ואישור מהשב"כ הבאת?

התכוונתי לכתוב על זה בעצמי, אבל גל מור הקדים אותי וכתב דברים נכוחים על נושא התקנות החדשות לקבלת תעודת עיתונאי.

למי שלא יודע במה מדובר: אחרי שנים שבהן כל מבזקן מתחיל באתר אינטרנט וכל מזכירת מערכת במקומון הסתובבו עם תעודות עיתונאי, יש תקנות חדשות: צריך בדיקה של השב"כ, מכתב מעורך-דין ויש גם אגרה חדשה – כמו שכל-כך אוהבים אצלנו.

כדאי לקרוא את הטור של גל ב-ynet, שאומר פחות או יותר את כל מה שחשוב לומר בעניין הזה. ובכל זאת, אם יותר לי, עוד כמה מילים.

אני דווקא מסכים שתעודות עיתונאי לא צריך לחלק. אני גם יכול להסכים עם זה שפעילי חמאס – או חברי המחתרת היהודית לשעבר, לצורך העניין – לא צריכים לקבל תעודות עיתונאי. אני פשוט לא בטוח שהשב"כ הוא הגוף המתאים לקבוע מי ראוי להיות עיתונאי ומי לא. אנשים בשב"כ – כפי שהוכיחה "פרשת השב"כ" – גם עלולים להימצא בניגוד אינטרסים כשעליהם להחליט מי רשאי לכתוב עליהם ומי לא. הפתרון הזה נראה קל מדי ובעיקר מסוכן מדי.

 

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • ינשופי   ביום 3 בנובמבר 2003 בשעה 18:11

    שצריך לחלק אותה במשורה?
    אני מבין שיש לעמוד בקריטריונים מקצועיים, שכן הגילדה צריכה להגן על שמה הטוב, אך מעבר לכך?
    בכל מקרה, ידידתך לשולחן הכתיבה, הגברת נועיימה מרשימות הקדימה אותך…

  • שוקי   ביום 3 בנובמבר 2003 בשעה 18:20

    מניסיון – עם תעודת עיתונאי אפשר להיכנס להרבה מקומות בלי שיבדקו לך את התיק או את הבגאז'. ואולי זו הבעיה, כי תעודת עיתונאי אפשר לזייף די בקלות. הזילות של מקצוע העיתונות בכלל, והקלות שבה חילקו את התעודות האלו בשנים האחרונות, היא בעיה אחרת. אישית, במשך שנים נמנעתי מלהוציא תעודת עיתונאי, עד הפעם השלישית שהגעתי לאירוע שהוזמנתי לסקר ועשו לי בעיות בכניסה.

  • דניאל   ביום 3 בנובמבר 2003 בשעה 21:28

    בואי נעצור לרגע ונחשוב. קצת הגזמת בתגובה שלך, לא? נכון שתעודת עיתונאי היא סמל סטטוס מגניב, ואת נורא נורא רוצה (גם אני לא הייתי מתנגד), אבל מכאן ועד למסקנה שלך… איך למען השם הגעת משאלות בנוסח סיווג בטחוני (ותמיד הן יהיו קצת חודרניות, זאת כל הפואנטה) לשאלה על העדפותיך הפוליטיות? מה הקשר?

    ולא אמרתי כלום על זה שהנחת היסוד שלך (אקסיומה כל כך מובנת מאליה שאי אפשר לערער עליה) היא שלהעדיף את אריאל שרון זה איום ונורא.

  • שוקי   ביום 3 בנובמבר 2003 בשעה 23:52

    אני לא חושב שהבנת את דנה.
    עניין ההעדפות הפוליטיות לא צריך להיות חלק משאלון מודפס כיד שיהיה גורם שישפיע על הנכונות של השב"כ "לאשר" עיתונאי. אני מניח שהשב"כ יאהב באותה מידה עיתונאים כמו גדעון לוי אבל גם כמו אדיר זיק, למשל.
    ואני, שאגב לא מחבב במיוחד אף אחד משני אלה – האם לא תפריע העובדה שחייתי כמה שנים עם פעילת שמאל רדיקלית? או שדוד שלי נחקר לפני ארבעים שנה בחשד שהשתייך לקבוצה פוליטית קיצונית, בגלל שאחד מחבריו היה פעיל בה? או אולי מה שיפסול אותי זה שלמדתי באוניברסיטה שני קורסים עם יגאל עמיר, וחבר טוב שלו צילם בשבילי פעם מחברת?
    הרי אין לזה גבול. והנה, הראיתי לך איך אני – אחד היעדים המודיעיניים הכי פחות מעניינים במדינת ישראל – לא ראוי להיות עיתונאי.

  • דניאל   ביום 4 בנובמבר 2003 בשעה 0:02

    נראה לי מגוחך להתווכח עכשיו על מי פרשן טוב יותר של דנה, אבל שוקי שים לב שהיא לא כתבה ש*יש* שאלה כזאת, אלא הציגה שאלה כזאת כאיזה המשך לוגי דמיוני לשאלות הקיימות.

    בדוגמאות שהיא נתנה לא מצאתי שאלה אחת לא רלוונטית לשאלון כזה. להיפך, הטענות שלה אפילו קצת מגוחכות (שם הסב. איזו הגזמה פראית מצידם. אישור מנוטריון. וואו, ממש לרחם על הילדה המסכנה שצריכה לכתת את רגליה הענוגות לנוטריון הקרוב)…
    אגב, אני גם לא חושב שאתה היית רוצה שכל אחד יוכל לקבל תעודת עיתונאי ללא סינון.

    בעיני כל העניין הוא פשוט עוד דוגמה לפרדוקס הגילדה: כשאני עומד למבחן כניסה אני מתרעם על הקושי, אבל אחרי שאני כבר בפנים אני רוצה שיהיה קשה לאחרים להיכנס.

  • שוקי   ביום 4 בנובמבר 2003 בשעה 0:50

    אתה סותר את עצמך, או שעדיין אתה לא מבין. לדנה ולי כבר יש תעודות עיתונאי. לגישתך, היינו אמורים להיות מרוצים מהתקנות החדשות.
    אישית, אני לא מתנגד לסינון. לא כולם ראויים להיות שרים בממשלה, לעבוד כפסיכולוגים, או אפילו להחזיק ברשיון נהיגה. אני לא חושב שמי שכותב בעיתון בית-ספר צריך לקבל תעודת עיתונאי. אני גם לא חושב שמי שהטמין פצצה בבית-ספר, לדוגמא, צריך להחזיק בתעודה שמאפשרת לו להיכנס בקלות רבה יותר לארוע שיש בו הרבה אנשים. השאלה היא לא האם לסנן אלא מי יסנן ולפי אילו קריטריונים.

  • באנדר   ביום 4 בנובמבר 2003 בשעה 8:55

    אולי העיתונאים הרבים שמסתובבים כאן יאירו את עיני?
    מה בדיוק נותנת התעודה חוץ מגישה לאיזורים מאובטחים?

  • דניאל   ביום 4 בנובמבר 2003 בשעה 21:39

    1. אני שמח לשמוע על ייחוסך המקצועי. כיף לך נורא. ולמי שיהיו בעיות, כנראה שצריכות להיות בעיות. תחקיר בטחוני הוא לא אקט נעים, אבל האלטרנטיבה הרבה פחות נעימה.

    2. לא אמרתי שיש לך צורך אישי בה (אגב, גם לי אין). אני ממש מתמוגג מנחת על זה שאת מסכימה לסקר את מרכז הליכוד, אבל זה באמת לא מזיז לי. אני לא ליכודניק, אם לזה רמזת.

    3. אם יש מגמתיות לא הבהרת אותה בדוגמאות ופיספסת את כל הפואנטה (של עצמך, מיינד יו!). ככה זה כשמגיבים מהבטן ולא מהראש.

    4. זכותך למתוח ביקורת. אבל כדאי שתעשי את זה בצורה מוצלחת. בקשר לאריק שרון, לא התכוונת אבל החליק לך. לא נורא. קורה לכולם.

    שיהיה גם לך טוב, ושיעבור בקלות.

  • שוקי   ביום 4 בנובמבר 2003 בשעה 22:03

    תעודת עיתונאי היא תנאי לעיתים הכרחי ולעיתים מספיק, כדי להיכנס לכל מיני סוגים של מקומות. אירועים/מוסדות שהכניסה אליהם בתשלום ועיתונאים נכנסים חינם כי באו לסקר אותם (מוזיאונים, תערוכות, הופעות וכו'); אירועים שפתוחים לקהל מצומצם (פוליטיים, תרבותיים, בטחוניים); לעיתים למסיבות עיתונאים, למרות שלרוב לא.
    אפשר להסתדר בלי תעודת עיתונאי, ואני עצמי עשיתי את זה במשך שנים. בין השאר כי היה בתעודה הזו משהו מגונה בעיני, וכי ידעתי שיש עיתונאים שמשתמשים בתעודה לרעה. בהרבה מקומות מתייחסים לעיתונאים בכבוד שהם לא בהכרח ראויים לו. פשוט בהדרגה, נעשה הרבה פחות פשוט לעבוד במקצוע המחורבן הזה בלי התעודה.

  • שוקי   ביום 6 בנובמבר 2003 בשעה 1:58

    קו 300

  • דנה   ביום 3 בנובמבר 2003 בשעה 18:21

    אני רותחת – רותחת! – מזעם על הטפסים האלה. אחרי שמבקשים ממני את שם האב (מילא) ואת שם הסב (!), מבקשים ממני גם למלא את "הלאוםהדת" (מה זה עניינם אם אני מאמינה בכת השטן?). ואז עוד רוצים אישור מנוטריון (רק כמה מאות שקלים זה עולה) כדי שייאשר שאני מי שאני. רק חסרה שם רובריקת "השלם את החסר: מי המועמד המועדף עלייך לראשות הממשלה:
    א. אריאל שרון
    ב. אביגדור ליברמן
    ג. ברוך מרזל
    ד. כל התשובות נכונות …"

  • אודי   ביום 3 בנובמבר 2003 בשעה 20:20

    מצטער, אבל אני! אני! זה שהקדמתי את כולכם
    http://www.notes.co.il/sharabani/3083.asp

  • דרור   ביום 4 בנובמבר 2003 בשעה 9:05

    מהנקודה העיקרית, שהיא הפקדת הסינון בידי השב"כ. השב"כ, כזרוע בטחונית של המדינה, הוא בעל אינטרסים מובהקים, ולא סתם גוף ששומר שלא יהיו פיגועים.
    אם מחר יתחיל איזה כתב "להרים את האף" עם סיפורים יפים נגד השב"כ, הרי שמחרתיים הוא יתחיל לקבל מסרים עוינים, בנוסח 'תזהר על המשרה שלך חביבי, כי תיכף נגמרת השנה ואנחנו יכולים לזרוק אותך מהמקצוע'. עכשיו הבנת דניאל?
    ובוא נלך עוד צעד. השב"כ כפוף למשרד ראש הממשלה. נראה לך מופרך שעיתונאי טוב כמו ברוך קרא, שחשף את פרשת סיריל קרן, יקבל איזה רמז או איזה מרפק קטן בצלעות מאנשי השירות, שיודיעו לו – בשליחות הבוס – שנמצא לו פתאום איזה חבר ערבי מתקופת האוניברסיטה, ושחושדים בו עכשיו בכל מיני דברים ולכן תעודת העיתונאי שלו מעוכבת?
    תרחישי האימה האלה נראים לי הרבה יותר מסבירים. ואני לא מוכן לחיות במדינה כזו, לא כאזרח ולא כעיתונאי.
    לכן גם מצאה חן בעיני תגובתו של עורך הארץ, חנוך מרמרי, ולפיה הגיע הזמן לשקול שוב את נחיצותה של תעודת העיתונאי הממשלתית. אני מאוד מקווה, שהם התקנה האיומה הזו תצא לפועל (וזה עניין של שבועות), נחזיר כולנו את התעודות, ושהלשכה הממשלתית ודני סימן ילכו לחפש.

    * לא, לא צריך תעודה כדי להיות עיתונאי, וגם לא השכלה או רישיון (או אפילו ידע). זו לא גילדה בנוסח עורכי הדין או רואי החשבון. צריך עיתון שנותן לך לפרסם. ורוב העיתונאים לא זקוקים לגישה לאיזורים מאובטחים.

  • דנה   ביום 4 בנובמבר 2003 בשעה 11:07

    וואו, כמה חבל שלא ידעתי שהגבת כאן, הייתי עונה לך כבר אתמול, וחוסכת לך הרבה תהיות, קושיות ואי-הבנות:
    1. אז קודם כל, שתדע, תעודת העיתונאי שלי היא מובטחת. אני מפיקת חדשות, ומקום העבודה שלי – ערוץ חדשות אמריקאי – הולך לממן הכל: את הנוטריון, את האגרה המטופשת, את כל הבוג'אראס. אבל עיתונאים אחרים, שאולי לא עובדים בגוף תקשורת חזק ואמיד כמו שלי, להם אולי יהיו בעיות. למה? לא בגלל שהם פחות עיתונאים ממני. פשוט בגלל שככה החליטה לשכת העיתונות הממשלתית.
    2. התעודה הזאת – אין לי כל צורך אישי בה. רק צורך מקצועי, כדי שבפעם הבאה כשאני נשלחת לסקר את מרכז הליכוד (מרכז הליכוד, רשמת לפנייך?) או אירוע בחירות, או כשאנחנו עושים שידור מנתב"ג – שייתנו לי להיכנס עם הצוות שלנו. מאחר שאתה כנראה לא מחזיק בתעודה הזאת, אתה כנראה לא יודע שאין בתעודה הזאת כל הטבות. היא פשוט מאפשרת לאלה שזו עבודתם לבצע את עבודתם. וזהו.
    3. מאחר שאתה מן הסתם לא ראית את הטפסים, אתה לא יודע שיש בהם מגמתיות. מגמתיות בשאלות, שנועדה להקל על מי שממיין את הטפסים האלה לדעת אילו טפסים חייבים מייד לשגר לשב"כ. ורציתי להצביע על המגמתיות הזאת כשאמרתי שרק חסרה השאלה הזאת.
    4. ולסיכום, רק כדי לוודא שהבהרתי את עצמי: למרות שאני לא צופה בעיות, עדיין זכותי לחשוב שזו חוצפה וגסות, וזכותי למתוח על זה ביקורת. אה, כן, ואני גם לא חושבת שלהצביע בעבור אריק שרון זה דבר "נורא". זה לא משהו שיש לי כוונה לעשות בשלב הזה, אבל זו לא היתה מטרתי.
    שיהיה לך רק טוב.

  • עופר לנדא   ביום 5 בנובמבר 2003 בשעה 17:44

    לאיזו פרשיה אתה מתכוון?

    הייתי אומר שהיו כבר כמה וכמה פרשיות שדי מערערות את אמינותו של השב"כ כגוף אמין, אובייקטיבי וכו'…?