המעי הגס של אינטרנט

ניוזלטר "חיים ברשת" של נענע, פרסם אתמול כתבה של עמיחי יעקבי, תחת הכותרת "הלב הטוב של אינטרנט". היא עוסקת באחוות הרשת, תופעה לא חדשה כשלעצמה, שמפתיעה בכל פעם מחדש – גם את יעקבי:
"כאלה אנחנו באינטרנט. טובים יותר, ידידותיים יותר, מסבירי פנים יותר ונכונים לסייע ולהושיט יד. מי מאיתנו לא התפלא לגלות, כמה גולש אלמוני בצד השני של הרשת, שמח לחפש בשבילו את מה שהוא צריך, ובמקרה הצורך גם למצוא ולשלוח במהירות את הקובץ המבוקש, או התשובה הרצוייה במייל?"

טוב ויפה וגם נכון אבל כבר לא רלוונטי, אני חושש.
לאותה אחוות רשת, שכולה אחוקיות ונתינת חינם, היה מקום חשוב בתרבות האונליין של שנות התשעים. אם זה היה ב-BBS-ים או ב-IRC, בצ'אטים ובפורומים, תמיד הרגשת שאתה עם אנשים טובים. תמיד נשבה רוח טובה.
הרשת של שנות האלפיים – בואו נודה בזה – היא רשת של ניבולי פה ולשון רעה. בטוקבקים, בפורומים.
אשם המיעוט, אבל מכיוון שהרוב דומם קשה לזכור את קיומו. ובינתיים, אין דיון, אין דיבור, אין קהילה ואין אהבת חינם. יש קמצא ובר-קמצא והמון אנשים שותקים.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • צפריר   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 18:06

    האינטרנט של היום זה לא מה שהיה פעם. פעם, כשהיינו צריכים לדחוף בנפרד כל ביט , היתה אחווה והיתה קהילה. ברגע שנכנס הכסף הגדול לתמונה ונכנסו המוני בית ynet, הכל התקלקל.

    אופס, סליחה. נתחיל מחדש:

    יש דיון, יש דיבור, יש קהילה ויש אהבת חינם.

    במקומות אחרים יש ניבולי פה ולשון רעה.

    והרוב: הוא לא זה ולא זה. או ליתר דיוק: קצת מזה וקצת מזה.

  • יגאל   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 18:24

    שוקי,
    המלים שלך – במקומן.
    כתבתי על זה כאן: http://www.notes.co.il/yigal/7170.asp, אמנם מהזווית של 'קהילות בארגונים', אך זה יפה גם לעניין שבו דברת ברשימה שלך.
    יש חג, יש סוכה, יש סכך, יש גם אושפיזין.
    מה אין? אין רצון הדדי לסוכֵך. זה אין.
    יש התקהלות, אך אין קהילתיות.
    ובכל זאת, חג שמח!

  • כרמית   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 18:25

    לעניות דעתי, מי שלא מוצא את אחוות הרשת בשנת 2004 פשוט לא מסתובב באתרים הנכונים…

  • אסף   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 18:42

    בדיוק אתמול איזה ילד פרץ לי לאתר והוציא את הפורום מכלל שימוש.

    זה הצד הרע.

    הצד הטוב הוא שאנשים ישבו איתי שעות ב
    ICQ
    על מנת להחזיר אותו לפעולה. זה קורה לי הרבה שאני נעזר בפורומים של תכנות, שאנשים מבזבזים זמן רב עלי רק כדי לעזור לי.

    והקהילה של האתר שלי היא קהילה קטנה אבל חמה ואוהבת.

    ברור שבאתרים מסיבים כמו תפוז או
    YNET
    לא תמצאו חמימות, אבל זה טבעי לא?

  • dh   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 19:08

    איני יודע בדיוק איך נראתה הרשת בראשיתה, אבל אני יודע שבכל תחום תמיד נדמה שבעבר אנשים התנהגו טוב יותר, ושגם היום לא חסרה בכלל עזרה ושיתוף ואפילו בפורומים המוניים כמו אלה של ווינט. גם בין הטוקבקים שכל כך אוהבים לרדת עליהם יש לא מעט דוגמאות חיוביות, אלא שכמו בתחומים אחרים, מעט זבל בולט ומאפיל בריחו על החלקים הטובים או הניטרלים – גם כשהם מהווים את הרוב.

  • סבטלנה   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 19:46

    שוקה, אולי כדאי אתה לא מתאמתת עם אנשים. זה יותר טוב בריאות שלך

  • ליאור   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 19:51

    מקרה של טוקבקיסט קלאסי!!!111!!1

  • ג'ו   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 20:06

    הן דבר מאוד שביר, מאוד נזיל, שמאוד מאוד קשה לשמור עליו. המצב לא שונה באופן מהותי מהמצב הקיים גם בחיים הלא וירטואליים בכל הנוגע לקהילות, חוץ מכמה מאפיינים מבניים שהופכים את הקהילה הוירטואלית להרבה יותר קלה לפירוק – הנגישות, הטקסטואליות שמאפשרת מגוון מאוד מצומצם של ביטוי רגשי, האנונימיות, שיכולה להוציא את הגרוע באנשים שבחיים הלא וירטואליים לא היו מעזים, ועוד כהנה וכהנה. כך באים לידי ביטוי דברים שבחיים הלא וירטואליים הם הרבה יותר מודחקים, הרבה יותר קשים לביטוי, עדיין נמצאים מאחורי מראית עין של קרבה פיזית. כשחופש הביטוי באופן כללי הפך לשום דבר חוץ מהחופש להתבהם (וזה לא מיוחד לא לאינטרנט ולא לישראל, אגב), וכשאנשים כבר לא מוכנים להשקיע את מה שצריך להשקיע (בעיקר ברמה הרגשית, אבל גם בזמן) בבנייה ושמירה על סולידריות, ככה נראים הדברים. ואז, אבן אחת שזורק טיפש אחד לבאר הוירטואלית, עשרה חכמים שאכפת להם לא יכולים להוציא.

  • חנן כהן   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 21:19

    לא יפה להמציא טוקבקיסט כדי לחזק את הטענה שלך במאמר.

    מצד שני, אתה פורץ את גבולות הרשימה.

    מעניין.

  • שוקי   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 21:24

    אני יודע שקשה להאמין, אבל הליצן הזה אמיתי לגמרי.

  • סבטלנה   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 21:48

    מתכתבת כמו אגבניה בשוק

  • ליאור   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 21:51

    יש באינטרנט הכל, מצד אחד יש יופי ונתינה למען הקהילה ומצד שני יש כיעור וסטיות. בד"כ אני מגלה שבאתרים מיקצועיים יש אווירה נעימה יותר. הבעיה היא כשמגיעים למקומות כמו YNET, שאליהם מתנקזת הרבה פסולת, פשוט כי רוב הטוקבקיסטים שם כותבים מתוך שיעמום. האינטרנט הוא בבואה קצת מוקצנת של החיים, יש בו טוב ויש בו רע. הכל תלוי באיך בוחרים להסתכל על זה…

    🙂

  • עזי   ביום 30 בספטמבר 2004 בשעה 8:01

    מבלי להעמיק מדי (חבל, אין לי אינטרנט בסוכה), הרושם שלך, שוקי, מבוסס על חוויות חלקיות וכנראה מוטות להחריד. הנושא הזה זכה לבדיקות מחקריות לא מעטות, פעם וגם עכשיו, והמסקנה שונה לחלוטין מהרשמים הסובייקטיביים שלך.

    זה לא שאז היתה יותר אחווה ונדיבות והיום יותר עוינות ואלימות – עובדתית זה ממש לא נכון (כפי שהעירו כאן גם לפני). אלו ואלו קיימים בשפע, בכל ערוצי האינטרנט, בכל תרבות ושפה, אז ועכשיו. בעצם, מה שחשוב הוא (וחשוב לדעת) שזה *האדם* ולא הרשת. האינטרנט – מסיבות פסיכולוגיות מעניינות – "מוציאה" מהמשתמש את מה שבו, את ה"עצמי" שלו, דברים רבים שמבטאים את צרכיו, רצונותיו, חסכיו. למרות האבסורד, כביכול, דווקא בסייברספייס אנחנו מתגלים ולא מסתירים; חושפים ולא מתחפשים; אמיתיים ולא שקריים. אותם משחקים של זהות שאולה וניקים עלומים דווקא מאפשרים למשתמש להיות מה שהוא באמת (או, לפחות, להתקרב לכך יותר), בניגוד למשחקים והמסיכות בהם הוא משתמש במציאות הפיזית שלו!

    במילים אחרות, שוקי, מה שאתה חווה כהתגברות של גילויי עויינות באינטרנט משקף, קרוב לוודאי, את האנשים להם אתה נחשף בעולמך המקוון! שָנֵה סביבה אינטרנטית, או צור קשר מקוון עם אנשים אחרים – ותגלה גם ביטויים מדהימים של נתינה, טוב-לב, עזרה-הדדית, אחווה, יצירה ומה לא…

    כמו בבדיחה הידועה על הפיל (או הגמל), אתה לא יכול ללמוד ולהגדיר דבר על המהות של משהו על-ידי כך שתבחן או תחווה משהו מאד חלקי שלו, במיוחד כשה"משהו" הוא כל-כך רבגוני ומורכב. באינטרנט יש מעי גס, כמובן, אך יש גם לב חם, מוסר כליות, כתף תומכת ויד מושטת.

  • סתם אחד   ביום 30 בספטמבר 2004 בשעה 8:18

    בשנות התשעים עוד היינו בכפר גלובלי קטן ואינטימי (רק 20,30 מליון איש). היום הכפר הקטן שלנו גדל למטרופולין. השכנים כבר לא תמיד אומרים שלום במדרגות, ויש מי שיעיף עליך נעל אם תבקש כוס סוכר.
    אבל הכל עניין של השכונה שבה אתה מסתובב.
    בלב העיר, בפורטלים הגדולים, המצב הרבה פחות ידידותי, בשכונות הקטנות עדיין טוב (גם אם יש כל מני פורצים קטנים וטפשים שמגיעים משכונות של מצוקה נפשית, ומפריעים לחיים השלווים).
    רק חבל שאתה כותב את זה במקבילה המקוונת לרמת אביב.

  • אמיר דותן   ביום 30 בספטמבר 2004 בשעה 10:06

    אני בהחלט מסכים עם עזי ולא ממש ברור לי שוקי כיצד ומדוע בחרת לבצע הכללה גורפת כל כך. יכול להיות שבגלל שבהתחלה הגישה לאינטרנט היתה יותר מצומצמת אז היה פחות דרעק והאנשים שכן הסתובבו בסייברספייס היו יחסית נחמדים ונטולי יצרים טוקבקיסטים למרות שטרולינג ופליימינג היו קיימים תמיד, בין היתר בגלל הסיבות שעזי תיאר. אני לא מבין מדוע אתה בכלל מחפש אלטואיזם ונחמדות בטוקבקים למשל היכן שמדובר בלא יותר מפס יצור של התלהמות ולא במקום קבוע של אנשים קבועים שמפתחים קשרים, תלות ורגשות אחד כלפי השני. אין לי ספק שתמצא המון פורומים מאוד "נדיבים" שמהווים תשתית טכנולוגית לקהילות תוססות וחמות גם היום בשנת 2004. כאמור, זאת התרשמות אישית שלי וכמוך, אני לא יכול לתמוך בה בעובדות ומספרים. אולי בעתיד.

    נקודה נוספת שכדאי אולי לשקול היא ההיבט המקומי והמנטאלי. ההרגשה שלי לפעמים היא שאותה אגרסיה שהפכה את הנהג הישראלי למיתוס חילחלה בהצלחה לרשת. הגולש הישראלי פעמים רבות יכול להיות גס, מתלהם, חסר סבלנות ואלים. אני לא ממש רוצה להכנס לסבב הלקאה עצמית ברמה הלאומית אך מעניין אותי לדעת האם אתה מזהה את התופעה שתיארת כמשהו כללי או ישראלי. מנסיון אישי, לא יצא לי להתקל במשהו מעבר לטרולינג וקצת פליימינג בפורומים עולמיים. חוץ מבלוגים לא ראיתי כמעט שאף אתר שמכבד את עצמו מאפשר תגובות לכתבות. זה איזשהו ברמוטר מעוות שהאתרים בארץ מקדשים ונהנים להשוויץ אחד בפני השני "שלי יותר ארוך".

  • ליאור   ביום 30 בספטמבר 2004 בשעה 15:56

    ממש לא מדובר בתופעה ישראלית, רק לדוגמא אפשר לראות את מערכת התגובות ה"מלבבת" בחדשות של YAHOO (שהוא אתר שאני מניח שמכבד את עצמו).

  • שוקי   ביום 30 בספטמבר 2004 בשעה 17:01

    במקום לענות לכל אחד מהדברים שנאמרו בנפרד, אני אנסה לחדד את הטענה שלי, בתקווה שזה יעשה את העבודה.
    בכל מקום ובכל קהילה, יש אנשים נעימים יותר ונעימים פחות ואינטרנט לא שונה מהבחינה הזו.
    אני חושב שכאשר קהילה חדשה קמה, המקימים הם בדרך כלל אידאליסטים, משוגעים לדבר, אנשים עם חזון או יוזמה או מטרה, שמנסים לבנות. בגרעין ההקמה תמצא פחות אנשים שמנסים להרוס – הם יגיעו אחר-כך.
    אני מכיר את הדינמיקה גם מהתנסות אישית וגם מסיפורים של אחרים – קמים אתר, פורום או צ'אט, לא משנה; בהתחלה יש התלהבות ורוח טובה, ואז מגיעים אנשים חדשים שהופכים את הדיון לבלתי אפשרי ומבריחים את "האנשים הטובים".
    אני לא טוען שאין מקומות ברשת שבהם זה שונה, אבל בהרבה מאד מקומות התחושה היא שמרגע שמגיעים הדרעקס, כל הסיפור הולך לעזאזל.
    אני חושב שטוב מאד שטוקבקים ופורומים משמשים אנשים כדי לשחרר לחץ. אבל קצת מצער לראות איך לפעמים אי אפשר לקיים דיון רציני, למרות שיש אנשים שרוצים להשתתף בדיון כזה, כי הרעש שיוצר מפריע אחד מספיק כדי שעשרה אנשים שקטים לא יוכלו לדבר.

  • צפריר   ביום 30 בספטמבר 2004 בשעה 19:19

    תמיד יהיו אנשים שינסו להרוס דיון כי יותר חשובה להם הפצת דעתם משמירה על כללי הדיון.

    בפורומים אשר מכבדים את עצמם דואגים לא לתת להם להשתלט על הדיון. אבל אתה סיפקת כאן דוגמה למקרה ההפוך: האחראים דווקא מעודדים דיון פופוליסטי כדי להשיג רייטינג.

    התגוביות בכל האתרים הגדולים לא מוכנסות אוטומטית אלא עוברות סינון ראשוני. האתרים הללו מעסיקים מסנני תגובות במשרה מלאה. וראה זה פלא: עדיין יש תגובות קקי-פיפי.

    אם היו רוצים ב־ynet ליצור דיון רציני בתגובות הם היו קצת יותר מתאמצים.

    יש גם מקרים אחרים: פורומים של ילדונים שפשוט לא יודעים לדבר. שם לאף אחד ממשתתפי הפורום לא אכפת מרמת הדיון ולכן היא נשארת ירודה.

  • נחמיה   ביום 30 בספטמבר 2004 בשעה 20:46

    במסווה של תגובות נאצה, שוקי מגדיל את הרייטינג של עצמו.

    נו, טוף………

  • שוקי   ביום 1 באוקטובר 2004 בשעה 2:53

    מקווה ששלומך טוב, ד"ש לצביקה, ואתה מוזמן לתרום לדיון הזה ולאחרים תגובות ענייניות יותר.

  • שוקי   ביום 1 באוקטובר 2004 בשעה 2:55

    אתה בטח יותר מקצת צודק, ואני לא בעניין של להעניק ציונים או לחפש אשמים, למרות שגם זה בטח דבר שלא יזיק לעשות.
    בסך-הכל רציתי לומר – ונראה לי שהמסר לא עבר מי יודע מה – שחבל שהרוב דומם. שחבל שהרבה אנשים טובים שיכולים לאזן את התמונה רק בזה שיביעו את דעתם, פשוט שותקים.

  • אביבה   ביום 29 בספטמבר 2004 בשעה 22:17

    פעם ראשונה שאני שומעת שג'יימס בונד עבד מהבית.

  • עידו קינן   ביום 30 בספטמבר 2004 בשעה 23:05

    אם אני מזכיר פה את שמו של פוצי (בלי להביע דעה על דבריו), הוא מתחיל ללכלך גם עלי?