אולי, שיום אחד תבונתם של המעטים תהיה חזקה מכוח הזרוע של הרבים.
זה נראה דומה יותר למהפכת הדפוס מאשר למהפכה התעשייתית. לכן סביר שנראה קודם כל תמורות חברתיות ופוליטיות ורק אחר-כך תמורות כלכליות גדולות. וזה יכול לקחת שנים רבות. בינתיים, עם שוך הסערה הכלכלית הנוכחית, נחזור לצמיחה מאוזנת ומתונה יותר. לפי רוב התחזיות, זה יקרה בתוך שישה עד שמונה-עשר החודשים הבאים. בדיוק פרק הזמן שבו אפשר לקחת רעיון טוב, להקים איתו סטארט-אפ, ולקחת חלק אמיתי ברפורמות הקטנות שירכיבו את המהפכה הגדולה. לאט ובהדרגה כמובן.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • נעמה   ביום 16 ביולי 2003 בשעה 21:17

    "מחשבות על המהפכה בצרפת".
    תרגום אהרן אמיר, מבוא יורם ברונובסקי, הוצאת שלם,ירושלים התשנ"ט

  • איתן כספי   ביום 16 ביולי 2003 בשעה 22:51

    נכון, האינטרנט הוא עדיין לא גורם ל"בין לילה", אבל הוא בהחלט צעד בכיוון.

    הוא האמצעי הראשון שמאפשר לך תקשורת המונים מיידית אשר יכולה להיות מיוצרת על ידי אנשים פרטיים. כל אחד הוא פוטנציאל להפיכה, אפילו אם זה כרגע בעיקר תיאורטי (וגם מתחיל להיחסם על ידי הממשלות השונות).

    זוכר את האתר של CNN (לא פרטי, אבל כדוגמה קטנה לסוג של מהפכה) שנפל ב-11 בספטמבר?
    בבת אחת רוכזה תשומת הלב של רוב הגולשים לנושא אחד ולאתרים מעטים.
    המסר הועבר לכל העולם תוך שעות, אולי אפילו דקות.

    כמו כן, גם צריך לסייג: לא כל מהפכה היא במובן של שליטה ושלטון. יש מהפכות שהן רק תודעתיות.

    וחוץ מזה, כמו תמיד – אנשים קולטים, מעכלים ומשתנים הרבה יותר לאט מאשר המשווקים / פוליטיקאים היו רוצים. מה לעשות, אנחנו עדיין לא מחשבים.

  • אבי   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 8:40

    עד כמה שידוע לי, אוטוסטרדות הן לרוב כבישי אגרה…

  • עומר   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 8:50

    ההצדקה של ברק למהפיכה האמריקאית הייתה כיוון שהשלטון הבריטי שם לא היה מוצדק ולא מטעמים של התפתחות. הוא היה שמרן והאמין בשימור המסורת, תוך ביצוע שינויים הכרחיים. הוא לא היה מרקס שדיבר על שלבים בדרך לגאולה.
    מהפיכת הדפוס לא הייתה עניין קטן ואל יקל הדבר בעיניך.
    מהפיכת המידע יצרה יותר שינוי ממה שאתה חושב, אם כי מהפיכת המידע אינה מתחילה באינטרנט – זהו שיאו של עידן המידע. מהפיכת המידע יצרה מעמד בינוני חזק משמעותית שכוחו נעוץ בכך שכוח עבודתו הוא המניע המרכזי של הכלכלה ולא אמצעי הייצור.
    טרולילו

  • שוקי   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 10:40

    אני לא מסכים עם שום דבר ממה שאמרת, ובעיקר חושב שלא הבנת את מה שאמרתי אני.
    גם מארכס וגם בארק היו מטריאליסטים מושבעים, שונאי-מטאפיזיקה. בארק לא עושה ניתוח ערכי אלא ניתוח רציונלי, וקובע ששינוי אמיתי בא מתוך המערכת הקיימת – לכן הוא אבי השמרנות. בכלל לא משנה אם הייתה לו סימפטיה לאמריקנים. מארכס בשום אופן לא מדבר על "גאולה" במובן שאנחנו מכירים. ממלכת החירות שלו היא לא משהו בעל משמעויות דתיות.
    מהפכת הדפוס היא לא דבר קטן בעיני, להפך – אני חושב שהיא חשובה יותר מהמהפכה התעשייתית. זה שמשהו לא קורה "מהר", לא אומר שהוא פחות חשוב, ולשיטת בארק אולי אומר שהוא חשוב יותר.
    אני האחרון לטעון שמהפכת המידע לא השפיעה או לא משפיעה. אבל אני חושב שאנחנו ממש בתחילתה. לא כרונולוגית, כי לא מדובר בתהליך שמתפתח לינארית. מהפכת המידע לא התחילה בשנות התשעים, ויכול להיות שהחלקים המכריעים שלה יקחו הרבה פחות זמן, כך שאנחנו אולי קרובים יחסית לסופה הכרונולוגי ובכל זאת לא ראינו כמעט כלום. אנחנו חיים בעולם שעדיין מונע הרבה יותר על-ידי הון פיזי. עולם שיוצאים בו למלחמות על נפט, לא למלחמות על אינפורמציה.

  • עומר   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 11:34

    מרקס דיבר על התפתחות דיאלקטית לעבר יעד סופי (שאני קורא לו גאולה. מנקודת המבט שלי זו השקפה דתית לא פחות מהשקפות אחרות). ברק דיבר על התפתחות לינארית לעבר יעד לא ידוע. ברק התבונן אל העבר ומרקס אל העתיד. כל קשר ביניהם מקרי בהחלט.
    זה נכון שאנו מונעים על ידי הון פיסי, אך התפתחות המעמד הבינוני והתעצמותו אינם עניינים שניתן לבטלם כחסרי חשיבות. זה שלא יוצאים למלחמות על אינפורמציה בכלל לא קשור. מהפיכת המידע (שבכלל ראוי לומר מה נתנה ומה הפכה) הפכה את ייצור ההון מאמצעי ייצור בלבד קשה יותר משמעותית ואגב כך הפכה את הגורם האנושי למשמעותי הרבה יותר. דוגמא פשוטה לכך היא כל סוגיית האופציות לעובדים – זו חלוקה של הון פיסי בתמורה לקבלת הון אנושי.
    ואגב, אין מלחמה על מידע כי כולו מרוכז בעולם המערבי בעוד שההון הפיסי מרוכז בעולם הערבי/אפריקה. מקרה של הגורל ולא אידיאולוגיה מנצחת.
    שאלה, מהפיכת הדפוס הייתה יותר איטית מהתעשייתית?

  • אבי   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 12:47

    מהפכת המידע עדיין לא הפכה על פיו את מאזן הכוחות בין המעסיקים למועסקים, פשוט מפני שהמידע – כמו ההון לפניו – נמצא אצל המעסיקים.
    המידע הזה, למי שתוהה, אינו כיצד לכתוב פונקציה כזו או אחרת, או לקנפג איזה ראוטר, אלא איך לעשות עסקים.
    עד שהמועסקים לא ילמדו לעשות עסקים, הם יעבדו אצל מי שיש להם את המידע הזה – המעסיקים.

  • עומר   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 15:15

    ברגע שיהיה להם את הידע הם יהיו מעסיקים, ומכיוון שהידע לא יהיה תמיד אצל כולם לעולם לא נהפוך את מאזן הכוחות. אלא שהנקודה היא שאת הידע הזה לא ניתן להעניק בירושה ולכן, לדוגמא, רוב העסקים המשפחתיים נאלצים להפנות משאבים לרכישת משאבי ניהול או פשוט קורסים. המיעוט מצליח לשרוד תוך שימור הונו וללא רכישת תשומות ניהול.
    למעשה, אתה מחזק את טענתי כי הידע הוא מרכיב מאוד חשוב בעולם העסקים כיום. זה נכון שלא כולם נגישים אליו באותה המידה, אך הוא הרבה יותר נגיש מהון חומרי.

  • שוקי   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 17:30

    במקום להוסיף תגובה אני מעלה את זה כפוסט חדש. פשוט ארוך מדי ולא צריך להפחיד אנשים אחרים שאולי יהיה להם משהו משלהם לומר. חוצמזה שזה נושא מעניין בפני עצמו.