יהודי לא מגרש יהודי?

אז זהו, שהסלוגן הזה הוא הרבה הרבה יותר מוצלח ממה שנדמה לכם. אל תזלזלו במערכת יחסי הציבור של ההתנקות, ונגד ההתנתקות. שתיהן לא מעוררות הרבה סימפטיה אצל שכבות רחבות בציבור הישראלי. אבל שתיהן עובדות, כל אחת בדרכה.

"יהודי לא מגרש יהודי". כמעט עומד על הלשון לומר: עובדה שכן. וברגע שאמרת את זה נתפסת, כי הודית לעצמך באמת: לא משנה אם "הזזת" המתנחלים מעט צפונה היא דמוקרטית או לא; לא משנה אם היא מוצדקת או לא; לא משנה אם מעורבות בתוכנית שחיתויות שונות, ואם מניעיה הם טהורים ורציונליים או אינטרסנטים ומנוגדים לשכל הישר; לא משנה אם התנגדות המתנחלים, לסוגיה, היא לגיטימית או לא – כל זה לא משנה כאשר באים לענות על השאלה האם זהו גירוש או לא.
וזה גירוש. אולי מוצדק, אולי נכון, אולי הגיוני וציוני למשעי – וגם אולי לא. אני בכלל לא מתעסק בשאלות האלה. מהות התוכנית היא העברה של אנשים מהמקום שבו הם גרים למקום אחר, בכפייה. לא "גירוש"? אז אולי "גלות"? מה אתם מעדיפים, "איכלוס מחדש"? אך אתם רוצים לקרוא לזה, באיזו מילה? אולי "טרנספר"? האמת שזו המילה הכי פחות לא נעימה עד עכשיו.

למה בעצם כל-כך חשוב אם זה גירוש או לא?
יש כאן שאלות – בהן מן הראוי לדון – שנוגעות לדמוקרטיה, מנהל תקין, גבולות זכות המרי אזרחי, גבולות חופש הביטוי, מעמד האינטרס האישי מול האינטרס הלאומי במדינה דמוקרטית, ועוד כהנה וכהנה.
אז אולי עלינו לשמור על ראש-הממשלה כאתרוג? או אולי עלינו להתמקד בעיקר – השלום, הפסקת הכיבוש, הציונות, ארץ-ישראל, או מה שזה לא יהיה – ולשכוח את כל השאר? לא ולא.
חשוב לזכור שמדובר בגירוש, כי חשוב לזכור שמדובר פה בטרגדיה. לא משנה אם אנחנו חושבים שאלו שנפגעים הם "הטובים" או "הרעים". אין טובים ורעים. אולי יש צודקים וטועים – וגם עם זה אפשר להתווכח.
אבל המטרה לא מקדשת את האמצעים:
* המטרה לעשות שלום, לא מקדשת אמצעי בדמות העלמת עין משחיתות, אם ישנה.
* המטרה של הפסקת הכיבוש לא מקדשת ולא מצדיקה לעשות את זה בגסות רוח ולב.
* הציונות, כמטרה, לא מצדיקה מלחמת אחים, מה גם שמלחמת אחים כזו מנוגדת מהותית לשאיפות ודרכי הפעולה של הציונות. למטרותיה האסטרטגיות ולאמצעים הטקטיים בהם היא נוקטת כדי להגשים אותן.
יהודי לא מגרש יהודי? עובדה שכן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • sbv   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 19:50

    נו, יופי, ליקקת קצת לחברים ולמשפחה. אז עכשיו תהיה להם נחת, אתה לא כזה שמאלן כמו שאמרו, נשאר בך ניצוץ של יידישקייט.
    נו, נעבעך. באמת הוספת המון לדיון הציבורי בנושא. או שרק עכשיו גילית שיש כזה דיון?
    ביקשת תגובה – קיבלת. ותאמין לי, זאת עוד עדינה יחסית. (התעלמות היתה הולמת יותר)

  • יונית   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 23:24

    אותו יהודי שגובה מהיהודי האחר ריבית נשך, משעבד את חייו ואת גורלו כדי שיוכל להרוויח 600 אלף שקל בחודש, ובסוף גם שולח אליו הוצאה לפועל ושוטרים שזורקים אותו מהבית. קוראים לו שלמה נחמה, למשל, או אולי ביבי נתניהו. ויש עוד יהודים רבים כמוהו.

    אתה רוצה לדעת איך לקרוא ל"התנתקות"? יש לי כמה רעיונות. יציאה משטח לא לנו, פינוי פולשים לא חוקיים, תחילתו של סיום הכיבוש הארור הזה, החלטה ממשלתית long overdue. מדינה שמחליטה להוציא את אזרחיה משטח כלשהו. חלק מהאזרחים האל, לפחות מבחינה חוקית, אנשים שנחשבים בוגרים בפני החוק, דהיינו – אחראים למעשיהם, יש לציין, ממקום מסויים, ואפילו טורחת לדאוג להם, למרות שבהחלט דאגה לרפד אותם במהלך השנים, לדיור, לפיצויים, לסיוע בתעסוקה – משהו שרבים מאזרחי המדינה הזאת לא יזכו לו מעולם, מכיוון ששר האוצר טוען, גם בפני בית המשפט, שהמדינה לא חייבת שום דבר לאזרחיה. בקצרה הייתי מכנה את זה "מעבר דירה". כואב הלב לעזוב בית שאתה אוהב. כואב הלב, נכון. אבל אם בא לך לחוש אמפתיה למישהו, לא חסרים קנדידטים הרבה יותר מתאימים, כאן, במדינה הזאת, בימים אלו ממש, שלא איבדו רק איזו אידיאולוגיה פגאנית, אלא איבדו את כל חייהם, את כבודם, את היכולת להביא אוכל לילדים שלהם הביתה.

    זה כמובן לא משנה את העובדה שהתוכנית הזאת, ה"התנתקות", היא תוכנית גרועה מאוד, מושחתת מאוד ומסוכנת מאוד. ה"חד צדדיות", אופן ההתנהלות בתחום הפיצוי והבינוי, המטרה האמיתית שלה בעיני, העובדה שהיא יוצרת תקדים מסוכן שעשוי לא לאפשר את המשך סיום הכיבוש ועוד. זה לא נותן שום הצדקה להביע תמיכה, אמפתיה, או לזרוע ספק, במשהו שהוא הכרעה מוסרית ברורה מאוד.

    אפילו אם הייתי חושבת שיש ממש באידיאולוגיה הזאת, עצם זריעת הספק, עצם ה"אמפתיה" המעושה הזאת, נותנת לגיטימציה לכדור השלג של האלימות. של הטרור שזורעים האנשים האלו, אותם אנשים שהתחילו בביזוי שואה מהסוג הגרוע, והמשיכו בלשלוח את עצמם ובעיקר את ילדיהם, שכמו כל ילדים, קלים לשטיפת מוח ושכנוע ואובדן פרופורציות ולקיחת סיכונים, להיעצר "בשביל המטרה", לזרוק נינג'ות על הכביש, לעשות לינץ' בפלשתיני ואחר כך להשתולל בפורומים בניסיון להכחיש את זה, ולהניח מטעני דמה. אדם שמבטא את כאבו באמצעות פגיעה באחרים, נכונות לפגיעה באחרים, תמיכה שבשתיקה בפגיעה באחרים, הצדקת הפגיעה באחרים, זכאי לאמפתיה? הרי אני בטוחה שאתה לא חושב ככה על המחבלים המתאבדים, שרבים מהם נתפסו על ידי המשלחים בזמן צערם וכעסם, או על כל מי שנכון להצטרף אליהם, שתומך בהם, בשתיקה או בגלוי, שמצדיק אותם.

  • שוקי   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 23:46

    אני חושש שזה רק אתה

  • sbv   ביום 12 ביולי 2005 בשעה 0:42

    תגובתך העניינית, המרתקת, הלא היסטרית והחפה מרגשי נחיתות דוסיים חיממה את לבי והעלתה את רמת האתר לגבהים חדשים.
    עם זאת, הערת הגהה אחת אולי נחוצה – דומני שלמה שאתה לא עושה קצת מוגזם לקרוא "התנהגות".

  • שוקי   ביום 12 ביולי 2005 בשעה 1:12

    תודה *לך*! הפעם לפחות היית משעשעת דנה.

    לשאלתך: "ליקקת", "הוספת", "ביקשת", "תגובתך" ו"היסטריה" הם מונחים שמתייחסים להתנהגות.
    "הגהה" מתייחסת לאיות ופיסוק נכונים. ההערה שלך הייתה סמנטית, כמו ההערה הזו.
    ופסיכולוגיה בגרוש גם אני יודע לעשות.

    ותודה, תודה דנה על ההתעניינות. מילא אני שזה האתר (האישי) שלי, חוזר לפה מדי פעם. אבל מה מושך אותך לפה שוב ושוב ושוב? אגב חוסר מעש.

  • Rogel   ביום 12 ביולי 2005 בשעה 1:34

    Who the hell is Dana?:)

  • sbv   ביום 12 ביולי 2005 בשעה 9:06

    מה שמושך אותי הוא כנראה אותו דחף בזוי שגורם לילדים מרושעים במיוחד לתלוש כנפיים של זבובים, ועוד פעילויות נחותות בסגנון

  • עומרון   ביום 12 ביולי 2005 בשעה 9:49

    כבר אין לי כוח להגיב (בזה אני מתייחס לרשימה האחרת שלך) ולכן גם לא הגבתי על הקודמת.
    אבל פה קצת הרגזת אותי.

    הביטוי אינו מדויק מבחינה סמנטית נטו.
    הפעולה אינה גירוש. כל המלים האחרות מדויקות, אך זו לא.
    גירוש הנו ממך והלאה. את המתנחלים מביאים בחזרה, אותה הרשות ששמה אותם שם.
    גירוש זה לא.
    טרנספר? אולי.

    וכן, יהודי יכול לגרש יהודי, זה לא המקרה. במקרה הזה יהודים מתקנים עוול הסטורי על ידי גרימת עוול נקודתי.
    האם זה מחיר ראוי? אני חושב שכן. עשינו טעות ועכשיו צריך לתקן, כי עדיף מאוחר מלעולם לא.

    ומנגנון האותיות לא נראה לי נורא. ומנגנון התגובות מתאים לסגנון של האתר.

    ומי שלא מעתיק ללוח הגזירים לפני השליחה לא משתמש מספיק זמן במחשב או לא לומד מהנסיון

  • שוקי   ביום 12 ביולי 2005 בשעה 12:23

    השאלה האם הפינוי מוצדק או לא היא שאלה חשובה, אבל היא לא קשורה לעובדה שלמפונים נגרם סבל. חלקו בלתי נמנע וקשור לעצם הפינוי, וחלקו נמנע וקשור לזה שמבזים אותם.
    זה לא מצדיק התנגדות אלימה, אבל גם ההתנגדות האלימה של חלק מהמפונים לא מצדיקה את גסות הלב כלפי כלל המפונים.

  • עומרון   ביום 12 ביולי 2005 בשעה 13:27

    כתבתי במפורש שתיקון העוול עולה בגרימת עוול אחר.
    זו סיטואציה בלתי אפשרית לכל הצדדים.

  • יוסי לוי   ביום 12 ביולי 2005 בשעה 13:42

    ואכן הצבעת עליו – הצבת הפועל "גירוש" בסיסמה כבר שולחת את המסר על הנגטיביות של ההתנתקו, לדעת בעלי הסיסמה, ומציבה את מרכז הדיון במקום שבו בעלי הסיסמה רוצים למקם אותו.

    בפסיכולוגיה קוראים לזה "אפקט העוגן" – ועל אפיונו של האפקט והוכחת קיומו זכה דניאל כהנמן בפרס נובל לכלכלה.

  • אורן   ביום 12 ביולי 2005 בשעה 22:24

    מה גורם לאנשים לאבד כליל את היכולת לחוש אמפתיה.
    נכון, יש להם דעה פוליטית מוצקה ומנומקת (נניח), ונכון שלא כל המתנחלים הם אנשים נחמדים ומיעוטם אף פורע חוק. ונכון שהם לא הכי פוטוגניים עם הזקנים המתבדרים.
    והאדמה עליה הם גרים התעידוד המדינה היא אדמת מריבה.
    וכו' וכו'
    אבל הגדרת הטרנספר כמעבר דירה הוא בין היתממות לרישעות.

    אפשר להיות ממקימי שלום עכשיו ומראשי הצועקים על אסון ההיתנחלויות ועדיין להבין את הטראומה של האנשים.

  • יונית   ביום 13 ביולי 2005 בשעה 10:00

    יש הרבה דברים שגורמים לאדם לאבד כליל את היכולת לחוש אמפתיה. חלקם נובעים מנסיבות חיים, חלקם נובעים ממשהו פרוגרמטי ומכוון מלמעלה (וזה הזמן לציין את נאומו של הימלר בפני ה-SS שבו טען שהסכנה הגדולה ביותר האורבת להם, שעליהם להתגבר עליה בכל מחיר, היא סכנת האמפתיה). אבל זה לא העניין כאן.

    אמפתיה אינה רגש בלתי מותנה. אם תכיר אישה, למשל, שבעלה נוהג להכותה ולהתעלל בה באופן קבוע, ושעדיין חשה כלפיו אמפתיה, אני חושבת שתחשוב שמשהו לא בסדר אצלה. קומץ המתנחלים שמתעללים בנו, דורכים עלינו וקוראים לדמוקרטיה לכל מי שמסכים איתם ומירור חייו של כל מי שלא, איבדו את האמפתיה הבסיסית שלי. וגם אלו שמשוייכים אליהם, שהמתעללים בונים עליהם כשהם אומרים "אנחנו הרוב", ותומכים בהם בשתיקה, ומאפשרים את פעילותם. זה דבר ידוע שהטירוף הופך לכדור שלג כשלא עוצרים אותו בצורה אפקטיבית, ושהוא נעצר כשהופכים אותו לבלתי לגיטימי, לא מבחינה חוקית, אלא מבחינה נורמטיבית. אין דבר כמעט חזק יותר מכוחה של הנורמה. משוגע אחד או שלושה שחוסמים כביש לא היה גורם לי לאבד את האמפתיה. אנשים רבים ששמים על עצמם טלאי כתום, ללא מחשבה על כך שדבר כזה יגרום לניצולי שואה רבים להתקשר לעמך בחרדות וייסורים ולרבים עוד יותר לסבול בשקט בבית, קצת יותר משהם סובלים באופן רגיל, כן גורמים לי. וכשזה לא מעורר מחאה עצומה בתוך הקבוצה האחראית עצמה, וכשזה גם לא נעצר כאן אלא ממשיך, היכולת האמפתית שלי כלפיהם רק הולכת ודועכת. עכשיו, כשאפי איתם מתראיין ואומר שנינג'ות ושמן על הכביש זה קו אדום, זה too litte too late. הנזק כבר נעשה.

    וחוץ מזה, מעבר דירה זה מה שזה. זה נעשה אמנם בשל החלטה ממשלתית ליציאה מהשטח הזה, ולא בשל החלטת בעל הבית להעלות את שכר הדירה, החלטת החברה לבצע צמצומים או החלטת הממשלה לבנות כביש עצום ליד הבית, אבל בפועל, זה בדיוק מה שזה. זה לא גירוש כמו גירוש יהודי פולין למחנות ההשמדה, מכיוון שהוא אינו כרוך בשלילת זכויות או במניעת יכולתם של המתנגדים להתנגד בכל דרך חוקית שעומדת לרשותם במדינה דמוקרטית (קיום הפגנות, גיוס לובי, קמפיינים וכו'), ומכיוון שהמדינה לא מעבירה אותם לגטאות ומחנות השמדה, אלא מספקת להם פיצויים, דיור חלופי זמני, סיוע בדיור קבוע ותוכנית של התמ"ת לסיוע בתעסוקה. זה לא טרנספר, מכיוון שהם אזרחי המדינה, בעלי זכויות, שנדרשים על ידי המדינה שלהם לעבור למקום שנמצא בשטחה הריבוני של המדינה, ולא נתינים חסרי זכויות שנדרשים או מועברים בכוח למקום שאינו נתון תחת שטחה הריבוני של המדינה, כפי שדורש הטרנספר המוצע לערבים. לקרוא לזה בשמות האלו זה היתממות במקרה הטוב. במקרה הרע זו דמגוגיה פאשיסטית ביסודה.

  • sbv   ביום 13 ביולי 2005 בשעה 18:16

    לא היית צריכה לטרוח. שוקי מבין את בל זה. אבל השבוע יש איזו שמחה משפחתית שבה הוא יפגוש את כל המשפחה הכתומה שלו, אז הוא היה חייב לזרוק להם עצם.
    עצם לעוסה, יש לומר – הרי הדיון די מוצה בשפל הטוקבקים ובשיאי המאמרים המלומדים.
    הקונטקסט, במקרה של שוקי, הוא המסר.

  • שוקי   ביום 13 ביולי 2005 בשעה 19:05

    את יודעת היטב מה דעתי על הבנקים, על הפוליטיקאים, ועל מדיניות חיסול הסעד של משרד-האוצר ברשות בניימין נתניהו. את יודעת זאת מכיוון שכתבתי על הנושאים האלה פי 100 מאשר על ההתנתקות, או כל סוגייה פוליטית אחרת, ואני יודע שאת הרוב גם קראת.
    כדי לסבר את האוזן: לדעתי, כל מי ששותף לפינוי אנשים מביתם כיוון שפיגרו בתשלומי המשכנתא, הוא לא רק "דומה" לאנשי ה-SS אותם הזכרת – מבחינתי הוא SS (לפחות כמו אלו שפינו יהודים לגטאות. לא יודע בקשר לאלה של תאי הגזים).
    לפנות אנשים מביתם מתוקף החלטת ממשלה (ולא החלטה של איזה פקיד, למשל), ולתת להם פיצויים (הולמים), זה באמת הרבה יותר טוב. ההבדל בין שני הדברים הוא בערך כמו ההבדל בין לרצוח מישהו לבין להרביץ לו עם אלה (תזכרי את האנלוגיה הזו).
    את אומרת ש"ההתנתקות" היא פינוי מוצדק שצריך היה להיעשות מזמן? ייתכן. לא מסכים אגב לטענה שלך שההתיישבות ברצועת עזה הייתה בלתי חוקית, ואם כן – מי שעבר על החוק הן ממשלות ישראל. זה לא צריך לעניין את מי שנולד שם. הוא לא שונה מהיהודי שנולד ביפו בשנות החמישים או לצורך העניין – פלשתינאי שנולד בישראל של שנות ה-40. מאחורי המעמד החוקי שיש או אין לכל אלה, יש בני אדם. לא בטוח שאפשר לפתור את הטרגדיות שלהם, אבל אם כבר דופקים אותם אז לפחות שלא ישפילו.
    כפי שאת עצמך אמרת "לפחות חלק מהאנשים שם נחשבים בוגרים בפני החוק". וכמו שאת אומרת, חלק מהם חיו לא רע עד לשנים האחרונות. אבל זה שהם קיבלו (אולי) מה שלא קיבלו אזרחים אחרים בישראל, לא אומר שצריך לקחת מהם. אדרבא – צריך היה, אם כבר, לתת יותר לכולנו. וזה שחלק מהמתנחלים בחרו לפעול בדרכים אלימות, זה מצער, אבל לא שולל אף זכות של מי שאינו פועל כך.
    אני לא מבין מדוע את חושבת שהאמפתיה שלי היא מעושה, ובטח לא חושב שהיא נותנת לגיטימציה לאלימות. מי שעושה לינץ' בפלשתיני או יהודי, הוא פושע. נקודה. אני רק לא חושב שצריך להעניש בפשע שלו אנשים "כמותו". כשם שלא חשבתי שצריך להפציץ את רמאללה בעקבות הלינץ' שהיה שם – ובזה הייתי למיטב זכרוני די ערער בערבה.
    אבל יש הבדל בין זה לבין המרי האזרחי של חלק (שוב "חלק") מהמתנחלים, שאומרים שהם לא יתפנו מרצון. מסע הדה-לגיטימציה כלפיהם הוא הפשע האמיתי כאן לדעתי. בדיוק כשם שמפגיני "זו ארצנו", הוצגו כפושעים ומסיתים רק משום שסירבו לבקש את רשות המשטרה להפגין. בתגובה, היכו אותם באלות ודרסו אותם עם סוסים (יש לי קטעי עיתונים מאז).
    ואם לפרק את הצורה לאנשי זו ארצנו זה לגיטימי, אז גם לתקוע אלה בתחת של דיראני זה לגיטימי, וגם לדרוש מעיתונאי שרוצה תעודת עיתונאי לעבור תחקיר בשב"כ זה לגיטימי, וגם להרביץ לך בשביתת הסטודנטים. גם לך הגיע כמובן, כי חסמת כביש.
    חבל שאת לא רואה את הקשר.
    ייתכן שיש, כמו שאת אומרת, "קומץ המתנחלים שמתעללים בנו". אני חושב שלא מדובר ביותר מקומץ, ואני חושב שמשתמשים בקומץ הזה כדי להגדיר קטגוריה של אנשים שמותר לעשות להם דברים שאם היו עושים אותם לסתם אנשים ברחוב אז כולנו היינו נחרדים.

  • יונית   ביום 13 ביולי 2005 בשעה 23:08

    בשום מקום לא דנתי בחוקיות או אי חוקיות ההתנחלויות. חוקיות היא עניין גמיש, שתמיד אפשר להתאים לצרכיך האידיאולוגים אם אתה בשלטון, וגם חוק יכול להיות לא חוקי (ברוח האקסטרמיטי which alludes the concept, נזכיר את חוקי נירנברג (1935) למשל).

    וכן, דיברתי על קומץ, שעושה הרבה רעש, אבל גם דיברתי על כל מי שתומך בו בשתיקה, או בסיסמאות אמורפיות שאפשר להכניס לתוכן הכל, גם אלימות, ואז זה מהווה הצדקה ועידוד.

    ואתה צריך לזכור שמוסר הוא כפיית המושגים שלנו על המציאות מתוך החלטה שהבסיס שלה הוא אמוני, וכן, הוא גם כולל הכללות. המגבלות העיקריות שמוטלת עלינו היא האחריות, הפרופורציות והזהירות. אבל ללא הכרעה וללא שיפוט וללא החלטה וללא נחישות, אין מוסר, והפסדנו.

    ומשהו "קטן" (אין אצלי כזה) ל-sbv: המדיום הוא המסר (של מקלוהן. להביא דברים בשם אומרם…) זה משפט שהוא כבר די אקסיומטי בעידן תקשורת ההמונים וחרושת התרבות, ככה ששוקי לא בודד במערכה הזאת. לעמדותיו, כמו לעמדותיו של כל אדם ביקום בערך, יש קשרים מסויימים למקום שממנו הוא בא, וזו עדיין לא סיבה מספיק טובה לזרוק בוץ. הדיון בנושא, לפחות בעיני, ואת יכולה לקרוא לי טרחנית, לא מוצה בכלל ולא ימוצה, מכיוון שמדובר כאן במאבק ערכי בזעיר אנפין, שזה כל מה שיש לנו, על דמותה של המדינה בה אנו חיים. אני אישית עוד לא מוכנה לוותר ולשקוע בציניות וריקבון של ייאוש, אפילו לא בוויכוחים ציבוריים ופרטיים ביני לבין החבר הכי טוב שלי ואהבת חיי.

  • שוקי   ביום 15 ביולי 2005 בשעה 17:51

    קודם כל בוא נבין על מה מדובר כאן. אם שילמת משכנתא במשך שנים, ואז פוטרת מעבודתך ואתה לא מצליח לשלם, אז יש סיכוי טוב ש:
    א. תמצא את עצמך ברחוב, וכל מה שהשקעת בבית ירד לטמיון. זה לא שיחזירו לך את מה ששילמת ויקחו את הבית. ייתכן בהחלט שכבר שילמת על רובו ועדיין תישאר בלי כלום.
    ב. תישאר בבית, אבל החוב שלך יתפח – באופן חוקי לגמרי – פי שלושה וארבעה, כך שלעולם לא תוכל לשלם אותו ותמשיך להיות משועבד לבנק כל חייך.

    באותו אופן, הבנקים סוגרים עסקים שנקלעו לקשיים, לפעמים תוך הריסת מפעל חיים של בנאדם. לפחות למקרה אחד כזה התוודעתי מקרוב, ואני יכול לומר שהבנק פשוט חיסל את העסק, ביודעין. גזל נכסים ושלח אנשים הביתה, ולא כי היה חייב אלא כי ראה הזדמנות עסקית.
    אלו מעשי נבלה שהדעת לא יכולה לסבול. וכל מי ששותף להם – בחקיקה, בקבלת החלטות, או בהוצאה לפועל שלהן, שותף בעיני לפשע מתועב.
    ומי שחושב שהוא "רק חתם על טופס" או "רק עשה את העבודה שלו" ולכן אין לו חלק בפשע, לא מבין מהי אחריות מוסרית.

    אגב, זה מנוגד לחלוטין גם להלכה היהודית, למקרה שזה מעניין. לפי היהדות, חוב שלא ניתן להחזיר אותו מבוטל בשנת השמיטה.
    בישראל, אתה זכאי לשמיטת חובות רק אם אתה יולי עופר או בורוביץ'.

  • שוקי   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 22:18

    בלה בלה בלה.
    לעשות עליי רבע תחקיר ולפתח מזה תזות שמסבירות את ההתנהגות שלי, זה לא רק לא רציני אלא גם מביא למסקנות שגויות.
    הייתי אומר משהו על מה שאמרת, אבל עם כל-כך הרבה שטויות בחמש שורות עדיף שאני לא אתחיל, בטח כשאת/ה לא טורח/ת להזדהות.
    אגב, מה שלא ביקשתי, זה תגובות מצד אנשים שמתעניינים בחיים שלי וחושבים שיש להם מה לומר לי, אבל אין להם אומץ להזדהות. אין לי כוח לתמהונים, תודה.

  • אודי שרבני   ביום 11 ביולי 2005 בשעה 23:36

    אני דווקא חשבתי (עדיין חושב) שיש פה קריצה ל"ערבי טוב זה ערבי מת" אבל אולי זה רק אני

  • רואה שחורות   ביום 15 ביולי 2005 בשעה 16:07

    אבל שוקי, ממש כאן כתבת שפקידי כל בנק ומנהליו, עורכי דין, שופטים, עובדי ההוצאה לפועל, רואי חשבון ופקידי האוצר – כולם מבחינתך SS, כי הם שותפים להוצאת אנשים מביתם. אולי תרצה להמשיך ולפרט על דעתך הנ"ל, כמו האם קבלן המפנה אנשים ממבנה מסוכן למגורים, כדי שאפשר יהיה להרסו – גם הוא SS? והאם כל אזרחי מדינת ישראל, המשלמים עמלות לבנק ומממנים את פעולותיו להוצאת אנשים מביתם, גם הם קשורים? ואם כל אלה SS, מי כאן הגסטאפו? והלופטוואפה? באמת, קצת פרופורציה.

כתיבת תגובה