חרוסת התרבות

היסטוריונים החדשים נהנים לציין שאין שום תיעוד למאורעות יציאת מצריים בכתבי הפרעונים. מי שמכיר את סגנון התיעוד הסלקטיבי של השושלות הפרעוניות, מבין מדוע זו קביעה מגמתית קצת. בתנ"ך, אפשר לקרוא על הישגי המלכים, אבל גם על הפוליטיקה המלוכלכת וההתדרדרות המוסרית שלהם.

אצל המצרים השתדלו להתמקד בהישגים, וגם מחקו את התיעוד של פרעונים קודמים שעשו פדיחות (כמו את ההתייחסויות לכופר המונותאיסט פרעה אחאנתון, עליו נדבר בהמשך). ודווקא יש כמה סיפורים פרעוניים מעניינים, שעשויים להיות קשורים לסיפור יציאת מצריים שלנו.

הפרעה התנ"כי של יציאת מצריים, מזוהה בדרך-כלל כרעמסס השני, בן המאה ה-13 לפנה"ס. ספר שמות מספר כיצד הפרעה הזה, היה אכזרי לבני ישראל משום שהשתייך ל"דור שלא ידע את יוסף". דור או שניים קודם, הרי יוסף היה בתפקיד בכיר מאד – עד כדי כך שנחשב על-ידי אחיו למלך. בני ישראל, שבדיעבד נודעו כחמולה של יוסף, היו לתקופה מסויימת אצילים. כיצד התדרדרו למצב של עבדים?

במחקרים ההיסטוריים המבוססים על הממצאים הארכיאולוגיים המעודכנים ביותר, אפשר לקרוא על אמחנותפ הרביעי – בנו של אמחנותפ השלישי שהפך את מצריים למעצמה – שערך רפורמה דתית במצריים. כשעלה על כס שלטונו בשנ 1379 לפנה"ס, הוא ניסה להנהיג בה אמונה באל אחד: אתון. הוא גם שינה את שמו לפרעה אחאנתון.

במצריים המונותאיסטית של אחאנתון, הושמדו פסלי האלילים וכוהני אמון נרדפו. אלו היו ימים קשים להרבה מצרים. אחאנתון המגאלומן הפך למלך כל יכול, בן האל, ואדם היחיד שהצליח לשמור שהממלכה המפוארת שבנה אביו לא תתפרק הייתה אשתו היפהפיה נפרטיטי. מצריים, מלבד תרבותה וכוחה הצבאי, הייתה באותם ימים גם המעצמה הכלכלית של האזור – כנראה שאז ירדו אליה בני ישראל לבקש משהו לאכול.

נפרטיטי הייתה אשה מדהימה גם ביופייה, גם בחוכמתה, וגם בערמומיותה. מתישהו באזור שנת 1365 לפנה"ס, אחרי שילדה לאחאנתון שש בנות, ילדה לו אשתו השנייה את בנו הראשון: תות ענך-אמון. נפרטיטי שהבינה את הבעייה, דאגה ש"צרתה" תחוסל – ככה ההיסטוריונים מנחשים, כי אין לזה תיעוד. הדבר היחיד שיודעים הוא שפתאום האשה האחרת נעלמה מהציורים.

בנקודה מסויימת בזמן נפרטיטי עצמה פשוט נעלמה – כלומר, הפסיקה להופיע בציורים ובתבליטים – ובמקומה הופיע בחור בשם סמוך קרה. קצת קודם הייתה במצריים מגיפה איומה, ויכול להיות שנפרטיטי חלתה ומתה. כך או כך, אחנאתון היה צריך כנראה אדם שפוי לצידו, ופתאום הופיע הסמוך קרה הזה, שאיש אינו יודע מיהו. הוא קיבל, משום מה, מעמד דומה לזה של פרעה.

על רעמסס השני, ידוע שהעניק לבנו מעמד של פרעה, אחרי שהוא עצמו הוכתר כאל. ייתכן שהמסורת הזו הייתה קיימת עוד קודם, עוד בדורו של אחאנתון. ושגם הוא הקפיד תמיד להחזיק נציג גשמי – קודם נפרטיטי, אחר-כך החבר סמוך קרה. בכל אופן, אני מוכן להתערב שהסמוך קרה הזה הוא לא אחר מאשר יוסף בן יעקב אבינו.

מכל מקום, אחאנתון – כמו יוסף – מת ונקבר עם אבותיו, והגיע דור שלא ידע את יוסף. תות ענך-אמון, בנו וחתנו של אחאנתון (הוא נשא לאשה, כנראה, את אחת מבנותיה של נפרטיטי), היה בחור צעיר ולא מנוסה. מתישהו, הוא מת – לא ברור כיצד אבל כנראה הורעל.

חורמחב, שר הצבא שלו – אולי הוא בכלל זה שהרעיל אותו – ירש את תות ענך. הוא נשא לאשה את אחותה של נפרטיטי, מה שהפך אותו לגבר הכי בכיר בארץ מצריים, ואיפשר לו להפוך לפרעה. חורמחב הרס את שרידי הפולחן המונותיאיסטי של אחאנתון, רדף את מאמיניו – ואולי איתם גם את בני ישראל, שגם הם האמינו באל אחד.

בתקופתו מצריים התחזקה, והוא השאיר אותה לבנו, רעמסס, בשנת 1320 לפנה"ס לערך.

בנו של רעמסס, רעמסס השני, שלט במצריים במשך קרוב ל-80 שנה. רוב המאה ה-13 לפנה"ס. גם הוא מינה את עצמו לאל, והכתיר את בנו מרנפתח כפרעה. הוא בנה המון – פרוייקטים גרנדיוזיים בכל מצריים. אחד הפרוייקטים שלו, עיר בשם רעמסס, היא כנראה חלק מה"פיתום ורעמסס" שבני ישראל בנו בטיט ובלבנים.

מרנפתח, שמת בנסיבות לא ידועות מתישהו במהלך המאה ה-13, לפני אביו, הוא כנראה הפרעה שאיתו דיבר משה. ולא פלא שהוא עשה בעיות. קודם כל, כי מה פתאום שיוותר על העבדים שלו. וגם כי הקונפליקט בין שני אלה היה בוודאי טעון מאד – בהרבה אגו וגם ביריבות אישית ארוכה. משה, האח החורג של מרנפתח, הרי בגד במשפחה והצטרף לכת מונותאיסטית. ועכשיו יש לו את החוצפה לדרוש ממרנפתח שידבר עם אבא, רעמסס, ויגיד לו "שלח את עמי"…

הערה חשובה: אני לא היסטוריון ולא אגיפטולוג ולא מומחה לפרעונים או שום דבר דומה. אם יש אי דיוקים אנא העירו את עיני.

ואם בא לכם לקרוא קצת דברים מעניינים על ההגדה ועל חז"ל (כדאי), אז נסו את מה שכתבתי כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • jtm   ביום 25 באפריל 2005 בשעה 1:33

    ברגע שראיתי את הכותר, גלגלתי ישר לתחתית הכתבה בכוונה למצוא לינק לנענע – קטע שמתקשר לנושא ושפורסם לפני ימים ספורים בלבד. אכן מצאתי לינק לנענע, אך לא למאמר שחשבתי עליו. עכשיו, אחרי קריאת דבריך, הבנתי שהמאמר ההוא אומר בדיוק ההפך ממה שאתה אמרת.
    בתור קורא קבוע של בללד השוחי, ובתור מי שנשא את הדעה של בלדד גם קודם לכן, אני נאלץ להסכים איתו:

    http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=182353&sid=16

  • ענבל   ביום 28 באפריל 2005 בשעה 22:38

    http://www.egyptos.net/ egyptos/dieux/aton.php
    כי האמנות מאותה תקופה מיוחדת נפלאה.
    וגם שיהיה את הצורה המכוערת של העקום הזה יחד עם אשתו היפהפיה.

  • אנה   ביום 27 ביוני 2005 בשעה 14:41

    מאמר נחמד, אבבבבבל, נפרטיטי לא מתה מהמגיפה, אלא המשיכה לחיות וכנראה שאותו בחור שאתה מזכיר-סמוך קרה, הוא לא אחר מאשר נפרטיטי, בשמה האחר שבהמשך הפכה לאישה היחידה בהיסטוריה שהייתה פרעה.

  • שוקי   ביום 25 באפריל 2005 בשעה 2:54

    עם כל הכבוד לבלדד השוחי, נדמה לי שמה שכתבתי כאן עונה על השאלה שלך ומפריך את הטיעון המרכזי שלו.
    המצרים תעדו הרבה דברים אבל השמיטו מה שלא היה נוח לתעד. לכן איננו יודעים מה הרג את נפרטיטי, או באילו נסיבות נעלמה מעל מפת ההיסטוריה יריבתה קיה, אמו של תות ענך אמון.
    אנחנו גם יודעים שמידע הקשור לתופעת המונותאיזם במצריים של סוף האלף השני לפנה"ס, צונזר והועלם מסיבות דתיות.
    כדאי גם להזכיר שבמצריים מתגלים עדיין גילויים ארכיאולוגיים רבים. רק לפני כמה שנים התגלתה עיר עצומה שבנה רעמסס השני באזור הדלתא – מכיוון שמצריים היא ארץ גדולה ועתיקות בנות יותר מ-3000 שנה קבורות בעומק של כשלושה מטרים, לך תדע מה עוד ימצאו.
    מכל לכל – התורה אינה ספר היסטוריה, כפי שאינה ספר מדעי, ולכן כל הניסיון לסתור את העובדות שבה הוא החמצה של הנקודה. באופן אישי, אני לא מייחס חשיבות גדולה לשאלה האם מה שמתואר בתורה קרה בדיוק כך או קצת אחרת.

    עניין אחר:
    בלדד השוחי מדבר על 600 אלף איש, וזה בגלל שבמקום כלשהו בספר שמות נאמר שמספרם של בני ישראל היה 30 ריבוא.
    אני יכול לומר לך שזה לא נכון ולתת לך הסבר אריתמטי פשוט:
    בני ישראל היו במצריים מאה עשרים ומשהו שנים, ובתחילת התקופה הם מנו כמה עשרות. אם מספרם גדל פי עשרת אלפים בערך, זה אומר שמספרם הוכפל בכל עשר שנים. זה קצב הריבוי הטבעי בעזה, ולא היה קיים דבר כזה קודם בכל תולדות האנושות.
    הסבר פשוט יותר: "ריבוא" זה לא "רבבה". הפרשנות של הפסוק לא נכונה.

  • ה.מ.מ   ביום 25 באפריל 2005 בשעה 12:33

    יוסף, הוא "סמוך הגדול" או "סמוך הקטן"?:)

כתיבת תגובה