האמת על חוק טל וגיוס החרדים

המקצה הראשון של יישום חוק טל הסתיים, בתוצאות מאכזבות משהו. רק 31 תלמידי ישיבה גוייסו לשירות סדיר במסלול החדש.

כמובן שאיש כטומי לפיד לא יפסיד הזדמנות כזו לזרות מלח על הפצעים וחול בעיניים. הוא מגדיל לעשות ואומר "לקראת ההתנתקות מגייס צה"ל שוב את כל המילואים מכל הבא ליד… לעג לרש הוא ש-31 תלמידי ישיבה שהזדקקו להטבות חוק טל הם התשובה לעוול שנגרם לציבור… שמתגייס לצבא ומשרת את המדינה נאמנה בזיעת אפו ולעיתים גם בדמו".

על כך כבר אמר משה צוקרמן בספרו "חרושת הישראליות", שמעניין שאותם אנשים שרגישים כל-כך לאי-צדק, לא שואלים על מה ולשם מה אנשים נדרשים להרוג ולהיהרג, אלא חשוב להם רק שתהיה חלוקה צודקת של ההרג.

אבל כדי להבין את האבסורד, עדיף שנבין קודם כל מהו חוק טל, כיצד נוצר ומדוע דבריו של לפיד מעידים על בורות פושעת במקרה הטוב ועל ניסיון להונות במקרה הרע.

המציאות שיצרה את חוק טל

עד סוף שנות התשעים היה הפטור של תלמידי הישיבה משירות סדיר מעוגן בצו של שר הביטחון, שחודש אחת לכמה שנים. הבג"צים הרבים שהוגשו בנושא דחפו בכיוון של החלפת הצו בחוק.

זוהי תופעת לוואי מוכרת של התהליך הזוחל שמכונה "אקטיביזם שיפוטי", ושאחד ממאפייניו היא נטייה של בג"צ לדון בעתירות שבעבר הוא נהג לדחות. כתוצאה מכך, פתרונות עוקפי-חקיקה שהיוו חלק מה"פוליטיקה ההסדרית", הוחלפו בחוקים. לכאורה, מה רע בכך? האם לא עדיף שנהיה מדינת חוק שלא משאירה שום בעיה לפתרון באמצעות הסדרים, תקנות, צווים וחוקי עזר?

הבעיה היא שישנן סוגיות שאין להן פתרונות פשוטים, ויציבות המערכת הפוליטית בישראל התבססה, במשך שנים רבות, על עקיפת הבעיות באמצעות פתרונות זמניים. החלפת הההסדרים בחקיקה מקבעת ומנציחה את הבעיות, או כופה פתרונות שאינם ניתנים ליישום (סקירה מעמיקה של הנושא, כולל דוגמאות רבות, אפשר למצוא בספר "מהשלמה להסלמה", של מוריי לשעבר, ד"ר אשר כהן ופרופ' ברוך זיסר, כמו גם באינספור מחקרים ומאמרים שלהם ושל פרופ' אליעזר דון יחיא שגם אצלו היה לי הכבוד ללמוד).

מדוע חוק טל עדיף לכולם

מכל מקום, הפתרון ההסדרי בנושא תלמידי הישיבות היה בעייתי מאז ומעולם. הוא לא רק הנציח את אי-גיוסם אלא גם כפה סד כלכלי על הציבור החרדי שחייב אותו להיעזר בשירותי סעד כדי להתקיים.

במצב הישן, שהתקיים עד חוק טל, לצעיר חרדי שהלך לישיבה אסור היה להפסיק ללמוד ולהתחיל לעבוד, עד סוף שנות העשרים לחייו ו/או עד שהיה אב למספר גדול מספיק של ילדים.

שר האוצר לשעבר יעקב נאמן, בין הוגי ודוחפי חוק, היה הראשון להציג את האינטרס הציבורי המהותי שבגללו החוק הזה חשוב כל-כך: הוא יאפשר לחרדים להשתלב בשוק העבודה ארבע שנים מוקדם יותר, ולאורך זמן ישנה כליל את המצב הכלכלי של הציבור החרדי בכללותו.

הצימוק עבור צה"ל: עם קבלת הפטור משירות סדיר, הצעירים החרדים יצטרפו לכוחות המילואים. רוב החרדים עשו מילואים גם קודם, אבל עכשיו הם מתחילים לעשות מילואים קודם, כך שצה"ל לא הפסיד והמשפט שציטטתי מטומי לפיד מעיד, כאמור, על בורות או על חוסר יושר.

בצה"ל לא רוצים אותם

בצה"ל, חשוב לומר, יש מחלוקת בנושא. ביחידות השדה עדיין יש מי שמפנטז על גיוס צעירים חרדים לשירות קרבי – בסך-הכל יש מחסור תמידי בכוח אדם מתאים מבין המיועדים לשירות ביטחון.
אבל באגף כוח-אדם, באופן כמעט מסורתי, מתנגדים נחרצות לגיוס החרדים וכבר העבירו במהלך השנים כמה חוות דעת בנושא. הם יודעים את האמת: שפוטנציאל הגיוס האמיתי בקרב הציבור החרדי הוא קטן, וכי ההשקעה בהתאמתו לצרכי הצבא היא בלתי אפשרית.
לקחת צעירים שגדלו בסביבה חרדית ולהפוך אותם ללוחמים – או חיילים בכלל – פשוט לא משתלם. אגף כוח-אדם, אגב, הוא "זה שקובע" לענייננו.
באג"ס/אכ"א גם יודעים את האמת על מצב כוח-האדם בצה"ל: אין צורך בעוד חיילים. האוכלוסייה גדלה בהתמדה, צה"ל צריך בכלל להתכווץ, ובתוך שנים בודדות רוב הצעירים החילונים כבר לא יגוייסו לשירות סדיר רגיל. יש, עם זאת, היגיון מסויים בהגדלת מצבת חיילי המילואים, ולזה חוק טל דווקא תורם.

איך מגיעים לפתרון צודק
אגב, מי שהביא בסופו של דבר את חוק טל לחקיקה היה לא אחר מאשר אהוד ברק. כן, האיש שהבטיח לגייס אותם לצבא הוא זה ששלח אותם הביתה. כי בצה"ל לא רוצים אותם, וכי יש היגיון כלכלי וחברתי פשוט ברעיון לפטור אותם משירות צבאי. מה שנקרא – דברים שרואים משם.

אני לא מזלזל בבעייתיות שכרוכה בעובדה שהחוק בישראל בעצם מפלה היום בין חילונים לחרדים. אני יכול לנתח את התמונה הגדולה יותר, שכוללת גם ערבים שאינם משרתים, ואחוזי פטור גבוהים בקרב הציבור החילוני, אבל עדיף להתמקד בעניין אחר: ממילא אין צורך בכל האנשים האלה.

הפתרון ה"צודק", מעבר לשינוי המתחייב באופיו של צה"ל מצבא-עם לצבא-מקצועי, הוא לחוקק חוק שירות לאומי חדש. חוק שיעניק הטבות כלכליות (במס, מלגות וכו'), למי שירתום שנים יקרות מחייו לשירות המדינה. ישנה מספיק עבודה – בבתי-חולים, במוסדות ציבור שונים, וגם בגמ"חים חרדיים, מ"יד שרה" ועד "זק"א". אפשר לשלב בהדרגה את הציבור החרדי, כמו גם את ערביי ישראל וציבורים נוספים, בשירות לאומי כזה.

פתרון כזה יעזור להחליף את צה"ל כגוף מגבש, ויחליף אותו בתפקידו ככור ההיתוך של החברה הישראלית. הוא יספק תשובה לכל מי שמגבלות של דת ומצפון מונעות או מניעות אותו משירות בצה"ל, כולל פציפיסטים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עזי   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 14:40

    מובן מאליו שזה הפתרון הרצוי (גם עבור ערבים, למשל, ולא רק עבור חרדים), וחוק טל דווקא מתייחס אליו כאלטרנטיבה לשירות בצבא (וכמו שאמרת – הצבא במילא לא כל-כך צריך אותם).

    הבעיה היא שחוק טל מאפשר גם התחמקות משירות לאומי, לא רק מהצבא, בשל לימודים בישיבה, וזה המקור העיקרי של הכעס והתיסכול.

    כל זמן שלימודים בישיבה יהוו תחליף אפשרי לשירות למען המדינה שלא לפי כללים א-פוליטיים, כאלו שיש בהם עקרונות של צדק ושיוויון חברתיים אמיתיים – הבעיה לא תיפתר, וכל זה ללא קשר לשירות בצה"ל.

  • אילן   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 15:54

    לשם מה להקים מנגנון בירוקרטי חדש שרק יעיק על הקופה הציבורית?
    אנחנו מדינה, לא תנועת נוער. אם לא צריך אנשים בצבא, אז שיהיו אזרחים ויתרמו לחברה כאזרחים שומרי חוק ומשלמי מס.
    עצם הרעיון שיש צורך בכור היתוך כפוי מטעם המדינה הוא משהו שהיגע הזמן להתבגר ממנו וזה שהמציאות מאפשרת את זה זה מבורך.

  • ת"ת   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 17:03

    סקירה מצוינת של הבעיה. מה שנכון הוא שטומי לפיד ואחרים מפיצים שנאת חינם וניזונים מזה פוליטית. אל דאגה, בבחירות הבאות שיוני לא תקבל ולו חמישה מנדטים.

    ההצעות לפתרון אינן ריאליות. החרדים לא יילכו לשירות לאומי בטענה שהם עושים שירות קהילתי בתוך הקהילה שלהם. הם יביאו לדוגמא כל מיני מוסדות חרדיים. אני חושב ששירות לחרדים זה רעיון אבוד.

  • ת"ת   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 17:45

    במלים אחרות להפוך את האנשים האלה לעובדי הרשויות המקומיות או עובדי המדינה. מקובל.

  • שוקי   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 17:03

    מי אמר כפוי?
    אם ממילא, כמו שאמרתי, שירות החובה בצה"ל הולך להיעלם אז גם השירות הלאומי לא יהיה חובה.
    בצה"ל ישרתו מי שירצו ויתאימו והם יתוגמלו טיפה יותר בנדיבות מאשר היום. כך גם בשירות הלאומי.
    בפני הבנות הדתיות פתוחה כבר הרבה שנים האפשרות לעשות שירות לאומי בן שנתיים, או שנה, או בכלל לא. במשך רוב השנים בחרו 95 אחוזים מהן לשרת, ובמשך הזמן יש אחוזים גדלים והולכים של בנות שמשרתות שנתיים.
    השירות הלאומי שאני מדבר עליו לא יהיה עבודה אבל גם לא ייעשה בהתנדבות. המדינה תסבסד אותו, כפי שהיא מסבסדת את הצבא הסדיר, אבל לעבודה שיתנו אלו שישרתו בשירות לאומי יהיה ערך כלכלי מוחשי – בניגוד לעשרות אלפי חיילים וחיילות שמשרתים בצבא ולא עושים כמעט כלום, כי אין בהם צורך אמיתי.
    והכי חשוב: אנשים ישרתו כי הם ירצו. בנות שהולכות לקב"ן כדי לא להיות מגישות תה, יטפלו בקשישים. חרדים שהיום סובלים בישיבות כי הם לא מתאימים לזה, ואין להם אומץ לשרת בצבא למרות שהם מאד רוצים, עשויים להיות מאבטחים מצויינים במוסדות לימוד חרדיים. וכן הלאה.
    אם תרצו אין זו אגדה.

  • שוקי   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 17:08

    כמעט ונגעת בנקודה אבל פיספסת –
    אני מציע להכיר בהתנדבות למוסדות גמ"ח כשירות לאומי. לאלו שיעבדו שם, במימון המדינה (משכורת מינימום), יפתחו מסלולים מקצועיים בתוך הקהילה אבל גם מחוצה לה.
    אותו סיפור גם במגזר החרדי. צעירים ערבים שהיום הם מובטלים, ישרתו כמדריכי נוער, יטפלו בנכים, ינהלו מתנ"סים, אגודות ספורט.
    זה יעלה טיפה יותר מדמי אבטלה והשלמת הכנסה, אבל תכנון טוב יבטיח שיהיה לזה ערך כלכלי שיקזז את ההפרש.

  • עופר לנדא   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 22:08

    איך תפצה את אלו שמשרתים בצבא על "אובדנן" של שלש שנות השירות, שלש שנים בהן החבר'ה בני גילם שבחרו לא לשרת בצבא [חילונים וחרדים כאחד] מתקדמים בחייהם הפרטיים?

    נראה לי שתגמול גבוה יותר בתקופת השירות עצמו לא יפתור את הבעיה, כי "הנזק" [או הרווח של הלא-משרתים] הופך למשמעותי לאחר אותן שלש שנים, כאשר הלא-משרתים כבר עובדים במשרה "אמיתית" בעוד המשרתים רק מתחילים במסלולם האקדמאי…

    תגמול בדמות מלגות? ואולי בכלל בתור נקודות זיכוי למס?

    [ואני לא מנסה לנגח, אני מנסה להעלות רעיונות…]

  • שוקי   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 22:25

    תגמול מסויים כבר קיים, בהטבות מס ובמילגות לסטודנטים. אני חושב שצריך להרחיב אותו, ואז גם יפסיקו הבג"צים שעוסקים באפליה של מי שלא יכולים לשרת בצבא ולכן לא נהנים מההטבות הללו.
    אבל כשדיברתי על "צבא מקצועי" התכוונתי לצבא שמשלם משכורות.
    במצב הנוכחי, אחוז גבוה מהצבא הסדיר לא משתלם בעליל. להכשיר חייל לתפקיד שדורש מיומנות לוקח בין שנה לשנתיים. ה"תמורה" שמקבלים ממנו אחר-כך לא מצדיקה את המחיר שהוא והמערכת משלמים, שבתוכו המשכורת המגוחכת של חייל החובה היא מרכיב משני.

    אני חושב שמיותר להסביר מדוע חייל שהתגייס מתוך אידיאולוגיה, וגם מתוגמל הרבה יותר, יהיה חייל "משתלם" יותר אבל גם כזה שמרגיש פחות קורבן.

כתיבת תגובה