כל מה שאפשר לכתוב בעשר דקות על הכתיבה האמיתית

מישהי שאני מאד מאד אוהב, אמרה לי מתישהו לפתוח כל בוקר בלפחות עשר דקות של כתיבה אסוציאטיבית נמרצת (או שאולי היא אמרה להתחיל כל בוקר בכתיבה של שני עמודי טקסט, שזה בערך מה שיוצא לי מעשר דקות של כתיבה אסוציאטיבית נמרצת? בכל אופן, מדובר בעשר דקות). זה, אגב, מה שאני עושה עכשיו, מחוסר זמן ומעייפות. זה לא בדיוק בוקר, אבל אפשר לומר שבערך עכשיו פתחתי את היום, שזה מאד עצוב כי בקרוב אסגור אותו. כך עובר לו יום ועוד יום.
את העצה האמורה קיבלתי, אמנם, כפתרון להתמודדות עם בלוק כתיבה, חרדת ראשית הכתיבה, מכונת כתיבה, או משהו שנשמע דומה. בכל אופן, גם אז טענתי ואני חוזר על זה – אין לי בעיה של חוסר יכולת לכתוב. רק של חוסר יכולת לכתוב את מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. הרי מי שעוסק בכתיבה, בדרך-כלל עוסק, רוב הזמן, בכתיבה של דברים שהוא לא רוצה לכתוב. לא באמת רוצה בכל אופן. גם אם היה לו כל הזמן שבעולם לא בטוח שהיה מצליח לכתוב מה שהוא רוצה, את המילים שלו. אבל כשהוא מכלה את רוב ימיו בכתיבה של מילים עבור מישהו אחר, אז אנה הוא בא. כמו הצב בבדיחה שאומרים עליו "מתי ישוב, מתי ישוב", והוא בכלל עוד לא יצא לדרך.
זו דעתי כמובן, ואני, רק על עצמי ידעתי לספר כי צר עולמי כעולם נמלה קצרת רואי בליל מולד ירח ערפילי.
יש גם את עניין האנרגיות. לא אנרגיות של רוחנים כאלה אם הילות ואבנים (נוט דט דרז אניסינג רונג ויד איט), אלא אותה אנרגיה שדרושה כדי להושיב את עצמך ולכתוב את מה שאתה רוצה. האנרגיה הקינטית הדרושה לשינוע משהו בין שני מקומות רחוקים. האנרגיה הדרושה כדי להעביר משהו בין שני עולמות, רחוקים מאד זה מזה, שביניהם נקודת השקה אחת והיא אני.
והאנרגיה הזו, מעשה שטן, היא משהו שנוצר בעיקר כשאתה כותב את מה שאתה רוצה. זו אנרגיית-רצון טהורה כמעט, שבזה לצורך ומאסה באילוץ, ומפנה עורף לחיים שאינם למען עצמך ולמען העכשיו. וזו האנרגיה האדירה שיכולה ויודעת לא רק להחזיק אותך מול המילים שלך בתהליך היווצרותן – שעה שאתה מטלטל ומתייבש ומתלחלח, נזרק ונשאב וניתז מתוך ואל תוך עצמך – אלא גם לעשות את הדבר הקשה פי כמה, שהוא להביא אותך לעשות את זה מלכתחילה, ובכל פעם מחדש. או כפי שאמר את זה סופר שחביב עליי מאד באופן אישי: 

"יושב אדם מול מקלדת, וריק לו. הבטן שלו ריקה ממאכל, ממשקה, מציפייה דרוכה, משובע מרגיע. הראש שלו ריק ממחשבות, מתובנות מעמיקות, מתוכניות מעשיות שיובילו את ספינת חייו לחוף מבטחים. וריק לו בלב. ריק מתקוות, ריק מכוונה, ריק מאמונה, ריק משמחה, ריק מתעצומות נפש שיקימו אותו מהכסא ויכניסו לזוג מכנסיים ויוליכו את רגליו לאיפה שליבו חפץ. כי ליבו לא חפץ. כי במקום שיש אכזבה לא פורחים פרחים."

אחח… מילים כדורבנות. כמה נעים לחשוב שאני כתבתי אותן (מממ… קצת פאתטי, הא? נוטוב, ככה זה בכתיבה אסוציאטיבית. טאקט זה לא הקטע החזק פה). וזה יפה לראות איך הכתיבה האמיתית, הרצויה, הרוצה, יכולה לומר במילים מעטות מה שהכתיבה האחרת, זו שמלווה אותך ביומיום, לא מסוגלת לומר בשנים של מילים ושל שתיקה. והיא כל-כך פשוטה ונכונה באמיתותה. והיא כל-כך אמיתית ונכונה בפשטותה. והיא לא נדרשת להבדל בין שני אלו.
אז אם ישאילו, תגידו שאני צובר כוחות. שאני אוגר אנרגיות. שאני, גאוותן שכמוני, לא מסתפק במילים יפות אך ריקניות. שאני אולי מסוגל להסתפק בכמעט, אבל אני לא מאלה שיכולים לשכנע את עצמם שזה יותר מכלום. שאני, מה לעשות, נאלץ לחפש בכוחות עצמי את הנקודה הסינגולרית שלי. את נקודת האחיזה שתאפשר לי להרים את כדור-הארץ. שאני נאלץ להיות הארכימדס שלי, והניוטון שלי, והקופרניקוס שלי, כדי לחקור את הפיזיקה של המטאפיזיקה של עצמי. שאני נאלץ להיות מגלן וקוק ואמונדסון כדי לחקור ולכבוש את עולמותיי. שרק כתיבה אסוציאטיבית יכולה לחשוף טפח בתוכנית העל המגאלומנית שלי, אבל אין, אין חשש שאני כותב מה שאני רוצה. אין סיכוי שזה היה נראה ככה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • Vi   ביום 8 בפברואר 2004 בשעה 0:45

    נגע, והזדהתי. תודה.

  • tripi   ביום 8 בפברואר 2004 בשעה 1:58

    כתיבה היא דבר קל. כל מה שעליך לעשות הוא לשבת מול גיליון נייר חלק עד שמצחך מתכסה אגלי דם

    ג'ון פאולר

  • dh   ביום 8 בפברואר 2004 בשעה 9:22

    היא משחק.

  • עורבנית ע"ש יוז   ביום 8 בפברואר 2004 בשעה 13:19

    מסוכנת מסוכנת הכתיבה האוטומטית. יוצאים ממנה לפעמים מפלי הניקוטין והזפת הנפשיים הלא מעובדים. לפני עריכה- מראה מפחיד, כמו להפשיל את העור ולראות איך נראים קצות העצבים . לא מלבב לעיתים. מציעה לקרוא לזה כתיבה . אוטואימונית

  • רוני   ביום 8 בפברואר 2004 בשעה 0:48

    וחוץ מזה, כל מילה בסלע.
    לא כתבתי כלום מזה —
    הרבה זמן. לא נספור.

  • רוני   ביום 8 בפברואר 2004 בשעה 10:11

    זה מה שכתוב אצלי על המסך!
    יפה, יש עוד אוהבי צטט כאן 🙂