איך נוכל לנצח את הבנקים

בעבר כבר הסברתי את הרעיון בראשי פרקים, אבל שיחה על הנושא עם מישהו הבהירה לי שנדרש חידוד שלו.

הרעיון: הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות כנגד עריצות הבנקים הוא להעביר את הכסף שיש לכם – אם יש – לחשבון העו"ש.
עכשיו ההסבר.

מדוע הבנקים עריצים?

כבר כמה רבעונים רצופים שהבנקים הגדולים בישראל מראים רווחי שיא. זה לא מפריע להם לרדוף אחרי בעלי חשבונות פרטיים, לאיים עליהם, לתבוע אותם ולשלוח להם את ההוצאה לפועל. בחודש שעבר דווח כי רווחי הבנקים מהמגזר הפרטי עולים על רווחיהם מהמגזר העסקי. הבנקים רודפים אחרי עניים, באכזריות שמזכירה את פושעי השוק האפור. לעשירים הם מוחקים חובות – הכל פורסם בעיתונות.

איך הבנקים דופקים אותנו?

במקביל, מעמד הביניים – שזה פחות או יותר רובנו – מקבל על הפקדונות שלו ריבית מגוחכת. על המינוס אנחנו משלמים כ-8 אחוזי ריבית. על יתרה חיובית בעו"ש אנחנו מקבלים קרוב לכלום. על פקדונות (תפ"ס, פק"מ וכו') מקבלים בין אפס ל-3 אחוז, מה שאפילו לא שומר על ערך הכסף.

למה זה כל-כך גרוע?

הבנקים שינו את השיטה: הם מרוויחים מהאוברדרפט של העניים, ומריבית על הלוואות שהם נותנים, כמו קודם. אבל הם גם שוחקים בכוונה את הכסף שאנשים שמים בפקדונות. את הכסף שאינם מלווים הם משקיעים, ולא זו בלבד שהם אינם מחלקים את רווחיהם איתנו אלא שהם שוחטים אותנו בריביות.

אבל אלה החיים, לא?

לא. הבנקים קיימים כדי לשמור על כספנו, לא כדי לגנוב אותו. הם אמורים לאפשר תנועות כספיות ולהעניק אשראי, ומהכסף שאנחנו מפקידים הם מרוויחים רווח ריאלי. אין סיבה שלא ישמרו על ערכו הריאלי – כך היה פעם. היום, הם גם מרוויחים על גבנו וגם שודדים אותנו.

אבל בשביל זה יש תחרות, לא?

תיאורטית, התחרות בין הבנקים על לב הצרכנים אמורה הייתה לפתור את הבעיה. מעשית, אין בנק גדול שמציע ריביות הוגנות. זה אומר אחד משניים: "כשל שוק", שדורש התערבות של המדינה או רגולציה; או שזה אומר שישנו קרטל של הבנקים, שפוגע בתחרות ומונע אותה, ואנחנו מממנים את זה.

מה זה בנינו, השקענו, שמנו – אתה שותף?

כן, אנחנו שותפים. בעקבות משבר מניות הבנקים של 1983, המדינה – שזה כולנו – הפכה לבעלים של הבנקים הגדולים. זה משום שבית המשפט מצא שמנהלי הבנקים פעלו בניגוד לחוק, רוששו רבים מתושבי ישראל וגרמו נזק עצום לכלכלה (שנגמר כזכור באינפלציה של 400 אחוז). במשך 20 שנה הבנקים היו שייכים בעצם לנו, מה שלא הפריע להם לשדוד אותנו במגוון דרכים. הפרטת הבנקים בשנים האחרונות, נועדה לאפשר ניהול יעיל ומקצועי שלהם בידיים פרטיות – לא קרטליזציה ופגיעה בציבור הלקוחות.

ומה זה יעזור להעביר את הכסף לעו"ש?

בתנאים רגילים, המצב האידיאלי הוא כשיתרת העו"ש שלכם היא 0. מדוע? כי על יתרה שלילית אתם מפסידים, על יתרה חיובית אתם מרוויחים מעט, ואם יש לכם כסף בפקדונות אתם מרוויחים יותר.

אבל במצב הנוכחי הבנקים לא מאפשרים ללקוחות להרוויח, ואפילו לא לשמור על הערך של כספם. מי שמחזיק כסף בפקדון, אבל נכנס מדי פעם למינוס, משלם על המינוס יותר ממה שמכניס לו הפיקדון.

לבנק, עדיף שתהיו במינוס (כי אז הוא ירוויח מכם) או שהכסף שלכם יהיה בפקדונות (כי אז מותר לו להלוות אותו, להשקיע אותו וכו'). כאשר הכסף שלכם בחשבון העו"ש הבנק לא מרוויח ממנו (או מרוויח הרבה הרבה פחות).

לכן, העברת כספכם לחשבון העו"ש יוצרת בעיה לבנק. בטווח הקצר זה אומר טלפון מסניף הבנק פעם בחודש, כדי לשכנע אתכם להעביר את הכסף לפקדון. בטווח הארוך, אם הרבה לקוחות יעבירו את הכסף שלהם לעו"ש, זהו אמצעי לחץ חזק מאד על הבנקים להעלות את הריביות על הפקדונות. זה יכול להיות צעד ראשון בדרך הנכונה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עומרון   ביום 13 בספטמבר 2005 בשעה 6:39

    לא שאתה צריך, אבל בכל זאת.
    כסף בפיקדון הבנק מלווה ביחס מסויים שבנק ישראל מאשר (אני חושב אחד לשבע, אך איני בטוח). כלומר, אם הפקדת שקל אז ניתן להלוות שבעה שקלים. כסף בעוש הוא כסף שלא ניתן להלוות על חשבונו כיוון שהוא נזיל לחלוטין. כלומר העברת כסף לעוש פירושה פגיעה פי שבע ביכולת ההתעשרות של הבנק (בהנתן שזה היחס כמובן).

    אני מקווה שלא התבלבלתי…

  • קסיה   ביום 13 בספטמבר 2005 בשעה 11:33

    כלומר,
    אם אין באמתחתך איזשהו בעל הון וממון שיתמוך בקמפייניי על לטובת הבאה למודעות של כלל האוכלוסיה (ובעיקר זו הנדפקת.. שפחות ממנה עוקב אחרי בלוגים, באופן יחסי כמובן*)
    אין ברשימה הזו אפילו יותר מכוס רוח אחת..

  • רוני   ביום 13 בספטמבר 2005 בשעה 7:18

    אבל זה כל כך מסובך כי הפקדונות בנויים כךשאפשר לפתוח אותם אחת לאיקס זמן ואם פותחים קודם מפסידים כסף ואני תמיד בחרדה שברגע שאעביר ישתנו החוקים ואיכשהו אפסיק מיליונים (על פקדונות של אלף שקל, כמובן) וכל חרדת הבנקים הזו ממישהי שיש לה יחסים אישיים חמים עם שני יו"רים של בנקים בישראל (לא של סניפים, של בנקים, גדולים).
    מוזר, כשאתה פוגש אותם אתה מגלה שאין להם קרניים ובכל זאת הם כנראה עובדים אצל השטן, כי הגזלה הזו של אנשים קטנים היא שטנית לגמרי.

  • שוקי   ביום 13 בספטמבר 2005 בשעה 11:28

    עומרון – התבלבלת. יחס הרזרבה הוא הפוך. על שקל אחד בפקדון מותר להלוות 0.8 ש"ח או משהו כזה. חלק מהפקדונות הם רזרבה. על העו"ש יש יחס רזרבה הרבה יותר גדול, מה שמגביל את האפשרויות של הבנק להשקיע/להלוות את הכסף שלך כפי שהיה רוצה.

    רוני – על חסכונות אולי את מפסידה משהו מלהוציא באמצע, אבל על פקדונות את לא יכולה להפסיד יותר מ-2.5 אחוז כי זו הריבית שאת מקבלת. 2.5 אחוז זו הריבית המקסימלית בערך שאפשר לקבל על פקדונות של עשרות אלפי שקלים.

  • שוקי   ביום 13 בספטמבר 2005 בשעה 13:28

    בין הקוראים שלי ישנם מספר כתבי כלכלה, שחלק מהם גם חברים.

  • יהל זמיר   ביום 28 בפברואר 2006 בשעה 2:04

    רעיון נוסף הוא: להעביר את הכסף שלכם לבית השקעות כלשהו, כמו "בטוחה" או "גאון טרייד". בתי ההשקעות נותנים ריבית של 3-4 אחוז על העו"ש. כדי להשתמש בכסף, אתם יכולים להעביר אותו לאן שתרצו בהעברה בנקאית.

השאר תגובה