יוסי שריד, יגאל עמיר

ynet: "יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה, עומד להתחתן… ח"כ שריד: 'קללת עולם על הרוצח, על כלתו ועל זרעו'".
על הרוצח – אני מבין. על כלתו – מילא, היא הרי בחרה להתחתן איתו. אבל כמה דורות בדיוק יהיה זרעו של יגאל עמיר ארור ולא יוכל לבוא בקהל ישראל – עשרה כמו עמוני, מואבי וממזר, או רק דור או שניים? האם כשהחבר שריד פוקד עוון אבות על בנים, זה טרמינלי או רק עד שעיתונאים ילכו?
ובמילים פשוטות: מה לעזאזל אשמים הילדים שיוולדו ליגאל עמיר שאביהם רוצח ואימם מטומטמת. האם לא די בעוול של הורשת בושתו, שצריך להטיל עליהם גם את אשמתו?
אולי כדאי לאנשים לשים טוב יותר לב לעוול שהם עושים בשם הזעזוע מהעוול.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • הדיקאן   ביום 18 בינואר 2004 בשעה 21:31

    הרצח עובר בתורשה. בדיוק כמו הטמטום של ח"כ לשעבר חובב מיקרופונים.

  • שוקי   ביום 18 בינואר 2004 בשעה 22:06

    אורי, יש כאן כמה עניינים, והם שונים בתכלית זה מזה.
    א. שאלת הזכות של עמיר להינשא, להזדיין או ללדת ילדים. גם זו לא שאלה פשוטה, כי חברה צריכה לחשוב טוב טוב לדעתי איפה עובר הגבול בין להעניש פושע לבין לשחק אלוהים. מה ההבדל בין הזכות לחיים לבין הזכות להרות? לא עדיף כבר עונש מוות וזהו?
    ב. ההתעמרות במשפחתו. אין לי חיבה גדולה למשפחת אמיר, אבל לבוא להפגין ליד החתונה של אחותו היה יותר מדי לינצ'י לטעמי. זו רשעות לשמה, נקמה חסרת אבחנה.
    ג. קללת ילדיו. זה כבר מעשה אנטי מוסרי מהסוג הגרוע. לומר שחטאם של אבות צריך ללוות את בניהם זו גישה שמנוגדת לשכל הישר ולכל סוג של הגינות. אי אפשר להעניש אדם על משהו שלא הייתה לו בחירה בו.

  • הדיקאן   ביום 18 בינואר 2004 בשעה 22:10

    לזרוק לו פרוז'קטור על הראש.

    ואורי, לפני שהוא יקיים יחסים עם ידו הימנית, הוא יצטרך למצוא רב שמתיר את זה. מאידך, יכול להיות שגם היא רודפת.

  • ככה וככה   ביום 18 בינואר 2004 בשעה 22:22

    בשם מרגלית הר-שפי, אני מוחה בתוקף על הבגידה…

  • דבי   ביום 18 בינואר 2004 בשעה 22:57

    לסרס וזהו

  • קורינה   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 1:42

    הכרתי כמה וכמה מקרים של ילדי נאצים שהתנערו מאבותיהם בתיעוב.
    מה הייתם עושים לו נודע לכם שאביכם רוצח?
    אני אפילו להיות בת מאומצת או ילדת מבחנה לא הייתי מתלהבת.
    איפה קראתי, "הזהרו בבחירת האויב כי אתם עשויים להידמות לו."
    אם אכן כך התבטא יוסי שריד, ולא בין בני ביתו וידידיו אלא באוזני עם ועדה, כי אז הוא איבד את הזהירות במקרה זה ולנו נוסף עוד משהו לריב עליו.

  • דודי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 10:28

    >>> אם הוא חי, גם אם כלוא, אי אפשר למנוע ממנו זכויות יסוד

    הרי עצם הכליאה היא שלילה של זכויות יסוד. לא צריך להיות הבדל בין עמיר לבין רוצח אחר, אבל זכותם של רוצחים אסירי עולם להינשא אינה מובנת מאליה.

  • דודי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 11:47

    במה גדולה הזכות להינשא (לאהוב תמיד אפשר) מהזכות להסתובב חופשי?
    הרי שלילת חופש התנועה לא באה רק כדי להגן על הציבור, אלא גם כדי להעניש את הפושע ולהרתיע אחרים. ואת שתי מטרות אלה מגשימה שלילת זכויות אחרות, כמו הזכות להינשא ולהביא ילדים.

  • שוקי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 15:56

    יש כאן כמה שאלות שנראה לי שאינן קשורות למישור החוקי והנורמטיבי אלא הן שאלות פילוסופיות שקשורות למוסר.
    ראשית, פוסק דודי שה"עונש" – במקרה זה מאסר – נועד לא רק להגן על הציבור אלא גם להעניש. ואני שואל: מהי התכלית של אותו עונש? לנקום? אם אנחנו קובעים שאסיר מאבד כל זכות מלבד הזכות לחיים, אז האם זה אומר שמותר, למשל – והיו הצעות כאלו – לבצע ניסויים רפואיים באסירים?
    שאלה נוספת: האם היתרבות היא לא חלק מה"חיים"? הזכות להינשא, כמו הזכות להצביע, היא זכות "חברתית". אם הגבלנו את החופש של האסיר – גם חופש תנועה, וגם חופש לקיים כל סוג של אינטראקציה חברתית שעולה על רוחו – אז אולי דווקא נכון לומר שהזכות להינשא צריכה להישלל ממנו גם כן. אבל אם אנחנו שוללים ממנו את הזכות להביא ילדים לעולם, במה זה שונה מסירוס – ונגיד שזהו סירוס כימי לצורך העניין – בגלל שחסר כאן האקט הברוטלי של פגיעה פיזית באסיר או של התערבות בפונקציות הגופניות של האסיר?
    ובמה מאסר שמונע מאסיר את כל זכויות האדם שלו, טוב מעונש מוות? משום שהתרנו לאסיר להמשיך לקיים את הפונקציות הביולוגיות הבסיסיות שלו? האם בזה לא הגדרנו מחדש, ובצורה מאד לא מחמיאה, את המושג "חיים"? האם זו לא רדוקציה של האדם לרמת האורגניזם? זה מזכיר לי דברים שאני לא אוהב.

  • שרונה הו   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 16:16

    טוב מאוד.
    יקים משפחה, יהיו לו ילדים קטנים וחמודים,
    והוא לא יוכל לבלות איתם כמה זמן שרק ירצה.
    מגיע לו.

  • דודי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 16:24

    השאלה שהעליתי היא באמת כללית. ברור שהענישה של עמיר, כמו של כל רוצח, צריכה להיות בהתאם לעקרונות החוק הקיים. השאלה מהם העקרונות הרצויים. למה דווקא את חופש התנועה מותר לשלול, אבל (למשל) אין לשלול מהאסיר את הזכות לקשרים חברתיים חדשים, למשל ע"י התכתבות.

  • דודי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 16:28

    מניעת הזכות להביא ילדים לעולם מאסיר נשוי היא בכל מקרה לא צודקת, כי היא פוגעת פגיעה לא נסבלת באשתו.

    מניעת זכותו של האסיר לאינטראקציה חברתית – שנחוצה, במקרה של רווק, כדי להשיג בת זוג – היא משהו אחר.

    למעשה, מעצם כליאתו של אדם אנחנו פוגעים קשות באפשרותו ליצור קשרים שיאפשרו לו להביא ילדים לעולם. האם תקבל דרישה של אסיר לצאת לחופשה ארוכה מן הכלא כדי להכיר אישה, על מנת לממש את זכותו להביא ילדים? לא כולם מתכתבים כל כך טוב.

  • שוקי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 17:07

    בלי לדון בשאלה האם "עונש" במובן הצר הוא הגיוני או מוסרי, אני חייב להודות שההבדל בינו לבין "גמול" נראה לי תחום בגבולות הסמנטיקה.
    אני מודה שאני גם לא מבין את האבחנה שלך בין "חברתי" ל"פוליטי". כלומר, אפשר להתווכח האם כל מה שהוא חברתי הוא "פוליטי", אבל אין ספק שכל מה שהוא פוליטי הוא "חברתי". הזכות להצביע, לפני היותה פוליטית במובן הצר, קשורה במובן הרחב ליחסים שבין הפרט לחברה.
    אבל גם כל, לא כל מה שמעוגן בזכויותיי כפרט במדינה, בהכרח קשור בהגדרה ל"פוליטיקה". חופש התנועה הוא זכות "אזרחית" רק כאשר את משבצת אותו בתוך המסגרת הפוליטית. ובהיעדר מדינה, אם מישהו פגע בזכות הזו, במה הוא פגע? הוא פגע בזכות יסודית שיש לי כאדם.
    נישואין לעומת זאת, בהגדרה, הם מוסד חברתי. יש להם תוקף חוקי והגדרה במסגרת החוק, בדיוק כמו שיש להליך הדמוקרטי, או לזכויות האזרחיות שמוקנות מתוקף חוק. נישואין, להזכיר, אינם זוגיות, אינם אהבה, ואינם קשורים לשום פונקציה ביולוגית בקשר אימננטי. מכלול המשמעויות הרגשיות והדתיות שיש להם אינו קשור בכלל למעמד החוקי.
    אפשר להתווכח על עניין זכותו של המחוקק להרשות או לשלול מאדם את הזכות להינשא נישואין דתיים. אי אפשר להתווכח שגם במסגרת הדתית, נישואין הם מוסד. הורות, לעומת זאת, איננה מוסד ולא קשורה לחברה. כל יצור חי מתרבה, כשם שכל יצור חי מקיים חילוף חומרים, ולמנוע מאדם להוליד ילדים זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל יותר מדי מזכיר את הרעיון למנוע ממנו להמשיך לקיים חילוף חומרים.

  • שוקי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 17:26

    יש הבדל בין להגביל את החירויות של אסיר, באופן שמגביל את האפשרות שלו לקיים חיים מספקים, לבין קביעה חד-משמעית שאסור לו להוליד ילד או להינשא כאשר הוא אסיר.
    מכיוון שעד עכשיו הסתפקתי בדיון תיאורטי, והכל כבר מאד תיאורטי פה, אז אומר דברים בפירוש, ואולי זה יהפוך קצת ברור יותר:
    יגאל עמיר הוא רוצח, ועונשו של רוצח במדינת ישראל הוא מאסר עולם.ייתכן שהיה על המחוקק לקבוע ענישה חריפה יותר לרצח בנסיבות מסויימות, אבל זה לא המצב, והניסיון המתמיד להדק את החקיקה – או את האכיפה – סביב צווארו של עמיר, מכרסם בשלטון החוק. שוויון בפני החוק הוא חלק בלתי נפרד משלטון חוק.
    לפני כחודשיים התקיים כאן דיון סוער על מתקן הכליאה 1391, שבו לפי השמועות עונה מוסטאפה דיראני. אני אמרתי אז שלמרות שאני מאחל לדיראני את כל הרע שבעולם, זה לא אומר שאני שבע רצון מזה שמישהו יוציא לפעול את האיחולים שלי בשמי. יש נקודה שמעבר אליה מעשה הנקם נעשה לפשע בעצמו. שה"עונש" הוא ברברי בערך כמו הפשע, או די דומה לו.
    זה שנאמר על דיראני, או על עמיר, שמעשיהם היו שטניים, לא הופך את המעשים השטניים שנעשה להם ללגיטימיים יותר, ולא הופך את אווירת הלינץ' למשהו נעים יותר. זו התבהמות, גם אם היא נעשית תחת אצלטה של עשיית צדק.

  • שוקי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 18:43

    מכיוון שאת חסת עליי ולא אמרת את זה, איאלץ לומר זאת בעצמי: יש לי בוודאי יותר מדבר או שניים ללמוד לפני שאוכל להציע לך אתגר רציני בויכוח פילוסופי, או לנסות לערער את המונחים בהם את מדברת על זכויות אדם, ואני מקווה שזה היה ברור שאין לי יומרות כאלה. אני בסך-הכל מנסה להציג דעה מסויימת בכלים המוגבלים שיש לי, וההשתתפות שלך בדיון מכבדת אותי, ואני מעריך אותה.
    האמת היא שלא ניסיתי להתפלפל בענייני טרמינולוגיה, ולא להבחין בין סוגים שונים של זכויות שנדמה לי שיש בינינו הסכמה מוחלטת שהן חלק בלתי נפרד ממה שמוקנה לכל אדם מעצם היותו אדם. וברור שאני לא ממעיט בערכה של הסמנטיקה, כאשר היא משרתת את האבחנה בין ניואנסים – בניגוד למקרים שבהם היא עצמה הניואנס. כאשר אני אומר על שני דברים שההבדל ביניהם הוא סמנטי בלבד, בעצם אני אומר שלבד מההבדל הסמנטי שניהם אותו הדבר, או לפחות ממין אחד.
    אמרת שהענישה הקבועה בחוק איננה "נקמה" אלא "גמול", בניגוד לזהות שאני ניסיתי ליצור, בין "נקמה" ל"עונש". אני אמרתי – או לזה כיוונתי לפחות – שמאסר הוא דרכו של המחוקק להגן על החברה מפני הפושע. ההקפדה הזו חשובה בעיני משום שלדעתי החוק, ככלי שמשקף של הנורמות החברתיות ומנסה לעגן סדר חברתי, אינו בהכרח מייצג של הצדק. הקביעה כאילו החוק נועד לעשות צדק, ובמקרה המדובר עשיית צדק באמצעות "הענשה", בעייתית בעיני, כי רוב האנשים מבינים מזה שהחוק הוא גם זה שקובע מהו "טוב" ומהו "רע". בעצם, שהחוק לכאורה מעצב את המוסר, בשעה שהטוב ביותר שאנחנו יכולים לקוות לו הוא שיקרה ההפך.
    דווקא בימים האלה, שבהם הרבה אנשים מדברים על החשיבות של ציות לחוק, אולי חשוב להדגיש ולהרחיב את הדיבור על הסכנה הגלומה בציות לחוק בכל מחיר. ובוודאי הסכנה הגדולה שבשימוש בחוק להצדקה של הבלתי-צודק ולהכשרת מה שאינו כשר.
    ואני עושה הבחנה דומה למדי גם כשאני אומר שקטגוריות שונות של זכויות אדם, ככל שהן חשובות בהקשר של פעילות למען זכויות אדם, הן הרבה פחות רלוונטיות לדיון הספציפי שלנו. אולי אפילו הן מפריעות לו. כי המכשלה המוסרית הגדולה כאן, בעיני, טמונה בנטייה של אנשים להתיר דם של מישהו אחרי שהכניסו אותו לקטגוריה מסויימת. ולא מפתיע שמי שהחוק מעצב את אמות המידה המוסריות שלו, יכול לחשוב שאם כבר פוגעים בזכויות האדם של מישהו – אז שיהיה עד הסוף.
    אני לא חושב שהזכות של אדם להצביע, להתאגד פוליטית, או אפילו להינשא, דומות לזכותו על גופו. כשראיתי בעיתון כותרת שאומרת "אסור שהוא ילד ילדים", זה יצר אצלי חיבור ממש בלתי נמנע לכל הסיטואציות האחרות שבהן אדם אחד אוסר על אחר ללדת ילדים. התגובה הרגשית היחידה שמתחרה אצלי בתחושה הזו, קשורה למחשבה על העוול שבלידתו של הילד הזה, וזו טרגדיה בעיני. רק שאני ממש לא בטוח שלי, או לנו, יש זכות לשחק אלוהים ולקבוע מי רשאי ללדת ומי לא. ולא משנה כמה אנחנו לא אוהבים אותו.

  • דודי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 19:07

    יוליד, אולי. זה הרבה פחות כואב.

    לדעתי, כליאת אסירים אינה נעשית רק כדי להגן על החברה. למשל: בית המשפט יכול לשלוח למאסר מהנדס שבשל רשלנותו נהרג אדם. אף שברור שאם ישללו את רשיון עבודתו, הוא לא יוכל בשום פנים לחזור על העבירה. בכליאתו אין שום יסוד של הגנה על הציבור.
    אלמנט ההרתעה משחק בהחלט תפקיד, כמו גם משהו נוסף, אשר גמול היא המילה היפה בשבילו, ונקמה – הפחות יפה.

  • שוקי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 19:23

    אדרבא, אם אתה אומר שיש "אלמנט הרתעה", אמרת שהמוטיבציה להעניש היא האינטרס הציבורי. כלומר, האיש הלך לכלא כדי להגן על הציבור מפשעים דומים בעתיד – שלו או של אחרים.
    אבל אם אתה אומר "מגיע לו שימות בכלא", זו משאלת הלב שלך, שהיא אולי לגיטימית לגמרי אבל היא נימוק פחות חזק מכל בחינה.
    תחשוב על כל אותם משפטים בהם ברור שהציבור רוצה שהנאשם יענש עונש חמור – האם זה מגדיל או מקטין את הסיכוי שייעשה צדק? האם זה קשור באיזו צורה לאינטרס הציבורי?

  • אביאל   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 21:50

    מסכים עם כל מילה שכתבת שוקי !

    כמו כן אני לא חושב שיש למישהו בכל מקום למנוע מישהו בשל כל מעשה שעשה להתחתן ויהי מה.

  • נמרוד ברנע   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 22:16

    ולא צריך להתייחס לזה יותר מדי.

    וכן, קללת עולם עליו ועל אישתו השפלים והנלוזים יימח שמם וזכרם.

  • דודי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 23:00

    בכל אופן הסכמנו שמטרת הכליאה אינה רק הגנה פיזית על הציבור מפני העבריין. גם למטרות הרתעה וגם למטרות ענישה\גמול\נקם – אפשר לחשוב גם על שלילת זכויות אחרות מלבד חופש התנועה.

    בין השבעת תאוות הדם של הציבור, לבין ראיית הכליאה כמכשיר טכני להגנה על הציבור יש כמה נקודות להתמקם בהם.

    עצם העלאת השאלה בדבר הסיכוי שייעשה צדק כבר מכירה בתפקיד הנוסף של הענישה – מעבר להגנה על הציבור.

    לשאלתך האחרונה: למיטב ידיעתי ענישה כבדה אינה מועילה ביותר לאינטרס הציבורי – מלבד סיפוק תחושת הצדק. ברוב סוגי הפשיעה, הסיכוי להיתפס משפיעה הרבה יותר על ההחלטה לפשוע מאשר חומרת העונש במקרה של תפיסה.

    אם לחזור (בערך) לנושא הדיון:
    אני לא חושב – אינטואיטיבית, אני לא מומחה – שאפשר לאסור על אדם להינשא ושאפשר לאסור על אדם נשוי להביא ילדים.
    אני כן חושב שהרחקת האסיר מן החברה היא חלק לגיטימי מכליאתו. לגיטימי להגביל את קשריו של אסיר עם העולם, מלבד קרובי משפחתו. הגבלות כאלה יצמצמו את סיכוייו להינשא – כפי שעצם המאסר מגבילם.

  • דניאל   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 1:36

    אומרים שגם זה עונש. לא ניסיתי. שהוא ינסה קודם

  • דוור לשעבר   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 9:00

    הבאתי פעם מכתב שהיה מיועד ליונה אברושמי, בכתובת מסויימת.
    על הדלת היה רשום שם אחר, והילדה שפתחה הסבירה לי: "כן, זה האבא הקודם שלי. עכשיו יש לי אבא חדש".
    את המשפט הזה לא אשכח.
    חוץ מזה שגם לילדים של טרמבילרו הזאת או איך שקוראים לה יהיה אבא חדש
    (גם זו נקודה שצריך לחשוב עליה באופן משפטי או סוציאלי(,
    ילדים הם סוג של המשכיות, של הטבעת חותם בעולם.
    את חותמו היצור הזה כבר הטביע. אמת או לא?
    הילדים שיגדלו לאבא שכזה – הם קורבן לפשע שנעשה בהם כבר בטרם לידתם. פשע מצד החברה שהתירה (אם תתיר) לילדים כאלה לבוא לעולם. ילדים שאבא שלהם לא נמצא, ילדים ש"דמות האב" שהוא משדר היא "מופת חינוכי" שכזה.
    המקסימום שאפשר לצפות, מהם וזה כנראה מה שיקרה, הוא שהם יגדלו במין כת כזאת, כת המקדשת את רצח ראש הממשלה ואת שאר "ערכי" הטרמבלולו ובעלה לעתיד. אף אחד לא יוכל להאשים זולת את עצמו בתוצאה, אם יותר לילדים כאלה לבוא לעולם.
    ונוסף לזה: יגאל עמיר לא רצח רק את רבין.
    הוא רוצח המונים. הוא רצח את נפש המדינה.
    אנשים איבדו את בריאותם ואף מתו משברון לב מאז שהוא עשה את המעשה הזה.
    מי יודע כמה.
    בעיני הוא היטלר קטן.
    האם להיטלר ואווה בראון הייתם נותנים להינשא ולהביא המשכיות גנטית, לו היו נתפסים?

  • דוור לשעבר   ביום 21 בינואר 2004 בשעה 7:39

    אבל אני בטוח שיש שיטות אחרות מלבד לתת להיטלרון הזה להביא ילד, שלא אשם עדיין בכלום.

  • שוקי   ביום 21 בינואר 2004 בשעה 15:47

    אתה אומר דברים מטרידים מאד. מי אלו "אנחנו השפויים" ומיהם אותם "30% מהעם הזה"? אם יגאל עמיר ייצג או מייצג מישהו, אז מדובר בקבוצת אוכלוסייה זערורית, אולי אלפים בודדים באוכלוסייה. אני לא חושב שכל המתנחלים (3.5% מאוכלוסיית ישראל, אגב) מזדהים איתו. לא חושב שאחוז מהם אפילו. אני מאמין שרוב הימין בישראל (כנראה קצת יותר מ-30%, מה לעשות) לא מזדהה איתו. אני בטוח לחלוטין שברוב המכריע והמוחלט של הציבור הדתי לא מזדהים איתו, ואף שונאים אותו על הנזק הנורא שגרם ועל זה שהכתים את המגזר שממנו בא.
    צריך להיזהר מאד באמירות כאלה.

  • אוראל עזרן   ביום 28 בינואר 2004 בשעה 10:53

    לפי דעתי הוא צודק כי הילדים שהי לאיגאל עמיר לא אשמים שאבא שלהם הוא רוצח ואמא שלהס מטומתמת!!!!
    וחוץ מיזה מסכנים הילדים כי בכיתה או בגן "אבא שלך רוצח אבא שלך רוצח הוא רצח את ראש הממשלה" ואז הילדים לא ירגישו טוב!!!!
    אז עדיף לכולם שהוא לא יעשה סקס עם אשתו פשוט רק להתחתן!!!!!

  • אורי   ביום 18 בינואר 2004 בשעה 21:41

    לפי עיתון תל אביב, לפחות, הבחורה מציגה את עצמה כדוקטורית לפילוסופיה. אמא שלו, גננת הטו-טו, בטח מבסוטה עד הגג. כתבה העניין זה פורסמה לפני כארבעה חודשים. אם מישהו מעוניין: http://www.tam.co.il/26_9_2003/magazin2.htm

    ככל שהדבר נוגע אלי, הייתי עושה כל מאמץ כדי למנוע מיגאל עמיר פרס בצורת כלה ומאפשר לו ליצור יחסי קירבה עם ידו הימנית בלבד. מצד שני, גם זה קצת יותר מדי עבור היד שרצחה ראש ממשלה. זה גם יכול לפתור את הדילמה שהעלית, שוקי: אין ילדים – אין נידוי.

    וכן, העצבים משחקים תפקיד משמעותי מאוד בתגובה שלי. כעיתונאי, הכרתי את הנרצח. ככזה, גם כיסיתי את הרצח.

  • אורי   ביום 18 בינואר 2004 בשעה 22:16

    שוקי, רציונלית אני מקבל מרבית מדבריך, אבל כפי שמרמזת הכותרת אנחנו באים מפאזות שונות. שמו של הטיפוס הזה מעורר בי יותר מדי יצרים אפלים.
    אשר לאלוהותו של המעניש: יגאל עמיר בחר לשחק את אלוהים כשהחליט לקפד את פתיל חייו של אדם שדרכו לא מצאה חן בעיניו. העובדה שנטל על עצמו כמה זכויות שלדבריך שמורות לאלוהים בלבד מתירה – לפחות דיאלקטית – למדינה שנפגעה ממנו לנקוט בדרך דומה. העובדה שמערכות החקיקה והמשפט של מדינת ישראל אינן מאפשרות (למעט מקרה חריג אחד – אדולף אייכמן – שלא ניכנס אליו כאן) עונש מוות אינה מפחיתה במאומה מזכותה לענוש כך את האדם שקטל את אחד מבניה, תהיה זהותו אשר תהיה.
    פסטיבל יגאל עמיר בקרב נשים מסוימות בימין הסהרורי אינו יוצא דופן. במסגרת האמריקניזציה הטוטאלית שלנו "הצלחנו" להעתיק גם את ההערצה לטיפוסים רצחניים במיוחד, כמו צ'ארלס מנסון. טאגב אלה, לא שמעתי שלמנסון, סירחאן סירחאן או רוצחים אחרים מסוגם ניתנה האפשרות להינשא ולעשות ילדים בעודם מבלים מאסר עולם על חשבון הציבור האמריקני.
    אשר לחתונת אחותו: גם אני סבור שההפגנה שם הייתה חסרת טעם. ובכל זאת, למען הפרוטוקול, אני מודה ומתוודה שאחותו – שהצדיקה את הרצח – אינה מעוררת בי רחמים במידה יתרה.

  • גדי   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 8:50

    היה אכן לינצ'י. היו שם משהו כמו עשרים מפגינים, בעיקר מפגינות, וקרוב למאתיים מאורחי החתונה שכמעט עשו בהם שפטים. המשטרה פינתה את המפגינים מחשש לשלום הציבור. ושד אחד קטן בי אומר: למה לא שרפו את העולם.

  • רוני   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 9:05

    לא צריך להרשים אותנו. אין עונש מוות במדינת ישראל. אם הוא חי, גם אם כלוא, אי אפשר למנוע ממנו זכויות יסוד. ותגובות הח"כים מזכירות לי ילדים בגן המשחקים. מותר לו להנשא, להיות מאושר, הוא עשה דבר נורא, אבל כמוהו יש גם אחרים ואנחנו לא מתלהמים כשהם נישאים. זהות הנרצח אינה רלוונטית במקרה הזה
    (למרות שלא הייתי עיתונאית בעת ההיא ולא הכרתי את הנרצח הרי הצבעתי עבורו והתאבלתי כדבעי, בלי דמגוגיה בבקשה)

  • רוני   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 11:12

    אתה צודק. זכויות יסוד נשללו ממנו כענישה על מעשיו, אבל למה לשלול נוספות? מה הקשר בין הרצח לבין הזכות האנושית לאהוב?
    אני מצטערת, הדמוניזציה הזו של עמיר לדורי דורות מגוחכת בעיני, על אף חומרת פשעו.

  • נעמה   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 15:17

    הוא שחופש התנועה נשלל ממנו כחוק, בהליך שיפוטי שהקנה לו זכויות כנאשם. חוק העונשין מבטא איזו שהיא הסכמה חברתית שמותר וצריך לשלול מעבריינים זכויות מסוימות, בעיקר את חופש התנועה. יחד עם זאת, אנחנו לא שוללים מהם אחר-כך, ביושבם בכלא, את כל הזכויות האחרות. למשל לא את חופש הביטוי (בפס"ד די מפורסם שבו התיר ביהמ"ש לאסיר לכתוב בעיתון).

    לכן אם רוצים לשלול מעמיר, או כל אדם אחר, את הזכות להינשא ולהקים משפחה, יש לעשות זאת קודם כל בהליך שיפוטי ולא בהליך מינהלי. ורצוי לא על בסיס חוק שנתפר רק עבורו, כמו החוק שהועבר בכנסת כדי למנוע ממנו כל אפשרות של חנינה אי פעם, שהפר את הדרישות היסודיות מחוק להיות כללי (בניסוחו) ואוניברסלי (בהחלתו).

  • נעמה   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 16:26

    מכיוון שכמו שאמרת הדיון המשפטי הרלוונטי הוא דיון נורמטיבי ולא פוזיטיבי, ההבחנה בינו לבין דיון פילוסופי היא לא חותכת. במצב הרצוי נורמות וכללים משפטיים נגזרים מעקרונות פילוסופיים.
    אני בוודאי סבורה שאין לשלול מאדם, גם מעבריין, את כל זכויות האדם שלו. גם עבריין נשאר אדם וזכאי לכבוד אנושי, אם כי ניתן לשאול מה כלול בקטגוריה זו. לכן הדגשתי שזה לא יכול להיות עניין של החלטה שרירותית של השב"ס.
    מכל מקום, בעיני ענישה איננה נקמה אלא שיקוף של העיקרון שאדם צריך ,לשאת באחריות על מעשיו, גמול במילים אחרות. בנוסף, כמובן למטרות של הרחקה והרתעה.
    ההבחנה שהצעת בין זכויות היא בעייתית: הזכות להצביע איננה חברתית אלא פוליטית, והזכות לחופש התנועה נחשבת לזכות אזרחית. הזכות לנישואין? יכולה להיחשב גם לאזרחית וגם לחברתית, אולי, יש לפעמים חפיפה בין ההבחנות.
    באשר למאסר עם שלילת כל הזכויות וההבדלים בינו לבין עונש מוות – בפסק דין גרמני נקבע כי מאסר עולם ללא האפשרות לחנינה הוא בגדר עונש אכזרי אסור, שכן הוא שולל את התקווה. אבל שוב פעם עניתי לך במשפטים…

  • נעמה   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 16:31

    היו בתגובה לשוקי, רק כדי שיהיה היגיון בסדר התגובות…

  • נעמה   ביום 19 בינואר 2004 בשעה 17:46

    אם הבנתי אותך נכון, אתה מבחין בין כמה קבוצות נפרדות של זכויות: זכויות אדם, זכויות אזרחיות, זכויות חברתיות וכן הלאה.
    התיאוריה המקובלת של זכויות אדם רואה ב_כולן_ זכויות אדם. זכויות אדם היא הקטגוריה הכללית, הכוללת בתוכה זכויות אזרחיות (שהן גם זכויות אדם, אך מדגישות את ההיבט האזרחי של חייו. חופש התנועה נחשב מסורתית לזכות כזאת, ברור שהוא גם זכות אדם…זכויות אזרחיות _אינן_ זהות לזכויות האזרחים! בתוכן נכללות כל החירויות הקלאסיות של ביטוי, תנועה, קניין, התאגדות וכן הלאה. כדאי פשוט להכיר את הטרמינולוגיה); זכויות פוליטיות (שהן גם זכויות אדם, אך מדגישות את ההיבט הפוליטי של חייו במובן של השתתפות בחיים הציבוריים המאורגנים); וזכויות כלכליות וחברתיות (שהן גם זכויות אדם, בדגש של ההיבטים האלו בחייו). כל אלו הן תת-קבוצות של זכויות-אדם, לא מובחנות מהן. אין לי בעיה לראות בנישואין זכות חברתית בעיקרה, אם זה העניין, למרות שבד"כ היא צמודה לזכות להקים משפחה, שזה מעבר לכך.

    אשר להבדלים הסמנטיים, כדבריך: ראשית לא הבחנתי בין עונש לגמול אלא בין _נקמה_ לעונש או גמול. שנית, הבחנות סמנטיות הן חלק מהעבודה הפילוסופית, שנדמה לי שקודם ביכרת אותה על-פני זו המשפטית, אז ממה נפשך…
    I rest my case…

  • אמיגו   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 10:15

    אני מרחם עם הילד של יגאל עמיר, בדיוק מהסיבות שתאר לפניי "דוור למעבר". ואני מניח שכשאפגוש את הילד הזה אצל אילנה דיין עוד 20 שנה כבר לא ארחם עליו.

    אני לא חושב שצריך למנוע ממנו להתחתן ולהוליד ילד. אני מרגיש שבאקט הזה, אנחנו, השפויים, תופסים חזק בביצים 30% מהעם הזה, שבסתר ליבו מבין את המעשה הנתעב, גם אם לעולם לא יודו בזה בפנינו. לכן, אדרבא, שיביא ילד לעולם, אני מבטיח לכם שהילד הזה וכל המשפחה יהפכו לסלבריטי מבוקש ונערץ תוך כמה שנים, ואני מעדיף את זה כך, לקבל את האמת בפרצוף ולחשוף בערוותם את כל הצבועים הפחדנים.

  • אוהד   ביום 28 בינואר 2004 בשעה 22:46

    יופי! ממש כיף לראות שרשור של תגובות אינטליגנטיות ומפורטות. אני די חדש פה בכל העסק הזה של "רשימות" אבל כיף לראות כותבים וגם קוראים איכותיים.