תהילת הלב האבודה

ליפנים האלה יש מין קטע עם סדרות אנימציה מבוססות סיפורים איטלקיים – הלב, פינוקיו. מה זה משנה. לוקחים איזה ילד עם עיניים עגולות, תוקעים לו חיית מחמד נודניקית (בלה/קופיפו, סיים אול שיט) ושולחים אותו לדרכים.

זה, אגב, לא מקרה שהן תמיד נראות אותו הדבר. ניפון, החברה היפנית שעשתה את "הלב", היא גם היוצרת של "פינוקיו", "הדבורה מאיה" וב-1999 הפיקה סרט אנימציה שעסק במרקו (עוד מידע בערך המרתק באתר TV Classic). ומכיוון שהנושא הוא מרקו, הילד מגנואה, קראו לסרט "מרקו". לא "הלב" – הסדרה "הלב" בכלל לא עוסקת במרקו אלא בלב שלו. הלב הוא הגיבור.

 

היו לי לא מעט ויכוחים בעניין הזה עם כלמיני אנשים. לרובם היה קשה להתמודד עם האמת הפשוטה והכאובה, והם טוענים שהסדרה עסקה במרקו ובחיפוש שלו אחרי אמו. אני חושב שזו שטות כמובן – הסדרה עוסקת בלב, הלב של מרקו, ובחיפוש שלו אחרי אמו. נכון, הסיפור המקורי בספר "הלב" של דה אמיציס, אכן עסק במרקו. אבל הרי כל קשר בין הספר לבין הסדרה הוא מקרי בהחלט. אולי במקור הסיפור עסק במרקו; בסדרה – הוא עוסק בלב.

בואו נתעכב רגע על שיר הנושא:
"כמו הים, כמו לב הים, ליבו של מרקו סוער בו
הוא יורד לחוף, יורד לחוף, מביט למרחב
כי ליבו שלו, שם במרחקים
והלב, הוא רוצה אל אמא"

מי רוצה אל אמא? הלב, אין בזה ויכוח. ואם "הוא", הלב, רוצה אל אמא, אז זה לא מפתיע ש"הוא יורד לחוף, יורד לחוף, מביט למרחב".
מי יורד לחוף, מרקו? לא ולא! זהו הלב שיורד לחוף. הלב רוצה אל אמא ולכן הלב יורד לחוף ומפליג למרחב. וכמובן, לא מדובר באמא של מרקו אלא באמו של הלב!
העירו לי כבר שללבבות אין אמהות. אני לא מקבל את זה – מדובר בסדרת אנימציה לעזאזל, אז אל תחפשו היגיון. דבורים שעוזבות את הכוורת כדי לעשות חיים כמו הדבורה מאיה ראיתם? אפרוחות בשם בלה שרצות וצועקות "חכה לי, חכה לי" ראיתם? בסרטי אנימציה הכל לגיטימי, כולל לב שיוצא לחיפוש אחרי אימו. רעיון מטומטם קצת, אבל לגיטימי בעולם הפנטזיה האנימטורי.
החברה שלי טוענת שהלב אינו ישות נפרד ממרקו, ולראיה – אף פעם בסדרה לא תראו את הלב בנפרד ממרקו. אז מה – גם במערבונים לעולם לא תראו את הרוכב נפרד מסוסו, ולמרות זאת איש אינו חושב שהסרטים הללו עוסקים בסוסים – ברור שהרוכב הוא הנושא, למרות שהוא קטן יותר ומשמיע פחות רעש. במי עוסק "הטוב, הרע והמכוער"? בטוב וברע ובמכוער כמובן, לא בסוסים שלהם. בדיוק כשם ש"הלב" עוסק בלב. אילו מרקו היה הנושא, היו קוראים לסדרה "מרקו".
מרקו, כמו הסוסים במערבונים, משמש רק נשא ללב, שהוא הגיבור האמיתי. הלב רוכב עליו ממקום למקום, ובאופן ספציפי יותר בסדרה – אפשר לומר שהלב דוהר על מרקו בחיפוש אחר אמא שלו. איך נגזלה התהילה מהלב הזה. כאב לב.
יש בכל זאת שורה בעייתית בשיר: "כי ליבו שלו, שם במרחקים". אני מאמין שהכוונה היא לא ללב של מרקו אלא ללב של הלב שלו. אם ללב יכולה להיות אמא, אז בוודאי יש לו גם לב.
(ותודה לא', חברי החכם והמניאק ששכנע אותי להביא את העוול הזה לידיעת הציבור. תגיד א', אתה חושב שללב של הלב של מרקו יש לב גם כן? קצת מזכיר את הקטע עם כף הרגל וההומונקולוס, לא?)
אגב, אקורדים לשיר הנושא, למקרה שמעניין אתכם.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • שוויון 7-2521   ביום 18 באוגוסט 2003 בשעה 19:12

    כל היום במסעות
    רחוק מאמא
    רחוק מהבית
    הסמל שלי נראה כמו קוף

    מה אני, מרקו?

  • שוקי   ביום 18 באוגוסט 2003 בשעה 19:13

    יודע מה הוא מדבר

  • שוויון 7-2521   ביום 18 באוגוסט 2003 בשעה 19:47
  • א' המניאק   ביום 18 באוגוסט 2003 בשעה 21:34

    הלב של הלב, הוא ליבה של אמא כמובן.
    מדובר בדימוי רב עוצמה.

    אני שמח על רשימתך זאת.

    (אני בכלל חושב שהשורה היתה:
    כי אמו שלו, שם במרחקים.)

    אבל אני יש לי שמיעת אבטיח. בהזדמנות אני אספר לך על חיות בשירה העברית…

  • שחר   ביום 19 באוגוסט 2003 בשעה 9:33

    ככתוב, הכותב אינו יודע על מה הוא מדבר ומוטב והיה עורך תחקיר קצר בטרם היה שופך על ציבור קוראיו קיתונות של פתפותי ביצים חסרים תועלת.
    להלן הטקסט כפי שהוא מופיע במקור באדיבות קישקשתא וחבריו:

    כמו הים, כמו לב הים, ליבו של מרקו סוער בו.
    הוא יורד לחוף, יורד לחוף, מביט למרחק.
    כי אימו שלו, שם במרחקים, והלב… הוא רוצה אל אמא.
    גם בלב, כמו בים, סערות יש וגם סודות,
    מי יגיד לו מי ידע..? הסוד ש-בלב.
    הלאה! אל המרחק! אמא! שם במרחק! עוד מצפה לו דרך ארוכה..
    אל המקום בו אמא מחכה.
    מעבר הר וים, הלב מושך לשם, רוצה לעוף אל אמא, למרחק.

    בראש ובראשונה שורה שלוש: "אמו שלו שם במרחקים". לא ליבו ולא נעליו.
    אמנם זה לא משנה רבות את הכתבה אולם טעות זו מעידה על התחקיר העלוב שעשה הכותב וחבל.
    אנו, ציבור קוראיו הנאמן, היינו מצפים ליותר.
    אני מסכים עם הטענה המקורית אם כי התחקיר הרדוד שנעשה דורש תיקון:
    שורה שלוש כאמור: "אימו שלו": אמא שלו – שלו – שם במרחקים. כפילות על שום מה? מאחר ולא מדובר במרקו! מרקו הוא רק הכלי בו נישא הלב ולכן יש צורך לכפילות. אמא של מרקו היא הכלי הנושא את אמו של הלב שנמצא אצל מרקו.
    משם והלאה מתברר יותר ויותר מערך יחסי הכוחות הלב הוא הנושא, השולט, המחליט:
    הלב הוא טפיל. פרזיט. הוא משתכן במרקו, אותו שלד חלול בעל פנים גנריות, אף קטן ופה בעל 5 העוויות בלבד, ומשתמש בו לצרכיו: למצוא את פרזיט האם הנמצא כרגע "שם במרחק" באותה יחידת שלד חלולה הנקראת "אמא של מרקו" אין לה שם – כי אין לה קיום עצמאי העומד בלתי תלוי.
    כל משמעותה נגזרת מהיותה היחידה הנושאת את אמו של הלב הנמצא במרקו.
    הלב הוא כמו תולעת הסרט המשתכנת בקיבה. בניגוד לתולעת הרי שפרזיט זה שולט על התנהגות הגוף הנושא אותו עד מותו, ואם נחשוב על כך, נגלה שהיפנים והטלוויזיה החינוכית ניסו פשוט להכין אותנו לזבל שהפרזיט הקטן הזה יכניס אותנו אליו החל מתקופת התיכון ועד היציאה לפנסיה.
    לרוע המזל היינו קטנים מדי בכדי להבין את זה ולכן 15 שנה אחר כך נתנו לו להתלהב משלד חלול עם ציצים ולבזבז עליו שנתיים מהחיים …

  • שחר   ביום 19 באוגוסט 2003 בשעה 9:37

    בהיותי סוטה לא קטן עוד מגיל צעיר תמיד מצאתי קסם בשורה:
    "הוא יורד לחוף, יורד לחוף".
    אם הלב הוא יישות עצמאית מדוע החוף לא יהיה ישות כזו גם היכול להנות מירידה כפולה ואיכותית??
    השיר לא ממשיך את קו עלילה זה ולכן לא נדע אף פעם איך הוא ירד לחוף, האם החוף גמר והאם זו הסיבה לגלים והקצף הלבן בעל האיכויות הקרמיות הנמצאים על קו המים.
    היפנים פיספסו פה עוד הזדמנות להכין אותנו לחיים וחבל.

  • Rozov   ביום 19 באוגוסט 2003 בשעה 12:38

    התופעה של איבר בגופי המנהל מדיניות בנפרד ממני מוכרת לי מהימים שבהם ניסתי לעשות דיאטה.
    בלילות, כשאני הייתי מתהפך על משכבי ברעב, קיבתי בגדה בי והלכה למקרר