שנה טובה+מתוקה+דרושים

מנהג כזה עשו להם היהודים
לפתוח כל שנה בהתנצלות
שזה ברור, מובן, והגיוני
ויש על מה –
את רוב שאר הימים הם מקדישים למעשי נוכלות
 
הרי ידוע שבכל אחד מהחגים
ישנה שמחה, אבל יש גם שמחה לאיד
בפסח זה פרעה, המן זה בפורים
ויש גם עוד
אך הפרנציפ הובן, אפשר לחסוך את הפירוט
 
גם בימים של חול, שאין בהם מועד ולא שבת
היהודי רגיל, כל השנה כמעט
לרוץ רכיל (או לפחות ללכת)
לעלוב ולהשמיץ, להיות חצוף
ולפעמים להיות גם מניאק בפרצוף
 
לדחוף בתור, לשלוח יד, לתת בראש
לתקוע כף, לתקוע ברז ולברוח
לדפוק כנף, למעוך פגוש
לתחמן וגם למרוח
להיות קטן קטן
להתענג על המתיקות המרושעת של החירות
 
לכן, עד דמדומי הערב הקדוש
עשה מאז ומעולם כל יהודי חשבון פשוט
האם הייתי דרעק ממש
– או נאחס בלבד
או אם חלילה הבאתי אותה בצדיקות
 
והאמת, יצאנו פארש בדרך-כלל
אבל
ידענו להגיד סליחה
להצטער מכל הלב
למחות דמעת שמחה; להתאהב, לרגע, בכנות
שעה שהתנצלנו וביקשנו מחילה
 
והאמת, גם להתקשר לומר שנה טובה זה טוב
וקל, ולא עולה ביוקר
אם לא הספקתם לעשות את זה בבוקר –
עשו את זה עכשיו
ואם אפשר, בקשו סליחה 
אם לא על אשתקד, בשביל הפעם הבאה
 
ותסלחו גם לי
על כל מה שהבטחתי ושכחתי
על כל מה שרציתי
אבל לא הצלחתי
ועל הבלאגן הזה בראש, שבגללו
גם כשבאתי לנקות יצא שלפעמים לכלכתי
שנה טובה.
 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • זו שכמעט התפרקה   ביום 15 בספטמבר 2004 בשעה 19:37

    ידעת שמשהו לא בסדר אצלי.
    וידעתי שאצלך.
    ולא הקשבתי.
    אז נתחיל את השנה, כמו שאתה אומר, בבקשת מחילה ובחיבוק. אחרי החג ניפגש ואומר לך פנים אל פנים כמה אני אוהבת אותך.

  • ליאור   ביום 15 בספטמבר 2004 בשעה 21:49

    השיר הזה גיזעני ומחליא.

  • אלברט פירות   ביום 15 בספטמבר 2004 בשעה 23:00

    תדחוף לשם מהר חציל

  • שוקי   ביום 15 בספטמבר 2004 בשעה 23:48

    הסליחה הייתה מופנית גם כלפיך.
    אני מצטער שנפגעת, ומקווה שהשנה נצליח לתקשר טוב יותר.

  • ליאור   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 1:04

    שוקי, אתה ניראה לי בחור נחמד. אני אפילו חושב שאתה מוכר לי מהקפיטריה של הבין תחומי. אבל אתה חייב להבין שמשהו אצלך באמת לא בסדר בראש.

    אתה כותב שיר גיזעני בו אתה מדביק סטראוטיפים אנטישמים לכל היהודים עלי אדמות (כולל לי). השיר הזה לא היה מתפרסם כאן אם את המילה "יהודי" היתה מחליפה המילה "ערבי". השיר הזה לא היה מתפרסם באף מדינה בעולם ובחלקן יתכן שהייתה ניתבע או נחקר בגללו.

    אני יהודי, אני לא מקדיש את כל ימי השנה למעשי נוכלות. מאידך חייתי בחו"ל שנים ופגשתי הרבה גויים נוכלים. אני גם לא רגיל לעלוב או להשמיץ.

    כמו אנשים רבים אני מאמין שאתה נימצא במין אובססיה, אתה מנסה כל הזמן לקבל חיזוקים מוסריים בשני מישורים. במישור האחד אתה שואף להראות עד כמה לא מוסרית החברה בה אתה נימצא, במישור השני אתה מנסה להראות עד כמה מוסרי אתה כפרט(למשל טוען לרגישות בלעדית לסיבלם של אחרים). בשני המישורים אתה מפעיל צורת הסתכלות קיצונית וילדותית. בפועל אתה משחרר תוצאות כמו השיר הזה ומבזה ציבור שלם של אנשים, כולל את בני מישפחתי שניספו בשואה.

  • יונית   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 1:20

    עד כמה תמשיך לרכב על גופותיהם רק כדי להתנגח ולהחזיר למישהו? בעיני, שגם בני משפחתי נספו בשואה, מי שמבזה את הנספים בשואה זה לא שוקי ושירו, אלא דווקא אתה. מה גם שהשיר נכון מאוד ורלוונטי מאוד לגבי 5 מיליון היהודים שחיים במדינת ישראל כיום, לאו דווקא כאינדיבידואלים. אתה יודע, יש דבר כזה בעולם שנקרא "חברה". השימוש בטיעוני שואה וצווחות אנטישמיות זה לא לזכור את השואה – זה להשתמש בשואה בצורה צינית. איך אמר ברוקס, נו ביזנס לייק שואה ביזנס. זה בדיוק מה שתגובתך משקפת. ותסלח לי אם זה ממש מעורר בי בחילה, כמישהי שהעיסוק בשואה הוא אחד המרכזיים בחייה, שגם מנסה ללמוד מהשואה קצת יותר מאשר איך לשנוא יותר טוב, להצדיק עוולות שעושים לאחרים יותר טוב, ולהחרים איזה אנטישמי שמת ב-1883.

    ואגב, השיר מדבר על משהו שכנראה לא מוכר לך, כפרת עוונות, הודאה באשמה, בקשת סליחה, רצון לשיפור. של אדם אחד, בשם כולם. קוראים לדבר הזה בשם "מוסר". נדיר מאוד במחוזותינו כיום.

  • ליאור   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 1:50

    "ואגב, השיר מדבר על משהו שכנראה לא מוכר לך, כפרת עוונות, הודאה באשמה, בקשת סליחה, רצון לשיפור. של אדם אחד, בשם כולם. קוראים לדבר הזה בשם "מוסר". נדיר מאוד במחוזותינו כיום."

    ההשתלחות הפסיכוטית שלך בהחלט מבהירה שאת יודעת טוב מאיתנו את משמעות מושגים כמו "סליחה" ו "מוסר". שכן את ניתן לראות מההודעה שלך שאת אדם מלא התחשבות בזולת עד להתפקע ואני סתם אחד ש"רוכב על גופות בני משפחתו" (קרי גילוי עריות + נקרופליה?). לשאר ההאשמות שלך לא אענה, מאחר שלא ברור לי איך השואה משמשת אותי לשנוא יותר טוב ואת מי אני אמור לשנוא.

  • שוקי   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 2:12

    חוששתני שאתה לא מכיר אותי משום קפיטריה, במיוחד לא מזו של הבין תחומי שבו מעולם לא ביקרתי.
    ואני מעריך את הניתוח הפסיכולוגי שעשית לי, אבל אני חושש שגם הוא שגוי.

    הטקסט, למקרה שלא הובן, הוא הומוריסטי. אולי היה מובן יותר לו אמרתי "ישראלים".
    בכל אופן, אתה יכול להירגע – אני אוהב גם יהודים וגם ישראלים, ואפילו את מדינת ישראל, ולא חושב שאנחנו פחות יפים וטובים מאף אחד אחר. אבל הרי זו לא חוכמה גדולה בעולם כזה, נכון?

    כוונת הטקסט הייתה לומר שאף אחד מאיתנו (כולל שוקי) לא נקי מחטא, ושהמנהג לקבוע זמן לבקש בו סליחה ולאחל שנה טובה, הוא מנהג יפה שכדאי לקיים אותו.

  • יונית   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 2:42

    למרות היותי פסיכוטית ידועה, בעיקר בכל הנוגע לעסקי שואה ונספחיהם, אני דווקא מוכנה תמיד להסביר לך למה כוונתי. העלאת זכר "בני מישפחתי שניספו בשואה", כחלק מביקורת פסיכואנליטית מבריקה ו-well informed, ללא ספק, לגבי האובססיות הדו-מישוריות, הקיצוניות והילדותיות של אדם אחר, זה "נו ביזנס לייק שואה ביזנס". ביקורת היא גם דבר שיכול להיאמר גם בלי לעשות שימוש לרעה, או שימוש בכלל, במקצוע הפסיכולוגיה ובשואה. זה אחד האופנים שבהם אתה משתמש בשואה כדי לשנוא טוב יותר. הנטייה לקרוא בשיר הדבקת "סטראוטיפים אנטישמים לכל היהודים" בלה בלה, להכניס את עצמך, הצדיק הטהור, לעניין, ובסוף גם לטעון שיש בכך בכדי ביזוי השואה היא, בסופו של עניין, דבר מוכר וידוע שמנסה להשתמש במילה "שואה" בתוך משפט כדי להסיט את הדיון מהסוגיות שמועלות בשיר ובעיקר מהפואנטה שלו, למטרה אחת ויחידה – לתת נוקאאוט בויכוח, או בקיצור – to spite. גם זה סוג של שנאה. אני, אגב, די בטוחה שגם אתה חוטא מדי פעם בחטאים שהוזכרו בשיר. תגובות אלימות כמו אלו שלך מלמעלה מבטאות בדרך כלל נגיעה בנקודה. וזה לאו דווקא בגלל שאתה כזה גרוע. זה מה שצריך לעשות כאן לעיתים קרובות כדי לשרוד. סבתא שלי טענה תמיד שלהיות סוחר זה להיות גנב, ויש הרבה בדבריה. כשכללי המשחק הם רקובים, גם השחקנים הכי טובים מוסרית חייבים ללכלך את הידיים כדי לשרוד. בקיצור, chill off, צדיק שלי.

    אני לא יודעת, אגב, איך הצלחת לראות את כל הדברים המופלאים שכתבת בהודעה שלי. אולי זה קשור לכישורים הפסיכואנליטיים הטלפתיים המדהימים שלך, ויכולותיך המדהימות באמת כפסיכיאטר שלא זקוק בכלל לראות את לקוחותיו כדי לקבוע להם הגדרות רפואיות. סחתיין. קטונתי. קראתי שוב את הודעתי, וכל מה שראיתי שם זה כעס ורגשות חזקים בנושא השואה. כמי שמכירה את עצמי כבר זמן מה, הייתי אומרת שאני אכן סובלת מהתסמינים הללו. שואה זה נושא מאוד רציני בעיני, ואני חשה כמו אדם דתי מאמין שנושאים לידו את שם אלוהיו לשווא.לגבי סליחה ומוסר, אני דווקא חושבת שלפחות מבחינת משמעות המושגים, אני די ברת סמכא. היישום הוא תמיד easy said than done, אבל אני מאמינה, שכדי שיוכל אדם לעשות משהו בכלל, כדאי מאוד שיידע מה הוא עושה ואיך.

    לא נראה לי שהניסיון להיות מוסרי בחברה שאינה מוסרית במהותה, ובעיקר בחברה כמו זו שאנו חיים בה היום, שרווחות בה נורמות אנטי מוסריות, מלמעלה למטה and back again, והניסיון להציג את החברה הזאת כמות שהיא ולבדוק מה אפשר לעשות עם זה, קשור באיזושהי צורה לחיזוקים. הוא בהחלט קשור לאובססיה. לא ניתן לבצע אותו באופן יומיומי בלי להיות אובססיבי. בניגוד למה שאומר ה-DSM, אני לא סוברת שאובססיה היא קטגורית ואפריורית דבר רע. לפעמים קוראים לה בשם "דבקות במטרה", "אמונה חזקה", או "נחישות".

  • rozov   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 12:16

    לבצע אנליזה לאדם אחר זה פעולה שיש בה מן האלימות.
    לקרוא לאדם אחר גזען ולהגיד לו שיש לו משהו לא בסדר בראש זה פעולה אלימה.
    כל מה שעשית זה להוכיח שהשיר הזה אכן מדבר עליך.
    .קצת עידון לא יזיק לך
    אני ממליץ על הספר "כיצד תתנהג בחברה" מאת י. יוסט הוצאת "ניב"
    אם תצליח להשיג את הגירסה שאוירה על ידי נירמו אז עדיף.

  • יוסי   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 12:57

    קשה לומר שאוסף המילים שלמעלה אינם גזענות. מה היינו אומרים אם באירופה היו כותבים כך? "הם אנטישמים" גם אם אדם לא אוהב את עצמו, אין זה אומר שצריך לעשות הכללות.
    אין טעם לומר שכל היהודים, סליחה כל הישראלים הם ככה וככה.
    דווקא בראש השנה אתה מוצא מקום בכדי לפגוע, אולי שלא בכוונה, ברבים. כן שואה, לא שואה, מה יש לך נגד כולם?..אבל נגד כולם!!
    ואתה מבקש מכל היהודים לבקש סליחה.
    סוף מעשה במחשבה תחילה.
    רק מנסה לברר..
    שנה טוב לכל היהודים, לכל הישראלים, לכולם, גם לאלו שאינם יהודים!

  • חנה   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 14:19

    מדור מיותר של איש המדמנה.

  • אוביקטיבי   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 16:04

    תזכיר לגלוברמן שחוץ מזה שהוא נוכל, הולך רכיל ושמח לאיד, אז הוא גם אידיוט. גדול.

  • שוקי   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 16:20

    חוששתני שהתגובות רק מוכיחות את הנקודה.
    ומי שלא השתכנע יכול לקרוא בעיתוני החג את סיכומי השנה, בעיקר בתחום הבידור
    "הדבר הכי ביצ'י שעשיתי"
    "הכשלונות הגדולים של השנה"
    "50 הפאדיחות הכי גדולות"
    המון פרגון ואהבת חינם.
    "כל ישראל ערבים זה לזה", זו תפיסה מוסרית שאומרת שמספיק שחלק מאיתנו "לא בסדר" כדי שכולנו נצטרך לבדוק את עצמנו.

    "חנה" – הייתי מגיב, אבל אני לא יודע מה זה "מדמנה". אנא, הסבירי לי.

  • משוחררת   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 16:33

    מי החברים שלך?
    העתון זה הכל?
    אתה סובל?
    רע לך?
    תהפוף את עורך
    תרעה בשדות זרים
    נראה איך תחזור משם.

  • איש   ביום 17 בספטמבר 2004 בשעה 12:14

    המוכיח את נכונותו של השיר.

  • נעמה   ביום 17 בספטמבר 2004 בשעה 16:28

    המסקנה?
    כולכם אנשים רעים
    שמחים לאידם של אחרים
    רצים רכיל בעמכם
    מעליבים ומשמיצים
    חצופים ומניאקים
    דוחפים, שולחים ידיים
    מתחמנים ומורחים
    אנשים קטנים..

    ואתם חושבים כך על עצמכם
    מה יגידו אחרים עליכם?!
    אם אתם כאלו, שיבושם לכם
    אני מכירה כמה שמאוד שונים ממכם.
    תגידו לי..ואתרחק ממכם!

  • שוקי   ביום 17 בספטמבר 2004 בשעה 18:50

    אוהב גם אותך.

  • נעמה   ביום 17 בספטמבר 2004 בשעה 21:03

    אם כל כך הרבה ארס ושנאה,
    אני חושבת שאתה לא יודע מהי אהבה, אתה לא מסוגל לאהוב!

  • שוקי   ביום 17 בספטמבר 2004 בשעה 23:34

    אולי זה בגלל שאני מוצא בעצמי אהבה גם כלפי מה שנראה בעיניך בלתי ניתן לאהבה.
    אולי מה שנראה לך שאני שונא, בעצם מעורר בי חמלה.
    ואולי כשאני מדבר עליו בגיחוך ובעצבות את טועה לראות בזה ארס.
    ואולי, נעמה, כדאי לך לנסות להבין דברים לפני שאת שופטת אותם, וכך לגלות שאת בעצם אוהבת את מה שחשבת שאת שונאת.
    כמו את כל מה שכתבתי כאן.

  • החברה של שוקי   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 0:07

    המסקנה של השיר היא שחשבון נפש זה דבר טוב, ושתיקון תמיד אפשרי. הייתי ממליצה לך להתאמן קצת על נושא הבנת הנקרא, או, לחלופין, לחשוב שלוש פעמים לפני שאת לוחצת על "שיגור" – גם זה, בהתאם לרוח השיר.

    ולגבי שוקי, אני יכולה לומר לך ממקור ראשון שלא רק שהוא מסוגל לאהוב, האהבה שלו היא משהו שאנשים רבים יכולים רק לחלום עליו. איך אמרו חכמנו, הפוסל, במומו פוסל. הארס והשנאה נמצאים, במקרה הזה, רק אצלך.

  • נעמה   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 8:49

    בגלל הנואשות שלך
    הפכת לבלתי אובייקטיבית
    בגלל שהתמסרת
    את צריכה להצדיק את שיפוטך ומעשייך

    ולך שוקי…
    אצלך הכל הפוך על הפוך
    נראה לי
    כי אתה
    באמת זקוק לעזרה
    ההבחנות שלך בין טוב לרע
    בין אוהב לשונא
    ועוד..רק מוכיחות את אשר חשבתי.
    בהצלחה לך ושנה טובה!

  • שוקי   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 13:37

    מכיוון שאין ממש דרך יפה להגיד לך את זה, אולי עדיף לנסח בפשטות: את מבלבלת את המוח.
    לפני שאת מתקדמת ל"הוכח תוכיח את עמיתך" התחילי ב"והמשכיל בעת ההיא יידום", (אפשר גם "סייג לחוכמה שתיקה", "אי אתה דן את חברך עד שתגיע למקומו", שלא לדבר על "החושד בכשרים לוקה בגופו", ו"הפוסל במומו הוא פוסל").
    ובואי נעצור כאן. אני לא רוצה להעליב אותך.
    שנה טובה.

  • החברה של שוקי   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 14:07

    what the f**k????

  • נעמה   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 16:08

    אתם טובים בציטוטים..
    אפילו תרופות לא יעזרו לכם
    תפנו במהירות לחדר מיון.
    שנה טובה ומתוקה..

    אתם (הזוג המוצלח!) לא חייבים להגיב,
    השפויים הבינו במי מדובר…

    שנה טובה ומתוקה!

  • שוקי   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 17:01

    אולי תחתמי על התגובה הבאה שלך בשמך המלא, כדי שאדע למי לייחס את כל דברי החוכמה האלה?

  • החברה של שוקי   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 19:08

    השפויים באמת הבינו במי מדובר.

    אגב, ואני באמת תוהה לגבי כמה דברים
    א. איך תמיכה בבן זוגך היקר והאהוב כשכל מיני חולירות שופכים עליו זבל נחשבת לנואשות?
    ב. כיצד הבנת נקרא ברמה של כיתה ב' קשורה לאובייקטיביות או אי אובייקטיביות?
    ג. התמסרות צריכה הצדקות? איך את בכלל מוציאה את המילה "אהבה" ועוד טוענת שאת יודעת מה זה, אם נדמה לך שהתמסרות היא דבר כל כך שלילי?
    [ואגב, אני לא מצדיקה את ההתמסרות שלי. אני עומדת מאחוריה בחמש מאות אחוזים. אחרי יותר מארבע שנים, הוא עדיין שווה כל רגע. אני רק יכולה לאחל לך שתכירי פעם דבר כזה, כי ברור לגמרי שאין לך מושג מה זה].

  • רוני   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 19:38

    לחברה של שוקי,
    יש לך שם או הזהות שלך נעלמה כי את חוסה
    תחת כנפיו של החבר לך..
    את לחוצה כמו ט…
    אם הוא חבר טוב הוא היה צריך
    לשמור עלייך, לעשות לך טוב, כדי שלא יצטבר
    אצלך "לחץ" מיותר..את מבינה?

  • החברה של שוקי   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 20:00

    כמה מטורפים מסתובבים באינטרנט הזאתי. טמפון, אגב, זו לא מילה גסה. את לא חייבת להשתמש בשלוש נקודות. והזהות שלי בהקשר הנוכחי היא "החברה של שוקי".

    וחוץ מזה, למה הוא צריך לעשות לי? אולי אני אולטרה פמיניסטית שחושבת שאני צריכה לעשות לו, ולא להיפך? ואולי זה חלק מהמשחק המקדים שלנו, לשחק בהצלות מקוונות? ואיך הסקת לחץ מדבריי? אני דווקא רגועה מאוד.

  • רוני   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 21:09

    מה זה לחוצה…
    גם אם את "אולטרה פמניסטית", את צריכה להיות רגועה.
    אפשרות אחרת, העבודה שלו..לא מי יודע מה.

    תרגיעו אחד את השניה
    ואולי אז תבינו שאתם
    זורקים את כל ה…שלכם
    .לבאר שממנו אתם שותים

  • שוקי   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 22:23

    רוני-נעמה היקרה
    הביקורת שלך מאד עזרה לנו, לשפר את הזוגיות ולמצוא מסלול קריירה חדש.
    אמנם שאלתי את עצמי מה מביא אותך להשקיע כל כך הרבה זמן מול הבלוג שלי (מילא אני – הוא שלי). וגם מדוע את חוששת להיחשף בשמך האמיתי. האם יש מה להסתיר? אבל בסופו של דבר נהנינו מאד, וגם למדנו הרבה.
    אכן זרקנו מעט מה… שלנו עלייך. אני לא בטוח מדוע את מכנה את עצמך "באר שממנו אתם שותים". ובאופן כללי מוצא את דברייך מבולבלים וילדותיים, אבל ממילא אמחק מתישהו את רצף התגובות הירוד הזה. קיוויתי שתצליחי לתרום משהו מלבד בידור ונתבדיתי.

  • רוני   ביום 18 בספטמבר 2004 בשעה 23:16

    כמובן ש"הגבר" מסיים!
    היכן את…קטנטונת?

  • שוקי   ביום 19 בספטמבר 2004 בשעה 15:58

    יכולה להסיר את ראשך בנגיסה.
    אבל באמת שנגמרו החשק והסבלנות לאינפנטיליות הזו.

  • נירמו   ביום 20 בספטמבר 2004 בשעה 13:00

    אוח, אוח, נעמה, צדקת גמורה, תכולת בלורית וזקורת עיניים.
    היהודים הם אכן עם טהור. במיוחד הישראלים, במיוחד הישראלים של שנת 2004.
    אנחנו לא שונאים זה את זו, אנחנו לא רודפים אחד את השני עד זוב דם בכל רגע נתון, בכנסת, בעבודה, בכביש. אנחנו לא משפילים ושונאים את העליה הרוסית, קוראים להם "זונות" ו"מאפיה" רק בגלל שהם לא נראים כמו שלום אסייג (תודה לאל).
    אנחנו לא אחת המדינות המושחתות בעולם הפסאודו מערבי, אין ספק. בן של ראש הממשלה שלנו קיבל שש מאות ומשהו אלף דולר כדי לגלוש יומיים באינטרנט עבור דודי אפל וזה בסדר, אין ספק. זה היה השכר הסביר בפרוייקט הזה, ולכן יש לסגור את התיק מחוסר ענין לציבור. אנחנו לא לומדים מהמנהיגים שלנו להיות מושחתים, אנחנו כנים, ישרים, נקיים ואדיבים. הרחובות שלנו לא נראים כמו זירת מלחמת אזרחים בכורדיסטן, כשגדודי ערסים דוקרים זה את זה- וגם אנשים אחרים- ללא כל הפרעה מצד כל גורם. נשים לא נטבחות אצלנו פעמיים ביום ללא כל עניין משטרתי- שתלמד לא לפתוח ת'פה, השרמוטה- אנחנו עם רודף שלום, בכל רגע נתון, גם כשהשנות-טובות שלנו נופלות מהשמיים על ילדים במחנה פליטים. אנחנו לא מוציאים חשודים להורג ללא משפט, ומטייחים את זה כ"סיכול ממוקד", אנחנו לא מטילים פצצה של טון על אזור מגורים בעזה וממשיכים לישון טוב בלילה. אנחנו לא הופכים לאחת האומות הגזעניות ופרימיטיביות יותר שהומצאו, ובקיצור, נעמה: אנחנו מושלמים. כמעט כמוך. לא ממש כמוך, כמובן, זה קשה, אבל אנחנו מנסים, תוך כדי חיטוט בפחי זבל כדי למצוא את הפנסיה שקיצצו לנו או לשלוף את הסכין הקפיצית שהערס בכביש תקע לנו בכבד, או לשחרר את הגב שנתפס לנו כשדחסנו למזוודה את הכיור המוזהב מתורכיה..
    אז תמשיכי להיות כה נעלה ומושלמת, נעמה, כמו כל הישראלים וכל היהודים.
    ולשוקי אהובי ויקירי, האחד והיחיד- שנה טובה ומקסימה, ואל תשכח מה אמר שייקספיר
    "והנה אם הוספת על המידה או גרעת ממנה, אף על פי שתביא לידי צחוק את עמי הארצות, הלא תדכדך נפשם של טובי הטעם, אשר משפט האחד מהם צריך להיות שקול בעיניך יותר ממולא התאטרון קהל אחר"
    נשיקות לך ולזוגתך שתחיה, שאת שמה אני לא מגלה-
    נירמו :
    "

  • חברה של וגו'   ביום 20 בספטמבר 2004 בשעה 21:08

    יא שמאלני מאנייק עוכר ישראל תוקע סכין בגב האום חבר של עמיר פרץ ויודנראט שכמוך…

    שנה טובה גם לך.

  • rozov   ביום 22 בספטמבר 2004 בשעה 9:30

    אני חסר את העידון והנימוס של שאר המגיבים:
    נעמה, את בהמה. הלוואי שהאויבים שלך יקבלו יבלות ברגליים מרוב ריקודים על הקבר שלך.

  • דרור   ביום 16 בספטמבר 2004 בשעה 13:54

    בתור קורא תמים של העמוד הזה, הזדהיתי ואהבתי את הטקסט למעלה (יהודים הם עם של נוכלים, הולכי רכיל ושמחי-לאיד. אני יהודי ומותר לי להגיד את זה והמשפחה שלי בשואה וליאור קאן קיס מיי אס).
    מצד שני, התגובות ממש ממש מקלקלות, מטנפות ומלכלכות. במקרה כזה אני מבין את נעמה כרמי. לא מתאים לה שכל דביל יבוא וילכלך לה את העמודים. אז אני מבקש – לך לעמוד העריכה, ומחק את כל ההודעות המעצבנות, כולל את זו שלי. ואחרי כן נעל את התגובות וגמרנו.
    כתבת מאוד יפה, אין סיבה שמישהו יוסיף שום דבר.

    שנה טובה מותק.