סוחרי העבדים של מדינת היהודים

מה דעתכם על השילוב הבא: תעסוקה לכל, זכויות סוציאליות מלאות בחוק לכל העובדים – כולל פנסיה ממלכתית – גם כאשר הם מועסקים על-ידי חברות כוח-אדם, ושבע שעות עבודה ליום לכל היותר?
אלו לא יוזמות חדשות של עמיר פרץ – הרעיונות הללו הועלו על הכתב ב-1895, כשישים שנה לפני שמזכ"ל ההסתדרות בא לעולם, בספר "מדינת היהודים" של תיאודור הרצל.
אתם עלולים לחשוב שהרעיונות הללו לא מציאותיים, אבל זה כנראה יאמר שלא קראתם את הספר, כי הרצל לא היה פנטזיונר אלא בחור מעמיק ומפוכח. דוגמא שאני שומר לסוף תשכנע אתכם בזה (כך אני מקווה לפחות).

כך דמיין הרצל את פעולת שירות התעסוקה:
"בעל המפעל פונה אל לשכת-העבודה המרכזית, שאינה לוקחת ממנו אלא דמי-שירות לפי מידת הדרוש לקיומה. בעל המפעל מטלגרף: דרושים לי מחר לשלושה ימים, לשלושה שבועות או לשלושה חודשים, חמש-מאות פועלים לא מקצועיים. למחרת מגיעים למקום חמש-מאות המבוקשים…"

הוא דואג להדגיש שלמרות שמדובר בפועלים לא מקצועיים, שלא צוברים וותק במקום עבודה אחד, זכויותיהם יהיו שוות לכל עובד אחר:
"לא עובדי עמל יישלחו אלא רק עובדי שבע-שעות-ליום, המוסיפים להחזיק בהסתדרותם, וגם עם שינוי המקום נמשך ותק עבודתם הרצוף, עם דרגות, העלאה וגימלאות".

"לא עובדי עמל", כלומר לא עבדים. לא אנשים נטולי זכויות סוציאליות כי לא יהיו כאלה במדינת היהודים. וכמובן שהרצל חזה – וזו הדוגמא שהבטחתי – מה יהיה הפתרון של מעסיקים שירצו להתחמק ממתן זכויות סוציאליות לעובדים:
"ניסיונות למשוך לארץ עבדי-עמל לא-יהודיים תדע 'האגודה' לסכל על-ידי החרמה מסויימת… על-ידי שימת קשיים בדרכי-תחבורה, וכדומה".

הרצל לא היה ממש "חוזה". יותר נכון לומר שהיה הוגה המדינה, ואמר מה יכול וראוי להיות ולא מה יהיה. הוא צפה, מכל מקום, שסוחרי עבדים יהודים ינגסו ב"עבדי-עמל" שיביאו מעבר לים. עובדים נטולי זכויות שהעסקתם מלווה עוול לכל הצדדים. האגודה (= הרשות המבצעת), אמר, תוכל לסכל זאת, וזה מה שעליה לעשות.
לא בעובדים הזרים צריך להילחם, אלא בסוחרי העבדים.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • חנן   ביום 11 בספטמבר 2003 בשעה 8:55

    אחת הבעיות הגדולות של המשק הישראלי הוא החוסר בעבודה זולה ובלתי מקצועית שפעם הגיעה מהשטחים הכבושים.

    יש צורך אמיתי בסוג כזה של עבודה שהעובדים הזרים ממלאים.

    אם יתאפשר לעובדים חצי-זרים, קרי פלסטינים, לעבוד בישראל, יהיה סיכוי להתמודד עם בעיית הסחר בעובדים הזרים.

    עוד דוגמה לתלות בין המצב הבטחוני והמצב הכלכלי.

  • עומר   ביום 11 בספטמבר 2003 בשעה 9:30

    טיילתי עם אשתי ברחבי ניו-יורק (וכמובן שעברנו ליד אתר בניה), כשלפתע היא אומרת לי "אתה יודע מה עלה לי בראש? שהפועלים פה ברמה גבוהה, הם דוברי אנגלית". כמובן ששניה אח"כ היא נזכרה שהיא בארה"ב.
    העניין הוא שבארץ לא נראה תייר שאומר "הפועלים פה אינטיליגנטים, הם דוברי עברית".
    אין צורך בפועלים זרים או חצי זרים כל הזמן. צריך פשוט לעודד את התפיסה שכל עבודה מכבדת את בעליה, לא כולם חייבים להיות מנהלים, ניתן להעביר חיים שלמים בתחומי תברואה, בניין, חקלאות וכדומה.
    לפחות בבנייה, הבעיה המרכזית היא בנכונות עובדים לאורך זמן ולא בשכר.

  • רון   ביום 11 בספטמבר 2003 בשעה 10:54

    יעיפו את הפועלים הזרים כהשישראלים יתחננו למשכורות של התאילנדים והרומנים. ואז לשמחת כולם יהיו לנו פועלים דוברי עברית.

  • שוקי   ביום 11 בספטמבר 2003 בשעה 11:21

    אני לא כלכלן, אבל אני יודע קצת אריתמטיקה.
    העלות הממוצעת של עובד זר היא באזור ה-4000 ש"ח, כלומר גבוה משכר המינימום אבל נמוכה בכ-2000 ש"ח מהשכר הממוצע במשך. כמובן שעלות השכר של ישראלי גבוהה יותר, כי עלויות המעסיק כוללות מיסים ותנאים סוציאליים. וכמובן, חלק גדול מהעובדים הזרים משתכרים פחות מ-3000 ש"ח לחודש, שזה הרבה פחות ממה שהיה עולה ישראלי.
    רק שלאותו ישראלי המדינה משלמת דמי אבטלה או הבטחת הכנסה, ולכן ההוצאה הכוללת של המשק על העסקת עובד זר במקום ישראלי היא גבוהה יותר (מה גם שהיא גורמת לבריחת מטבע זר). כלומר, במונחים כספיים בלבד, העסקת עובדים זרים מזיקה למדינה. ולא אמרתי מילה על ההשלכות החברתיות של קיום 300 אלף מובטלים לצד 300 אלף עבדים.
    הטיעונים הכלכליים כביכול בעד העסקתת עובדים זרים, טוענים שיש להם "יתרון יחסי" על-פני העובדים הישראליים. כלומר, הם עושים את העבודה טוב יותר. קשה לבדוק עד כמה זה נכון, אבל לפחות כשמדובר בעובדים לא מקצועיים אז הטיעון הזה נראה לי חלש. ראיתי כבר עובדים זרים בניקיון, בניין או אפילו אבטחה (!). נדמה לי שאלו עבודות שחבר'ה צעירים, בתחילת שנות העשרים לחייהם, יכולים לעשות לא פחות טוב.
    האם ישראל *צריכה* את העובדים הזרים? אולי את חלקם, אבל בטח לא 300 אלף מהם. אני חושב שאם חלקם יוחלפו על-ידי ישראלים או אפילו פלשתינאים, זה יפתור הרבה בעיות. אני גם חושב שעצם הרעיון שיש עבודות שישראלים לא יכולים לעשות מעיד על ההתדרדרות הערכית שלנו. אני לא מדבר על זה שנשים מבוגרות יעבדו בבניין אלא, למשל, שחיילים משוחררים ילכו לעסוק בעבודות האלה.
    ואם התחלנו באריתמטיקה, אז בואו נסיים בה: השכר הממוצע במשק הוא 6000 ומשהו ש"ח. השכר הממוצע לזוג הוא עשרת אלפים ומשהו. בישראל 1.9 מיליון בתי-אב. כל השכירים יכלו לשבת בבית, אם המדינה הייתה מקציבה לזה 15-20 מיליארד ש"ח. בפועל, היא מקציבה סכום כפול לתשלומי העברה. גם תקציב הרשויות המקומיות (לא כולל הכנסות מארנונה ודו"חות) הוא כ-40 מיליארד. לאן הולך כל הכסף? שחיתות ומנגנונים לא יעילים.
    בקיצור: יש מספיק לכולם.

  • עומר   ביום 11 בספטמבר 2003 בשעה 11:39

    אריתמטיקה זה חשוב, אבל דמגוגיה אינה מתקבלת בהבנה יתירה. אתה מזכיר את שר האוצר.
    תשלומי העברה משולמים גם למי שמשתכרים כיום את השכר הממוצע, מעליו או מתחתיו.
    אם המדינה הייתה משלמת לאנשים להישאר בבית, הם לא היו מחזירים לה את הכסף בתשלומי מסים.
    בכלל, נראה לי שברור לך שהכאילו חישוב שלך הוא לכל היותר האי של יציבות של נתניהו

  • אבים   ביום 11 בספטמבר 2003 בשעה 13:32

    השגיאה הגדולה להסתמך על הממוצע האריתמטי כמייצג משהו. הממוצע מייצג את האוכלוסיה רק במקרה שהאוכלוסיה מפולגת התפלגות נורמלית (וגם בהתפלגות אחידה אבל לא משנה). מאחר ובארץ יש פער עצום בין השכר הנמוך ביותר והגבוה ביותר יש איזו סברה (מבוססת למחצה) שהמשכורות הגבוהות במשך "מושכות" את הממוצע ימינה (או למעלה, תלוי איך מסתכלים על זה). הנתון אותו היה צריך לפרסם ומשום מה לא מפורסם הוא החציון שיעיד על פיזור הנתונים בצורה מהימנה יותר (כמובן בצירוף של סטיית התקן).

  • אבים   ביום 11 בספטמבר 2003 בשעה 13:36

    כמובן שנפלו שגיאות: במקום במשך צ"ל במשק ואחרי הגבוה ביותר צ"ל נקודה.
    נתתי עונש לעצמי: 1000 פעמים Copy Paste למשפט הבא: יש לבדוק את הטקסט לפני לחיצה על שיגור.

  • שוקי   ביום 11 בספטמבר 2003 בשעה 18:44

    אין פה דמגוגיה ולא טעות בהבנת סטטיסטיקה. פשוט ניסיתי להעמיד קצת דברים בפרספקטיבה. ברור שאני לא מצפה שכל תושבי ישראל ישבו בבית – אבל אני כן מצפה (עומר!) שמדינת ישראל תספק סעד מלא לכל מי שזקוק לו, ואני טוען שהיא יכולה לעשות את זה. אני חושב שהדוגמא שלי ממחישה, למשל, שהמשק הישראל פחות יעיל ממשק ריכוזי. עד כדי כך חמורה השחיתות.
    נכון (אבים) שיש בישראל פער גדול בהכנסה בין עשירונים שונים. יש גם מצב מטורף שבו שליש מההון הנזיל (כ-400 מיליארד ש"ח) מרוכז בידי המאיון העליון, שליש נוסף בידי שאר האנשים בעשירון העליון, ועוד שליש בין שאר העשירונים. זו מציאות של עולם שלישי.
    אני טוען שיש כאן מספיק לכולם. מספיק עבודה לכולם, מספיק כסף עבור סעד לכולם. לא האינתיפאדה ולא משבר ההייטק אשמים (למרות שהם בוודאי משפיעים) אלא השחיתות.

  • שוקי   ביום 12 בספטמבר 2003 בשעה 19:14

    לא רק בעלי ההון אשמים, לא רק הפוליטיקאים והעסקנים והפקידות. הרשימה ארוכה ארוכה והנושא מורכב.
    חלק גדול מהשחיתות מובנה לתוך המנגנונים – למשל, הדיווח הכוזב על שעות עבודה שמטופל אצל מוטי גילת במדורים האחרונים שלו. חלק מהשחיתות היא שחיתות שלא מודעת לעצמה – כמו הנסיעה המפורסמת של רבין ליפן עם שדולת אנשי העסקים שפעלה לביטול המס על הבורסה. ויש שחיתות מודעת, צינית, שאפשר לראות אותה למשל בהפרטה של חברות שבה פוליטיקאים פשוט מוכרים חלקים מהמדינה לאנשים פרטיים ו"עושים להם מחיר".
    יש אצלנו סימפטומים דומים למדינות קומוניסטיות לשעבר, כי עברנו מכלכלה ריכוזית בחלקה לכלכלת שוק. כמו בברה"מ לשעבר, ובמזרח אירופה, כל מיני בעלי הון וגורמים פליליים (בחלק מהמקרים אין ממש הבדל) ניצלו את ההזדמנות כדי להשתלט על משאבי מדינה. על המקרים אצלנו שבהם היה ממש מעורב כסף של מאפיה שמענו בחדשות. במקרים אחרים, הכסף הוא לא כסף של מאפיה אבל השיטות הן שיטות של מאפיה.
    וכל זה רק מצטרך למצב שהיה לפני כן שגם בו לא חסרה שחיתות. בתקופת מפא"י נהנו גורמים מסויימים ובתקופת הליכוד נהנו אחרים. בתקופת ממשלות האחדות הן נאלצו להתחלק – ומהן פרשיות דרעי, יאיר לוי וכו', אם לא ניסיון של האליטות הכלכליות-פוליטיות הקיימות להילחם בכוח חדש שצמח? יש מקרים שבהם המפלגות הגדולות פעלו יחד, כמו עניין אדמות הקיבוצים ומושבים – אלה תומכים בעבודה ואלה בליכוד. בסופו של דבר, ויתרה המדינה בשמנו על נכסים ששווים לפחות 15 מיליארד.
    ולא הזכרתי את קבוצות הלחץ של התעשיינים, הסוחרים, הוועדים, ההסתדרות. הם כאילו דואגים למשק או "לעובדים", אבל בעצם דואגים לעצמם ולקבוצה קטנה שמקיפה אותם. אנשים שאחרי זה אנחנו קוראים בעיתון שהשכר הממוצע בארגונים ובעסקים שבהם הם עובדים כפול מהשכר הממוצע במשק, וזה למרות שעובדים שם גם אנשים שמרוויחים שכר מינימום. רשות שדות התעופה, רשות הנמלים, חברת החשמל, התעשיות הבטחוניות. הכל נגוע.

  • אבשלום   ביום 16 בספטמבר 2003 בשעה 12:10

    היא בתי הזיקוק והאחים עופר. המחיר המגוחך שבו הוחכרו להם בתי הזיקוק לשנים הקרובות.
    אגב שוקי טל הוא אחיך?

  • עופר לנדא   ביום 12 בספטמבר 2003 בשעה 3:13

    אז מי בעצם "אשם"?

    השכבות החזקות שבידן מוחזק רוב ההון במדינה, בשילוב שכבות השלטון אשר, כך אני מבין מדבריך, מסייעות לחזקים להישאר חזקים?

    או שמא אלא השכבות החלשות, שאינן עושות מספיק בשביל לצאת ממצבן, ובמקרה זה – אינן יוצאות לעבוד?

    או שמא, ואני שואל את זה בשיא הרצינות, אינך מנסה להצביע על אשמים אלא על הצעה לפתרון?