כן ל-MP3, לא לחברות התקליטים

הדבר שעליו כמעט לא מדברים בסערת הקרב סביב שיתוף הקבצים, היא כמה שהשיתוף עושה טוב למוזיקה.

אני חושב שזה נהדר שמישהו כמוני, שקנה הרבה קסטות ודיסקים ושחק אותם במשך השנים עד דק, יכול להוריד את המוזיקה שלו בפורמט MP3 מחדש. אני מדבר על מוזיקה שכבר שילמתי עליה. אני מדבר גם על מוזיקה שלעיתים קרובות אי אפשר בכלל לקנות אותה בשום מקום. עבור רבים, אני מניח, זו המוזיקה שלעולם לא היו משלמים עליה ממילא.

ה-MP3 והשיתוף עשו טוב למוזיקה. לאותה מוזיקה שאף אחד לא היה קונה אותה או מאזין לה, ושבחלק מהמקרים אנשים גם מאזינים לה וגם קונים אותה בזכות רשתות השיתוף. בדיוק בגלל זה יש אמנים שתומכים בשיתוף הקבצים. והחלק היפה בכל העניין הוא שרשתות שיתוף הקבצים יכולות להתחלף, להשתנות, להיעלם ולחזור, אבל לא הפורמט הזה. עצם קיומו הוא זה ששינה את ההיסטוריה של המוזיקה – מה ואיך עושים בו יכול להשתנות. זה התחיל באתרי Web, נמשך ב-FTP, עבר ל-P2P וימשיך מן הסתם להתפתח. נאפסטר, אודיו גלקסי, קאזה, אימיול – היד עוד נטויה.

פורמט ה-MP3 עשה לנו ולמוזיקה הרבה טוב. אבל כמובן, כשהתעשייה חשבה על "החלפת פורמט" היא לא התכוונה לכזה פורמט.

כבר הסברתי אינספור פעמים מדוע המאבק בשיתוף הקבצים הוא איוולת. אם זה נראה עכשיו שהמאבק קצת יותר רציני, אז זה רק מחמת הזיכרון הקצר שלנו. מנאפסטר לאימיול מספר המשתפים גדל פי חמישים (או פי עשר. תלוי ממתי סופרים – לפני ואחרי ש-RIAA החליטה לתבוע). כאשר יענוהו כן ירבה וכן יפרוץ.

ואם הנושא בוער בעצמותיכם אז אתם מוזמנים להוסיף ל-238 התגובות לטקסט הזה, שפורסם כבר בתחילת השנה אבל בשבועיים האחרונים זוכה לעדנה מחודשת (בזכות לינקים מעמודי השער של Lala ז"ל ו-WarezFaw עה"ש ואחרים).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צח   ביום 9 באוקטובר 2005 בשעה 9:25

    את התביעה נגד גוגל בעוון הפרת זכויות יוצרים בפרוייקט שלהם להעלאת ספריות שלמות לאינטרנט. גם כן נראה כי היה עדיף להוצאות הספרים ולסופרים לשתף פעולה עם הפרוייקטן ולו רק מהסיבה של "אתה לא שם אתה לא קיים". ייתכן ורק הפרסום עצמו שווה את הויתור על מכירת עותקים של הספר (בלי להעלות את העניין שיהיה הוגן מצד גוגל לשלם תמלוגים עבור כל כניסה לפרסומת מעמוד של ספר לאדם שכתב את הספר)

השאר תגובה