שמחת גורי החציל

אנחנו אוהבים גורים. כולנו. המדענים מסבירים שזו תופעת לוואי טבעית של הברירה הטבעית. החזק שורד, והמתאים שורד, וגם זה שחושבים שהוא חמוד שורד – לבעלי חיים חמודים היה תמיד סיכוי טוב יותר לשרוד בסביבתנו, כי במקום לאכול אותם שיחקנו איתם. משהו כזה.
כך יוצא שאנחנו אוהבים גורים – של כלבים, חתולים, פילים. מחקרים חיזקו וביססו את העניין הזה מכל הכיוונים: אנחנו אוהבים גורים, בגלל שהם גורים, בלי קשר למה שיהיו כשיגדלו. אפילו גורי נחשים נראו חמודים לרוב האנשים שהשתתפו במחקרים האלה של המדענים. אפילו גורי קרנפים וחולדות ועכבישים. רק גורי גו'קים אנחנו לא אוהבים, אבל זה כנראה כבר קשור לאיזו תופעה אבולוציונית אחרת.
אני, כמו כולם, אוהב גורים של כמעט כל דבר. בתור חובב ירקות ופירות, אני אוהב גם גורי ירקות. זה כנראה קשור לצד הנשי שלי – שמתי לב שבדרך-כלל אלו הנשים שאוהבות גזר גמדי, תירס גמדי, תפוז סיני, עגבניות שרי, כרוב ניצנים (לנשים יש גם נטייה מובחנת יותר לאהוב אספרגוס, לבבות דקל, לבבות ארטישוק, וכו' – אבל זה כנראה קשור לאיזו תופעה אבולוציונית אחרת. הצד הזה של הצד הנשי שלי, אגב, לא מפותח כל-כך).
בכל אופן, אני אוהב גורי ירקות מכל מיני סוגים, אבל יש סוג אחד שחביב עלי יותר מכולם: גורי החציל. אתם יכולים לטעון שזו גוזמא שלי, ואין בכלל דבר כזה "גורי חציל", אלא רק חצילים קטנים וחצילים גדולים מהם. אבל קשה להתווכח עם התמונה שהבאתי כאן: תמונה נדירה של משפחת חצילים.

משמאל לימין: אבא חציל, אמא חציל, חצילודוויג, חציליאון וחצילימור.

את אמא חציל, שנייה משמאל, קל לזהות. לידה אבא חציל. לימינם, בסדר מופתי, ניצבים שלושת גוריהם – שנים חצילים צעירים וחצילה תינוקת.
כמו אבא ואמא חציל, הם חלקי עור וענוגי בשר. בשלב הזה של חייהם הצעירים הזמן עוד לא נגע בהם (לרוב הירקנים הם מגיעים, למרבה הצער, בשלב מאוחר יותר שבו הם מתחילים להתקמט). בניגוד לאבא ואמא קשי היום, שאולי יש בהם קצת מרירות וגרעינים, בגורי החצילים שלי יש שמחת חיים ילדותית ותמימה. בעיקר מאז עשיתי את איחוד המשפחות הזה.
בפעם הבאה שאתם הולכים לירקן, שאלו אותו. חפשו את הגורים, כי הם חמודים – כמו כל הגורים כפי שכבר סיכמנו – וכי הם יגרמו לכם שמחה ועונג. אין כמו טפיפות רגליים קטנטנות של גורי חציל ברחבי הבית.
מוקדש בהערכה גדולה למאלף החצילים הדגול נירמו, מורה ומחנך, אם ואחות, והאיש שחציליו מחשבים את קצם לאחור לצלילי המוסקה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • morcarmon   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 0:09

    על גורי קישואים.

  • אבי   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 0:35

    מקרש החיתוך

  • גילעד   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 0:57

    חמישה חצילים ואף אחד מהם לא סיני? נוגד את הסטטיסטיקה, חוששני.

    ואת חצילאמא הייתי מכנה "חצילופז". כנראה שאני תחת השפעה.

  • יורם קופרמינץ   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 2:58

    תגיד לי אתה, כי שוקי נראה לי מרוב אהבה הוא השמיט פרט חשוב, ולך תדבר עם מישהו מאוהב. אז איך בדיוק יודעים להבדיל בין אבא חציל לאמא חציל?
    אני יודע לא מגיע לי תשובה, אבל אני אתקשר.
    מבטיח. אתה בליבי.

  • טל ג   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 6:00

    כך מובלת משפחה נוספת למקום שבו השמש (או בשביל שוקי: החמה) מעולם לא שקעה… (תשמעו, אם היא לא זרחה שם, אז היא גם בטח לא שקעה…)

  • דרור בורשטיין   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 13:41

    פעם שנאתי חצילים, ויום אחד הית הלי ההתגלות. אכלתי אצל חיים כהן חציל קלוי בטחינה. אני לא יודע אם אני צריך לספר על זה. מאז, כמו כל חוזר בתשובה, הפכתי לקנאי של חצילים. אני מארגן סדנאות החזרה בתשובה שבהן מוכחת באופן מדעי עליונותו של החציל על פני כל הירקות (איני קיצוני כמו כמה מהקולגות שטוענות לאלוהותו של החציל בבשר ממש). עוד למדתי מחיים כהן, מתוך ספרו החשוב שיצא בהוצאת "בבל", את המתכון ללחמה בעג'ין, פיתות קטנות עם חצילים מטוגנים וגבינה בולגרית.
    זהו, אמרתי את זה.

  • שוקי   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 13:46

    כל הירקות שווים אבל יש ירקות שווים יותר. החציל הוא התגלמות רוח האדם בחומר ההיולי.
    לחאם בעג'ין לא מוכרח (למרות שמומלץ) להגיע עם חצילים. נדמה לי שבמקור הוא בכלל מגיע עם בשר עליו (לחאם זה בשר). אפשרות אחרת היא שמדובר בתחליף של עניים למנה עיקרית מבוססת בשר – כמו לחם צפתי או בורסקטה ודומיהם.

  • חנן   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 16:18
  • עומר   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 17:01

    בתור מי שמצהיר על עצמו כבר סמכא בחצילאות (ולפחות בעל חגורה שחורה שוקי 9 (שזה המקבילה של דן 4 בקראטה). אני מצפה כי כשאתה פותח במונולוג ווגטטיבי נלהב שכזה בעל יומרות מהפכניות בתחום התזונה האקס חצילאית מולטי ספיסיאלית של קוראיך, תלווה את כתיבתך במתכון, שלא לומר מתכונים מספר, מעולמך החצילאי. שכן ברור לכל בר דעת שלא כל מה שניתן לעולל לאבא ואמא ניתן לעולל לעוללים. ובכלל, לומר סתם כך לאנשים לגשת לירקן ולחפש חצילים, רק לשם חיפושם נוגד את האמנה הבינלאומית להגנה על חצילים במצוקה, האמנה היחידה שנוגעת לזכויות ושמדינת ישראל חתומה עליה. זה ממש פשע כנגד האנושות, שלא לומר ג'נוסייד חצילאי, לקנות חצילים ולתת להם לחשב את קיצם לאחור עד הרקבם כליל.
    יובא המתכון לאלתר או שאגיש נגדך תלונה במשטרה על התעללות, הזנחה והסתה לרצחציל!
    שבת שלום.

  • שוקי   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 17:38

    מה… אתה רוצה לאכול אותם??? איך אפשר לאכול יצורים תמימים וקטנים כאלה?! אני נאלץ לצטט את נירמו (מקווה שזה בסדר נירמו):
    "הבאתי פעם למישהי חציל ננסי לדייט ראשון. היא אכלה את הכבד שלו עם קצת שעועית ויין קיאנטי נחמד. פלקשקשקשקשקקש"

  • טבורית מצויה   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 23:15

    בנתונים ששחררה המועצה לשלום הירק, התגלו נתונים סטטיסטיים מחרידים על גורלם של גורי חצילים שנמסרו לאימוץ למשפחות אומנות, יהודיות וערביות, ברחבי הארץ. ברב המקרים נמסרו הגורים תמורת תשלום לא רישום חוקי.

    דובר המועצה לשלום הירק, אנדרי ספרגוס, נאם באוניברסיטת ריגה ביום חמישי. "למעלה מ-90 (תשעים!!) אחוזים מהחצילים נשחטים באלימות ובאכזריות", אמר. "במקרים רבים פוזר מלח והוזלף מיץ לימון על פצעי גורים גוססים לעיני הוריהם". במהלך הנאום הוקרנו על מסך ענק תמונות מצמררות בצבעים עזים המעידות, יותר מאלף מתכונים, על מקרים קשים של חיתוך בסכין, חריכה בתנור, וכן צילום מבעית של קורבנות טיגון המוני בשמן עמוק. זאת על רקע "לאב מי דו" של החיפושיות הקצב.

    בין עשרת האחוזים שהושארו בחיים על ידי שוביהם, סיפר א. ספרגוס, נפלו רבים מגורי החצילים קורבן למעשי אלימות מינית מזעזעים, ואחרים הוזנחו בצורה פושעת, כשגופותיהם נזרקות ללא קבורה ואמירת קדיש. מר ספרגוס הוסיף כי מצב המלפפונים אינו טוב יותר. הוא עודד מדינות, ארגונים ויחידים התומכים בקהילת הירק העולמים לצאת למאבק ולשלוח הרבה כסף לחשבון המועצה בשווייץ.

  • טבורית מצויה   ביום 25 ביולי 2003 בשעה 23:19

    חלק מאשכיהם של עודאי, קוסאי והנכד של שליט עירק לשעבר סדאם חוסיין, כפי שהוצגו במסיבת העיתונאים שנערכה ביום ה'. דונאלד ראמספלד קרן מאושר לפני המצלמות ואמר "אם זה לא נשק ביולוגי, אני לא יודע מה כן". ממשלת ישראל בירכה רשמית את ג'ורג' בוש ג'וניור ושאר החוגגים.

  • אבי גיא   ביום 27 ביולי 2003 בשעה 23:15

    בימים טרופים אלה, כשהאויב מבחוץ ומבפנים בא עלינו לכלותנו, אתם עוסקים בדברי הבל כאלו כמו גורי חצילים?בושו והכלמו לכם קניבלים זוללי חצילים המוסיפים חטא על פשע וזוללים את גוריהם בראש חוצות.איך לא תבושו אתם העושקים אלמנות ויתומים הפושעים בג'נוסייד השמדת עם החצילים.אתם הזוללים גם את הגורים הרכים שלא פשעו ,מכחידים את דור ההמשך של הירק המפואר הזה!!!.

  • שחר   ביום 28 ביולי 2003 בשעה 13:26

    ירק תאווה, עתיר חן והדר!
    עלי לציין כאן בפני כולם את שלמי תודתי הנצחית לשוקי אשר לפני שנים ספורות, הוא ורעו הטוב הכריחו אותי לבוא אל מקדש החציל אשר ברמת גן ומאז ראיתי את האור.
    הוד מעלת אמי אשר, עקב מוצאה מארצו של סדאם, אמונה על אומנות ביתור החצילים הסכימה להחזיר אותי לירושה רק לאחר שינוי זה בהרגלי אכילתי, כך שמסתבר שהחציל מגיע לרבדים כה עמוקים שאף חסה לא תוכל להם.

  • שירה   ביום 11 במאי 2004 בשעה 20:13

    חצילים?! וואו…. זה ממש מפליא. אף-פעם לא חשבתי שאפשר לאהוב חצילים…..