חדשות טובות, חדשות רעות

מההבעה על הפנים שלו יכולתי לראות שמשהו לא בסדר. ולא בגלל שהיה לחוץ, להפך – מרוב שהיה רגוע. הוא מלח על הפצעים שלי הבנאדם. כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים, או איך שלא אומרים את זה. כצנינים, אני מניח – או הייתי מניח לו ידעתי מה זה צנינים. פשוט צנינים זו מילה מעיקה כל-כך שישר אני חושב על האידיוט הזה. אני לא סובל כשהוא רגוע, זה סימן רע. אם הוא רגוע אז אני לחוץ.
"נו?", שאלתי בעצבנות. "יש לי חדשות טובות וחדשות רעות", אמר איקירו. "תתחיל מהרעות" מיהרתי לומר בקול חנוק, נבלע בשצף הדברים של איקירו, שכאילו לא שמע אותי בכלל.
"החדשות הטובות" התחיל, "הן שהמשימה בוצעה בהצלחה. השלל הוא 212 זוגות נעליים, ומהסוג המשובח ביותר. איטלקיות. אתה תמות עליהן", הוא אמר והצית סיגריה.
"והרעות" סיננתי.
"מה?"
"אני רוצה לדעת מהן החדשות הרעות".
איקירו התנדנד במבוכה. "חכה, לא סיימתי. חישבתי בדרך לכאן, והן שוות לדעתי בערך ארבעים אלף דולר, או… לפחות חצי מזה".
"הרעות, הרעות, מה החדשות הרעות??" הרמתי את הקול.
"היי, תרגע" הוא אמר. "אני אפילו לא לגמרי בטוח שאלו חדשות רעות כל-כך. כלומר, החדשות הטובות, כאמור, הן שהצלחנו לשדוד את כל הנעליים. החדשות הרעות הן שכולן נעליים שמאליות. אבל היי – זה לא סיפור גדול, נכון?".

ynet: "איקירו אירי, בן 45, נעצר לאחר שכמה נעליים של נשים נעלמו מבית החולים בו ביקר. בחיפוש בביתו התגלה שלל רב – מאות נעלי נשים גנובות – כולן של רגל שמאל. 'יש לי משיכה לכפות רגליים', הסביר"

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • גלעד   ביום 27 באוקטובר 2003 בשעה 23:06

    יש סיפור כזה על מבריח מתוחכם לישראל ורמאי מכס. הוא הביא מכולה של נעלים מאיטליה לארץ כולה מידה 43 רגל ימין. המכס עיכב את המשלוח. ביקש ממנו לשלם עליו. הוא לא הסכים ואמר להם שאם הם רוצים שיזרקו. עלויות האחסנה היו גבוהות והם שחררו את הנעליים. כעבור חודש הוא הביא מכולה נעל ימין. גם אותה שחררו.

  • שוקי   ביום 28 באוקטובר 2003 בשעה 0:07

    כן, הביטוי המקורי היה "צנין בתחת", וחז"ל דנו בשאלה האם ביטוי כזה מטמא את הידיים או לא.

  • שוקי   ביום 28 באוקטובר 2003 בשעה 21:58

    ואני חושב שכמעט יהיה מדוייק לומר שצדקת. צנינים, במידה מסויימת, די דומים לצנימים צוננים. גם אם אלו קוצים.
    צנינים, צוננים וצנימים, כמו הרבה מילים בעברית, הן אונומטופיאות די שקופות. המילה צנים היא קשה ומחוספסת בדיוק כמו הצנים. הצנין הוא חד וקשה ממש כמו הצנין. וגם מה שצונן הוא קריר ונוקשה ולא נעים. וגם קוץ היא מילה שנתקעת.
    בדיוק כשם שכר היא מילה רכה וגם מוך ומנוחה.

  • שוקי   ביום 29 באוקטובר 2003 בשעה 12:50

    לא חשבתי על זה. נדמה לי שנכון לומר שאני אוהב אהבה גדולה את כל האונומטופיאות. אני גם חושב שכל השפה העברית היא אוסף ענק של אונומטופיאות ווריאציות עליהן. כשאת אומרת שאפשר לשמוע את צליל הגריסה/כרסום של המילה "פכסם", בעצם "צליל", "גריסה" ו"כרסום" גם הן אונומטופיאות ברורות.
    "צליל" היא מילה פעמונית כזו, ו"פעמון" הוא משהו שפועם, ולמילה "פעימה" יש גוון אבובי עמום, כמו ללב כשמניחים אוזן על חזה.
    כשם שב"קציר" אפשר לשמוע את צליל ו"חיתוך" עצמה היא מילה שנשמעת כמו עצמה.
    אני אוהב מאד את המילה "אהבה" שכמעט בכל שפה נשמעת כמו משהו שיוצא ישירות מתוך החזה, לכל היותר עם דגדוג קל על השפתיים: אמו, אאו, אממ, אמורה. זו אונומטופיאה של התחושה הגופנית, כי אהבה כידוע לא משמיעה צליל.

  • ימימה   ביום 27 באוקטובר 2003 בשעה 23:23

    למרבה ההפתעה, זה קוצים.

  • גילעד   ביום 28 באוקטובר 2003 בשעה 0:06

    נשמע כמו הפגנה של שלום עכשיו.

    וקבל ח"ח על איזכור הפרק הראשון בסיינפלד תנצב"ה.

  • זו ש   ביום 28 באוקטובר 2003 בשעה 3:05

    הם צנימים צוננים.

  • זו ש   ביום 28 באוקטובר 2003 בשעה 23:47

    היא אונומטופיאה: פכסמים.
    נכון ממש שומעים את צליל הגריסה/כרסום בין השיניים?

    ובכלל, מה האונומטופיאה החביבה עליך?