למה אריסון עזבה באמת

זה לא הפתיע אותי בכלל שאריסון החליטה לעזוב את הארץ. זה היה צפוי, ולא בגלל אף אחת מהסיבות שאתם חושבים.

לדעתי מה שהביא אותה להחלטה הן הפרסומות החדשות של שטראוס. שלטי הענק שאומרים "הכל מתחיל בפנים", אתם יודעים – עם הדובדבנים והאפרסקים, והאנשים השמחים שפעם היו מוכרים שלום, אחרי זה  הייטק והיום יוגורט.

במשך כמה שנים אנשים הסתובבו פה עם מחשבה שעלול להיות לנו טוב יום אחד, וכל מה שצריך זה להאמין. יודעים מה – אפילו לא "יום אחד", אלא כאן ועכשיו. אין יאוש בעולם כלל. אם רק נאמין שבעיותינו נפתרו אז אולי זה יקרה (או יותר נכון: אולי נצליח שלא לראות שיש כמה אנשים שהבעיות שלהם לא נפתרו). בינתיים נחגוג. מצווה גדוילה להיות בשמחה תמיד.

לרגע קצר, נראה היה ששרי עלולה להצליח ולעשות קאמבק לרוח המשיחית הזו, שליוותה אותנו במהלך שנות התשעים. זה היה אותו רגע שבו לא ידענו שמאחורי תשדירי השירות, האתר, והסיסמא (השלום שלי שמתחיל בתוכי וכו'), עומדת אריסון. כי מה לעשות – שלום שמתחיל בתוך האישה השווה מיליארדים לא נראה כמו משהו שכולנו יכולים להשיג, וכלל א' בספר החוקים של הציפיות המשיחיות אומר שאם אתה לא מצליח לרמות את עצמך שזה בהישג יד, אז אתה לא קונה. יוגורט, לעומת זאת, זה כן בהישג יד.

מילא שאותה מאשימים בזה, ובעלה נחשד בזה, וחצי מדינה רוקק הצידה והחצי השני מחכך ידיים, אבל הפדיחה הזאת… אם אני, שהסיסמא הזו עברה לידי ביעף, זיהיתי את המיחזור האבסורדי בין רגע, ומייד הוא העביר בי רטט מענג של גיחוך – אז בטח לשרי שתלתה וודאי בסיסמא הזו הרבה תקוות בזמנו, זה בא כמו טיל שיוט מכוון היטב היישר לבלוטת הג'ננה: הסיסמא הזאת, עם הדברים הטובים שמתחילים בפנים, מוכרת עכשיו מעדני יוגורט. בשביל זה היא טובה.

(ולא, אני לא באמת חושב שבגלל זה היא עזבה. סתם מצחיקה אותי הפרסומת של שטראוס)
ומסתבר שגם עופרניקוס חשב על זה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • אוסנת   ביום 22 בספטמבר 2003 בשעה 9:38

    מה עדיף שיהיה בתוכך יוגורט או תקווה עיוורת?

    (א(אצלי זה תלוי- אם זה מוס לימון- יוגורט

  • לא שם   ביום 22 בספטמבר 2003 בשעה 10:40

    מוזר. אני לא שמתי לב בכלל לפרטי הפרסומת, וגם אם היית חוקר אותי בעינויים לא היית מוציא ממני את הסיסמה החדשה.

    מה שכן – קניתי שישית דנונה ביום ו'. פאי תפוחים ומנגו.

    כנראה שהגעתי למצב המושלם מבחינה צרכנית – בולע ומעכל את המסר המרכזי של הפרסומת – "קנה אותי" – מבלי לשים לב כלל.

  • יודה   ביום 22 בספטמבר 2003 בשעה 14:53

    שזה מעניני גלזר. בכל זאת לא נעים…

  • שוקי   ביום 22 בספטמבר 2003 בשעה 19:24

    או שזה טלפתיה או שאנחנו צודקים – הדמיון לא מקרי. היה איש קריאייטיב שחשב על זה ונראה לו רעיון מצחיק. ותראה איך זה עובד – אנשים אוכלים יוגורט ולא חושבים על אריסון.
    אגב, ברגע שראיתי את הפרסומת מייד חשבתי על הקמפיין של אריסון. ומצד שני, אני יש לי היסטוריה של אסוציאציות לא קונבנציונליות
    http://www.notes.co.il/shooky/833.asp

  • רחלי   ביום 22 בספטמבר 2003 בשעה 20:37

    הממ..יוכל לספר על נפתולי הקמפיין של דנונה, מהתקופה שייעץ לשטראוס? נדמה לי שהסיסמא ההו-כה-מופלאה התבשלה אצלם עוד הרבה לפני שהשריסון הפציעה עם שלה.

    אבקת הכביסה של פרסיל מתהדרת בוורסיה דומה, "כשזה נקי אם מבפנים זה נקי מבחוץ". מוצלח – אם כי לא מצלולית – אני נעזרת בזה כדי להסביר ריפוי הוליסטי מהו.

  • רחלי   ביום 22 בספטמבר 2003 בשעה 20:39

    בלי ה"אם" בסיסמה של פרסיל, כמובן.

  • שוקי   ביום 22 בספטמבר 2003 בשעה 23:43

    הקמפיין של אריסון התחיל ביוני כמדומני, ובטח גם הוא התבשל עוד קצת קודם – הרי עלה עם אתר אינטרנט צמוד. אז מה את אומרת רחלי, שלמשרד הפרסום של שטראוס לקח קרוב לחצי שנה להעלות קמפיין?
    הקמפיין של פרסיל דווקא נראה יותר מז'אנר חומוס אחלה.

  • ג'ו   ביום 23 בספטמבר 2003 בשעה 1:29

    מישהו טעם את היוגורט המוקצף? דווקא נראה לי טעים, אבל אני לא בעניין של סיכונים באוכל.

  • גרגרן   ביום 23 בספטמבר 2003 בשעה 13:11

    תנסי את המוס בטעם לימון

  • רחלי   ביום 23 בספטמבר 2003 בשעה 16:48

    אודה, נכת-רוח, אינני מ"התעשיה". אין לי מושג ירוק כמה זמן מתבשל לו קמפיין בסדר-גודל שכזה. עם זאת, ממקורות שלא יובאו כאן בשמם נודע לי עוד לפני עשרה חודשים ששטראוס עמלו על שינוי תדמית ויצירת קו שיווקי אחיד ו"חזק" יותר. אפשר לשער, גרייט מיינדס ת'ינק אלייק ובו-זמנית, אלא שלשטראוס לקח זמן להיפטר מכל מיני תתי-מותגים שנצברו לאורך השנים, בעוד ששריסון, כידוע, התחילה מאפס.

    פרסיל וכל חומרי הניקוי הפטרוכימיים אינם חביבים עליי (ובקרוב גם אאכיל את מכוניתי האצילה בקומפוסט אורגני) . ואעפכ, אני מסתייגת מהשיוך של הקמפיין שלהם לז'אנר החומוס אחלה.

    כשזה נ ק י מבפנים וגו'. כה צלול, כה זני. פשוט. נפלא. בעוד ש"תחשוב אחלה יהיה אחלה" – אמריקקי במיטבו, סטייל לואיז היי וטוני רובינסון, פיזיקל אימורטליטי. לשיטתי (הלא-דתית דווקא), לא המיינד שולט על התהוות המציאות, אלא מדרגה שגבוהה הימנו. בתור שמי שמצוי בכתובים, נראה לי שתבין.

  • שוקי   ביום 23 בספטמבר 2003 בשעה 19:55

    נקי מבפנים וכו' – לא זני אלא אמריקני במובהק. הספק-רופא-ספק-מדען, מלווה את עקרת הבית המטומטמת לתוך הסדינים הלבנים שלה ומציג לה איך האבקה מפרקת את הלכלוך בתהליך כימי מתוחכם ביותר (!). מה זני בזה? שוביניזם מערבי במיטבו. כיסוי פסאודו-מדעי לתרגיל שיווקי שחוק.
    הסיסמא האווילית עם הבפנים והבחוץ שאולה מפרסומות המזון – או אולי תוספי המזון, ורק טבעי שהמדען (הממושקף!) ישתתף ב"ניתוח" הזה של הבגד. יש פה גם טשטוש הגבול בין ריפוי לתיקון, בין אדם למכונה וכו' וכו'. בקיצור – כל הטוב והיפה שבתרבות שלנו, ושום דבר שקשור לזן.

  • רחלי   ביום 23 בספטמבר 2003 בשעה 20:32

    התכוונתי לסיסמא בלבד, במנותק מהתשדיר, שהוא אכן מקומם. לא זו בלבד שהגבר הוא מדען והאישה היא עקרת בית מטומטמת שאפילו לכבס לא יודעת. אדרבא – הגבר הגואל מוצג כבר-סמכא ממושקף, עוטה חלוק לבן, שניאות להסביר בטון ידעני אך במילים פשוטות (שתבין, המפגרת). וכמה אבירי מצדו, הוא לא שוכח את נימוסיו הטובים ומושיט לה יד שמא תמעד בהכנסם לעולמם המופלא של הסיבים.

    דבריך מעוררי השראה.

    ושוב, התכוונתי לסיסמא, שבעיניי איננה אווילית וגם לא מכניסטית. אולי זה תלוי-הקשר, אבל בהרצאה שבה הסברתי מהלך של ריפוי בהומאופתיה (ההוליסטית וההומניסטית מבין שיטות הריפוי הידועות לי) הצעתי לסטודנטים את הסיסמא הזו. וזה תפס והחזיק יופי מערך שלם של שיעור.

  • עופר לנדא   ביום 22 בספטמבר 2003 בשעה 16:29

    גם לי זה "תפס את העין" אתמול… 🙂
    http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=3448&blogcode=167215

  • עופר לנדא   ביום 23 בספטמבר 2003 בשעה 1:11

    לא ראיתי באמת את הקטע עם התוכי… נפלא 🙂

    מה שכן, אם כבר אז כבר, במקרה שלך – "השינוי מתחיל בשוקי"…