ברלין, חומות וגרפיטי

שש-עשרה שנים אחרי שחומת ברלין נפלה, תעשיית-החומה עדיין משגשגת. האתר שהכי מזוהה איתה, או עם מה שנשאר ממנו, הוא צ'קפוינט צ'רלי, נקודת הביקורת האחרונה במעבר בין המזרח למערב שנותרה על כנה.

הבודקה עוד שם, עם התמונה המפורסמת של החייל המזרח גרמני, ועם שקי החול ותורן שדגל ארה"ב מתנוסס בראשו. ישנו גם "חייל" לבוש במדים הישנים (בעצם, מדים חדשים שנתפרו כנראה במיוחד), שמצטלם עם תיירים, בדרך-כלל כשהוא מחזיק בדגל בריטניה.

צ'קפוינט צ'רלי. יוני 2005.

בחנויות התיירים שמסביב אפשר לקנות רסיסים קטנים מהחומה. מי שהגיע אליהן בתחילת הטיול, עלול לעשות את הטעות המביכה וגם לקנות אותן, במחיר המופקע של החל מ-2.5 יורו לחתיכה קטנטנה, ויותר מזה לחתיכות גדולות יותר. רק אחרי שאתה עובר שתי וערב על כל מרכז ברלין, מתחוור לך שיש מיליוני חתיכות כאלה. שהן נמכרות בכל מקום.

שני חלקים מקוריים מחומת ברלין, באחת החצרות שליד האקשה מרקט, מיטה, מרכז ברלין.

לא ברור אם זה יותר משעשע, יותר מרגיז או יותר מעציב, לראות את המסחור הזה. סביב צ'קפוינט צ'רלי מפוזרות כמה מסעדות סופר יקרות, אבל במרחק של רחובות בודדים אתה נכנס לאזורים הקצת עניים יותר של צפון רובע קרויצברג. אזורים של מהגרים ופאבים, ודיינרים אפורים ושווקי פשפשים עלובים. עדיין צבועים בקסם מיוחד, אבל מכמיר משהו.

הרחובות האלה צבועים גם בהרבה גרפיטי, המשך לאותו גרפיטי שתושבי מערב ברלין כיסו בו את החומה בימי המלחמה הקרה. איש אינו חושב למחוק אותו מהקירות, הספסלים, הבניינים, המכוניות. גם משום שזה כנראה לא מעשי – הגרפיטי מכסה, בלי אבחנה, כמעט הכל – וגם כנראה משום שהתושבים וגם העירייה, מבינים שזה מרכיב חשוב, אמיתי, של רוח העיר והזהות שלה. בניגוד גמור לרסיסי החומה שנמכרים לתיירים.
הגרפיטי – מציטוטים חשובים ועד ציורים מרהיבים – מפתיע גם במקומות אחרים. שיר שכתוב על קיר של מפעל ישן. משפט שאמר אינשטיין, וכתוב באותיות ענק על אחד מבתי הממשל ("האנשים לא נוצרו בשביל המדינה. המדינה נוצרה עבור האנשים"). או המשפט שנכתב על קיר הבניין בכיכר אוניינבורגר: "1945 2005 המלחמה בנאצים עוד לא הסתיימה".

"המלחמה בנאצים עוד לא הסתיימה".

לקטעים הקודמים על ברלין:
נוחתים בברלין.
365 מטרים של אלמוות מגוחך.
רקוויאם לבלונד על גדות השפרה.

קטעים נוספים על ברלין:
תמונות מחומת ברלין
פרחים בזקצנהאוזן
במקום שבו שרפו ספרים

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אלכסנדר מאן   ביום 10 באוגוסט 2005 בשעה 14:26

    מי יודע, אולי חוסר התגובות מעיד על משהו בהקשר ישראלי – שכן לישראלים יש כנראה בעיות אחרות על הראש וברלין או גרמניה לאו דווקא מעניינות עבורן, ובכל זאת: אני בדיעה כי דווקא הדברים המתרחשים באירופה – ובמיוחד בגרמניה – הנם בעלי השפעה חשובה על דברים המתרחשים במזרח התיכון.

    ברלין, מבחינה זו, היא המקום המעניין ביותר באירופה בשעה זו, שכן בקרוב מתקיימות בגרמניה בחירות, ולא סתם בחירות – אלא משהו שדומה על החלטה בין נתינת אור לגלובליזציה או חזרה לערכים ישנים של סוציאליזם, כל זאת כשבתווך ברור לכולם שחוקי המשחק הולכים ומשתנים באירופה.

    הגראפיטי שראית בברלין מתאר את הנראטיב של ההשתנות היטב, והוא מרוח תחת כל עץ רענן. גראפיטי כזה תמצא גם בערים גרמנים אחרות, שכן הגראפיטי נחשב בגרמניה למכת מדינה; באורח פלא הגראפיטי אינו מעוטר בסיסמאות ימניות קיצוניות, אלא מהווה את נחלתו הכמעט פרטית של השמאל על כל שלוחותיו. מקרה? אין לדעת.

    המסחור בצ'ק פוינט החביב הוא באמת תופעה מעניינת, שכן זכור לי היטב כיצד נראה המקום בשנות ה-80 ואף לאחר המהפך בשנות ה-90. אני מקווה לכתוב משהו גם כן על הצ'ק פוינט ועל אפקט עליסה בארץ הפלאות אי שם בעתיד.

השאר תגובה