אם אין לחם תאכלו סטטיסטיקה

המגזר הציבורי, כך מסתבר, ממשיך להתנפח. השכר אמנם נשחק אבל מספר המועסקים במשרדי הממשלה רק הולך וגדל.
במחשבה ראשונה, יש בזה משהו מרגיז. כולם יודעים שהמגזר הציבורי לא יעיל. כולנו מבזבזים זמן על המתנה בתורות ארוכים בכל פעם שאנחנו מגיעים למשרד ממשלתי כלשהו. כולנו חורקים שיניים כשאנחנו רואים נתונים על המשכורות המטורפות, נתקלים בבירוקרטיה מטומטמת, ונזכרים שכל זה ממומן מהכסף שלנו. והכי מרגיז, לחשוב שכך זה היה מעולם, ושלא נראה שהמצב משתפר כתוצאה מההתנפחות המתמדת.
אבל יש לזה גם צד שני. חלק מהגידול במגזר הציבורי – ואת זה המספרים לא מספרים – משקף כנראה תופעה שבה המגזר הציבורי קולט מחוסרי עבודה משום שהמגזר הפרטי לא מסוגל לעשות את זה. תארו לכם את עצמכם במצב שבו אין לכם עבודה, כבר הרבה הרבה זמן, ודודה שלכם שעובדת בביטוח לאומי מבטיחה לנסות לחפש לכם משהו לעשות – תודו שפתאום זה נשמע הרבה פחות מושחת ומסואב.
נכון, לא לכולנו יש דודה בביטוח לאומי, או בשום מקום אחר במגזר הציבורי. האמת המרה היא שרוב קרובי המשפחה של רובנו שכן עובדים איפשהו במגזר הציבורי, לא נמצאים בעמדות שבהן הם יכולים לסדר לנו עבודה אם נצטרך. כי רוב העובדים במגזר הציבורי הם אנשים קשי יום, או סתם אנשים שלא מרוויחים מי יודע מה וגם לא מקבלים יחס מי יודע מה. בדרך-כלל זה לא כיף גדול לעבוד בשביל המדינה – אלא אם כן אתה בעשירון העליון של עובדי המדינה, שמרוויח כמו המאיון העליון של המגזר הפרטי, או משהו דומה.
וכל העניין הזה מזכיר שוב, שהסטטיסטיקה בסופו של דבר משקרת. שהיא לא אומרת לנו שום דבר על האנשים שמאחוריה. והיא לא מזכירה לנו, למשל, שלא משנה אם המשק על סף צמיחה, או כבר צומח, תפקידה של המדינה לדאוג שנוכל לחיות בכבוד – עם או בלי סעד. פשוט, זו דרכו של עולם, שכאשר המדינה קופצת את ידיה וסוגרת כיס אחד, היא מגלה חורים בכיסיה האחרים. לפעמים זו לא השחיתות – סתם העניין הקטן הזה, שאנשים רוצים להתפרנס.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • נניח   ביום 8 במרץ 2004 בשעה 8:50

    המגזר הפרטי – זה שומשום בדבש
    המגזר הציבורי – זה טחינה

    בסוף את כולנו יאכל מי שיאכל הרי

  • עומר   ביום 8 במרץ 2004 בשעה 12:39

    רוצים הכל מהמגזר הציבורי: מעט עובדים, במשכורות נמוכות, שיעשו הכל בצורה מעולה. יספקו בבקשה דוגמא מהשוק הפרטי בה זה קורה ואז נלמד כולנו.
    אפשר להפחית את כמות העובדים בשוק הציבורי בחצי ולהשוות את התנאים לאלו של השוק הפרטי – זה יעלה אותו הדבר בסופו של דבר. ומה עדיף? 500 איש שמועסקים בתנאים מעולים ועוד 500 מובטלים או 1000 בתנאים בינוניים? (שכל אחד יחליט היכן הוא ממקם את עצמו).
    ולגבי סטטיסטיקה – ישנו פתגם בצרפתית (כך מספר חברי ליאור) – סטטיסטיקה היא כמו ביקיני: חושפת הרבה, אך לא את הדברים החשובים באמת…

  • שוקי   ביום 8 במרץ 2004 בשעה 14:50

    לא מדוייק.
    עודף עובדים במגזר הציבורי, כמו בעסק, פוגע באיכות השירות שמוסדות הממשלה מעניקים לנו. עודף תשומות גורם לתפוקה שולית פוחתת.
    ומצד שני, כאשר אתה מקצץ את מספר העובדים לחצי, ההוצאה כמעט תמיד גדלה. זה משום שהמס הוא פרוגרסיבי, ולכן שני עובדים שמרוויחים כמו עובד אחד נשארים עם הכנסה פנויה גדולה יותר.
    אבל מיקרו כלכלה לחוד ומציאות לחוד – זה שניפוח המגזר הציבורי הוא לא פתרון זה נכון, אבל גם לזרוק אנשים לרחוב זה לא פתרון.

  • עומר   ביום 8 במרץ 2004 בשעה 16:18

    אני רק יודע שכולם כל הזמן מתלוננים וימשיכו להתלונן. עוד לא ראיתי מחקר כלכלי אמיתי ובלתי תלוי שהגדיר מהו המספר האופטימלי של עובדי ציבור.
    ישנם נתונים כלליים המצביעים על הוצאה ציבורית. אין שום מחקר שמוכיח, או מפריך קשר בין ההוצאה הציבורית הנמוכה בארה"ב לרמת האלימות הגבוהה.
    בכל העולם המגזר הציבורי "מנופח", פשוט כיוון שבכלכלה קלאסית כל שקל במגזר הציבורי הוא מיותר ולפיכך מנופח.

  • שוקי   ביום 8 במרץ 2004 בשעה 17:58

    לא כלכלה קלאסית אלא ליברליזם קלאסי.
    אבל לא צריך להיות ליברל כדי להסכים לטענה שהכסף שאנחנו (אלו מבינינו שיש להם עבודה, כדאי להדגיש) משלמים למדינה כמס, צריך להיות מנוצל לתועלת הציבור בצורה האופטימלית.
    התיאוריה הכלכלית אומרת שההוצאה הציבורית צריכה להיות בעיקר על מוצרים ציבוריים, כלומר על מוצרים שאתה ואני לא יכולים לשלם עליהם אבל זקוקים להם לחיי היומיום – ביטחון, תשתיות פיזיות, מינהל ציבורי.
    ההבדל בין ליברל לסוציאליסט, או סוציאל-דמוקרט, הוא שהאחרון מאמין שגם סעד הוא מוצר ציבורי כזה.
    ולא נכון לומר שלא ניתן למדוד יעילות של מינהל ציבורי. יש די והותר דרכים לבדוק ולקבוע האם שירות המדינה מנופח או לא – או פשוט מספיק להשוות למדינות אחרות. העניין הוא שאין קשר ישיר בין הדברים, כלומר, מדינה יכולה לדאוג לסעד בלי לנפח את המגזר הציבורי. הטענה שלי היא שהמגזר הציבורי מתנפח, בין השאר, דווקא משום שמדיניות הסעד אצלנו שגויה.

  • עומר   ביום 9 במרץ 2004 בשעה 9:26

    הטענה כאילו השוואה למדינות אחרות היא מדד היא טענה שגויה מיסודה.
    אם, ורק אם, תערוך מחקר בו תשלוט במשתנים השונים כגון – הכנסה לנפש, תוחלת חיים, רמת אלימות, רמת רווחה, רמת חינוך וכדומה, רק אז ניתן יהיה להשוות.
    ההשוואה של תקציב לתקציב חסרת כל משמעות ואין לה כל ערך מדעי.

  • שוקי   ביום 10 במרץ 2004 בשעה 23:24

    ברור שאי אפשר להתייחס ברצינות למחקר שלא מביא בחשבון את הנ"ל. בכל אופן, יש גם מדדים הגיוניים, כמו שיעור ההוצאה על המגזר הציבורי מתוך התקציב הלאומי, בהשוואה לתוצר וכו'.

  • ישי   ביום 7 במרץ 2004 בשעה 19:47

    מדהים לראות את שיתוף הפעולה של התקשורת עם התעמולה של משרד האוצר. ישנם כמה עשרות עובדי מדינה שמקבלים משכורות שחיתות – תופעה בעייתית שצריך למגר. סבבה.
    כותרות העיתונים: "משכורות אגדתיות במגזר הציבורי" או משהו כזה (לא זוכר כרגע ציטוטים מדויקים). הקורא התמים (וגם הקצת טמבל יש להודות) עושה חיבור בין הכותרות לבין האמירות שהוא שומע משר האוצר ופקידיו וחושב שבאמת המגזר הצבורי הוא מקום העבודה המשתלם (והמושחת) עלי אדמות.
    הרוב המכריע של עובדי המדינה (או עובדים בשרות המדינה) הם מורים, עובדים סוציאליים, פקידים זוטרים וכו' המרויחים קצת יותר משכר מינימום. תוסיפו על אלו את כל המועסקים ללא קביעות באמצעות חוזה המתחדש מדי מס' חודשים. תוסיפו על אלה את המספר העצום של עובדי חברות כח האדם העובדים בשרות המדינה. תחשבו על הפקידות האומללות/משועממות במשרד הפנים, על האחיות הנשחקות במשמרות כפולות בבתי החולים הממשלתיים, על המורה ההמומה שצריכה להתמודד עם 40 מופרעים שמשוכנעים שהם ה"לקוח תמיד צודק" שלה.
    אלו שמחוץ לרשימה הזו הם כל אלו שעובדים מס' שעות הגון ומרויחים משכורת הוגנת עם תנאים סוציאליים סבירים. לא יותר מדי, לא פחות מדי – סתם משכורת סבירה שגם ממנה מורידים 50 אחוז מס על עבודה (כאשר המס על ההון לא מתקרב למימדים הללו). במשכורת הזו הם משלמים משכנתא ומחזיקים משפחה עירונית ממוצעת על רכבה וחינוך ילדיה. מעמד בינוני נשחק.
    גם את המעט הזה מבקשת הממשלה הזו לקחת – להפריט שרותים, לפטר עובדים, להעסיק רק באמצעות חברות כח אדם וסחר עבדים. להפוך את רובה המכריע של החברה לעניה כך שרק ראשה ישאר מעל המים (כמו שאמר מרקס: "למען לא יתם גזע העבדים").אחרת אין הסבר לקמפיין ההסתה הבלתי פוסק נגד עובדי המדינה והעבודה המאורגנת.
    את שיתוף הפעולה של התקשורת עם המפעל הזה אפשר להסביר רק באמצעות קוצר הרואי והאינדוקטרינציה הימנית של הכתבים הכלכליים, שרובם למדו בחוגים לכלכלה באונ' זו או אחרת שסובלים מאותה בעיה בדיוק.

  • ישי פרסול   ביום 8 במרץ 2004 בשעה 13:00

    כולם מתלוננים על איכות השרות במגזר הציבורי. אבל כולם גם כל הזמן מתלוננים על איכות השרות במגזר הפרטי: שרות הלקוחות בסלקום, פלאפון, אורנג', חברות הכבלים והלוין, ספקי קוי טלפון לשיחות לחו"ל, הסוקרים והטלמרקרים הבלתי נלאים של מעריב ידיעות והארץ, הקבלן הפרטי שאוסף את הזבל עבור העירייה, ועוד ועוד ועוד.
    אז מה יצא לנו מהפרטת השירותים שנותן משרד הפנים אם הוא יראה כמו שירות הלקוחות של חברת הלוין ? (חוץ מעוד אבטלה ופגיעה בזכויות הבסיסיות של העובדים)