עתידו הפוליטי של ביבי

בעקבות ליל המיקרופונים ב'.

אולי אתבדה, אבל יש לי חשד שהקריירה הפוליטית של ביבי מתקרבת לסיומה. כפי שכבר הסברתי, המהלך שלו צפוי להיתפס בליכוד לא רק כחתרני אלא גם כאנוכי. כמו זה של אנשי דוד לוי ב-1992, שתרם לנפילת הליכוד ולא הביא תועלת ללוי עצמו.

ניתוק המיקרופון לשרון, והמהלך המבריק מצד שרון שעזב את האולם, רק מחמיר את מצבו של ביבי. עד כדי כך, שהטענה של אנשי ביבי כאילו אנשי שרון ניתקו את המיקרופון במכוון לא נראית דמיונית, אם כי קשה להניח שהיא נכונה.

ההפסד של הליכוד ברשות ביבי בבחירות הקרובות הוא כמעט וודאי. לכן ההפסד של ביבי בבחירות הפנימיות בליכוד היום, גם הוא כמעט וודאי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ת"ת   ביום 26 בספטמבר 2005 בשעה 16:06

    לביבי אין סיכוי.

  • ד.ט   ביום 26 בספטמבר 2005 בשעה 16:44

    כאשר קיבל שרון את תפקיד היו"ר הזמני של הליכוד ב 1999, לא היה אדם אחד בתבל, גם לא שרון, שיכול היה לנבא שהזמני יהפוך קבוע והקבוע – ראש ממשלה.
    ביבי צעיר יחסית, פופולרי במגזרים רחבים, ועתידו הפוליטי לפניו גם אם יפסיד בהתמודדות הזאת, ושאפתנותו לא תיעלם. שרון בן קרוב לשמונים, ולמרות הכל ביבי עודו מסתמן כיורש הסביר ביותר בתפקיד ראש הממשלה. (אם כי יש המהמרים על שמעון פרס דווקא). ואם לא זה, אז ללא ספק שר חוץ או שר אוצר.
    ניתוק המיקרופון ודאי לא נעשה בהוראת או בידיעת ביבי. לשרון יש אוייבים בשפע. (וגם אופציית החבלה העצמית קיימת).

  • ת"ת   ביום 26 בספטמבר 2005 בשעה 17:12

    ד.ט – כדאי ל להיזהר מהקביעות כמו "לא היה אדם אחד בתבל" וכו'. היה ברור גם ב 1999 וגם בהמשך שהמשא ומתן עם הפלשתינאים יסתיים במה שאכן הסתיים ויהיה פיצוץ ויהיו גלים של טרור ואז יו"ר ליכוד – מי שזה לא יהיה – יעלה לשלטון. לשרון היה סיכוי הכי גבוה לעלות לראשות הממשלה בעקבות גל הפיגועים. היו כאלה שראו את זה כבר אז.

  • שוקי   ביום 26 בספטמבר 2005 בשעה 17:32

    לא לחינם אמרו ש"הדברים הזמניים הם הקבועים ביותר". ומה חשבת, ששרון יפנה את נכסא מיוזמתו? אתה זוכר פוליטיקאי שעשה כזה דבר? ומי יכול היה בכלל להחליף אותו?
    ביבי עוד צעיר, אבל עכשיו, בניגוד ל-1999 הוא לא אנדרדוג עם בסיס תמיכה חזק של 30-40 אחוזים מהציבור. הוא הפך לפוליטיקאי שנוא, סמרטוט אדום עבור שכבות רבות של הציבור. ואני לא מדבר על האנשים שהצביעו לברק אלא על מצביעי ליכוד מסורתיים.
    וגם על המגזר הציבורי, שהוריד את ביבי והעלה את ברק, ואחרי זה הוריד את ברק והעלה את שרון. מגזר גדול שרובו לא שייך לעשירונים העליונים, ושנמאס לו שדופקים אותו – בכל מדינה ותחת כל שלטון.

  • ת"ת   ביום 26 בספטמבר 2005 בשעה 17:39

    ששרון יפנה את הכסא מיוזמתו? אתה זוכר פוליטיקאי שעשה כזה דבר?

    היו פוליטיקאים כאלה, ביניהם בן-גוריון, גולדה ובגין.

  • שוקי   ביום 26 בספטמבר 2005 בשעה 17:44

    בן גוריון עזב במטרה לשוב, וגילה להפתעתו שמסתדרים בלעדיו.
    המקרים של בגין וגולדה שונים לגמרי. שניהם עזבו כשהם חולים, אחרי כישלון גדול. בגין לא עזב רק את ראשות הממשלה ואת החיים הפוליטיים אלא הסתגר בביתו ולא יצא משם עד יום מותו.
    לא ממש הסגנון של שרון.

  • ת"ת   ביום 26 בספטמבר 2005 בשעה 17:58

    בן-גוריון לא עזב במטרה לשוב. מי סיפר לך את זה? גולדה ובגין אכן עזבו אחרי כשלונות רציניים אבל שים לב שמעט לפני כן הם ניצחו בבחירות (גולדה ניצחה אחרי המחדל!) אין לי ספק ששלושתם רצו בשלטון, אך בגלל שהיו אנשים מצפוניים הבינו שעליהם ללכת. כלומר, מה שהתכוונתי להגיד שהיו פוליטיקאים בעלי יושר מינימאלי שוויתרו על השאיפות לנוכח הכשלונות וידעו לפנות את הבמה.

  • ד.ט   ביום 26 בספטמבר 2005 בשעה 23:25

    והלכה ההודעה.
    נשחזר:
    ת"ת, אם היה לך ברור ב 1999 ש
    * הולכים למו"מ של ממש עם ערפאת
    * הוא יתפוצץ
    * כל זה יקרה כששרון עוד יו"ר הליכוד
    * שרון ירכב על גל פיגועים אל ראשות הממשלה
    אתה גאון, ואשמח אם תאמר, מה ברור לך שיקרה בעתיד הקרוב.
    בעיתונים של אחרי הבחירות הוקדשו עמודים על עמודים לנעשה בליכוד, ובשום כתבה או פרשנות שזכורה לי (ודי התעמקתי) לא ייחסו חשיבות כלשהי למינויו הזמני של שרון. התייחסו אליו כאל איש ארגון טוב שבא לעבודת שיקום ותו לא.

    שוקי, כנ"ל. שאלה כמו "מי בכלל היה יכול להחליף אותו"? היא שאלה בדיעבדית אופיינית. (אגב, מי לדעתך יכול לרשת אותו כיום? הוא לא יכהן לנצח). בשעתו נראו הרבה מועמדים אפשריים באופק (כולל אפילו ליברמן) והעריכו שייקח כמה שנים עד שזה ישנה בכלל מי עומד בראש הליכוד. (סיעה מוכה בת 19 מנדטים).
    זו היתה רק דוגמה, שנועדה להמחיש מדוע אין להספיד קריירות פוליטיות בטרם עת. ב 1982 או ב 1992 הצירוף "אריק שרון ראש ממשלת ישראל" נשמע תמוה הרבה יותר מש"ביבי, פעם שנייה" נשמע היום. אם נרחיק בזמן ומקום, צ'רצ'יל של שנות העשרים והשלושים היה קריקטורה פוליטית מהלכת, הנושאת את חטוטרת גליפולי.
    ביבי עודו פופולרי, אולי לא פחות משהיה. מדיניותו הכלכלית פגעה באהדת חלק מהציבור אליו, אבל גם אצל חלק לא קטן מהמעמד הבינוני-נמוך יש הערכה כלפיה, לפחות מהיבטים מסוימים (אוהבים איך שהוא נכנס באמא של ההסתדרות למשל). מבחינת כריזמה וטלגניות אין לו מתחרים כיום.
    לסיכום, ובלי קשר להתמודדות הערב, אני לא אופתע אם נראה את נתניהו שוב כראש ממשלה, ואני אופתע מאד אם לא נראה אותו בתפקידים בכירים אחרים בעשורים הקרובים. דבר אחד בטוח – הוא מאד מאד רוצה.

    (אגב, על סמך הקביעה שהמגזר הציבורי העלה ואחר כך הוריד את ברק?!)

  • שוקי   ביום 27 בספטמבר 2005 בשעה 2:22

    ארוכה ומנומקת.
    לא משנה, הדיון שלנו נעשה אקדמי מכיוון שביבי הפסיד.

  • שוקי   ביום 27 בספטמבר 2005 בשעה 2:23

    התכוונתי למגזר הרוסי, לא למגזר הציבורי.

  • ד.ט   ביום 27 בספטמבר 2005 בשעה 3:10

    הויכוח לא היה על הקרב הערב, או המערכה הנוכחית מול שרון בכלל, אלא האם תבוסה של ביבי משמעה קץ הקריירה הפוליטית שלו.

  • שוקי   ביום 27 בספטמבר 2005 בשעה 10:22

    אתה צודק. ערבבתי את העובדות עם התיאוריה.
    אני נוטה לחשוב שמעכשיו הכוח של ביבי רק ירד. יש לו תמיכה מעטה בציבור ותמיכה לא מספקת במרכז. הליכוד לא יכול לנצח איתו בבחירות ולכן הסיכוי שלו להיבחר גם באפריל שואף לדעתי לאפס.
    והעניין הוא שנראה לי שהוא לא מבין את הדברים האלה. בעיקר לא עד כמה המדיניות הכלכלית שלו עוררה כלפיו אנטגוניזם.

השאר תגובה