זכויות עובדים והרשת

אם אתם מכירים קצת את חוקי העבודה, אולי כבר שאלתם את עצמכם את השאלה הזו: איך ייתכן שבמדינה עם חוקים מתקדמים כל-כך, מצב העובדים גרוע כל-כך?

הסבר אחד הוא הכשל באכיפה. אולי לא די בזה שיש חוקים, ואפילו לא מספיק שישנם בתי-דין לעבודה ורשויות שמטרתן לרכז ולברר תלונות של עובדים. אולי נדרש יותר מזה – פסקי דין מרתיעים, פעילות אכיפה יזומה, וכיוצא באלו.

מה שברור הוא שחוסר המודעות הוא גורם מכריע. אנשים לא מכירים את הזכויות שלהם, לא יודעים איפה לברר אותן, לא יודעים עם מי להתייעץ ולא מעיזים להסב את תשומת הלב של המעסיק – הבור או הציני – לכך שהוא פוגע בזכויות שלהם בניגוד לחוק.

כך או כך, הפתרון נמצא באינטרנט.

יש ברשת הרבה מקורות, אפשרות ליצירת קשר עם ארגונים ורשויות שיכולים לעזור, פורומים שבהם אנשי מקצוע יעניקו לכם ייעוץ חינם, ועוד כהנה וכהנה. זה לא פתרון פלא, אבל זו התחלה. ההמשך יהיה בזה שתגלשו, תקראו, ותעבירו הלאה. יש לכם חבר או קרוב שזכויותיו פגעות? תעשו לו ולעצמכם טובה גדולה, ותנקטו עמדה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • חנן כהן   ביום 23 בינואר 2005 בשעה 11:07

    יא צנוע אחד, שכחת לכתוב כאן שאתה כתבת את זה. אבל זאת לא ההערה החשובה.

    מכיוון שהבעיה היא במציאות, לא יכול להיות ש"הפתרון נמצא באינטרנט". הדרך לפתרון יכולה להיתמך על ידי שיחות ומידע באינטרנט, אבל הפתרון האמיתי של הבעיה הוא במציאות עצמה.

    זאת טעות שאנחנו עושים כל הזמן ואנחנו צריכים לחזור ולהזכיר לעצמנו שהמציאות היא הזירה האמיתית.

  • עומרון   ביום 23 בינואר 2005 בשעה 11:29

    כדי לתבוע את זכויותיך מהמעביד עליך להיות בעל אורך נשימה כלכלי ומשאבים מתאימים. רוב אלו שסובלים מהתעללות המעביד אינם כאלה.
    עבור רבים אחרים הבעיה היא היעדר סולידריות חברתית. איש אינו מוכן להסתכן למען רעהו במקום העבודה והתוצאה היא שכולם סובלים.

  • עזי   ביום 23 בינואר 2005 בשעה 18:42

    חנן: עמדת על נקודה חשובה כשהערת על כך שצריך להדגיש היכן נמצא הפתרון…

    אבל – האם האינטרנט אינה חלק מהמציאות? האם היא אינה חלק מהמציאות שלך? שלי – בטח!

  • עומרון   ביום 24 בינואר 2005 בשעה 8:20

    אסור למעביד לפטר אותך בגין תביעה על הלנת שכר. המשמעות היא שפיטורין אלה ילוו (במידה ותוכח עילה לא חוקית) בפיצויי פיטורין בנוסף לאלו הקבועים בחוק.
    ועדיין – האם היית תובע?

  • חנן כהן   ביום 24 בינואר 2005 בשעה 10:14

    אתמול פגשתי מישהי שאמרה לי שהתגובה שלי כאן היתה מצויינת. שאלתי אותה למה היא לא הגיבה בעצמה ולא ממש הבנתי את התשובה שלה.

    פרחי קיר יקרים, אנחנו רוצים לקרוא את דעתכם. אנחנו יודעים שיש לכם דברים טובים וחכמים להגיד. אל תשאירו את הזירה לקשקשנים הסדרתיים, כמוני.

    אשכרה רעיון. סדנת גמילה מאי-כתיבת-תגובות.

  • כרמלה   ביום 25 בינואר 2005 בשעה 0:19

    "אם בחרת לתבוע, הפסדת משכורת אחת או שתיים (עד שמצאת עבודה חדשה)" – תגיד, באיזו מציאות אתה חי? איזה מפוטר ממוצע היום מוצא עבודה תוך חודש? תוך חודשיים? תוך חצי שנה?

  • צבי   ביום 25 בינואר 2005 בשעה 13:32

    אני בפירוש יכול לומר שאני משקשק מפחד לתבוע את זכויותיי. אני עובד כבר כמה שנים בלי שום חוזה. מקבל רק שכר-משמרת ונסיעות. חוסר הידע הוא גורם משמעותי, אבל במקרה שלי יש גורם יותר חשוב:
    טרור של הסתרה. אנשים לא מדברים על כסף, זו מין מוסכמה כזאת, שאולי עוזרת לאנשים לשמור על יחסי עבודה תקינים בכך שהם נמנעים ממצבי קנאה – כי אפאחד לא יודע כמה מקבלים עמיתיו לעבודה, אם יותר ממנו או פחות;
    אבל זה יוצר מצב של עמימות מזיקה, שבו אם מישהו סובל מהלנה או מחוסר-תנאים (כמוני), אין עם מי לדבר על זה, אתה לא יודע את פרופורציות השכר במקום ובכלל בשוק העבודה שלך, והנושא הוא טאבו.
    איך יוצאים מזה?

  • שוקי   ביום 23 בינואר 2005 בשעה 13:12

    חנן – הכוונה הייתה לומר שאמצעים אפשריים לפתרון נמצאים ברשת. מובן שהפתרון האמיתי הוא בחיים האמיתיים.

    עומרון – לא מדוייק. זה לא מסובך וגם לא יקר לתבוע מעסיק, בוודאי לא מעסיק לשעבר שאינך תלוי בו יותר. מעט מאד אנשים עושים את זה, לא בגלל שאין להם את המשאבים הדרושים אלא בדרך-כלל משום שאין להם את הידע או את האומץ. למעשה, חלק גדול מהעובדים שנעשה להם עוול בכלל לא יודעים שהחוק לצידם. אני נתקל באנשים כאלה לעיתים קרובות, ויותר מפעם הם נשארו פעורי פה כשסיפרתי להם מה החוק אומר.
    דוגמא קלאסית: אנשים שמקום העבודה שלהם מטרטר אותם, נותן להם לעשות דברים שהם לא חלק מהעבודה שלהם, מנחית עליהם הוראות סותרות וכו'. בדיוק כדי למנוע את זה ישנו חוק הודעה לעובד, שהקנס על הפרתו הוא כ-12 אלף ש"ח.
    מכיוון שרוב המעסיקים לא מתעניינים בדיני עבודה, כי את מי מעניינות זכויות העובדים שלהם, הם לא טורחים לתת לעובדים הודעה כפי שהחוק מחייב אותם. עסק שיש בו מאה עובדים ולא נתן הודעה לעובד, חושף את עצמו לנזק תיאורטי של יותר ממיליון ש"ח. לא נדרשת תביעה בשביל זה – מספיקה תלונה אנונימית.
    אז למה עובדים מתוסכלים בחברות כאלה לא מתלוננים?אני מניח שלא מטוב לב אלא מחוסר ידע.

  • אבי   ביום 23 בינואר 2005 בשעה 18:01

    המעסיק שלך דופק אותך בשיעור 25% מהמשכורת שלך. מה עדיף? להוריד את הראש ולהפסיד משכורת שלמה כל ארבעה חודשים, או לקום ולתבוע אותו – גם בידיעה שהוא מפטר אותך?
    אם בחרת לתבוע, הפסדת משכורת אחת או שתיים (עד שמצאת עבודה חדשה), אולי זכית בתביעה ואולי לא, אבל הרווחת את הכבוד העצמי שלך ואת הידיעה שמי שגונב ממך – לא יוצא נקי.

  • שוקי   ביום 26 בינואר 2005 בשעה 1:09

    לא בטוח שאתה מפסיד הרבה מזה שאין לך חוזה, כי רוב חוזי העבודה רק מנסים לנשל את העובד מחלק מזכויותיו (ברוב המקרים אין לזה תוקף משפטי, אבל בחלקם יש).
    עצתי: שמור כל מסמך שאתה מקבל, וכשתעזוב את מקום העבודה שלך תגיש תביעה בבית הדין לעבודה על כל מה שמגיע לך לפי חוק ולא קיבלת.

  • יוליה   ביום 25 בנובמבר 2011 בשעה 16:52

    רציתי לשאול שאלה פשוטה!!!!!
    עבדתי במין בר מסעדה והייתי מלצרית במקום…….המעסיק לא שילם לי את הטיפים אלא רק אם אני עוברת את היומית כלומר אם משמרת ערב אני מקבת 138 שקל אם אני בטיפים יקבל נגיד 60 שקלים אז במשכורת החושדית הוא מוריד לי את פחות הטיפ…..לפי מה שהבנתי זה לא חוקי ולכן רציתי לדעת אין אני יכולה לתבוע אותו…

כתיבת תגובה