שריפת בתי-הכנסת

במאמרו המצויין לשרוף ולשכוח, מנתח אלכסנדר מאן את הגורמים וההשלכות לאירוע שריפת בתי-הכנסת ביישובי רצועת עזה.
מאן, מרתק ויסודי כרגיל, עוסק במספר שאלות חשובות. מומלץ בכל מקרה לגלוש ולקרוא את המאמר הזה. שווה 10 דקות מזמנכם.

כמה דברים שיש לי לומר בנושא (תקחו נשימה עמוקה):

  • בניגוד למה שכותב אלכסנדר מאן, הטיעונים בעד פירוק בתי-הכנסת קודם לנסיגה, לא היו קשורים רק להתחייבותה של ישראל בנושא. הטיעון הנוסף, החשוב יותר, היה שאסור להשאיר אותם – כמו שאסור להשאיר שום מבנה – כדי שהצד השני לא ירגיש שניצח. ו/או שלא ייתן לנו את התחושה שהוא ניצח. למשל, באמצעות שריפה שלהם והכרזה שתל-אביב היא היעד הבא. כפי שאכן קרה.
  • לא שמעתי שום טיעון רציני נגד פירוק בתי-הכנסת. הרב פרומן, צדיק ואיש יקר אבל נאיבי, אמר שצריך לתת יותר קרדיט לפלסטינים – כנראה שהוא טעה. כל מיני רבנים-לכאורה אמרו שאסור להרוס בית-כנסת, אבל אין לזה בסיס הלכתי מוצק. אסור להשמיד תשמישי קדושה, אבל ללא תשמישי קדושה בית-הכנסת הוא רק אוסף של אבנים. אין לו קדושה משלו.
  • לדעתי ההחלטה להשאיר את בתי-הכנסת על כנם, הייתה ביטוי לשני מניעים: לא השתלם לשרי הממשלה לריב עם הדתיים. זה רע מבחינה אלקטורלית; בצה"ל העדיפו לצאת משם לפני שתיווצר התלקחות בין הכוחות להמון הפלסטיני – בממשלה עשו קטיעת הפסדים ויצאו.
  • המעשה הברברי של ההמון הפלסטיני הוא לא חילול קודשי ישראל, עד כמה שאני מבין. אבל זה עדיין מעשה ברברי, שמבטא שנאה וכעס. בכל אופן, להגיב עליו בייאוש ובכעס גדול זה טפשי ומיותר. זה מצער, אבל אין מה לעשות – יש שם חוליגנים. יש גם אנשים טובים. גם אצלנו יש משניהם.
  • ברשות הפלסטינית מבינים לדעתי היטב שמראות בתי-הכנסת הנשרפים רעים ליחסים הבינלאומיים שלה. לדעתי, ההחלטה לא לעצור את ההמון הפלסטיני נבעה מכך שזה נראה להם כמו בזבוז משאבים עצום, שיכול להסתיים בשפיכות דמים ובמלחמה עם החמאס. בכל מקרה: זה צעד לא פופולרי וקשה לביצוע. לאבו מאזן אין את הכשרון של ערפאת להיראות טוב גם בעיני עמו וגם בעיני העולם. הוא החליט שעדיף לו שעמו יתמוך בו מאשר שהעולם יאהב אותו.
  • בשורה התחתונה, שריפת בתי-הכנסת לא חידשה לנו דבר. זה שהפלסטינים שונאים אותנו? ידוע. זה שהרשות בקושי שולטת במה שקורה שם? לא חדש. זה שפינוי רצועת עזה לא יביא שלום? לא חשבנו אחרת. אבל אפשר גם לברך על זה שכל הסיפור עבר בשלום. הפצעים יגלידו.
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי לוי   ביום 14 בספטמבר 2005 בשעה 8:30

    אני מקווה שהפצעים אכן יגלידו.

  • ערן   ביום 14 בספטמבר 2005 בשעה 9:23

    גם אתה, כמו אלכס, מחפש את המטבע מתחת לפנס? לשם מה הבאתי שם את עניין בתי הכנסת באוקראינה וההשלכות של פירוק בתי הכנסת על ידי ממשלת ישראל על הריסת בתי כנסת ברחבי העולם?

    יתרה מזאת – אין קשר בין החמאס להריסת בתי הכנסת. ככל הידוע לי לא היתה קריאה של אנשי החמאס להרוס את בתי הכנסת בצורה ברברית ובזעם קדוש. מה שאני כן יודע זה שהיתה קביעה של אחד מהמנהיגים הדתיים של החמאס (שמו זרח מפרחוני, אבל דמיין קישור כאן) כי בתי הכנסת איבדו כל סממן דתי ועל כן מותר להרוס אותם. לא היתה כאן יד מכוונת. מי שביצע את החגיגות הברבריות היו אנשים פשוטים שפרקו תיסכול של 38 שנה ופרקו חלקי אלומיניום כדי למכור אותם בכמה זוזים בשוק.

  • ת"ת   ביום 14 בספטמבר 2005 בשעה 9:49

    בין אם בתי הכנסת היו מפונים לבין לאו, הפלשתינאים היו חשים תחושה של ניצחון. וזוהי תחושה אמיתית. הם ניצחו. חייבים להודות בזה כמה שזה עצוב. הם שיכורים מתחושת ניצחון והצעקות ש"תל-אביב היא היעד הבא" היו נשמעות בכל מקרה.

  • חנן כהן   ביום 14 בספטמבר 2005 בשעה 9:50

    ברור ושקוף הוא שרצו להשאיר את בתי הכנסת כדי "להרוויח" את התמונות של הריסתם ושריפתם.

    תעלול יחסי ציבור נחות.

    וגם ספין כדי להסב את השינאה מממשלת הגירוש לפלסטינים שונאי ישראל.

  • ת"ת   ביום 14 בספטמבר 2005 בשעה 10:08

    וזוהי רק ההתחלה…

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3141819,00.html

  • מיקי   ביום 14 בספטמבר 2005 בשעה 10:09

    בפוליטיקה כמו בפוליטיקה – אין צעד בלא מחיר או תמורה

    לעצם הענין הבעיה היחידה שישנה עם הריסת בתי הכנסת – זה היחס בעולם לפעולות אלו המתבצעות במדינות השונות

    בדיוק כמו שהטיעונים לגבי הריסת בתי עלמין נחלשים ביותר עקב פגיעה בבתי עלמין בישראל (אפי' אם זה קורה בצדק) אך תהיה ההתיחסות להריסת בתי כנסת

    לא נוכל לבוא ולאמר אנו כמדינת היהודים יש לנו זכות למחות או לבקש לא תעשו כך – ברגע שאנו פועלים באותה שיטה

  • קסיה   ביום 14 בספטמבר 2005 בשעה 12:21

    (ששמם בתי חול ולא קודש, אבל בחייך שוקי, )
    היה לנו סיבה להלין
    אנחנו (כי אני שייכת לעם הזה, והחלטותיו מכילות אותי, גם אם זה לדאבוני) שותפים להרס לחבלה ולחורבן
    בין אם אנחנו משאירים חלק מהתמונות לזמן אויר שכותרתו על שמם של האחרים

  • רוני   ביום 14 בספטמבר 2005 בשעה 13:35

    שתי נקודות שמשום מה לא עלו לדיון במאמר של מאן ואצלך:

    א. ישראל השאירה על תילם 400 (במילים: ארבע מאות) מבני ציבור ברצועת עזה שלא נהרסו.

    ב. יש איסור דתי להרוס בתי כנסת (והגמגום של הרב מצגר לא משנה את העובדה הזאת. ידיעותיו של הרב הראשי הנוכחי בהלכה הרבנית ועצמאותו ההלכתית עדיין לא התבררו לי, ואני מרשה לעצמי לפקפק בהם). לדעתי, בסופו של דבר זו היתה הסיבה לכך שבתי הכנסת לא נהרסו.

  • ג'ימבו   ביום 14 בספטמבר 2005 בשעה 17:47

    מה נחות בה – העובדה שהיא הוטחה בך (שוב) בפנים?
    רק בגלל התמונות המוכרות היה שווה להשאיר אותם, כדי להכניס קצת פרופורציה להתקף הצפוי של האופוריה המשיחית של מאמיני דת "השלום במזרח התיכון החדש"

  • קסיה   ביום 15 בספטמבר 2005 בשעה 11:03

    זה שאתה עומד בו או יושב בו עכשיו? או שאני או שהוא או הם
    כלומר,
    הבתים של בני אדם שיכלו לגור בהם בני אדם יכלו לההרס מבלי לפגוע
    בשום קדושה? כלשהי, קטנה, משהו\ ?
    וסליחה שאני שוב מתלוננת שמזדעזעים רק מהגדולות הלא נצורות

  • שוקי   ביום 21 בספטמבר 2005 בשעה 21:13

    נדמה לי שכבר איחרנו את המועד לזה. אנשים שמגיעים אחרי הגל הראשון כבר לא מקיימים דיון, למרות שהתנועה לכאן תימשך ובטח יקראו את התגובה שלך. העיקר שיש לינקים…

  • מיכאל אוֹיְשִׁי   ביום 15 בספטמבר 2005 בשעה 3:23

    קדושה בהחלט חודרת בחפצים, כגון תפלין וכיו"ב.

    בנוגע להרס בתי כנסת:

    שולחן ערוך (ספר קובע לכל חוגי האורתודוכסים ללא יוצא מן הכלל) חלק אור חיים סימן קנב סעיף א': "אין סותרים בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר, שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר; אלא בונים אחר תחלה, ואח"כ סותרים הישן (ואפי' לא רצו לסתור רק מחיצה א' להרחיבו, נמי דינא הכי) (רבי ירוחם נ"ג ח"ה וב"י בשם הרמב"ם). והני מילי, שהיה הראשון חזק; אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כותליו ליפול, סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה, שמא תדחק השעה וישאר חרוב. הגה: ואסור ליקח אבנים מבהכ"נ הישנה כדי לבנות חדשה (הגהות אשר"י פ' בני העיר). ואסור לסתור דבר מבהכ"נ, אלא אם כן עושה על מנת לבנות. (מרדכי פרק בני העיר)."

    בנוגע לקדושת בית הכנסת גם בחורבנו:

    שם, סימן קנא סעיף י':

    אפי' לאחר שחרבו, עדיין הן בקדושתן; וכשם שנוהגים בהם כבוד בישובן, כך נוהגים בחרבנם, חוץ מכבוד ורבוץ; ואם עלו בהם עשבים, תולשים אותם ומניחים אותם במקומן, משום עגמת נפש, כדי שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותם.

    הבדל בין קדושת בתי כנסיות שבחו"ל לבין בתי כנסיות שבארץ ישראל, שם סעיף יא: אם בשעת בנין בהכ"נ התנו עליו להשתמש בו, מותר להשתמש בו בחרבנו; אבל ביישובו, לא מהני תנאי. ואפילו בחרבנו, לתשמיש מגונה, כגון: זריעה וחשבונות של רבים, לא מהני תנאה; בד"א, בבתי כנסיות שבחוצה לארץ, אבל בבתי כנסיות שבא"י, לא מהני שום תנאי.

  • שוקי   ביום 15 בספטמבר 2005 בשעה 11:38

    הציטוטים שהבאת כבר כוללים את הפתרון ההלכתי לבעיה ההלכתית שלכאורה יש כאן – את בתי-הכנסת צריך היה לבנות מחדש במקום אחר.
    אדרבא – אסור לבזות בית כנסת הרוס אבל מותר להרוס בית-כנסת ולבנות תחתיו אחר מייד. והרי היה ברור שבתי-הכנסת שנשארו ברצועה יחוללו.

    במילים אחרות: הריסת בתי הכנסת ברצועת עזה (או אם תרצה: העברתם למקום אחר) הייתה יותר מחוייבת הלכתית מאשר אסורה ע"פ ההלכה.

  • מיכאל אוֹיְשִׁי   ביום 16 בספטמבר 2005 בשעה 0:21

    קסי':

    דיברתי על נושא אחד, והיא קדושת בתי הכנסת.
    חורבן של בתי ישראל בא"י גם הוא דבר חשוב, רק שלזה לא נכנסתי.
    מספיק אם אומר שאף אני הייתי נגד ההתנתקות.

    שוקי:

    אכן, לאחר שכבר נגזרה גזירה וטיהרו אתנית את הרצועה מיהודים, הי' לבנות מבנים חלופיים לבתי הכנסת במקומות אחרים.
    רק שזמן לזה לא הי', כי הממשלה לא הקדישה מחשבה.
    אך לענ"ד במקום בו יש חילול ה' הדין שונה.
    ואתן לך דוגמא.
    כידוע יש ביהדות אך ורק 3 מצוות שכתוב עליהן "יֵהָרֵג ואל יעבור", וכל השאר ב"יעבור ואל יֵהָרֵג".
    אולם הדין הוא שבזמן של גזירת המלכות שרוצים להעביר ישראל על דתם, אפילו על דברי סופרים נהרגים ולא עוברים, כיון שיש בו חילול ה'.

    הרבי זי"ע פעם התבטא שאולי עדיף שתקום בארה"ק ממשלה של ערבים והיא תחזיר את השטחים בכדי שֶיִמָּנַע החילול ה' בזה.

    עד"ז גם בעניינו – הגם שאנו יכולים למצוא היתר להרוס בית כנסת, רק בגלל שהעולם הנכרי יכול להבין זאת כזלזול מצידנו בקדשינו שלנו.
    ואנו מה נענה אבתרי?

  • שוקי   ביום 16 בספטמבר 2005 בשעה 3:47

    אני חושב שחילול השם הוא כאשר יש סכנה לחיים שלחיילים שנמצאים בשטח, וכאן רבים על בתי הכנסת.
    כידוע לך בוודאי, גם קבר אסור לפתוח ולהעביר אבל בגמרא נאמר שמותר לעשות את זה בשביל קיומו של עולם – כדי לחרוש שדה או לסלול דרך.
    להלכה אפשר לתת פרשנויות שונות לפי ההקשר ולפי המטרה הרצויה. כך, למשל, כשאתה קובע שרצועת עזה היא אדמת א"י, משהו שאני לא בטוח לגביו. אולי א"י של שלמה אבל לא של השבטים.
    הסיבה להרוס את בתי הכנסת לא הייתה שלהשאיר אותם יראה כזלזול, אלא שלהשאיר אותם היה ממילא צפוי להביא לחילול שלהם. עדיף היה שזה ייעשה בצורה מכובדת

  • אלכסנדר מאן   ביום 21 בספטמבר 2005 בשעה 16:57

    קצת באיחור, ובכל זאת; אני מודה לך על כך שסיקרת מאמר זה, שהפתיע אותי בעוצמת התגובות אליו. אני כמובן ממשיך ומחזיק בדעתי שהמדובר בסכסוך עמוס ורווי בסמלים דתיים – שלא ברור לי כל כך איך יוצאים מהם בשלום, תרתי משמע.

    נקודה נוספת: דיון זה פורסם על ידי גם בפורום ארץ הצבי, שם היו תגובות מעניינות לא פחות.

    http://www.faz.co.il/story_3108

    אם תרצה לשאול או להתייחס לנקודה ספיציפית כאן בדיון (או מישהו אחר כאן בקהל המגיבים), אשמח לומר את דעתי.

כתיבת תגובה