הגדר

אולי זה נכון שדברים שרואים משם באמת לא רואים מכאן, ואולי מי שמסתכל מהצד רואה את הדברים קצת עקום. בכל אופן, מהכיוון שבו אלכסנדר מאן מסתכל על גדר ההפרדה, מה שהכי מפריע הוא התוואי – אם גבול אז למה לא קווי 67'? הפלשתינאים מסכימים להם, מדינות ערב תומכות בהם, העולם מכיר בהם. האמנם? במקום שאכביר מילים, לכו לקרוא ולהשתתף בדיון העצבני, בכל המובנים, שהתפתח סביב המאמר.

יודעים מה, אני אכביר קצת בכל זאת.
אני לא שולט מספיק בחומר כדי שאוכל לומר האם תוואי הגדר נכון או לא (ובכוונה אני לא אומר מאיזו בחינה). בכל אופן, שאלת המפתח בעיני היא לא איפה הגדר עוברת אלא מה קורה משני הצדדים שלה. אם זה אכן סיפוח זוחל כפי שטוענים, אז הטענה המשלימה צריכה להיות שמי שסופח זכאי לאזרחות ישראלית ולזכויות אזרחיות מלאות יחד איתה.
אני לא חולק על מי שטוען שגדרות זה רע בהגדרה. אני גם לא מתיימר לקבוע האם הגדר הזו תציל חיים, אבל אם ניקח את הטענה הזו כהנחת עבודה רק לצורך הדיון אז איזו רלוונטיות יש לשאלה האם קווי 67' מקובלים על מדינות העולם או לא? האם חיי אדם – שלנו ושל הפלשתינאים – חשובים פחות מענייני טריטוריה ואזרחות? ומתי הפכה תמיכת העולם לגורם מרכזי כל-כך בדיון אצלנו, יותר בעצם מהדיון על מה שטוב ורע לאנשים? למה אני שומע כל-כך הרבה דיונים שמערבים מוסר עם דעת קהל?
יותר מזה – אני יוצא מתוך הנחה שקווי 67' לא באמת מקובלים על אף אחד. בין השאר, משום שבתריסר מסמכים שפרסמה הרשות הפלשתינאית וקראתי באתר האינטרנט שלה, ראיתי את המספר 181, מספר החלטת האו"ם על חלוקת פלשתינה-א"י, שנדמה לי שכדאי לכל מי שמדבר על הנושא להקדיש כמה דקות מזמנו כדי לקרוא אותה (ואם תתעקשו אני אוסיף לינק). בקיצור, זה לא כל-כך פשוט.
ומילה מעצבנת לסיום: אני לא יכול לסבול שאנשים אומרים שמהצד השני של קווי 67' נהיה חופשיים לעשות מה שנרצה. זה גם שטויות וזה גם מגעיל בעיני. זה מזכיר לי את "בלי בג"ץ ובלי בצלם" ואת "ניכנס בהם" ועוד כמה אמירות מטרידות כאלה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • מרק   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 8:50

    אין לי סבלנות לי לקרוא על הבוקר מאמרים שצריך לקרוא לעומק בשביל להבין, אבל באופן כללי אני מסכים איתך שוקי.

    לדעתי האנשים שצועקים קוי 67 שוכחים את העובדות הבאות: קוי 67 יחצו את שכונת גילה בירושלים, קוי 67 יהפכו את האוניברסיטה העברית למובלעת בשטח פלשתינאי, קוי 67 לא מכילים שטחים שהיו שיכים לישראל לפי תוכנית החלוקה כמו הרובע היהודי וגוש עציון, שטחים רבים ביו"ש שייכים לישראלים במיוחד האצבע שיוצאת מאלפי מנשה לקרני שומרון.

    מדיניות צריכה להיקבע לפי ההתאמה שלה למציאות הקימת ולא לפי דברים שקרו לפני שרובנו נולדנו.

  • דודי   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 11:50

    שאלות טובות אתה מעלה. הדיון? בהזדמנות.

  • דודי   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 11:56

    משהו שנכון בכל סכסוך בעייה אנושית: פשטותו של פתרון מהווה גורם חשוב בהערכת סיכוייו להתקבל כריאלי. לפנינו ההצעה: "נסיגה לקווי 67" מה פשוט מזה? (כקונספט. במציאות קצת פחות).

    הייתי מכליל ואומר (אמירה פשטנית כלעצמה) כך:
    הרבה אנשים בוחרים את הפתרון שלהם לבעייה (מסוג בעיית השטחים) במידה רבה על סמך קריקטריון הפשטות, ולאחר מכן משקיעים מאמץ כדי למצוא להם צידוקים מורכבים ופתרונות משנה לבעיות מעשיות שמתעוררות.

  • דודי   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 12:00

    רק לגבי הסיפא: דיון ציבורי מקיף בנושא בהחלט נערך בישראל, בסגנון המוכר של דיונים שכאלה.
    לגבי דיון פרלמנטרי…נו, מילא.

    עצם בניית הגדר בתוואי שמגן על כמה שיותר התנחלויות אינה איזו הנחתה: ראש הממשלה בהחלט הציע זאת לפני הבחירות.

  • שוקי   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 16:05

    אני לא מבין על סמך מה אתה אומר שהחלטת האו"ם 181 "לא משחקת תפקיד של ממש". מדוע היא שונה מ-242 ו-338 וההחלטות החדשות יותר? ואז מה אם נושא הפליטים רגיש אצל האירופאים – אם אי אפשר להוריש פליטות דור אחד או שניים קדימה אז מה בדיוק *אנחנו* עושים כאן?
    הלחץ הבינלאומי עלינו בנושא הפלשתינאים, התחיל כשהמלך חוסיין משך את ידיו מהשטחים והודיע שירדן לא תובעת בעלות עליהם. לפני כן גם 242 ו-338 לא היו רלוונטיות לפלשתינים. לפי ההיגיון הזה – למרות שאני, אגב, מאמין שזה לא יקרה – ברגע שתהיה מדינה פלשתינאית אז ערביי ישראל עלולים לדרוש יישום מלא של 181.

    בכל אופן, בלי קשר לשאלה האם הגדר טובה *לנו* או לא, זה מעורר מחשבה מדוע בכירי הרשות הפלשתינית מתנגדים לה כל-כך. הרי המטרה של שרון היא להעביר לידיהם בלי מו"מ חלק מהשטח והוא עצמו מודה שהמו"מ על שאר השטח יתחיל ברגע שההנהגה הפלשתינית תסכים לזה, אז מה העניין? אולי זה שהם חוששים שהגדר תפגע בכושר המיקוח שלהם?

    אתה מדבר על התלות של ישראל במערב, אבל התלות שלנו היא לא במערב אלא בארה"ב. מדינה שהלאומנות שלה כל-כך חזקה, שלמרות שבאופן תיאורטי זו דמוקרטיה ליברלית, היא הרבה יותר קרוב לפאשיזם כשפורטים את זה לפרוטות. מדינה שבראשה עומד אוונגליסט עם תפיסת עולם כמעט קולוניאליסטית – שזה די תואם את הקו ההיסטורי במדיניות החוץ של ארה"ב מתקופת המלחמה הקרה. וארה"ב הזו – לא אירופה הסוציאל-דמוקרטית לכאורה – היא זו שבה אנחנו תלויים. אדרבא – האיחוד האירופאי כבר מתחיל לחזר אחרי ארה"ב במקום לנסות להציג את עצמו כאלטרנטיבה, ולשאוף להפוך לכוח הדומיננטי בפוליטיקה הבינלאומית.
    בגלל זה אני נוטה לחשוב שתוכן הדיון בנושא באירופה, פשוט לא רלוונטי.

  • דודי   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 17:30

    עופר, איש אינו חולק שמותר לבנות גדר בגבולות 67, טענת השמאל היא שזו פשוט הוצאה מיותרת, כי אפשר להגיע לשלום.

  • שוקי   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 17:32

    ההתנגדות למהלך חד-צדדי היא לא קפריזה של שמאלנים. זה בעייתי ומסוכן לעשות דברים חד-צדדית, ולא משנה אם מה שאתה עושה הוא לסגת משטחים או להשתלט על שטחים. מחיר הנסיגה החד-צדדית מלבנון היה הפקרת אנשי צד"ל, וזה מחיר גדול מאד. גם בלי שנאמר – כפי שטוענים כל מיני אנשים – שאינתיפאדת אל אקצא היא תוצר ישיר של הנסיגה הזו.
    אבל גם בין מי שתומכים בנסיגה חד-צדדית, יש רבים שמתנגדים לגדר כי הם מאמינים שלא ייתכן פתרון של הסכסוך בצורה של ניתוק מוחלט אלא רק דרך שיתוף פעולה כלכלי ויחסי מסחר. בעיניהם הגדר רק מחמירה את המצב, כשם שלהקטין את כוח העבודה הפלשתיני שנכנס לישראל החמיר את המצב, ואני חושב שזה טיעון מעניין.
    מצד שני, ישנו עוד טיעון מעניין, והוא שגדר – לאו דווקא הגדר הזה, אלא פשוט גדר בין מה שמיועד להיות פלשתין לבין ישראל – תציל חיים של אנשים. אני מודה שקשה לי מאד להתווכח עם הטיעון הזה, במיוחד משום שאין לי שום דרך לקבוע האם זה נכון או לא.

  • רוני ה.   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 20:05

    בישראל יש היום מדינה יהודית בעיקר בגלל הצהרת בלפור. לפני מלחמת העולם הראשונה לא היו במזרח התיכון "מדינות ערב", אלא היה פה שלטון של האימפריה הטורקית. את החלוקה למדינות ערב עשה המערב ב-1917 כאשר כבש את האימפריה הטורקית ופירק אותה למדינות, ובאותו הזמן הוא גם החליט להקים פה מדינה יהודית. מאז אותו הזמן, הישוב היהודי ראה את עצמו כ"מדינה בדרך" ולא במקרה ביום שיצאו הבריטים כבר היתה כאן מדינה מן המוכן. האירופים היום יכולים לטעון שהם נתנו לנו מדינה במתנה בגלל רגשות האשם שלהם מהשואה ולכן זכותם לקחת אותה בחזרה. אני מקווה שאתה לא מאמץ לך את הטיעון האנטישמי הזה.

  • שוקי   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 20:45

    אלכסנדר אמר הרבה דברים, שחלקם יכולים לשמש בסיס לויכוח אינסופי.
    למרות שזה לא הנושא המקורי, נדמה לי שכדאי בכל זאת לחדד את הדיון סביב נקודה אחת והיא מידת הרלוונטיות של החלטה 181 אחת בעיני הפלשתינאים (היום) והעולם (בעתיד).
    בניגוד להחלטות כמו 242 ו-338, שהן החלטות של מועצת הביטחון, החלטות 181 (החלוקה) ו-194 (הפליטים) הן החלטות של עצרת האו"ם, ולכן הן בעלות תוקף לפחות באותה מידה ואפילו יותר.

    מבחינת ההנהגה הפלשתינאית, אין ספק לגבי המרכזיות של החלטה 181 כיעד אסטרטגי – וכדאי לעיין בלינק הזה גם כדי לראות את המפה וגם כדי לקרוא את הפרשנות שלהם:
    http://www.pna.gov.ps/Government/gov/un_ga_resolution_181.asp

    החלטה 181 מוזכרת בכל רשימה של "מסמכים רלוונטיים" כמו זו
    http://www.pna.gov.ps/subject_details2.asp?DocId=44
    בוודאי בכל מסמך שקשור לירושלים. וגם בהודעה הרשמית של הרשות מינואר 2001 המפרטת את ההתנגדויות לתוכנית קלינטון
    http://www.pna.gov.ps/subject_details2.asp?DocId=1040

    לכן, לומר שקווי 67' מוסכמים על כולם זה מאד לא מדוייק, ולדעתי גם להאמין שהעולם ידחה על הסף דרישה פלשתינאית למדינה בגבולות 1947 יהיה מאד לא חכם.
    זה לא מצדיק יצירה של מובלעות מכותרות, אבל הנושא הוא הרי לא הגדר שמוקמת אלא עצם הרעיון של הקמת גדר והתוואי הראוי לה.

  • מרק   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 20:56

    אם היה איזשהו פלשתינאי שמוכן לקבל הסדר ביניים שמבוסס על קוי 67 אז אולי היה טעם לדבר על הענין. מאחר שברק הציע לעראפאת את קוי 67 ועראפאת סדב (ולחלוטין לא חשוב מי "אשם"), אז מה זה משנה אם הגדר היא בקוי 67 או לא כאשר ממילא הפלשתינאים מתנגדים לגדר בכל תואי ורובם גם מתנגדים לזה שרוב הכותבים פה יחיו גם מחר.

    הקונפליקט שלנו הוא עם הפלשתינאים ולא עם האירופאים. אין לנו גבול משותף עם אירופה ואנחנו לא במלחמה עם אירופה אז מה יצא לנו מריצוי האירופאים כאשר אנו לא מטפלים בבעיה האמיתית?

    אם האירופאים רוצים לתרום, בבקשה שיבואו עם הצעה רצינית כמו לצרף את ישראל לאיחוד האירופי ולנאטו. כל זמן שהאירופאים מוכנים להציע הצעות ולהצהיר הצהרות אבל לא מוכנים להשקיע (כספית ופוליטית) בפיתרון, אז מבחינתי הם יכולים לשמור את התרגילים האינטלקטואלים האלו לפאבים שלהם ולא ליגע אותנו בהם.

    הערת טריויה לרוני: אם זיכרוני אינו מטעה אותי הגבול בין ישראל לסוריה ולבנון נקבע בהסכם סייקס-פיקו בין הצרפתים לבריטים ב1920-21, ירדן הופרדה מפלשתינה מתישהו בשנות העשרים של המאה ה 20 והוענקה לשושלת ההאשמית שמוצאה מערב הסעודית כמתנה על תרומתם למאמץ המלחמתי.

  • רוני ה.   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 21:10

    http://www.therightroadtopeace.com/infocenter/Heb/HowardGriefH.html

  • מרק   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 22:14

    עד כמה שאני מבין את פעילות האו"ם, להחלטות של עצרת האו"ם יש רק תוקף הצהרתי ולא משפטי, בעוד שהחלטות מועצת הביטחון מחייבות את כל החברות באו"ם.

    כאשר דנים ב242 ו338 צריך לזכור גם שמבחינה משפטית (אם אני לא טועה) מדובר בהן על "נסיגה משטחים כבושים" ולא על "נסיגה *מכל* השטחים הכבושים".

  • שוקי   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 22:17

    כפי שהוכיחה מלחמת המפרץ השנייה, להחלטות האו"ם באופן כללי יש תוקף בעיקר במישור התיאורטי.
    בכל אופן, החלטה 181 הביאה גם לסיום המנדט על ארץ-ישראל ואילו החלטות 242 ו-338 נשארו שני מספרים שנחמד להוסיף למסמכים מדיניים כאסמכתא.

  • אילן גוט   ביום 13 בינואר 2004 בשעה 9:29

    לדעתי, קיימת טעות נקודתית בדבריך שממנה אפשר להשליך על קו מחשבה שגוי:

    >>>אם אתה שואל אותי מה עושים היהודים בארץ ישראל על תקן מדינה ריבונית, אתן לך תשובה אחת למפרע בכיוון: בגלל תוצאות מלחמת העולם השניה…

    ראשית, ועדות חקירה בריטיות המליצו על תוכניות לחלוקת הארץ למדינה ערבית ויהודית כבר ב 37. הפתרון המתחרה היה מדינה דו לאומית – שתהיה פתוחה לעלייה. אלה היו הצעות מעשיות לגמרי.
    שנית וחשוב יותר, הציונים עסקו בהקמת מדינה דה-פאקטו באופן הדרגתי לאורך כל ימי המנדט, ואף קודם לכן. במלחמת העולם היו להם מוסדות נבחרים מוכרים, הם ארגנו גביית מסים, מערכות חינוך ובריאות, שלטון מקומי, אוניברסיטאות ומכוני מחקר, ארגונים כלכליים (כגון אגד), ארגוני עובדים, נציגויות בינ"ל (באמצעות המוסדות הציוניים והסוכנות) וכן כוח שיטור וכוח צבאי ליגאלי (בתקופת המלחמה – הבריגאדה) ובלתי ליגאלי. במירוץ למדינה פתחו הציונים פער גדל והולך, בלתי ניתן לסגירה, מול הערבים.

    נכון, השואה תרמה להכרה הבינ"ל הרשמית במדינת היהודים, אך היא גם פגעה פגיעה אנושה בעם שהיה עתיד להקימה. אין להפריז בחשיבותה של הכרה זו – שכן המדינה היתה קיימת בפועל גם קודם לה. אפשר לומר במידה רבה של ודאות שגם ללא השואה היתה קמה לבסוף מדינה יהודית עם התפרקותה של האימפריה.

    אני משאיר לך לחשוב, מהו קו המחשבה המוטעה שעליו מעידה שגיאה זו – ושיש לו השלכות מעבר לדיון היסטורי.

  • אילן גוט   ביום 13 בינואר 2004 בשעה 9:44

    באנגלית כתוב – נסיגה משטחים, בצרפתית – מהשטחים.

  • אלכסנדר מאן   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 4:20

    שוקי שלום,

    1. דבר ראשון אתן אולי קישור למאמרי שנותן ישירות את כל התגובות שנכתבו עד כה, לנוחיות הקוראים:
    http://mann.journal.lab.co.il/story_28

    2. מעבר לכך אתה כנראה צודק בקביעתך, לפיה "אולי זה נכון שדברים שרואים משם באמת לא רואים מכאן, ואולי מי שמסתכל מהצד רואה את הדברים קצת עקום". אובייקטיביות של ממש אינה יכולה להתקיים בנושא כה שנוי במחלוקת, שעתיד בסופו של דבר לקבוע לא רק את גבולה המזרחי של מדינת ישראל, אלא במידה רבה אף את עתיד האיזור.

    הדברים שאני מתאר במאמרי מבוססים על שיחות, ראיונות ומשדרים שונים, שאחריהם עקבתי בתקשורת האירופאית בשנתיים האחרונות בכל האמור לנושא הגדר. המסקנות שאליהן הגעתי משקפות במידה רבה את דעתי בנדון, אך גם דיעות של ידידים ומכרים שונים בתחומים רבים: הגדר אמנם אינה ערבה לחיכו של איש, אולם רבים בציבור האירופאי משוכנעים בנחיצותה כפאקטור של יצוב – אולם גורסים שעליה להיות על תוואי 67, שפירושו שלא תספח שטחים רבים. העובדה ש'קו שרון' מקיים בתוכו הגיון אחר, לפיו יסופחו שטחי כיבוש שונים, ואשר במסגרתו יוכנסו הפלסטינאים למובלעות שתהיינה בחזקת מיכלאות-ענק אינו מקובל עליי, ובוודאי לא על ציבורים שונים במערב, כולל ציבור מקבלי ההחלטות. הסטטוס קוו והדבר המקובל על כולם הוא בפירוש קווי 67, והחלטה 181 אינה משחקת תפקיד של ממש בסיטואציה זו. עליך גם לזכור שכל נושא הפליטים הוא נושא רגיש בקונטקסט אירופאי-פנימי, היות ואיש לא מעוניין להעלות פצעים ישנים מן העבר האירופאי בשאלה זו: פירושו של דבר הוא שאירופה מסרבת להכיר במעמד הפליטות כדבר שעובר בירושה, ואני מתקשה להאמין שהאירופאים יחליטו בנושא ישראל אחרת, באופן שיעלה דרישות של צאצאי פליטים ממלחמת העולם השנייה (בלי כל קשר ליהודים).

    אני מאמין שישראל חייבת להתחשב בדעת הקהל העולמית, אשר מקבלת כל יום את מנת ה'אנטי-חומה' המוקצבת לה בחדשות. רק הערב ראיתי בערוץ החדשות האירופאי את אבו-עלא מקיים מסיבת עיתונאים גדולה בקלקיליה, כשהוא מסביר על החריגות מתוואי 67 ועל סיפוחן של אדמות פלסטינאיות. האם היה נוקט בהסבר זה לו היתה הגדר מונחת על תוואי 67? אינני יודע, אולם אני מאמין שגם אם היה עושה זאת, לא היה זה בחריפות כה גדולה, ובוודאי לא בהקשרים שהיו יכולים למצוא אוזן קשבת בקרב הציבור במערב, בו ישראל עדיין תלוייה בו מבחינות כלכליות רבות.

    הדרישה היחידה שעולה במאמרי, מעבר לדעתי שיש להעביר את תוואי הגבול לאורך קווי 67, היא שלפחות יתקיים דיון פרלמנטרי וציבורי מקיף בשאלה זו בישראל, שפירושו שאזרחי מדינה זו יקראו להביע את דעתם על התוואי המועדף מבחינתם בכל האמור לגבולה המזרחי של ארצם. אני חושב שזו לא רק החלטה דמוקרטית וסבירה, אלא גם שיתוף האוכלוסייה בלקיחת אחריות בקבלת ההחלטה לגבי התוואי בו יש למתוח את קו הגבול.

  • עופר לנדא   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 17:13

    גדר ההפרדה אכן תפגע בכושר המיקוח של הפלסטינים, משום שאם אזרחי ישראל לא יהיו מאויימים, הפלסטינים יאלצו להסתפק באיומים, ולא בהישגים, אבל:

    נניח שהגדר תעבור בגבולות 67' – למה יש אנשים בשמאל שמתנגדים גם לרעיון זה? בגלל שזהו מהלך חד צדדי?

  • אלכסנדר מאן   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 19:08

    [בתגובה לשוקי]

    אפתח אולי בהבאת קישור מעניין להחלטה 181, אותה דחו בזמנו המדינות הערביות:
    http://www.mfa.gov.il/mfa/go.asp?MFAH00ps0

    פרט זה רלבנטי ביותר, היות ואינך יכול להמר על דבר מסויים שלא יקרה (לדוגמה: מניעת הקמת מדינה יהודית), ואחר כך כשטירפוד שחשבת לעשות ניכשל, לבקש לכבד החלטה זו פעם נוספת. דבר פשוט זה מבין כל בן תרבות, וכלל לא משנה מהו הפירוש הערבי המרחיב לסיטואציה זו. על טעויות משלמים, ועל טעויות כפולות משלמים פעמיים. דבר זה מובן ברחבי העולם הגדול, ולא יעזרו התפלפלויות לשיטת 181, גם אם הם כתובים בדפי אינרנט פלסטינאים. זה לא רלבנטי ממש כפי שיש דפי אינטרנט ישראלים, שמבקשים להוכיח בעשרות פילפולים משפטיים שהחל מתוכנית בלפור וכלה בכמיהתו של העם היהודי לפיסת ארץ זו – שייכת הטריטוריה המצוייה בין נהר הירדן ליהודים, וליהודים בלבד. תסלח לי, זהו קישקוש, וזה פשוט לא מעניין איש.
    הפליטות היא אכן נושא לדיון פילוסופי כללי, וברור שיש כאלו המצדדים בהחלת 'זכות' הירושה לסטטוס זה. אם אתה שואל אותי מה עושים היהודים בארץ ישראל על תקן מדינה ריבונית, אתן לך תשובה אחת למפרע בכיוון: בגלל תוצאות מלחמת העולם השניה, בגלל המצפון שהציק, וכמובן בגין שורת אינטרסים כלליים לקרת חלוקת העולם בציר מזרח-מערב, כפי שהחלה להתקיים בזמנו. אם לרגע חשבת שהגעת היהודים לא"י לצורך הקמת מדינית-ציונית היתה הדבר עליו חלמו האירופאים מאז ומתמיד (או האמריקאים), עדיף שתשכח מכך.

    התנגדותי הנחרצת לקו שרון נובעת מהסיבה הפשוטה שאני מאתר שתי בעיות עיקריות בתוואי זה:

    1. התרחקות מכוונת מקו הגבול של 67 פלוס-מינוס, קו שלגביו מתקיים קונצנזוס רחב בעולם המערבי בכל האמור לפיתרון הרצוי. זה כמובן לא מקדש קו זה ואין לי בעייה לסטות ממנו לצורך החלת תיקונים קוסמטיים שונים, אולם ברור שגם כאן יש לבצע זאת בחכמה ובמחשבה תחילה – או לפחות מתוך דיון פרלמנטרי וציבורי רציני, לגבי האינטרסים הישראלים המיידיים בשאלה זו. אני גם מוכן לקבל את התיזה שאני עלול לטעות, וכי הפתרון הישראלי לבעייה זו עדיף פי כמה על מה שמציעים גורמים אחרים במערב. אינני 'נעול' על מודל 67, אולם ברור לי שהוא בכל זאת יכול להיות הרוביקון הישראלי הטוב ביותר, במסגרת נסיונות ההגיעה לנורמליזציה עתידית, שבמסגרתה גם תיעלם ביום מן הימים חומה זו לטובת רעיון הפלורליזם, אם תרצה. עד אז עדיף שתיה החומה של מגן בין הנמר והכבש, שמצידי יכול כל צד לפרש עצמו ככבש המסכנה. אני מכל מקום מעדיף להיות הנמר בסיפור זה, שנסוג אחורה לטובת עקרון המציאות האפורה, שפירושה חלוקה, ויתור, פשרה.

    2. יצירת מובלעות ענק של אוכלוסייה, שיהיו מנותקות ומפוזרות, עלולות להוות חממה לפיצוץ בלתי נמנע שבסופו של דבר גם יגיע. גדר על תוואי 67 עלולה אף היא להביא לפיצוץ, אולם יש בתוכנית זו מספר ווסתים שיכולים למנוע זאת:

    א) גישה ישירה על כביש טרנזיט לרצועת עזה, ללא פיקוח ישראלי.
    ב) יצירת קשר גיאוגראפי רציף בתוך כל שטחי כיבושי 67, שיאפשר את הקמתה של המדינה הפלסטינאית.
    ג) האפשרות שבעימות נוסף עתידים הפלסטינאים להפסיד את מדינתם הטרייה, במידה ויסרבו לשחק לפי כללי המשחק המקובלים בעולם. במילים אחרות: האפשרות להפסיד את המדינה הפלסטינאית הצעירה, ואת טעמה של העצמאות המדינית. עם מובלעות בסגנון בנטוסטן לא יהיה לפלסטינאים להפסיד הרבה.

    מדוע בכירי הרשות מתנגדים לגדר? כי זהו רגע האמת ביחסי ישראל ומדינת פלסטין העתידית. זוהי התחנה האחרונה, אליה הגיעו שני הצדדים – שבמקרה זה יכולים רק 'להתגרש' האחד מהשני. השאלה המרכזית היא מי יקבל את הטלביזיה, ומי יקבל את המקרר, אך לא הרבה מעבר לכך. אני גם מאמין שהפרדה תעזור לצינון המצב ולהתרכזות בבעיות פנימיות, למרות שאופציית המלחמה תמשיך להישאר על הפרק; לא לחינם אמרתי שנסיגה חד צדדית הינה לשיטתי הקטנה מבין כל הרעות האפשריות, היות ופיתרון טוב אינו בנמצא, ואין שום טעם לחפשו מתחת לפנס הרחוב השכונתי של אנשי חלם.

    התלות הישראלית באירופה גדולה פי כמה ממה שאתה חושב, ואני מדבר לא רק על היקף היצוא אלא גם על המעמד המיוחד שישראל נהינת באירופה, בכל האמור למיסים ומכסים ועוד שורה רבה של דברים. אולי כדאי שתברר בהזדמנות מהם הסכומים המגיעים מאירופה למכוני מחקר ישראלים, אוניברסיטאות, מכללות ועוד. פגיעה בתחומים אלו תהיה קשה במיוחד, וברור שהסתמכות על ארה"ב בלבד בנקודה זו עלולה להתגלות כבעייתית במיוחד, בחזקת לשים את כל הביצים בסל אחד.

    בכל האמור ליחסי ארה"ב אירופה כבר כתבתי מאמר אחר בג'ורנאל ("כינור שני"), אשר בו התייחסתי בדיוק לנקודות הכובד השונות בין שתי יבשות אלו. אם יש לך ולקוראים מעט זמן מיותר, אולי תיגש לעלעל בו.

  • אלכסנדר מאן   ביום 12 בינואר 2004 בשעה 19:28

    [בתגובה לעופר]

    מדוע ישנם ישראלים בשמאל שיתנגדו גם לגדר על תוואי 67?

    מכיון שגדר זו אינה הומאנית לשיטתם, היות והיא מונעת את הגעתם של פלסטינאים אל תוך שטחי ישראל למטרות שונות, שאני משאיר לך ולקוראים אחרים לערוך טבלה כללית של מטרות אלו.
    המדובר בסופו של דבר בקבוצות שמאל אידיאולוגיות ומקובעות, אשר אוחזות בתחושה שהצדק המוחלט מצוי בכיסם לשיטת המאנכיזם של סכום משחק אפס בין טוב לרע. אם תקרא את המאמר שכתבתי תראה גם את התייחסותי המדוייקת יותר לתופעה זו, שאני מפרשה כסוג של פאטרנליזם מוסרי, המבקש להיות עיוור לכל מציאות נתונה.

    אגלה לך עוד משהו: רובו של הציבור האירופאי (ואני בתוכו) אינו חושב שתוואי 67 הוא הדבר המרנין ביותר שניתן לבצע, אולם רבים מכירים בכוחו הבלתי נמנע של עקרון המציאות, שפירושו שהברירות האחרות עלולות להיות גרועות פי כמה:

    — ישראל ללא גדר תגדיל את הצלחת הפיגועים בתחומה, ותרחיב את מעגל התגמול, ועל ידי כך תכניס את האיזור לסחרור ותהפוך רבים בקרב הצדדים הניצים לקיצוניים עוד יותר.

    — ישראל עם גדר בתוואי קו-שרון תגרום לבעיות אחרות, שלדעתי יקרבו את סיר הלחץ למצב של פיצוץ וודאי, במוקדם או במאוחר. גדר על תוואי 67 יכולה גם כן לגרום לפיצוץ, אולם פיצוץ זה אינו בחזקת מחוייב המציאות לשיטתי, מה גם שלפלסטינאים לא יהיה בדיוק קל להסביר התנהגות מסוג זה, גם אןם המדובר בדרישתם לסיפוק עבודה על ידי ישראל: באף מקום בעולם לא כתוב שמדינה מסויימת מחוייבת לספק עבודה לאזרחי מדינה שניה.

    — סיפוח השטחים, לעומת זאת, והחלת החוק הישראלי על נתינים יהודים בלבד יגרום לאפרטהייד דה-יורה, עם סכנה ללחץ בינלאומי שיקרא להפיכת המקום למדינה דו-לאומית. אני מוכן להיכנס לפירוט ארוך מדוע רעיון המדינה הדו-לאומית בעייתי במקה ספציפי זה, ומהי המיוחדות של הסכסוך הישראלי-פלסטינאי בהשוואה לסכסוכים אחרים בעולם, אולם אינני יודע אם זהו הנושא המרכזי בפתיל דיון זה.