אדיפוס החתול

בתמונה העליונה אתם רואים את דודו. לא משנה מהן הנסיבות בהן קיבל את שמו, אבל היו בטוחים שהוא הולם אותו. "דודו", אצל בני אדם, יכול להיות גם שם מכובד. היה איתי דודו אחד במילואים, שהיה איש משכמו ומעלה. למשל. חתול שקוראים לו דודו לא יכול להיות חתול מכובד במיוחד, מה גם שבמקרה הספציפי הזה מדובר בעלוב נפש אמיתי.

אמנם הוא רק בן שנה, וצמד אשכיו המפותח היטב נישא על גוף גרום ומכווץ. אך הוא גמיש וקל, שרירי ומאומן היטב. וגם ידוע סבל, לא מעט – כי משחר ילדותו, עת ננטש על-ידי אמו האפורה היכנשהוא באזור דצמבר האחרון, היה נשוא התעללותם של כל אחרי פרחי משופם. חתול עצוב אם כן, פאתטי, גם היום כשהעלה בשר, הואו כולו שרירים ופרווה שחורה מבהיקה, ועיניים מהממות ביופיין.  
בתמונה התחתונה אתם רואים אתס סיזר. האלפא-מייל של הבלוק. יש זכרים נוספים בסביבה, אבל סיזר כנראה גדול וחזק מהם, כי יותר ויותר גורים שמופיעים בשטח הם מגיעים בצבעי שחור-לבן, כמוהו. חלק מהם סתם שחורים. לדוגמא: אבי, אחיו של דודו, נראה בדיוק כמו אבא סיזר. שחור-לבן ומלכותי. דודו, לעומתו, ירש מאבא רק את השחור. הוא גם לא ירש ממנו את האופי השלו. דודו הוא פחדן ויללן, בניגוד לסיזר המרשים, הנינוח והשקט בדרך-כלל. חתול שגם כשהוא חושש מנוכחותך, לא יברח כשהזנב בין רגליו אלא יקום ויסתלק בשקט, כאילו כל כוונתו המקורית לא הייתה אלא לקום ולהמשיך בענייניו החשובים.
לפני שבועיים החמצתי תמונה נדירה: דודו הקטן, המוכה, קורא תגר על אבא סיזר. דודו כנראה לא יודע שזה אביו וגם סיזר לא מודע לעובדה שהמורד במלכות הוא בנו. דודו אמנם פחדן, אבל כבר ספג כל-כך הרבה מכות שהוא מרגיש שאין לו מה להפסיד. סיזר, אמנם גדול ובריא וחזק, מלך בלתי מעורער – בינתיים – של הבלוק. אבל הוא לא בעניין של מלחמות. גם כשחבט מדי פעם בדודו, פצע את גופו ושרט את כבודו, זה לא היה אישי וגם לא נבע מכך שסיזר שוחר מדון במיוחד. הוא לא – הוא פשוט האלפא-מייל.

תפסתי את דודו ואת סיזר באמצע אירוע ראשון, כנראה, שבו דודו ניסה להגן על עצמו. התברר שהוא הרבה יותר חזק מכפי שנראה, וכנראה שגם סיזר הופתע כי בסופו של דבר הצליח דודו להבריח אותו. אבל רגע לפני שנלחמו – בצלילי חבטת גוף מזוויעים כנגד מרצפות השביל המקיף את החצר – עמד סיזר לראשונה מול בנו, הצעיר והמבוהל, שזקף לראשונה ראש ואמר: לא עוד (אצל חתולים זה נשמע קצת פחות מרשים. דודו פשוט צווח בטירוף).

ועתה לפרדוקס חתולי:
ישנו, כאמור, אבי – אחיו של דודו, שצבוע שחור-לבן כמו אביהם סיזר.
מהמלטה נוספת, יש להם אחות יפהפיה, שחורה כמו דודו אבל פרוותית ועדינה ממנו.
לאחרונה הם נראו כשהם מסתובבים יחד, מיודדים מאד, באחת החצרות הסמוכות.
כיוון שהם אח ואחות – מה יקרה אם יולידו צאצאים? יהיה להם… זנב?!
(ותודה ליונית על הרעיון)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי   ביום 20 בנובמבר 2005 בשעה 3:09

    זה סיפור על חתולים

  • שרון   ביום 20 בנובמבר 2005 בשעה 16:52

    ואני בכלל חשבתי שדודו הוא הבעלים הגאים של פרווה אפורה (אני מקווה שזה לא היה מטעמי גזענות לא מודעת)
    בכל מקרה, שמחת לבב (-:

  • רוזוב   ביום 20 בנובמבר 2005 בשעה 21:16

    בר (שבין השאר גם זנב לא היה לה)

  • אדר   ביום 23 בנובמבר 2005 בשעה 12:10

    תגובה לא מקורית אמנם, אבל הם חמודים טוטאלית.

  • קורינה   ביום 20 בנובמבר 2005 בשעה 1:06

    האם זה משל? פרץ ופרס, או פרץ-שרון, או שרון-שובבי חברון?

כתיבת תגובה