מגדיר הטחינה הישראלי הראשון

כדי למצוא טחינה גולמית טובה באמת, תצטרכו להרחיק לשווקים, לבלוש במכולות, או לקנות אצל ירקן שלא חושש לחצות מדי פעם את גדר ההפרדה, בדרך למקומות בהם מכינים טחינה כמו שהכינו פעם. וכשסופסוף תמצאו אותה – תדעו לזהות?
הרשימה שלהלן לא כוללת (בינתיים) את כל סוגי הטחינה הגולמית שאפשר להשיג בארץ, וכנראה שאפילו לא את כל המוצרים הטובים בתחום (העירו לי, למשל, שטחינת "הנסיך" חסרה, והוספתי). אבל היא עשוייה על טהרת הישראליות – שמונה סוגים של טחינה גולמית מובחרת מתוצרת מקומית. שש פנינים של תוצרת שומשום טהורה, שההשכלה הקולינרית שלכם לא יכולה להיות שלמה בלי שתטעמו מהן לפחות פעם.

הנערצת
טחינה היונה
הטחינה המיתולוגית של קראוון משכם נחשבת בעיני רבים לטובה ביותר שבנמצא. היא אפורה בהירה, כמעט לבנה, עדינה להפליא במרקם ובטעם. התכונות האלו הפכו אותה לבחירה המועדפת במתכוני החומוס של כמה מהחומוסיות הטובות בארץ, מה שבוודאי תרם עוד לשמה הטוב.

ישנה דעה רווחת, לפיה חומוס הוא טוב יותר ככל שהוא בהיר יותר. מעשית, מדוייק יותר לומר שחומוס כהה מדי עשוי לעיתים מגרגרי חומוס פחות טריים, או מיבול ירוד. אבל מכיוון שאף אחד לא חסין לחלוטין מפני דעות קדומות, החומוס הבהיר והטחינה הבהירה – קצת כמו האפרסק מ"המין הלבן" – תמיד זוכים בכל התשבחות.
למרבה המזל, היונה היא אכן טחינה מובחרת שבמובחרת. לא רק טעימה ועדינה אלא גם מתמסרת – קל לעבוד איתה (בעיקר אם מערבבים כמו שצריך), היא מקבלת באהבה טעמים שונים. זו טחינה שקשה ליפול איתה.
בעד עדינה וטעימה
נגד לפעמים היא עדינה מדי
מסקנה קלה כציפור ונעימה לחיך.
 
המבלבלת
טחינה סמל היונה
למרות הדמיון בשם, לא מדובר בטחינה של קראוון. אם יש לכם ספקות, שימו לב לכיתוב המדוייק: "טחינה לבנה, סמל היונה, שמשם נקי". אם תתעמקו, תגיע לשלוש מסקנות

בלתי נמנעות:
א. ששמה המקורי של הטחינה, השם "הרשמי" לפחות, נועד כנראה להיות "טהור"; "סמל היונה" הוא כינוי שדבק בה, בטח לא במקרה.
ב. שהציור הוא כנראה לא של יונה, אלא משהו שמזכיר יותר שחף.
ג. שלמרות שמדובר בטחינה די שונה מהיונה, היא לא רעה בפני עצמה.
מה שיש לנו כאן היא טחינה קצת פחות עדינה, אבל בעלת אופי. הצבע – משהו שבין אפור לזהוב, הטעם – עשיר קצת יותר מאשר היונה המקורית. דומה אולי קצת לאל הילאל (ע"ע).
בעד טחינה עם אופי
נגד לא עדינה כמו היונה
מסקנה מספיק טובה בשביל שיהיה לה שם משלה.
 
הדבשתית
טחינה אל'גמל
יש אנשים שאם תשאלו אותם, יטענו בתוקף שטחינה הגמל, היא ולא אחרת – בטח לא

היונה – רק היא הטחינה הטובה בעולם. אחרים יטענו את ההפך המוחלט, ובאופן מעשי –

אכן מדובר כאן  בהפך המוחלט אם משווים ליונה.
הטחינה של מפעל אל'גמל, גם הוא בשכם, היא טחינה כבדה בעלת גוון אפור, עכור משהו. היא סמיכה יותר, מרירה יחסית, והטיפול בה דורש יותר מיומנות.
בקיצור: זו לא טחינה למפונקים, או לאנשים שכל שמץ מרירות גורם להם לעקם את האף. תחשבו על קפה ערבי שחור כפחם, שרוף היטב, עם ארומת הל מסמאת – טחינת הגמל היא המקבילה בעולם השומשום. אם אתם עושים את צעדיכם הראשונים בתחום, אולי זה לא המקום להתחיל בו.
בעד טחינה עם נוכחות. כבדה ועשירה
נגד מרירה יותר ופחות ידידותית למשתמש
מסקנה למתקדמים.
 
המפתיעה
טחינה אל הילאל
פגשתי בה בחנותו של ירקן, אצלו נהגתי לקנות טחינה יונה בימים הכי שחונים של האינתיפאדה. בימים ההם קשה היה למצוא את הטחינה המובחרת אפילו בשוק לווינסקי (שבו, כידוע, יש הכל), וכששאלתי את הירקן האם הטחינה הזו, החדשה, היא היחידה

שיש לו, הוא טען ברצינות גמורה שהיא מצויינת. "כמו היונה?" שאלתי. "אפילו יותר" הוא ענה.
ובכן, מה אומר לכם – מסתבר שגם באום אל-פאחם יודעים למעוך שומשום. מדובר בטחינה טובה, אפילו טובה מאד, ובעיקר טחינה שלא ממש דומה לאף טחינה אחרת שתטעמו.
יש לה צבע זהוב, יפה, שמזכיר שומשום קלוי. הטעם שלה אגוזי, כמעט מתקתק. היא כל-כך טעימה שמספיק להוסיף לה קצת מים, ולכל היותר כמה טיפות לימון וקמצוץ מלח, כדי שכל מי שיטעם אותה ישאל אתכם איך הכנתם אותה. אפשר גם לאכול אותה כפי שהיא, גולמית, בכפית (האמת היא שאפשר לעשות את זה עם כל טחינה, אם אתם אכלני טחינה מנוסים).
בעד טעימה לאללה
נגד יש כאלה שחושבים שיש לה "יותר מדי" טעם
מסקנה אתם חייבים לנסות אותה.
 
המסתורית
טחינה אל ארז [אתר היצרן]
אם אתם מזדמנים לחומוס בהדונס (ליד גשר ההלכה, כמאתיים מטר בכיוון רמת-גן),

שימו לב לקופסאות הפח הגדולות של הטחינה שמונחות לפעמים ליד הקיר. אם כבר אכלתם במקום, ושאלתם את עצמכם מה סודו של החומוס הזה, אז התשובה טמונה במידה לא מבוטלת בטחינה. עמי, בעל הבית, אולי היהודי שהכי מבין בחומוס בעולם, מאמין שאין טחינה טובה יותר מאל ארז – ואני, קטונתי, מי אני שאשבור לו את המילה.
אל ארז מיוצרת בנצרת, ולמרבה הצער היא מגיעה לאזור א' בעיקר בפחים, אבל אם תחפשו היטב בפאתי שווקים ובמרכולים תצליחו למצוא אותה מדי פעם גם במיכלי פלסטיק. בתוכם, תגלו טחינה אפרפרה ומעודנת, מין ווריאציה על ז'אנר היונה, שאם אינה הטובה ביותר שישנה אז בוודאי שמור לה מקום טוב בצמרת. מה שבטוח: היא הולכת מצויין עם חומוס.
בעד מעודנת ועדיין בעלת נוכחות
נגד קשה מאד למצוא אותה
מסקנה לא תצטערו.
 
הוותיקה
טחינה זהב
קשה להאמין, אבל כן, גם יהודים מקריית מלאכי יכולים לעשות טחינה טובה. לאחרונה הם חידשו קצת, ויש מכלים שונים עם טחינה קצת שונה בתוכם. בגירסה המקורית (עכשיו במכלים הגבוהים והמעוגלים יותר) היא בעלת

גוון אפרפר-זהוב, טעם נקי אבל עשיר, סמיכה במידה. פחות עדינה מהיונה ומאל ארז, פחות תוקפנית מאל'גמל וסולידית בהשוואה לאל הילאל. טחינה כמו שטחינה צריכה להיות, וכפי שהייתה בכל העשרים ומשהו שנים אחרונות לפחות – מהרבה לפני שהגיעו לכאן כל הטחינות האחרות (וסביר להניח – שנוסדו חלק ממפעלי הטחינה שמייצרים אותן).
את הגירסה החדשה (כנראה שומשום ממקור אחר) אני אוהב גם, למרות שטיפה פחות. בכל אופן, בתור מי שדי גדל עם טחינה זהב בפה, והשתמש בה במשך השנים האלה לא מעט, אני גם יכול לומר שבגדול טעמה רק השתפר עם השנים. בקיצור: גאווה ישראלית.
בעד טעם עשיר ומאוזן, קל יחסית למצוא אותה
נגד צריך לערבב טוב
מסקנה טחינה כמו שצריך.

הנדירה
טחינה ירושלים
נתקלתי בה לפני כשנה במינימרקט ברחוב שד' ירושליים ביפו, וקניתי מתוך ספקנות מהולה בחשד מסויים.

"טחינה ערבית מסורתית", "מומלץ ביותר", ציור של יונה לבנה – נראה כמו טחינה שמנסה להיות משהו שהיא לא.
במפתיע, טחינה ירושלים נתגלתה כפנינה אמיתית. טחינה זהובה, עם מרקם עדין וטעם עשיר בעל גוון קל של מתיקות. מזכירה קצת את אל-הילאל, אולי אפילו טובה ממנה.
לא נתקלתי בה שוב מאז, ואני לא יודע האם היא עדיין מיוצרת ואם כן תחת איזה שם (לא נדיר שמפעל טחינה אחד מייצר מוצרים בכמה שמות שונים). אבל אם אתם נתקלים בה, או בטחינה אחרת שמגיעה ממפעל א.ח.ש תעשיות הירושלמי, נצלו את ההזדמנות שאולי לא תשוב וקנו אותה (וספרו איפה מצאתם ומה). יש גם הכשר של בד"צ.
בעד מצויינת
נגד קשה להשיג
מסקנה תמיד כדאי לנסות מוצרי טחינה לא מוכרים.

העממית
טחינת הנסיך
בין מוצרי הטחינה שאנשים מספרים שגדלו עליהם, שמור מקום של כבוד לטחינה הזו שמגיעה מהכפר עילבון עם השגחה של הרבנות טבריא (כך במקור). אחרי שנים בהן הייתה נפוצה בפריפריה, אפשר למצוא אותה פה ושם גם במרכולים באזור המרכז, ושווה בהחלט לנסות – בעיקר אם אתם מחובבי הטחינה המלאה.

טחינת הנסיך היא אחותן ה"טבעית" של טחינה זהב, טחינה אל הילאל וטחינה ירושלים. זו טחינה זהובה סמיכה, עם טעם שומשומי עז שאין בו זכר לשום ניסיון לשיפור טעם, טבעי או מלאכותי. למרות שלא בדקתי את העניין, אני מנחש שהיא לא פחות "מלאה" ממוצרי טחינה יקרים שיצרניהם מכריזים עליהם שהם מלאים. והמחיר – גם זה שיקול בסופו של דבר – הוא בדרך-כלל סביב ה-9 שקלים או פחות, כלומר מדובר באחד המוצרים הזולים בתחום.
מי שגדל איתה, לא צריך הסברים ונימוקים. מי שהתרגל לטעם העדין של "היונה", או מוצרי טחינה מז'אנרים קרובים, עלול להירתע מה"אדמתיות" של טחינת הנסיך, מהמרקם הבסיסי והגס מעט. בכל אופן, אם התרגלם לטחינה מלאה כדאי לכם לנסות את הטחינה הזו.
בעד טעם בסיסי ואמיתי, מחיר עממי, "מלאה"
נגד פחות טעימה מכמה מוצרי טחינה אחרים
מסקנה למתקדמים עם זיקה לפריפריה.

מגדיר הטחינה הוא חלק מפרוייקט הטחינה הגדול.
פורסם לראשונה ב-ynet.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורה   ביום 13 ביוני 2009 בשעה 15:40

    תנסו טחינה של סבח חביב מצוינת אפשר להשיג בעדן או בלגעת באוכל בראשון לציון

  • אלון   ביום 12 באוגוסט 2009 בשעה 2:24

    היי
    מאד נהנתי לקרוא על עולם הטחינה
    אני גר בגולה ובגלל שניתן להשיג כאן רק את טחינת ירושלים, או טחינות הזויות מלבנון או מסוריה. יש גם מאירן. שהם נחמדות.
    וטחינות גרועות מטורקיה ויוון וכן יש מחינה מניו ג'רסי.
    הן מה לעשות הטחינות הכי טובות כנראה באות ממקום אחד בעולם. משכם.
    הקיצר רציתי לדעת האם ישנה אפשרות להכין טחינה ביתית.
    יש כאן מקום פלצני של אוכל אורגני גורמה שמכין משהו דומהלטחינה אבל מבוטנים או שקדים. ניסיתי למכור לו את רעיון השומשום אבל לא צלחתי.

  • סיון   ביום 17 באוגוסט 2009 בשעה 16:20

    אכן מפתיעה ומעולה
    אני הייתי מסורה לאל'גמל שנים אבל לאחרונה הייתה להם תקופה רעה (שלשמחתנו נגמרה) עם כל מיני טחינות מזוייפות שיוצרו בירושלים ולא בשכם, מרקם רע בקיצור, טוב שעברנו את זה.
    בהזדמנות זו ניסיתי את טחינה ירושלים ונכבשתי- אפשר להשיג אותה בשוק מחנה יהודה כמעט בכל מקום. הקופסא הגדולה עולה 22 ש"ח
    בתיאבון!

  • אייל   ביום 20 בספטמבר 2009 בשעה 10:09

    ניתן למצא את כל סוגי הטחינה שבכתבה ובמחיר הכי זול בסוף רחוב הרצל קרוב לזבוטינסקי ברמת גן בחנות של הראל ואלמוג
    פשוט חוויה לאוהבי הטחינה

  • שחורי ישראל   ביום 11 באוקטובר 2009 בשעה 12:29

    טחינה ירושלים מיוצרת באזור התעשיה עתרות שמצפון לירושלים
    המפעל בבעלות יהודית לפחות אחד השותפים תושב מודעין
    את התחינה הזו ניתן למצא בחנויות בירושלים ובמודעין.
    היא אכן מעולה אם כי יש בהחלט טובות ממנה לאחרונה נחשפתי לטחינה מעולה המיוצרת בג'נין וניתן למצא אותה בשווקים הערביים בגליל ובחיפה.
    אשמח להמשיך ולחלוק מידע בנושא
    ישראל.

  • אסף רמי   ביום 8 בנובמבר 2009 בשעה 22:19

    אתמול טעמתי טחינה מיוחדת במינה
    אכן זוהי הטחינה המוצלחת ביותר שנפגשתי עימה בחיי
    מתקתקה אגוזית מלאת טעם וארומת שומשום
    על המידבקה המוזרה מנייר כתוב מזן חומרה
    והמותג נקרא אמארה
    איזה כיף שישנם אנשים היודעים לייצר טחינה איכותית וטעימה

  • חנניה   ביום 21 בנובמבר 2009 בשעה 20:56

    אם תנסו תפלו שבי לנוכח טעמה המופלא,ניתן בקלות להתמכר לטעמה המיוחד. שלא לדבר על העובדה שטחינה זו מיוצרת באמצעים טבעיים טהורים. מומלץ בחום!!!!!!

  • שוקי   ביום 21 בנובמבר 2009 בשעה 21:19

    האמת היא שמאד לא התרשמתי.

  • איתן   ביום 11 בדצמבר 2009 בשעה 15:38

    סוף סוף מצאתי בבאר שבע טחינה מעולה
    בשוק יש רוכל בשם אדגר….
    בחלק הצפוני\הוא מוכר היונה וסמל היונה….
    התחלתי להציק לו עד שהוא הביא כמו שהבטיח…
    0546557740 אדגר

  • לירן   ביום 13 בדצמבר 2009 בשעה 23:47

    שלום.
    אני גר בלונדון ומתקשה נורא למצוא את הטחינות הנ"ל.
    בכל מקרה יש כאן הרבה טחינות מלבנון, האם הטחינות מלבנון שוות משהו יחסית לחומוס היונה….???
    תודה מראש

  • יונתן   ביום 14 בדצמבר 2009 בשעה 0:58

    לפי האריזה, זאת טחינה בראכה, ככה שאפשר לחסוך קצת בימים קשים אלה.

  • שוקי   ביום 14 בדצמבר 2009 בשעה 9:53

    יש כמה טחינות לבנוניות שבהחלט מתחרות בטחינות משכם. אל-ואדי נחשבת טובה. מעבר לזה אני לא מכיר ותצטרך כנראה לנסות…

  • שוקי   ביום 9 בדצמבר 2004 בשעה 19:51

    טרם הספיקותי.
    אבל לא שוכח.

  • שוקי   ביום 16 בינואר 2005 בשעה 1:16

    תודה על התמיכה והעידוד.
    אני קצת איטי וקצת עסוק, ולכן הספקתי לפרסם רק שלושה קטעים, אבל בשבועות הקרובים יעלו לפחות שניים נוספים. יש תוכניות לעוד, לפי הזמן והמצברוח.
    בינתיים, "עמוד הבית" של הפרוייקט נמצא כאן
    http://www.notes.co.il/shooky/8508.asp

  • שוקי   ביום 12 בפברואר 2005 בשעה 16:54

    קניתי, טעמתי, עדיין בודק ועושה ניסויים. טעימה ומעניינת בהחלט.

  • אופיר   ביום 18 במרץ 2005 בשעה 1:58

    תטעמו טחינה מלאה אחווה/אחדות (זה אותו דבר) ואח"כ את הטחינות בראש הרשימה ושימו לב להבדל בטעם ובריח . טחינות מסוימות (מהרשימה) פשוט עמוסות במליחות . המלח משמש לקילוף קליפת השומשום .
    לא בריא ולמי שלא רגיל גם לא טעים

  • רפרם   ביום 26 בנובמבר 2005 בשעה 20:07

    בעיר העתיקה בירושלים יש זקן אחד שטוחן את הטחינה במקום ומנפיק טחינה מדהימה.
    אגב, כשהייתי אורח של כמה שפים בחו"ל ונתתי להם לטעום מהגמל ומהיונה טענתי שהטחינות משכם הן הטובות בעולם בגלל המים העכורים שישראל מאפשרת לשם. התירוץ העיקרי בעצם לכיבוש ושלא יספרו לכם משהו אחר.
    ממש כמו שהפסטו בגנואה הוא הכי טוב כי הבזיליקום צומח ונושם את מי הים המלוחים ומלאי הנפט והפליטים של גנואה.

  • קיפוד כזה   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 9:47

    מסתבר שיש עוד מקומות לרכישת טחינה אל'גמל הנערצת (עד היום הייתי שולחת שליחים למחנה יהודה)
    גונבה לאזניי שמועה שטיב-טעם באשדוד מביאים אותה גם. לא נבדק.

  • קבוקים   ביום 5 ביוני 2007 בשעה 14:12

    ממש במקרה הייתי היום בחצי חינם חולון (בפעם הראשונה) והנה מצאתי שם אריזות פלסטיק של אל ארז (כמו בתמונה, רק קצת יותר יפה). יכול להיות שזו לא אותה טחינה?

  • קבוקים   ביום 19 בנובמבר 2007 בשעה 1:00

    בכמות מטורפת במכולת מול הבית שלי. הבעלבית מביא אותה כבר שבועיים ואולי יש סיכוי למצוא אותה גם השבוע. טחינה מצויינת, אבל אני עדיין מת על אל-ארז (שנעלמה ממדפי החצי-חינם והוחלפה בטחינה הנסיך משום-מה).

    סירקין 46, פינת בן-גוריון, על גבול גבעתיים-רמת-גן.

  • רוקמת   ביום 24 בספטמבר 2008 בשעה 2:56

    מה שאתה מכנה כאן טחינה היונה נקראית בשווקים טחינת קראוון, נא לדייק
    אפשר לקנות אותה גם סמוך לצומת הכפר הירוק
    צמוד לתחנת הדלק של פז יש סככת ירקות ופירות שמוכרים שם כמה סוגי טחינה ובעיקר את קראוון
    (אם כי במחיר מופקע של 30 שקל)

  • קובי   ביום 14 בנובמבר 2009 בשעה 23:23

    כמקור יודע דבר אני יודה שטחינת הנסיך השקיע הרבה כדי לגדל שומשום באתיופיה. השומשום חמרה נחשב לזן הטוב ביותר לטחינה. מבחינתי, בגלל זה אני מעדיף הנסיך

  • איל   ביום 26 באוקטובר 2010 בשעה 16:47

    שאלה לשוקי:
    מה אתה חושב על טחינה בארכה?
    אישית אני קונה אותה כדי להכין טחינה.
    האם טעמת ויש לך דעה עליה? טובה לחומוס?
    תודה,
    איל.

  • אחמד שמבין   ביום 18 בנובמבר 2010 בשעה 2:30

    וואלק שוקי מגדיר הטחינה האשכנזי הראשון
    יש מוצר טחינה חדש של חברת מייקרוסופט פשוט חוויה בלתי רגילה.

  • גלעד   ביום 22 בינואר 2011 בשעה 8:50

    מצאתי טחינה מעולה שנקראת "יונת השלום". זאת לא קראוון ולא סמל היונה אבל היא מעולה! בהירה ובעלת מרקם עדין וקרמי.

  • אלי   ביום 4 בפברואר 2011 בשעה 19:52

    מצאתי טחינה ירושלים בטיב טעם. משער שיש בכל הסניפים.
    תהנו.

  • יואב   ביום 7 במרץ 2011 בשעה 18:41

    טחינה ישראלית מצויינת שלא צויינה כאן היא הטחינה של אחוה
    טחינה ישראלית אמיתית באיכות הכי גבוהה

  • רעות   ביום 11 במרץ 2011 בשעה 19:50

    מצאתי היום את טחינה ירושלים בטיב טעם סניף ראשל"צ הקטן (מערב ראשון).

    תבלו! שבת שלום 🙂

  • בנימין   ביום 19 במרץ 2011 בשעה 10:23

    ידידה שלי מצאה וקנתה טחינה ירושלים באיזה שוק בעיר העתיקה בירושלים. חשבתי שאולי תרצה לדעת.
    אגב, תודה רבה על המדריך המצוין הזה ושאר פרויקט הטחינה הגדול! היית מאמין שדלא אכלתי טחינה בכלל עדג לפני כמה חודשים, ואז מצאתי את המתכונים שלך ואני נהנה ממנה כל הזמן. תודה!

  • לא ממש נדירים   ביום 29 באפריל 2011 בשעה 13:17

    ברשת "יש" סניף איילון
    מצאתי "טחינה ירושלים"
    וגם טחינה "אל ארז"

  • סנטה   ביום 12 במאי 2011 בשעה 7:05

    יש טחינה ירושלים ב"שופרסל דיל", לפחות בירושלים. אני אנסה אותה היום , נראה איך ייצא….

  • שמעון   ביום 22 במאי 2011 בשעה 18:56

    טחינה ירושלים ניתן למצוא ב "שוק רעננה" הנמצאת צמוד לפינה הדרום-מערבית של קניון רננים באזור התעשיה של רעננה.

  • חומוס   ביום 1 באוגוסט 2011 בשעה 23:13

    תודה על הכתבה
    אני אבדוק איזה אני מעדיף

  • עמיר   ביום 5 באוגוסט 2011 בשעה 10:03

    אם אתה עדיין מחפש את תחינת ירושלים אז ניתן להשיג אותה בשופרסל

  • אילן   ביום 19 בספטמבר 2011 בשעה 13:26

    לתושבי הקריות. ניתן להשיג טחינה "סמל היונה" בקרית חיים בחוות דרך התבלינים. ניתן להשיג אצלם גם גרגרי חומוס מזן עדאס.
    טל: 04-8724875. רחוב משה שרת 77.
    כשאני מזדמן לחיפה. במעדניה של סוידן ליד ככר פאריז אפשר להשיג את טחינת אל גאמל ועוד מותגים משכם.

  • זאב   ביום 14 בינואר 2012 בשעה 10:14

    טחינה לבנה היונה לא קראוון נהדרת מצאתי בשוק הכרמל 20 שקל לקילו מעולה

  • זהבי זיו   ביום 30 בינואר 2012 בשעה 22:32

    תודה על ההשקעה ופירוט המידע העשיר
    אני משתמש וצורך רק טחינות מסומסום מלא
    וללא ספק מלכת הטחינות המלאות היא: "אמארה"
    שמגיעה מאתיופיה ונטחנת בכבישה קרה מסומסום מלא ומונבט
    זו טחינה עשירה בטעמה ומלאת ערכים תזונתיים.
    אחריה צועדים בכבוד" טחינת "אל-ארז" מנצרת
    ו"בראכה" של וויסוצקי.
    טחינה היא מקור מצויין לסידן וחלבון צמחי.
    לבריאות.

  • ניס   ביום 4 בפברואר 2012 בשעה 20:21

    את טחינת ירושלים אפשר למצוא בשופרסל דיל(לפחות אני מצאתי כמויות ממנה בבאר שבע)
    בהחלט ממולצת

  • חולם על חומוס   ביום 17 בינואר 2013 בשעה 8:18

    מבלי לפגוע בכותב,
    שתי טחינות שלא צולמו ושוות תמונה, שלא לומר פוסטר

    הראשונה "אל ארז" הנצרתית

    השניה "הר ברכה" השומרונית

    שתיהן מצטיינות במרקם, בניחוחות ובטעם

    כל מילה נוספת מיותרת

  • חולם על חומוס   ביום 17 בינואר 2013 בשעה 8:19

    תיקון ופאדיחה שלי: אל ארז מופיעה אכן כאן!

  • בוריס   ביום 2 במרץ 2013 בשעה 3:48

    את טחינה אל ארז (בקופסה שונה ממה שמצולמת אצלך) אפשר למצוא במכולת סמירמיס ברחוב מישן פינת 26 בסן פרנסיסקו.

  • טחינרקומן   ביום 4 במרץ 2013 בשעה 14:29

    הר! ברכה!!
    מאז שגיליתי אותה אני די מכור

  • אילת   ביום 22 במאי 2013 בשעה 17:33

    קניתי לראשונה בחיי, בלית ברירה, טחינה עינן. זוועה. רק טחינה של שופרסל גרועה יותר ממנה. הטחינה דלילה כמו מים, וכל ניסיון לשפר אותה מעלים לחלוטין את טעמה התפל ממילא, כך שנשאר רק טעם של שום ולימון.
    בנוסף, גילינו שהיא מיוצרת במעלה אדומים. אז זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה.

השאר תגובה