עריצות הבנקים

אני לא משפטן, ולכן אני מתנצל מראש אם יתברר שההצעה שלי מופרכת מבחינה משפטית, אבל זה רק רעיון – מי מכם שיכול להרים את הכפפה, גם בדרך של לשפר או להציע רעיון חלופי, מוזמן לעשות את זה.

הנתונים החדשים על השכר של ראשי הבנקים, הם לא רק מעצבנים אלא גם משקפים בעיה מוסרית בהתנהלות של הארגונים הללו. עיני לא צרה במרוויחי מיליונים למיניהם – אדרבא, שיסוכו את בשרם בשמן ויכבסו בגדיהם ביין או איך שזה לא הולך. בוודאי יהיו ביניכם גם כאלה שיאמרו (תודה מראש לאבי א.) שאין למדינה זכות להתערב בשכר בכירי הבנקים, כי זה יהיה מנוגד מהותית לאופי הדמוקרטי-ליברלי של החוק והחברה בישראל.

בכל אופן, אי אפשר לשכוח: אלו בכירים באותם בנקים שרודפים אחרי אנשים שחייבים להם 500 שקלים ושולחים אליהם עורכי דין והוצאה לפועל. אותם בנקים שזורקים אנשים מביתם כי אין להם כסף לתשלום משכנתא. אותם בנקים שחוב של מאות אלפי שקלים הופך אצלם לחוב של מיליונים בזמן קצר, בגלל תנאי הלוואה שמנוגדים לא רק לשכל הישר, אלא גם להלכה היהודית, למוסר האוניברסלי ולכל מערכת ערכים ומושגים אחרת שאפשר לחשוב עליה – זולת זו שדוגלת בצבירת הון אובססיבית.

ואני טוען שזה גם מנוגד לחוק.

פעילות הבנקים בישראל מעוגנת בחוק. סעיפים שונים בחוקי המס, דיני העבודה, ואני מניח שחוקים מקומיים וכללים נוספים, בעצם מאלצים אותנו להשתמש בשירותי הבנקים כדי שנוכל להתקיים. גם החוזים המקפחים עליהם הבנקים מחתימים אותנו, צריכים לעמוד בדרישות החוק – בתור "חוזים אחידים" אסור להם לפגוע בנו, והמציאות מוכיחה בכל שני וחמישי מחדש שהחוק טוב לבכירי הבנקים ורע לרוב אזרחי המדינה.

קצרה היריעה מלספר על כל מעשי הנבלה של הבנקים בישראל, ומכיוון שרובם נעשים בחסות החוק ולעיתים קרובות תוך כפייה של התקשרות בלתי הוגנת בין הבנקים לבינינו, הגיע הזמן שמישהו יפוצץ את הבועה הזו.

זה – או עלייה על הבסטיליה. מי שחושב שהמצב הזה יתקיים לנצח חי באשליות. שני מיליון אנשים – קיבינימאט! – שני מיליון אנשים יגיעו השנה לפסח בי יכולת לחגוג את החג בכבוד. אם אין לחם יאכלו מצות.

ועוד כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רשעית גם   ביום 31 במרץ 2005 בשעה 16:52

    תן לבג"צ להתאושש ממה שקרה היום (ביטול המונופול של הרבנות) אחרי כן הבנקים. אחד אחד.

    עצה מעשית, בנק הדואר. מציע שירותים בסיסיים כמעט בלי עמלות. אלא מאי ? אין אוברדרפט , ואולי בזה יתרונו. הבעיה עם הבנקים בארץ שזה ישראבלופ כמו הרבה דברים פה. מצד אחד מתייחסים אליהם כ"תאגיד" עלק במדינה חופשית, ומכאן ששכר הבכירים אינו בפיקוח, מצד שני זו הרי פיקציה מוחלטת כפי שראינו בזמן המשבר בבורסה המפורסם כאשר הממשלה רצה לכבות את האש, וגם עכשיו אנחנו מגלים כל יום שחיתות מאורגנת אחרת בחסות הממשלה. האמת ? רק בסטיליה, אל תבנה על בג"צ בעניין הזה. מה שכן, לפחות המשטרה והרשות לני"ע ועוד כמה רשויות התחילו לפשפש בקן העבריינות המעונב הזה
    זה כבר נותן לך יתרון מסויים בהתדיינות עם הסניף, בגובה העיניים ולא כמו פעם שהלקוח הוא תמיד העבריין, במיוחד זה שאין לו כסף. עכשיו הם כבר מדברים אחרת, ועם עוד כמה פשיטות של המשטרה על סניפים, הם יצטמצמו לגודלם הטבעי.

  • דרור   ביום 31 במרץ 2005 בשעה 17:00

    מה תטען בבג"צ? החוק לא יראה שום קשר בין עושק הלווים שאתה מתאר למשכורות הגבוהות. שהרי הלווים נעשקים מכוח החוזה, והחוזה מושתת על חוקי החוזים. במילים אחרות, לא רק שאין עילה חוקית לתקוף את הבנקים, אלא שהמערכת החוקית מרפדת באופן מכוון את כל מה שהבנקים מייצגים. לכן המטרה שלך צריכה להיות הכנסת, לא בית המשפט. אבל גם שם זה אבוד לגמרי.
    מי זוכר את המימרה "הבנקים הם החמצן של המדינה"?. זה כל הסיפור.

  • יאן   ביום 31 במרץ 2005 בשעה 17:44

    הממונה על ההגבלים הוא הכתובת, והפשע הוא קיום קרטל (ועוד בענף בסיסי) – לא שכר גבוה.

  • אבשלום   ביום 31 במרץ 2005 בשעה 19:01

    על ידי גדעון עשת ששכר הביכרים כן משולם על ידי כספי המיסים הישראלי הרי הם הוצאה מכורת
    ירצו בעלי הבנק לשם להכירהם מאות אלפי שקלים בבקשה אבל לא על חשבון משלם המיסים.
    כלומר אם נפרוט את ההצעה שלו לפרוטות הוא מציע שמעל גובה שכר מסוןיים שכר לא יהווה עוד הוצאה מוכרת

  • אלעד   ביום 31 במרץ 2005 בשעה 20:18

    הבנקים.
    מאמרים שלא נס ליחם לעולם

    ואשה שתישאר אמת מוצקה לעולם

    צוחקים כל הדרך ללשכתם בבנק | תמר גוז'נסקי

    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=2085

    המשבר הכלכלי מעמיק ורווחי הבנקים גדלים | תמר גוז'נסקי

    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=834

  • חנן כהן   ביום 1 באפריל 2005 בשעה 0:13

    אחת הבעיות של החברה שלנו היא שבמקום להתמודד עם הבעיות באופן עמוק ורחב וערכי, מנסים את תרופת הקסם והבזק של הבג"ץ. זה לא עובד ולא יכול לעבוד. הבג"ץ הוא לא תחליף לערכים של כל השותפים בחברה. הבג"ץ רק משקף את הערכים של החברה.

  • ח.   ביום 23 באפריל 2005 בשעה 16:21

    האם אנו חווים קרקע פוריה להעלאה ומימוש רעיונות פשיסטיים או אף אנרכיסטים?

  • לא תל-אביבי   ביום 22 בנובמבר 2008 בשעה 17:22

    שוקי, אם התנהגות הבנקים (וחברות הביטוח) היא כה נלוזה, מדוע אתם (אנשי מרצ, ההסתדרות וכו') לא לוקחים יוזמה ומקימים בנקים וחברות ביטוח שיתנהגו "כמו שצריך"? מדוע תמיד הפתרונות שאתם מציעים אלו פתרונות שמבוססים על כוחו של המונופול הגדול מכולם לנהוג באלימות?

    לעצם טענותיך:

    "באותם בנקים שרודפים אחרי אנשים שחייבים להם 500 שקלים ושולחים אליהם עורכי דין והוצאה לפועל." – יש לך הוכחה? אסתפק אפילו באיזו כתבה בעיתון מוטה שמאלה שמספרת את סיפורו של אדם שנרדף על ידי הבנקים בשל חוב של שלוש ספרות.

    "אותם בנקים שזורקים אנשים מביתם כי אין להם כסף לתשלום משכנתא" – הם אינם "זורקים אנשים מבתיהם", הם ממשים את הערבות על הלוואה שנתנו. אני מניח שיש לך הצעה מהפכנית לאיזו רגולציה פלאית שתפתור את הבעיה הזו, משהו שיגרום לעלייה תלולה במספרם של אלו שאינם משלמים את חובם על הבית ששייך בעצם לבנק, יחד עם עלייה תלולה בריבית על המשכנתאות (מקדם הביטחון), עלייה אותה ישלמו אלו שכן עומדים בהתחייבויות שלהם.

    "אותם בנקים שחוב של מאות אלפי שקלים הופך אצלם לחוב של מיליונים בזמן קצר" – זו טענה נוספת שזקוקה להוכחה. לדעתי, אין לטענה הזו ידיים ורגליים.

    "סעיפים שונים בחוקי המס, דיני העבודה, ואני מניח שחוקים מקומיים וכללים נוספים, בעצם מאלצים אותנו להשתמש בשירותי הבנקים כדי שנוכל להתקיים." – יש לי הרגשה שאתה לא ממש יודע אלו סעיפים אלו. בכל אופן, הדרישה לביטול "סעיפים" ו"תקנות" היא דרישה של האגף הקפיטליסטי. הפלג אליו אתה משתייך מבקש להוסיף עוד ועוד חוקים ותקנות ורגולציה.

    "…הגיע הזמן שמישהו יפוצץ את הבועה הזו." – יש שפתרון וולנטרי בהישג יד, ופתרון אלים שאתם יכולים להמשיך ולחלום עליו.

    "…שני מיליון אנשים יגיעו השנה לפסח בלי יכולת לחגוג את החג בכבוד" – אני מניח שאותם שני מיליון איש הם בעצם מיליון ושבע מאות וחמישים אלף "העניים הרשמיים" (כל אזרח רביעי!), ובהם מחצית מהערבים (!), וכ-60 אחוז מהחרדים (!). שוקי, לא ייתכן שאתה באמת מאמין בזה.

  • שוקי   ביום 22 בנובמבר 2008 בשעה 18:40

    אני לא איש מרצ ולא קשור להסתדרות. לא הזכרתי שום פעולה אלימה ובוודאי שלא המלצתי על שום מהלך אלים. לא יודע מאיפה קיבלת את הרעיונות האלה ומדוע אתה חוזר כמה פעמים על הטענה הזו במהלך דבריך.

    יכולתי להפנות אותך להרבה סיפורים עיתונאיים על אנשים שפונו מבתיהם, אנשים שחוב קטן שלהם תפח פי כמה והפך לאבן ריחיים על צווארם, והרבה דברים דומים. אבל במקום זה, אולי כדאי שתצא מהבועה – לך לסניף הבנק הקרוב למקום מגוריך ושב שם במשך שעתיים.

    לגבי פינוי אנשים מבתיהם – יש מדינות, כמו צרפת למשל, בהן הזכות למגורים מעוגנת בחוק כאחת מזכויותיו הטבעיות של אדם. ספציפית לנושא המשכנתאות – הוא כבר נדון בתקשורת במשך חודשים ואני לא יודע איפה הסתתרת. לא מדובר על לפטור אנשים מחוב אלא לא לפנות אנשים מביתם ואם אינך מבין מה הבעיה כאן אז לא אוכל להסביר לך.

    לגבי כפיית השימוש בשירותי הבנקים – ניסית פעם להגיש דו"ח לרשויות המס או לקבל משכורת או תשלום על עבודה ממשלח יד ללא חשבון בנק?

    עוני – יפה שממני אתה רוצה מסמכים ומראי מקום ולך מותר "להניח". לך וקרא את דו"ח העוני האחרון.

  • לא תל-אביבי   ביום 22 בנובמבר 2008 בשעה 19:38

    חוק אלים הוא חוק אשר מבוסס על כוחה של המדינה להטיל עליך קנס או מאסר מתוקף היותה בעלת מונופול על הפעלת אלימות בשטח נתון. לדוגמה, אם החוק אוסר עליך להמר על כספך, "Or else", זהו חוק אלים. לעומת זאת אם המחוקק מסתפק במימון קמפיין נגד הימורים, ומנסה לשכנע אותך *לבחור* שלא להמר, אלמנט האלימות אינו קיים, ועל כן פתרון זה לבעיית ההימורים אינו פתרון אלים (לעומת הראשון). כאשר קפיטליסטים (ואנרכיסטים) מדברים על אלימות הממסד זו כוונתם. לפרטים וחברות אין את הכוח הזה, והם יכולים להטיל עליך סנקציות כספיות רק אם נכנסת איתם לעסקה מרצונך החופשי. אם אני תומך בחוק אשר אוסר עליך לעשן הרי אני תומך בחוק אלים. אם אתה תומך ברגולציה שאוסרת עלי ללוות/להלוות כסף בריבית של 30 אחוז בשנה (לדוגמה), הרי אתה תומך בחוק אלים. בשני המקרים החוקים באים להגן על האזרח "לטובתו", וזו הצדקתם.

    אתה כותב "יכולתי להפנות אותך להרבה סיפורים עיתונאיים…" – הבאת שתי טענות: שחוב קטן של מאות שקלים מביא את הבנקים לפנות להוצאה לפועל. ביקשתי הוכחה, ואני עדיין מבקש. שחוב של מאות אלפי שקלים הכפיל עצמו פי עשרה בתוך זמן קצר – ביקשתי הוכחה ואני עדיין מבקש.

    אינני מבין כיצד לשבת בבנק במשך שעתיים יעזור לי להבין משהו. עברו מספר שנים מאז הפעם האחרונה שנאלצתי לשבת בבנק במשך שעתיים, זה היה כאשר המתנתי בתור כדי להפקיד צ'ק. לאחר אותו יום פשוט החלפתי בנק, ומאז אני מרוצה מהשרות בבנק החדש. ידידי הקפיטליסטים טוענים שיש קרטל של הבנקים שמטופח על ידי הממשל, אבל אני לא ממש יודע למה הם מתכוונים. אני כאמור לקוח מרוצה.

    אתה כותב גם "לגבי כפיית השימוש בשירותי הבנקים – ניסית פעם להגיש דו"ח לרשויות המס או לקבל משכורת או תשלום על עבודה ממשלח יד ללא חשבון בנק?" – משכורת דווקא כן, פשוט פדיתי את הצ'ק בסניף הבנק של המעביד. בכל אופן, אם יש חוק כזה צריך לבטלו. ותמיד יש את האופציה של בנק הדואר. אבל כנראה שהבנק הזה לא קוסם לרוב האנשים כי הוא לא מאפשר את ההלוואה הפופולרית מכל "אוברדראפט".

    "יפה שממני אתה רוצה מסמכים ומראי מקום ולך מותר "להניח". לך וקרא את דו"ח העוני האחרון. " – קראתי אותו, ומשם בדיוק הבאתי את הנתון בדבר 1.75 מיליון עניים.

  • שוקי   ביום 23 בנובמבר 2008 בשעה 1:38

    קודם כל, קרא שוב את מה שאני כתבתי ומה שאתה כתבת. חלק מהדברים שאתה מייחס לי הם דברים שלא אמרתי. לדוגמא, מאות אלפים שהופכים למיליונים זה לאו דווקא פי עשרה.

    לגופו של עניין: חפש בגוגל כמו שאני עשיתי, ותמצא תריסר כתבות כמו זו
    http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/236/974.html

    מתוך הכתבה: "אלפי משפחות בישראל מצויות כיום במצוקה כלכלית הנובעת מאי עמידה בתשלומי המשכנתה. רק בשנה האחרונה הוצאו 15 אלף הודעות פינוי לחייבי הבנקים שפיגרו בתשלומיהם. 8,000 לווים קיבלו צו המאשר לבנק לממש את הנכס. 1,500 משפחות נזרקו לרחוב.חוב, גם אם הוא נדרש בתקופת משבר, חייב להיפרע. הבעיה הגדולה נעוצה בהתנהלות הבנקים במקרים של פיגור, ובחוק הנהוג כיום בישראל. לשכת ההוצאה לפועל, לדוגמה, מטפלת כיום במיליון ו­800 אלף תיקים שהחוב המצטבר בהם עומד על 25 מיליארד שקל. 25 אחוז בלבד מהסכום הזה הוא חובות הלווים. כל היתרה היא אגרות, הוצאות, שכר טרחת עורך דין וריבית פיגורים."

    ויש מבחר של סיפורים כמו חוב של 252 אלף ש"ח שתפח ל-697 אלף ש"ח תוך ארבע שנים.
    http://www.hov.what2do.co.il/Page11496.asp

    או חוב של 1.2 מיליון ש"ח על דירה בשווי של 200 אלף ש"ח.
    http://www.yedid.org.il/news.he.asp?id=797

    וכיוצא באלו.

    אני יכול להמשיך ולהתווכח איתך על כל אחד מהדברים שאתה אומר, אבל אתה נשמע לי – במחילה -כמו ליברטיאן שגם לא כל-כך אוהב חרדים וערבים. זה אומר שעובדות לא יגרמו לנו להסכים כי הערכים בהם אנחנו מאמינים שונים.

  • לא תל-אביבי   ביום 24 בנובמבר 2008 בשעה 17:24

    ראשית, תודה שלא התעכבת איתי על סמנטיקה. מטבע הדברים הניסוח של הרישא של דברי לא היה מוצלח במיוחד, הרי כל חוק מבוסס על יכולתה של המדינה לפעול כלפי האזרח באופן אלים. עם זאת, אני מאמין שהצלחתי להעביר את רוח הדברים – מתי פתרון הוא וולנטרי (למשל הקמת בנק, או המלצה על בנק) ומתי הוא מבוסס על שורה של איסורים ("רגולציה"), ולכן "אלים". כפי שאתה בוודאי יודע, בראייה ליברטריאנית הפעלת כוחו של הממשל מוסרית רק כאשר היא באה להגן על "זכויות שליליות", וכפי שאמרת, אני אכן "ליברטיאן", או נוטה לכיוון הזה (אני מעדיף "ליברטריאן". מוזר שאת אף אחת מהמילים הללו לא מצאתי במילון אריאל). לעומת זאת, אינני סולד מערבים וחרדים, ולא ברור לי כיצד הגעת למסקנה זו. הסיבה שנקבתי בשמן של האוכלוסיות העניות לכאורה היא כדי "להוציא אותן מהמגירה", כי ברגע שהן הוצאו משם, קל יותר להתמודד עם הטענה בדבר מצבן הכלכלי. אני בספק אם יש חוקר רציני שמקבל את הטענה על פיה העוני הוא כה נפוץ באוכלוסיות הללו (אם 50-60% הם עניים זה בוודאי אומר שעוד 20-30% חיים מעט מעל קו העוני). אם אתה רוצה, אשלח מכתב לפרופ' עוז אלמוג, אדם שחקר את האוכלוסייה החרדית, ואשאל לדעתו. דומני כי זה הוא שאמר שמשפחה חרדית טיפוסית מוציאה קרוב למיליון ש"ח על חיתון הילדים בלבד (רק השדכן עולה בסביבות אלף דולר [מכל צד…]).

    שיהיה ברור: אני יודע שיש עניים בישראל. יש עניים בשתי קבוצות: גם בקרב "העניים הרשמיים", וגם בקרב אלו שמבחינת הבט"ל חיים מעל קו העוני ולכן לכאורה אינם עניים. הטענה היא שרובם (בקרב המבוגרים) בחרו באורח חיים שהוביל לעוני, או שהם עניים כתוצאה ממדיניות הממשל, ושבכל מקרה אין הצדקה לגבות מסים משוקי גלילי כדי לעזור להם כי א. זה לא מוסרי. ב. זה רק מחריף את הבעיה. ג. אם לא תינתן עזרה יתגלה שרובם יכולים להסתדר בעצמם, ובמיעוט הנותר יטפלו ארגונים וולנטריים.

    קודם אמרתי שכאשר העניים "יוצאים מן המגירה" (כלומר חושפים את זהותם) ניתן לבחון את מצבם לצורך זה או אחר. הבה ננסה כמיטב יכולנו, ועל בסיס המידע הדל לבחון את ההיסטוריה הכלכלית של אותה משפחה נוצרית מרמלה (שאת סיפורם הבאת בקישור לעמותת ידיד). בני הזוג נישאו בוודאי מתישהו במחצית הראשונה של שנות התשעים, ובשנת 1995 נולד להם בן בכור. בשנת 1996 הם רכשו דירה בעיר רמלה. הם נטלו משכנתא בסך של 77,000 דולר, ומכאן ניתן להניח שעלות הדירה הייתה לפחות 110,000 דולר, או 350,000 ש"ח דאז, שהם קרוב לחצי מיליון ש"ח במונחים של היום (אמנם שווי הדירה היום הוא 200,000 ש"ח בלבד, אך זה רלוונטי רק לצורך בחינת ביש מזלם. מבחינת הבנק גובה ההלוואה שניתנה הוא הרלוונטי). כבר לאחר שנה התגלו קשיים בתשלומי המשכנתא, כלומר בשנת 1997, אך בני הזוג לא עשו את הדבר המתבקש – גיוס כסף מהמשפחה/מקור אחר, תשלום המשכנתא בזמן, ובמקביל: בחינת האופציה למכור את הדירה (או אם לא ניתן לגייס כסף, אז מכירת הדירה בתיאום עם הבנק, והצלת מה שאפשר להציל מתוך ההון העצמי, ובמקביל חזרה לבית ההורים באופן זמני, או שכירת דירה). במקום זאת העדיפו בני הזוג – שלא עמדו בכלכלתם ובכלכלת בנם היחיד – להרחיב את המשפחה. בשנת 1998 נולד בנם השני. הם המשיכו להתגורר בדירה שלא יכלו להרשות לעצמם, כאשר החוב הולך תופח ובעצם "אוכל" את ההון העצמי וממשיך לגדול. ולא די בכך, הם המשיכו להתגורר בדירה במשך שנים נוספות, והרחיבו את משפחתם בשלישית וברביעית (ארבעה ילדים, שיהיו בריאים). החוב נכון להיום עומד על 1.2 מיליון ש"ח, כלומר עלייה ריאלית של כ-12% בשנה (או יותר, אם הם שילמו כספים נוספים). כולנו מאחלים למשפחה הזו רק טוב, אך קשה לטעון שהם (ההורים) לא אחראיים למצבם, לפחות באופן חלקי. אסון זה כאשר אחד הילדים לוקה בלבו או במוחו. המשכנתא לעומת זאת היא אינה אסון, אלא עסקה כלכלית אליה נכנסו מרצון ובעיניים פקוחות. בני הזוג השקיעו עשרות אלפי דולרים ברכישת הדירה – אך האם טרחו להוציא קומץ שקלים על פגישה עם יועץ כלכלי? סביר להניח שלא וחבל שכך. אגב, הערב לאחר "מבט" בערוץ הראשון תשודר תוכנית טלוויזיה בנושא.

    בעניין השני: חוב של רבע מיליון ש"ח שתופח לכדי 700,000 ש"ח בתוך ארבע שנים: אני מניח שלו היית כותב במאמר: "אותם בנקים שחוב של מאות אלפי שקלים משולש אצלם בתוך שנים ספורות" – הייתי מופתע קלות, אך לא מגיב על כך, אלא מחפש מידע ברשת ונוכח שהצדק עמך.

    הבאת גם את הדברים: "לשכת ההוצאה לפועל, לדוגמה, מטפלת כיום במיליון ו­800 אלף תיקים שהחוב המצטבר בהם עומד על 25 מיליארד שקל. 25 אחוז בלבד מהסכום הזה הוא חובות הלווים. כל היתרה היא אגרות, הוצאות, שכר טרחת עורך דין וריבית פיגורים.". מה אתה בעצם אומר, שמוסד ממשלתי מתנהל באופן לקוי? קשה לי מאוד-מאוד להאמין…

    אני מתנצל על אריכות דברי (ועל העיכוב שנבע מכך שהמודם שבק חיים [והוחלף תוך יממה. כל הכבוד ל-HOT]). הבנתי מדבריך האחרונים שאין בכוונתך להמשיך את הדיון, ואני מכבד זאת. אם כך דברי מיועדים לקוראים. כל טוב.

  • לא תל-אביבי   ביום 27 בנובמבר 2008 בשעה 1:42

    ומה בדיוק השלב הבא? הרי החוק יצטרך להגדיר מיהו יועץ כלכלי. ייקבעו תנאי סף, הרי לא ייתכן שסתם מישהו שאין לו בכלל תואר או אפילו תעודת בגרות יוכל להיות יועץ כלכלי (למשל יצחק תשובה). יהיה צורך לעבור מבחן ממשלתי, לשלם אגרה שנתית, והנה יצרנו גילדה חדשה: "יועצים מורשים לכלכלת בית". לכך אני כמובן מתנגד, אבל זה לא שמישהו שואל אותי.

    ובכלל, אין כאן מלכודת עוני, אלא אם אתה טוען כמובן שה"חוכמה" נבצרת מהעניים כי אין להם כסף לרכוש השכלה פיננסית, ולא ייתכן שאתה טוען זאת כי השכלה פיננסית זה מוצר זול מאוד – אפילו חינמי: מספיק ללכת לספרייה המקומית ולשאול ספרים בנושא. גם לממן קורס בכמה אלפי שקלים זה בהישג יד.

    בעניין המשכנתאות, אני מציע (Off the top of my head) שתינתן הוראה לבנק הדואר להציע ללקוחות משכנתא חדשה: "משכנתא אמריקאית". משמע: במצב הכי גרוע מפסידים את הבית (ואת ההון העצמי) ולא נותרים עם חוב נוסף. ישבו אנשי בנק הדואר, יערכו חישובים, ויגלו שזה כלכלי, אך יש צורך בהון עצמי של 40 אחוז (נניח). המשמעות היא שזוגות צעירים שברשותם רק 20-25 אחוז מערך הבית ייאלצו להתגורר עוד מספר שנים בשכירות, ובזמן הזה ההון העצמי שלהם יילך ויגדל. לשוק הזה תוכלנה להיכנס חברות לביטוח אשראי (שיאפשרו שימוש בהון עצמי נמוך יותר) ובנקים מסחריים שיזהו את הפוטנציאל.

  • אבי   ביום 31 במרץ 2005 בשעה 17:14

    תגיד, שמעת על הטחינה הזו:
    http://israblog.nana.co.il/tblogread.asp?blog=26574&blogcode=1570874
    ———-
    מכיוון שהקדמת אותי, אתה מאלץ אותי לעשות משהו שאני לא כל כך אוהב: לחשוב לפני שאני מדבר.
    ובכן,
    מי שמממן את הבנקים הם הלקוחות שתקועים עמוק באוברדרפט. כל כך עמוק, עד שהבנקים מזיינים אותם בריביות ובעמלות כי הם יודעים שהלקוחות שבויים שלהם.
    מי שנמצא ביתרת זכות, לעומת זאת, יכול לבוא לבנק שלו ולהגיד לו שיבטלו את כל העמלות שהוא משלם, or else.
    להלן תרומתי למאמץ המלחמתי:
    צאו לכל הרוחות מהאוברדרפט.
    ———-
    מכיוון שאני תמיד צודק (מזל שאשתי לא קוראת):
    פעם הבנקים היו פרטיים/הסתדרותיים ולא זיינו את הלקוחות שלהם. באה האינפלציה שיצרה הממשלה, בא משבר הבנקים, ובאה הממשלה שהלאימה אותם. מאז, 31 שנים (כן, אני סופר גם את רבינוביץ'), שהממשלה והבנקים דופקים את האזרחים.
    רוצים בנקים הוגנים כמו בחו"ל?
    תפריטו אותם.
    (את כולם, אגב. אחד זה לא מספיק.)

  • קורינה   ביום 31 במרץ 2005 בשעה 19:51

    אי אפשר מצד אחד לפטם את הנחש ומצד שני להתאונן שהוא נושך בכפיות טובה.

    מי שחושב שאין לו ברירה אלא לקנות בכרטיס אשראי ולצבור חובות, יעשה חשבון כמה זה עולה לו בשנה וכמה יכול היה לקנות בכספים שהוא מעביר למשכורות עובדי הבנקים לדרגותיהם.

    עדיף לפתוח חשבון בבנק הדואר, להכניס למגירה את כרטיס האשראי עד לחיסול החוב לכרטיס ולבנק ואז לבטל את כרטיס האשראי ולסגור סופית את החשבון בבנק הנושכני (מלשון ריבית ונשך).

    תקופת המעבר תכביד קצת, כמו כל גמילה מהתמכרות, אבל אחריה תוכלו לנשום והעיקר – שאיפת כל ישראלי באשר הוא – לא תצאו פרייערים.

  • הצועד בנעליו   ביום 1 באפריל 2005 בשעה 7:27
  • שוקי   ביום 1 באפריל 2005 בשעה 12:48

    דרור וחנן – בג"ץ זה לא תחליף לכלום, ובכלל מקום המשפט שם הרשע וכו'. אני מדבר על שימוש בבירוקרטיה כדי לעזור לה להביס את עצמה. כמו שג'ודוקה או אמן קונג פו משתמש במומנטום של היריב כדי לגרום לו להביס את עצמו. הפעולה הציבורית היא לא תחליף לפעולה האישית, ואני עדיין חושב שהדרך הכי טובה למנוע רע היא לעשות טוב, אבל המלחמה ברשעות הבנקים גם היא חובה מוסרית וכל הכלים (החוקיים) כשרים.

    אבי – עוד פרטים על הטחינה בבקשה. הפרטה כשלעצמה היא לא דבר רע בהכרח, רק שההפרטות בישראל הן שיטה נוחה לחלק נכסי מדינה למממני הפריימריז.

    יאן – הגיוני שיש קרטל אבל קשה להוכיח את זה. חוצמזה, שתראה איך חברות הביטוח שנתפסו בקלקלתן, ממשיכות לקרטל ולרמות ולהרוויח גם היום.

    קורינה – יפה כרעיון אבל לא פרקטי. מעט אנשים ילכו בעקבותיך.

    הצועד – אגרת הטלוויזיה זה גזל בזוי שנועד למלא כרסי מפוטמים, אבל זו צרה קטנה בהרבה ממה שעושים הבנקים.

    אבשלום ואלעד – סחתין ותודה. שניכם שיחקתם אותה.

  • האזרח דרור   ביום 26 בנובמבר 2008 בשעה 9:26

    מה שאתה אומר הוא נכון – כמעט

    הנקודה היא שכן – המון אנשים נדפקים בגלל שהם לא רגילים לחשוב באופן כלכלי ואף אחד לא לימד אותם את זה וכשהם כבר נדפקים זה מאוחר מידי

    כלומר יש כאן מלכודת עוני- מצב שבו העניים נדפקים בעיקר בגלל שהם עניים (החכמים מבינהם לא, אבל לפחות 50% מהאוכלוסיה לא חכמה)

    הדבר ההגיוני הוא – אם הבנקים לא רוצים פושטי רגל – לחייב אותם לפגוש יועץ כלכלי שיסביר להם תרחישים שונים

    היות ולבנקים אין בהכרח אינטרס כזה – הגיוני שהמדינה תחייב את הצד הלווה לקחת ייעוץ כזה – כדי למנוע בעיות דומות

כתיבת תגובה