שקר הסטטיסטיקה: הגידול בפריון העבודה

בידיעה שמתפרסמת היום ב-ynet, מדווח על מימצאי הלמ"ס אודות הגידול בפעילות המשק בשנת 2004. יש הרבה דברים שאפשר להגיד על הנתונים האלה ועל משמעותם. למשל, על כך שגידול בתוצר ובצריכה לנפש לא מלמד דבר על מצבנו האמיתי. השאלה היא לא רק כמה אנחנו צורכים וכמה אנחנו מייצרים בסה"כ, אלא מי מוציא את הכסף ולמי הכסף הולך. הביקורת העיקרית בהקשר הזה – שאני לא בטוח אם היא נכונה במלואה אבל היא בטח נכונה בחלקה – היא שהיחידים שמצבם השתפר באמת הם העשירים. הם באמת מרוויחים הרבה יותר ומוציאים הרבה יותר, ובכך משפיעים על הסטטיסטיקה, אבל שאר הישראלים רק הולכים מדחי אל דחי.
אני לא כלכלן, ומכיוון שנראה לי שגם לחלק מהכלכלנים אין שביב מושג לגבי מה שבאמת קורה במשק הישראלי, אז לי בוודאי אין יומרות. בכל אופן, את תשומת לבי לכד נתון קטן אך חשוב שהופיע בידיעה: פריון העבודה, בחישוב לפי התוצר הנקי לשעת עבודה במגזר העסקי, עלה השנה ב-4.5 אחוז.
ושוב, בלי להיות כלכלן גדול, אני יכול לקבוע כמעט בוודאות שמדובר בשטות גמורה. פשוט כי בתוך עמי אני חי, ואני יודע שישנה מגמה חזקה של מעסיקים שכופים על עובדיהם לעבוד שעות נוספות בלי לשלם עליהן כסף.
השיטה פשוטה: מחתימים אותם על חוזה עבודה שבו הם מצהירים שלא יעשו שעות נוספות בלי לקבל אישור בכתב מהבוס הישיר. מכאן והלאה, עובד שחושש למקומו או משתדל להצטיין, ימשיך לעבוד שעות נוספות על חשבונו. הוא לא יבקש תשלום על שעות נוספות מחשש שיראו בו עובד לא יעיל.
השיטה הזו, כמו גם שיטת המשכורת הגלובלית (שמחשבת מספר קבוע של שעות נוספות כחלק מהמשרה המוגדרת מראש), לעיתים קרובות גורמות לשיבוש קשה של הנתונים על שעות העבודה אותם אוסף הלמ"ס. מניסיון אישי, ומנסיונם של המון אנשים שאני מכיר, אני יכול לומר שבמהלך השנים האחרונות אנשים שהשתכרו משכורת גלובלית מצאו את עצמם עובדים יותר ויותר בשביל אותה משכורת.
כלומר, למרות שאין לנו נתונים בדוקים בנושא, אנחנו יכולים לצפות במציאות בשטח ולהניח שהגידול בתפוקת העובדים לא נוצר כתוצאה מגידול אמיתי בפריון, אלא פשוט כתוצאה מגידול בתשומות, בשעות העבודה.
חשוב לי גם להוסיף הסתייגות, ולומר שכמה אנשים שאני מכיר עובדים היום קצת פחות קשה מאשר בשנים האחרונות, פשוט כי הם תקועים באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד, ואחרי שנים של עבודה סיזיפית הם צברו ניסיון ויכולת. אבל במקרים רבים הם גם נשחקים, ובכל אופן ברור שהמצב שבו הם תקועים באותו מקום במשך הרבה זמן אומר שהם לא מביאים לידי ביטוי את היכולות המקצועיות שלהם.
מעשית, זה אומר שפריון העבודה יכול היה לגדול בהרבה, לו המוביליות של עובדים הייתה גדלה, אבל בשביל שזה יקרה צריך להיות ביקוש גדול יותר לעובדים. או כתוצאה מצמיחה אמיתית וממושכת במשק, או – ובזה אני חוזר לרעיון שכבר הבאתי פה – כתוצאה מגידול מלאכותי בהיצע של עבודה, שאפשר להשיג אותו בשיטה הישנה והטובה: עבודות יזומות.
עבודות יזומות לא צריכות להיות קשורות לחטיבת עצים וסלילת כבישים, אלא יכולה להיעשות כיזמות בחסות המדינה. אפשר להקים בתבונה חברות בתקצוב ממשלתי, במטרה להפריט אותן בעתיד. בינתיים, יווצרו מקומות עבודה חדשים, תגדל התנועה של עובדים במשק, ויווצר גידול אמיתי בפריון העבודה ובתוצר הלאומי.
וכאמור, מכיוון שאני כלכלן חובב לגמרי, אתם מוזמנים לקטול את התיאוריה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.   ביום 29 בדצמבר 2004 בשעה 15:06

    פיריון העבודה יכול לעלות גם כתוצאה של שעות נוספות (גורם זמני), וגם כתוצאה של התייעלות, הכנסת מיחשוב וכדומה (גורם קבוע). הסיבה לכך שעליית הפריון היא גורם משמח, היא שזהו אינדיקטור ראשוני לצמיחה ולהתאוששות. אם העליה בפריון תמשיך עוד כמה חודשים, זה יתבטא בהדרגה גם בעלייה בתעסוקה.

    כדי להבין מדוע נתוני הפריון עולים כאשר יש התאוששות ממיתון, צריך לזכור, שברגע שיש יותר עבודה, הדבר הראשון שמעסיקים עושים זה להטיל אותה על העובדים הקיימים. רק לאחר שמתברר, שהגידול בביקוש הוא יציב ומתמשך, אז מעסיקים מוכנים לקחת על עצמם את הסיכון להעסיק עובדים נוספים, כי אחרת הם עשו פעולה שיש לה משמעות לטווח ארוך (העסקת עובדים) על סמך נתון זמני (עלייה בביקוש).

    לגבי ההשפעה של הצמיחה על המגזרים השונים, אפשר להסתכל על המשק כעל מניפה. העשירים נמצאים בקצה אחד, אבל הם קשורים לשאר המשק וצמיחה שלהם סוחבת אחריה את האחרים, בין אם בפעילות ריאלית (כמו הקמת מפעלים ושכירת עובדים), בין אם בהגדלת הביקושים (למשל הגדלת צריכה) ובין אם בתשלומי העברה (מיסים וביטוח לאומי). אין אפשרות אחרת, מכוון שהיכולת של שכיר עני שגר בפריפריה לנצל אפשרויות צמיחה היא בהכרח קטנה יותר מאשר של עצמאי עשיר שגר במרכז.

    עבודות יזומות הן לרוב פתרון גרוע לבעיות תעסוקה, וזאת מכמה סיבות: (א) הן עולות למדינה הרבה יותר מאשר תשלומי הביטוח הלאומי (ב) אם מועסקים בהן עובדים מקצועיים הם מאבדים את המקצועיות שלהם במהרה או שאינם מוכנים לעבוד בהן כלל (ג) הם יוצרים תחרות לעבודות "אמיתיות" ולכן פוגעים בהקצאת המשאבים במשק (ד) ביסודו של דבר, העובדה שהן לא כלכליות אומרת שהן מיותרות.

    פעילות שאינה כלכלית אי אפשר יהיה להפריט גם בעתיד, זאת פשוט ההגדרה שלה. זה לא אומר שלא מיוצר בה ערך כלכלי, אלא שבכל רגע נתון עדיף מבחינה כלכלית לקחת את הערך שנוצר ולסגור את הפעילות מאשר להמשיך בה. בעיה נוספת שיש בפעילות לא כלכלית היא שהקצאת משאבים לפעילות כזאת היא בור ללא תחתית ויציאה ממנו עולה במחיר כלכלי ופוליטי רב. למשל, מפלגה שתקים בעיירת פיתוח מפעל טקסטיל שאינו כלכלי ואשר ישאב אליו מליונים רבים כל שנה, לא תוכל לעולם לסגור אותו בלי לשלם מחיר פוליטי כואב מאד ואולי אף ירידה מהשלטון.

  • יוסי לוי   ביום 29 בדצמבר 2004 בשעה 15:13

    שוקי – קודם כל אציין שאני מסכים בהחלט עם דבריך החשובים. אכן, הנתונים הסטטיסטיים המפורסמים על ידי הלמ"ס מציגים לצערי תמונה לא שלמה של המציאות (ויכול אף להיות גרוע מכך – כפי שהיה בדו"ח האוצר על שכר המינימום שם נעשה עיוות של המציאות בעזרת שימוש לא תקין בכלים סטטיסטיים).

    הבעיה היא בכותרת – הפרובוקטיבית משהו.

    הסטטיסטיקה לא משקרת. כי הסטטיסטיקה אינה יצור ערטילאי, אלא מדע מתמטי העוסק בחקר שיטות לאיסוף נתונים, ניתוחם ופירושם.

    כמו שלא תאשים בתאונות דרכים את המכוניות, כך אינך יכול להאשים את הסטטיסטיקה בגלל השימוש הנלוז שנעשה בנתונים (ואולי גם בשיטת האיסוף שלהם – כפי שקורה במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה).

    בברכה,
    יוסי

  • מרק ק.   ביום 29 בדצמבר 2004 בשעה 15:37

    1. המצב האמיתי – אתה מן הסתם צודק אבל מאחר שצריך להשוות שווה בשווה, כל עוד לא מכניסים צורת מדידה אחרת ההשוואה היחידה שניתן לעשות היא יחסית לאותם נתונים בשנה שעברה, והנתונים השנה הם ללא ספק יותר חיוביים.

    2. מי מרוויח – לפי דוח העוני של הביטוח הלאומי ב2003 הצטמצמו הפערים בין העשירים לעניים. העשירונים ה9 וה10 ירדו בברוטו בעקבות המיתון (בנטו רק העשירון העליון ירד). סביר להניח שבעקבות הצמיחה ירוויחו יותר אלו שהפסידו במיתון, כלומר העשירים (להזכירך זו אחת מהביקורות שלי על רעיון העלאת שכר המינימום בכדי לגרום להגדלת הצמיחה)

    3. שיטות המדידה של הלמ"ס – אין לי מושג, אבל אני מניח שהם מספיק מנוסים וחכמים לעבוד עם נתוני נוכחות אמיתיים שבדרך כלל קיימים בחברות אפילו עם המשכורות גלובליות.
    אפילו אם ישנם עיוותים של מספר אחוזים בכמות השעות בפועל זה לא יהיה מספיק בשביל לשנות את התמונה הכללית.

    4. עוד לפני סלילת כבישים והרכבת רכבות נוסעים ניתן להגדיל את המוביליות על ידי הסרת הדרישה המגוחכת (בעיני) שמקבלי אבטחת הכנסה יהיו ללא רכב. צריך אולי להיות סף עליון לשווי הרכב אבל נראה טפשי בעיני שאם חד הורית מלוד מנועה למעשה על ידי המדינה מלחלק עיתונים בשעות הבוקר.

  • אבי   ביום 30 בדצמבר 2004 בשעה 12:23

    את העבודות היזומות צריך יהיה לממן באמצעות כסף. את הכסף אפשר לשדוד בקלות מהעשירים, אם רק נשכנע את העם שזה בסדר לשדוד עשירים, כי הם מתעשרים בתקופות מיתון, כשכל השאר סובלים, חסרי התחשבות שכמותם.

  • רוני ה.   ביום 30 בדצמבר 2004 בשעה 22:43

    א. מה שאתה אומר זה נכון, אבל זאת לא כל התמונה. כאשר יש יותר עבודה, התוצאה המיידית היא שהמעסיקים מלחיצים את העובדים ומגדילים את התפוקה שלהם. אבל זה נעשה לרוב באותן שעות עבודה ולא על ידי תוספת שעות (דווקא השעות הנוספות הן לרוב פחות פוריות ולכן גם העובדים וגם המעסיקים משתדלים להמנע מהן).

    אם אתה באמת רוצה להבין את נתוני הפוריות, אתה צריך להסתכל על עוד גורמים ואי אפשר להבין אותם רק מעצמם. למשל, כאשר העליה בפריון באה אחרי עלייה בהשקעות, סביר להניח שהעליה בפריון קשורה לשיפורים טכנולוגיים. אבל, אם לא היו בחודשים האחרונים שינויים בתעסוקה ובהשקעות והפריון עולה – סביר להניח שהסיבה לזה היא שמלחיצים את העובדים ושזאת לא התייעלות טכנולוגית. בכל אופן, אלו נתונים קיימים שאפשר לבדוק אותם.

    ב-ג. המילה אינדיקטור משמעה "סימן מקדים". ואתה מוזמן לבדוק בעצמך האם עליה בפריון מקדימה עליה בצמיחה או לא. הניסיון הכלכלי מורה שלרוב זה המקרה.

    ד. אם יש לך הצעות ליוזמות טובות – תבורך. הבעיה היא, שאילו היוזמות שאתה מדבר עליהן היו כלכליות, מישהו כבר היה מבצע אותן. העובדה שלא מצאו לנכון לבצע אותן, מורה שהרעיונות הללו הם כנראה לא כלכליים.

  • רוני ה.   ביום 31 בדצמבר 2004 בשעה 3:21

    קודם כל, את הכלכלה לא המציאו בארץ, וגם המדדים של הלשכה המרכזית לססטיסטיקה הם לא חידוש ישראלי. הקשרים שתארתי למעלה בין פריון, תעסוקה, השקעות וכדומה תקפים בכל העולם והם אינם מתייחסים דווקא לישראל.

    ברור מאליו, שיש בארץ שפע של תחמנים, רמאים, דואגים לתחת של עצמם, וכך הלאה. אם נראה לך חשוב להלחם בהם – עלה והצלח. אני רק חושב שאסור לשכוח לראות את היער כשנלחמים בעצים. ואת היער, כלומר את המקרו, רואים דרך החשבונאות הלאומית ודרך הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אין לזה תחליף.

    לגבי עבודות יזומות, לא ראיתי מה הבשורה שאתה מביא. השקעה במו"פ, חממות טכנולוגיות, עידוד ייצוא וכו' נעשים גם היום. אני חושב שהבעיה של ישראל היא לא שם, אלא ברמת המחקר האקדמי – ובמיוחד בתמיכה בתלמידים לתארים מתקדמים. אבל אני ממש לא חושב שתפקידה של המדינה הוא להקים מפעלים או ליזום עבודות. אגב, שים לב, שלא חסרים בארץ מקומות עבודה – גורשו מפה למעלה מ-100,000 עובדים זרים – אלא שאנשים משום מה לא רוצים את העבודות האלו.

    המשק הישראלי, בגלל שהוא משק קטן ופתוח, בנוי על יצוא, ובמשק כזה, שום ממשלה לא יכולה להחליט עבור העולם איזו תוצרת לקנות מישראל. בעיניי, תפקיד הממשלה הוא לדאוג שהתשתיות בארץ תהיינה טובות, שהנמלים יעבדו ולא ישבתו, ושתדמיתה של המדינה בחו"ל תשתפר. את השאר, השוק הפרטי יעשה בצורה הטובה ביותר, ולא פקידי הממשלה.

  • נועה   ביום 26 בדצמבר 2007 בשעה 20:37

    אתם אנשים חכמים ונבונים!
    כה נחמד לקרוא את תגובותיכם. אתם מעשירים את הידע שלי בתחומים הללו!

    באמת, תודה רבה לכם, על אף שלא תקראו את התגובה הזו אני מרגישה צורך לכתוב זאת כאן. יישר כח!

    נועה

  • lior   ביום 29 בדצמבר 2004 בשעה 17:59

    כל הנתונים שפורסמו בכתבה מבוססים על ממוצעים. חבל שלא מובאים גם הנתונים החציוניים והחצי חציוניים.

  • שקדיה   ביום 30 בדצמבר 2004 בשעה 9:42

    מלמדים גם על מספר החברות שהרחיבו את פעילותן ופריונן בד בבד עם צמצום שכר העובדים מתחת למינימום?

  • שוקי   ביום 30 בדצמבר 2004 בשעה 19:08

    כל יזמות צריך לממן בכסף. גם יזמות שמצליחה, ואני לא טוען שצריך לזרוק את הכסף על שטויות אלא שצריך להקים מפעלים אמיתיים שלא רק יעסיקו אנשים אלא ירוויחו כסף.
    אני טוען שעבודה היא מוצר ציבורי, כשם שכבישים ותשתיות מים הם מוצרים ציבוריים – או אולי אתה חושב שגם אותם זזה לא בסדר שמממנים מכיסי?
    אם אתה חושב שזה בסדר שאשרת בצבא ואשלם ביטוח לאומי כל החיים, אז מה ההבדל? אם לא, אז תגיד את האמת הפשוטה: אתה לא ליברל אלא אנרכיסט.

  • שוקי   ביום 30 בדצמבר 2004 בשעה 19:29

    מרק – אני מסכים עם סעיף 4 שלך, וזהו לצערי.
    יוסי ומרק – כשאני אומר ש"הסטטיסטיקה" משקרת, אני לא מתכוון שמדע הסטטיסטיקה הוא שקר. בדיוק כשם שכשאני אומר שפלוני שקרן, אני לא מתייחס לכל הפלונים באשר הם ולכל האנושות בכללה. בדיוק כשם שאמרתי שאני מסכים רק עם סעיף 4 של מרק, למרות שבטח אני מסכים איתו על עוד דברים – רק לא שום דבר שאמר במקרה הספציפי הזה.
    בשביל יוסי, שמקפיד לברור את מילותיו יותר ממני, אדייק ואומר את זה: ניתן לעשות בסטטיסטיקה שימוש ציני כדי לעשותה מצג שווא של המציאות.
    כמו בסיפור הידוע:
    בגמר גביע העולם בריצת 100 מטר השתתפו שניים: נציג ארה"ב ונציג ברה"מ. האמריקני ניצח, הרוסי הפסיד.
    למחרת, צעקו הכותרות בפראבדה: הרוסי הגיע שני! האמריקני – אחד לפני האחרון.

  • שוקי   ביום 30 בדצמבר 2004 בשעה 19:29

    הרשה לי לתקן כמה אי דיוקים בדבריך.

    א. גידול בפיריון אינו זהה לגידול בתפוקה. גידול בפריון אומר שבאותן תשומות נתקבלה תפוקה גדולה יותר. לכן שיפור טכנולוגי שמגדיל את התפוקה בלי לדרוש תשומה נוספת (נגיד, רכישת מכונות) אלא רק שינוי בשיטת העבודה, יכול להיחשב כמגדיל פריון. אבל שעות נוספות שמניבות עוד תפוקה אינן הגדלה של הפריון.

    ב. הגדלת הפריון אינה אינדיקטור לצמיחה והתאוששות. אם הפריון עולה, אבל מספר המועסקים יורד, שני הנתונים יתקזזו ולכן לא בהכרח תהיה צמיחה.

    ג. האם הגדלת הפריון תביא לגידול בביקוש לעבודה? לא בטוח. ייתכן גם להפך: "התייעלות" אומרת לעיתים קרובות פיטורין, כי פחות עובדים עושים יותר עבודה. לכן חשוב גם לייצר מקומות עבודה חדשים, ולא רק לייעל את כוח העבודה הקיים.

    ד. כל מה שאמרת על עבודות יזומות נכון למצב שבו לוקחים עובדים מיומנים ונותנים להם לעשות עבודה ב"כאילו". אמרתי בפירוש שכוונתי ליזמות בחסות המדינה. חשוב על זה כמו על השקעה במו"פ, בחממות טכנולוגיות, עידוד ייצוא, וכו'. אני מדבר על הקמה של חברות בעלות פוטנציאל עסקי אמיתי, במטרה להפריט אותן בעתיד. בינתיים, הן יספקו עבודה, ישלמו משכורות ויהוו צריכה ציבורית לכל דבר – ומכיוון שאנחנו במצב של שפל כלכלי, הגידול בתוצר יהיה בשיעור גדול פי כמה מההשקעה ויחזור למדינה בצורת מיסים (ע"ע המכפיל הקיינסיאני).

  • שוקי   ביום 31 בדצמבר 2004 בשעה 1:42

    אתה מזכיר לי אירוע משעשע מהזמן האחרון.
    פניתי לאיזה גוף גדול באיזה עניין, ותוך כדי שיחה עם בעלת תפקיד נתחוור לי שהם מבצעים עבירה חמורה על חוק הגנת הפרטיות וחוק מאגרי מידע.
    אמרתי לה שחוץ מזה שעשו מעשה לא הגון ומעצבן, זה גם מעשה פלילי. היא אמרה לי "אם עושים את זה אז כנראה שזה חוקי".
    ולזה רוני ה. היקר, קוראים "סמוך".
    אתה בטוח שלו היו רעיונות כלכליים "מישהו כבר היה מבצע אותם". ובטוח ש"השעות הנוספות הן לרוב פחות פוריות ולכן גם העובדים וגם המעסיקים משתדלים להמנע מהן". כמו ההוא שאמר ש"אין חיה כזו", וכמו ההיא שאמרה לי שאם עושים את זה כנראה שזה חוקי.
    ואתה גם בטוח שאם מספרים לך שפריון=תוצר=רווחה=טוב לכולנו, אז זה נעשה ביושר ומתוך מחשבה, ולא מתוך זה שלאנשים יש אינטרסים. או שהם נוהגים בחוסר רציונליות. או שהם דואגים לתחת של עצמם.
    לכן, לצערי, אני נאלץ לומר שאתה נאיבי.
    ואתה גם בוחר בדרך הקלה, כי המסקנה של דבריך היא שאין טעם לשנות ואין מה לשנות. ואני אומר לך שיש ויש הרבה, ומצב שאנחנו חיים בו לא כפוי עלינו. רק אנחנו כופים על עצמנו לחיות ככה.

השאר תגובה