אז מה, ילדים זה שמחה?

"עולמות מתנגשים", מאמרו החדש והמצויין-כרגיל של אלכסנדר מאן, מספר על תיאוריה מעניינת בנושא הקשר שבין הטרור לתופעת התפוצצות האוכלוסין. התיאוריה מקורה בספרו החדש של פרופ' גונאר היינזון, מנהל המחלקה לחקר שנאת הזר ורצח העם באוניברסיטת ברמן הגרמנית (כאן הייתה צריכה לבוא הערה מתחכמת אבל נדמה לי שאני אחסוך אותה מכם הפעם).
לפי היינזון (במילותיו של מאן): "לא גודלה הפיסי, משאביה, מספר תושביה, צפיפות אוכלוסייתה של ארץ מסויימת קובעים את השקט והשלום הפנימי המתקיים בה, אלא היחס הישיר בגילאים השונים בהרכב אוכלוסייתה". הטרור, לפיכך, לא קשור לפונדימנטליזם דתי אלא לשיעור הצעירים בגילאים 15-29 בחברה הנתונה. חברות שבהן שיעור האנשים בטווח הגילאים הזה גדול במיוחד, הן חברות אלימות יותר.
היינזון מאמין שמדינות שהאוכלוסייה שלהן מבוגרת יותר הן מדינות יציבות יותר. עובדה – אירופה וארה"ב שבהן הריבוי הטבעי הוא שלילי (ולכן מספר הילדים קטן והגיל הממוצע גבוה) יציבות יותר ממדינות העולם השלישי מרובות הילדים.
ולכן: "ההתרבות הבלתי מבוקרת בארצות האיסלם מהווה איום חמור על תרבות ארצות המערב, היות וכושר הספיגה של מדינות המערב אינו שווה ערך לאלו של המדינות המוסלמיות… בשביל לקבל 3 ילדים מספיקה אישה פלסטינאית אחת או אישה מאוגנדה, אולם במקומות אחרים זקוקים ליותר נשים כדי לקבל את אותו מספר ילדים: בארה"ב זקוקים לפחות ל-‏2 נשים, ובארצות אירופה ל-‏3 נשים ויותר".
אישית, אני מגיב באי נוחות כל אימת שאני שומע חישובים דמוגרפיים, אבל אני מוכן להקשיב כשמבטיחים לי מסקנות "מדעיות" מרתקות בסיום התהליך המעיק הזה. במיוחד כמישהו טוען שהצליח לפצח את הגנום הטרוריסטי. אבל כשמפגישים את התיאוריה הזו והדברים הללו עם נתוני הלמ"ס למשל, מתקבלות מסקנות תמוהות, אם לנקוט בלשון עדינה.
קודם כל, מסתבר שלא רק אישה פלסטינאית או אוגנדאית "מספיקה", אלא גם אישה ישראלית, משום שהריבוי הטבעי בישראל עומד על כ-2.7 ילדים למשפחה במגזר היהודי וכ-3.2 ילדים למשפחה "במגזרי המיעוטים" (שניהם, למקרה שזה מעניין, נעים באיטיות בכיוון של התייצבות סביב שלושת הילדים). ואם אוכלוסייה צעירה היא כזו שמועדת לפורענות, אז החברה בישראל היא ממש חבית חומר נפץ, כי לפי הלמ"ס יותר ממחצית האוכלוסייה בישראל היא בת 25 שנים או פחות.
אז נכון שאנחנו הרבה יותר תוקפניים ואלימים מהאירופאים החננות אליהן היינזון היה רוצה שנידמה, אבל איכשהו נדמה לי שזה קשור יותר לעובדה שאנחנו חיים בתרבות מיליטריסטית, במדינה קטנה מוקפת אוייבים, ותחת טראומה היסטורית שלמלאכת יצירתה חברו לפני שישים וחמש שנים כמה מדינות ועמים שבהם הריבוי הטבעי כבר אז, היה קטן יותר מאשר ברצועת עזה בת-ימינו.
משעשע במיוחד להשוות את גישתו של היינזון לגישה של הנרי ס. דנט
שמסוכמת במאמר קצר וענייני של ד"ר דוד פסיג.
גם דנט מפלח את האוכלוסייה לשכבות גיל ומסיק מסקנות מרחיקות לכת מהתפלגות הגילאים, אבל באופן טבעי – מכיוון שהוא כלכלן – המסקנות שלו קשורות לשגשוג כלכלי. לגישתו, מה שמניע את כלכלות המערב היא צריכה, ושנות החיים בהן אנחנו צורכים הכי הרבה הן שנות השלושים והארבעים שלנו, בעיקר מגיל 36 ועד 46. חברה שבה יש יותר אנשים בגיל הזה תשגשג כלכלית, והדרך לצפות צמיחה עתידית היא לבחון את ה"עתודות" הדמוגרפיות בגילאים צעירים יותר  (פסיג, אגב, ממשיך את הניתוח של דנט ומסיק ממנו שבתוך 10 עד 15 שנים יתחיל בישראל שגשוג כלכלי חסר תקדים, שיימשך עשרים או שלושים שנה).
כלומר, אותן חברות שלפי היינזון הן הכי מועדות לפורענות, הן בעצם החברות המבטיחות ביותר מבחינה כלכלית לפי דנט. ואם לקחת את זה צעד דמגוגי אחד קדימה – באותן חברות בהן משגשג היום הטרור, יתחיל שגשוג כלכלי גדול בתוך עשר שנים.
אישית, אני נוטה לחשוב ששניהם טועים. חברה "משגשגת" לא משום שיש בה הרבה אנשים בגיל מסויים, אלא כתוצאה מהדברים שהם עושים. אפשר גם להתווכח מהו שגשוג, והאם שגשוג כלכלי כפי שהוא מבוטא במונחים סטטיסטיים הוא חזות הכל. או לחלופין – האם הטרור אכן מבטא התערערות או רגרסיה במשהו, או שגשוג של דברים אחרים.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • עידו   ביום 22 בנובמבר 2003 בשעה 21:14

    הערה קטנה: בארה"ב ריבוי טבעי חיובי. ייתכן ונתון זה דווקא תומך במסקנה של היינזון, כי זו לא החברה הכי רגועה בעולם.

    אגב, האוכלוסייה היהודית בישראל כיום מבוגרת ביחס לעשורים הראשונים למדינה – אך אינה יציבה יותר.

    על סמך מה שכתבת, בלי לקרוא את המקורות, אני מסכים עם המסקנה שלך – היינו שהדברים מורכבים הרבה יותר.

    היינזון, כמדומה, הופך סיבה ומסובב – בחברות משגשגות ויציבות בנוסח המערב של ימינו, מבנה האוכלוסייה משתנה עם הזמן.

  • עידו   ביום 22 בנובמבר 2003 בשעה 21:16

    יש קצת בעייה עם הלינקים.

    המאמר של דנט מסקרן מאד.

  • גלעד   ביום 22 בנובמבר 2003 בשעה 21:24

    ארה"ב היא המדינה התוקפנית בעולם. מאז הקמתה היא תקפה כ-210 מדינות. לא צריך להיות טרוריסט כדי להיקרא תוקפן ולא צריך צעירים כדי ללמוד גיאוגרפיה קטלנית. ארה"ב טרם פסקה ממנהגה המגונה הזה משום מה.

  • לא שם   ביום 23 בנובמבר 2003 בשעה 9:46

    מעניין לבחון את התיזה של היינזון וגם את זו של דנט בדיעבד לגבי המאה ה 20. אחרי 1918 היתה קבוצת הגיל 15-29 (זכרים) מצומצמת מאד ברוב היבשת, ומצומצמת למדי בארה"ב, קנדה ואוסטרליה – ששכלו מאות אלפים במלחמה.
    שינוי מיידי זה במבנה הגילאי של חברה הוא מבחן מצויין לתאוריות כאלה.
    היינזון יוכל להצביע על השינוי שחל במרוצת שנות העשרים – כאשר שכבת הצעירים גדלה במהירות – כמקור לאי יציבות בגרמניה, וגם בצרפת. (אף שמלכתחילה היו בעיות יציבות בגרמניה).
    דנט יצטרך להסביר את השפע הכלכלי של שנות העשרים לעומת המשבר של שנות השלושים.

  • לא שם   ביום 23 בנובמבר 2003 בשעה 10:10

    ואגב – דרור פויר מדווח לנו ממלאווי על חברה צעירה שבה כמעט אין אלימות כלל – בניגוד לתאוריה.

  • שוקי   ביום 23 בנובמבר 2003 בשעה 23:03

    ברשותך, אני אהיה בוטה ואומר את דעתי בלי לסייג ולעדן. מה שיוצר את הטרור הם אידיאולוגיה קיצונית ואנשים חסרי עכבות. תוכל לטעון ש השמדת ערים שלמות על עשרות אלפי האנשים שבהן באמצעות פצצת אטום, היא טרור. אני חושב שזה מדוייק.
    טוענים שטרור הוא נשקם של החלשים, ולפעמים אומרים אפילו שאלו שמשתמשים בטרור עושים זאת כי אין להם דרך אחרת. אבל במציאות, נתח נאה מקבוצות הטרור של ארבעים השנים האחרונות – אולי אפילו רוב מכריע – נתמכו ונדחפו על-ידי מדינות. בניתוח יחב"לי אומרים על זה שהמדינות הללו משתמשות בטרור כדי להגדיל את השפעתן, כדי לפצות על כך שעוצמן לא מספיקה כדי להשיג את מטרותיהן המדיניות. באיזה מקום אפשר לומר גם על זה שזה המשך של המדיניות באמצעים אחרים.
    האם עוני ודיכוי מעודדים טרור? בהחלט. אבל רוב העולם השלישי עני ומדוכא ולא כולו עוסק בטרור – רק החלקים האיסלמיים הפונדימנטליסטיים שלו.

  • אמיגו   ביום 22 בנובמבר 2003 בשעה 21:34

    הסטטיסטיקה אינה משקרת –
    סטטיסטיקאים כן.

  • איתן כספי   ביום 22 בנובמבר 2003 בשעה 21:41

    ראשית, כמובן שהגישה היא בעייתית מהסיבה הפשוטה שכל אדם חייב לעבור את הגילאים המוקדמים בכדי להגיע לגילאים הבוגרים – כך שאם אתה רוצה בנקודת זמן מסוימת ריבוי של גילאים מתונים, אתה חייב לעבור קודם תקופה של אי-שקט.

    שנית, בתור מי שמגדל ילדים מזה זמן אני בהחלט יכול להעיד שהם טרוריסטים, כך שיש סימוכין לדברי הפרופסור.

    הפרדוקס המעניין כאן הוא שהולדת ילדים הופכת אדם למתון ומחושב יותר (ולא רק הגיל משחק תפקיד) – כך שבכדי להיות מתון אתה "מייצר" "גורמי אי-שקט". כנראה משחק סכום אפס.

    לגבי המאמר של ד"ר פסיג, נראה לי שמשום מה דילגתי על שלב היזמות הישר לשלב ההוצאות. כנראה בגלל הולדת ילדים בגיל צעיר.

  • ישענר זאף   ביום 22 בנובמבר 2003 בשעה 22:59

    הרי ברור שיש טרור במדינות עולם שלישי, ויש ריבוי טבעי גבוה שם. למה צריך מחקרים על כביכול "הקשר בין ילודה ולטרור". סתם מטחנת מילים מיותרת.

  • ימימה   ביום 23 בנובמבר 2003 בשעה 1:38

    וכמו שאמר אמיגו – סטטיסטיקאים משקרים. כל מי שעבר את הקורס הכי בסיסי בסטטיסטיקה יודע לדקלם בעל פה שקשר קורלטיבי הוא לא קשר סיבתי.

  • אלכסנדר מאן   ביום 23 בנובמבר 2003 בשעה 19:16

    שוקי שלום,

    דבר ראשון הרשה לי להודות לך על הקישור למאמרי הדן בתיאוריית היינזון, וכמובן להזמין את המשתתפים השונים – במידה ומעוניינים – להגיב גם שם. אני אישית איני מרוצה מהתיאוריה שהיינזון פיתח מסיבות שונות, ונראה שקריאת המקורות שהבאת סיבכה עבורי את התמונה עוד יותר.

    אולי השאלה שצריכה להישאל בהקשר זה חייבת להתייחס לצורת המחקר והמתודה: האם אפשר כלל להעלות תיאורייה חברתית חובקת עולם, אשר אמורה לתת פירוש והסבר לתהליכים שמתרחשים בחברות שונות ברמת המאקרו? האם אין דבר זה דומה במקצת לנסיון הסברם של תיאוריות חברתיות אחרות, אשר נחתו ברובן בפח הזבל של ההיסטוריה?

    מובן שאין להקיש מסקנה זהה מתיאוריית מארקס, לדוגמה, לתיאוריית היינזון, ואפילו לא לדברים שכתב הנטינגטון בתחום זה. גם היינזון וגם הנטינגטון אינם דוגמאטיים, ואינם מציעים 'אידיאולגית פירוש' למבנה הדברים המתרחשים בעולם, אולם ברור שמעבר לציור הבעייה על הקיר – מתקשים חוקרים אלו, כמו גם חוקרים אחרים, למצוא את שביל הזהב בנסיון העמדת המלצות כלליות לשיטה הרצוייה בבעיות שונות אלו. הסיבה לכך אולי פרוזאית, אולם ברור שפיתרונות של קסם לא יכולים להתקיים בסיטואציה, אשר בה ארצות נחשלות שונות מסרבות להחיל בתוכן סולם ערכים מערבי, מכל סיבה שלא תהיה. במילים אחרות: יותר מרוצה העגל לינוק רוצה הפרה המערבית בפירושד להניק, אולם נראה שהעגל אינו בדיוק מעוניין בכך.

    דומה כי התרומה המשמעותית של היינזון לתרבות השיח והדין הפוליטי-חברתי באירופה, בהקשר זה, הוא הנכונות להישיר מבט אל דברים שאנשים מעדיפים לעיתים להדחיק בצורות שונות, כולל אנשי תקשורת, הוגים חברתיים ופוליטיקאים. היינזון מבטל את הקשר הקאוזאלי לכאורה בין טרור לעוני ורעב, ועל ידי כך מבטל את האסכולה שביקשה ליצור 'תיאולוגיית טרור' לשיטת הבנתם הסוציולוגית של אנשי דור 68.

    הויכוח בנקודה זו מתחיל בימים אלו לעשות את צעדיו הראשונים, לפחות באירופה.