למה חתול?

הלינק הוא לטור של עמיחי (יעקבי הכובש), שעוסק בשאלה שבכותרת. בעיני זו בכלל לא שאלה. בעיקר בחורף, אני חושב, התשובה נמצאת בגוף השאלה – או בגופו של החתול. בעיקר עם הוא חם, פרוותי, מגרגר ומונח על מצעי סאטן בחדר השינה שלי.

האם ידעתם שלגרגור של חתול יש תכונות מרפאות? לא הצלחתי למצוא תוצאות של מחקרים מדעיים ספציפיים שיאמתו את הטענה הזו שלי, אבל אני נוכח בה בכל פעם מחדש.

למה אתה חושבים לדעתכם שהחתול נחשב חיה קדושה אצל המצרים? מילא עמים שמקדשים את הפרה שנותנת חלב, או את הסוס שאפשר לדהור עליו, או את הפיל שהוא יצור רב עוצמה, בלתי מנוצח, וידידותי. אבל חתול?! למה חתול?
אז זהו, כמו שאמרתי – זו בכלל לא שאלה. מי שחושב אחרת פשוט לא מכיר חתולים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • פרררר   ביום 23 בנובמבר 2005 בשעה 17:15

    מחקרים או לא, המציאות – אסור לה להתערער רק כי איננה מעוגנת באוסף מילים

    אני הייתי מניחה את ס' ז"ל על הבטן, שיירדם, כדי להעלים כאבי מחזור.

  • פיקו   ביום 23 בנובמבר 2005 בשעה 20:58

    ככה חתול. כי זה הגזע הרשע, המחוכם והמתוחכם ביותר מבין ההולכים על ארבע. או בקיצור רב, במילותיו האלמותיות של רוברט דה נירו בסרט המחורבן פגוש את ההורים:

    Pam's Dad: Greg, how come you don't like cats?

    Greg [Pauses, then stammering]: I don't not like cats, I just, I just prefer dogs, I mean I'm just more of a dog kind of, you know, you come home, they're wagging their little tails, happy to see you, kind of …

    Pam's Dad: You need that assurance, do you? You prefer an emotionally shallow animal?

    Greg: I …

    Pam's Dad: You see, Greg, when you yell at a dog, his tail will go between his legs and cover his genitals, his ears will go down; a dog is very easy to break. But cats make you work for their affection. They don't sale out the way dogs do.

    Greg: Huh.

  • גדי   ביום 23 בנובמבר 2005 בשעה 21:45

    היא שאין לך אפשרות (העדרות של שעות ארוכות מהבית וכו') להחזיק כלב. כל היתר זה תירוצים על "איזו חיה עצמאית" ויתר זרגוגי השכל בניחוח אינטלקטואלי צרפתי.
    ושניה ברצינות – חתול זו חיה חמודה מאוד, וכבר היו לי, אבל בעיקר בתור רהיט. אין על כלבים.
    (שוקי, מקווה שהערתי לך את הטוקבקים).

  • מורן   ביום 23 בנובמבר 2005 בשעה 22:38

    אנשי כלבים זקוקים לחיות מחמד שיעריצו אותם. כלבים הם חיות תלותיות, ובעליהם הם בעלי הפרעה נרקסיסטית (ייתכן שחוו חוסר תשומת לב מצד הוריהם בילדותם), אשר מנסים לרפא את המחסור הנרקסיסטי שלהם על-ידי גידול יצורים תלותיים שיעניקו להם תשומת לב אינסופית, בדרך כלל ילדים או כלבים.

    אנשי חתולים, לעומת זאת, הם אנשים בריאים בנפשם, המסוגלים ליהנות מחברתם של יצורים אחרים מבלי שהאחרונים יעריצו אותם. הם מקיימים יחסי כבוד עם חיות עצמאיות.

    שוקי, אני מקווה ש*אני* הערתי לך את הטוקבקים.

  • גדי   ביום 23 בנובמבר 2005 בשעה 22:41

    אבל לפחות הם לא כותבים שירים והגיגים כל היום על פוצי, הפרווה המבריקה שלו ואיך הוא שם עליהם כזה זין בעצמאות מוחלטת ומרהיבה.
    מה גם שמצידו של פוצי – הם יכולים למות מחר, למי אכפת.
    בריאים במיוחד הם אנשי החתולים המחזיקים עשרים שלושים אקזמפלרים. ויש כאלה, כידוע.

  • שוקי   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 1:51

    תחשוב רגע על בחירה באשה.
    יש את זו שמחכה לך כל היום בבית, כנועה, רק כדי להימרח עליך בצורה פתטית כשתגיע. יש את זו שכשהיא רואה אותך עושה את הפוזה הכי סקסית שהיא יכולה ומביטה עליך במבט מצועף.
    אם זו המצועפת, שמה עליך זין ולא אכפת לה שתמות, אז זו באמת בעיה. אבל אם מחשש שישימו עליך זין אתה הולך על עלובת-נפש נמרחת, זה אומר יותר עליך מאשר עליהן.

    כלב הם יצור חסר אונים, ולכן זה לא מפתיע שהוא תולה בך מבטים מעריצים. כשחתול מבקש את קרבתך, אתה יודע שזה לא בגלל שהוא חסר אונים בלעדיך אלא בגלל שהוא אוהב אותך. ורוצה אוכל.

  • שוקי   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 1:55

    זה ש*אני* מעדיף חתולים, קצת הורס לך את התיאוריה.

  • עמיחי יעקבי   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 3:45

    פליקר נותן את ההשוואה הכי טובה בין האומללות של חתולי הרחוב מוכי הגורל
    http://www.flickr.com/photos/tags/streetcat/

    והאושר של חתולי הבית ברי המזל
    http://www.flickr.com/photos/tags/homecat/

  • עמית   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 8:34

    מישהו השתיל לנו בראש שיש "אנשי חתולים" ו"אנשי כלבים". בולשיט. לי יש בבית גם חתול וגם כלב, שניהם חמודים באותה מידה, וכל אחד בדרכו. הכלב יותר רגשן, חברותי ואנושי, החתול הוא "קול" ומצחיק – וביחד אנחנו נהנים מאוד.

    מומלץ בחום !

  • זו שגידלה גם וגם   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 10:29

    אין אגדה יותר משעשעת מזאת שהפיצו מגדלי החתולים בדבר האדישות והעצמאות של חיות המחמד שלך.

    חתול לא דורש ומנסה להימנע מתשומת לב רק כל עוד הבעלים שלו מתחנן לכזו, ברגע שיפנה לו את הגב יתחיל החתול לעקוב אחריו ברחבי הבית בדרישה לשחק, להידחק בין הבעלים למצע הישיבה שלהם, לטפוח קלות ואז קשות בעזרת ציפורניו ועוד כהנה וכהנה.

    אם כבר אנחנו עוסקים בהשוואות לאנשים, חתול הוא ההיא עם חרדת הנטישה שחושבת שלהראות אהבה זה "לא קול" ולכן תנהיג פאסון מזוייף כל זמן שהאהבה נראית לעין.
    כלב, ההוא ההוא שלא מתבייש להיראות פאתטי לפרקים כל עוד זה מאפשר לו להיות פתוח רגשית.

  • שוקי   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 11:39

    את נוגעת בנקודות נכונות.
    יש כלבים מאד מיוחדים וחכמים ונוגעים ללב. לאחי היה כלב כזה, והוא היה בהחלט הרבה יותר מסתם יצור פאתטי.
    אבל לומר שחתולים סובלים מחרדת נטישה זו קצת הגזמה.
    אני חושב שחתול, לפני הכל, הוא יצור עם אג'נדה. לעיתים קרובות היא לא מאד מפותחת, נכון. אבל בניגוד לכלב שמשאת נפשו היא למצוא חן ולהיות חבר שלך, לחתול יש "עניינים". הוא לא מפגין חוסר עניין, אלא יותר חשיבות עצמית, וכשהוא עושה מה שאתה רוצה ניכר שזה מתוך הסכמה או ויתור ולא כי הוא חושב שהוא חייב.

    חתולים הם מורכבים יותר מבחינה רגשית. הם רגישים, יש להם כבוד עצמי, מאד חשוב להם להיות במרכז, והם מצפים שתתייחס אליהם בכבוד – ואז הם נעשים שפוטים שלך, אבל משתדלים לא להראות את זה.

  • חנן   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 15:34

    "תראה לי חתול אחד, .. אחד!.. -שמשתף פעולה עם המשטרה"

  • שוקי   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 16:00

    אני דווקא חושב שהבנתי אותה נכון.
    אם כבר, אז אולי ההשוואה – שאני בעצמי יזמתי אותה – לא הייתה ברורה.

    אבל אני חושב שזה די ברור בסך-הכל.
    אוהבי כלבים הם אלה שמחפשים את "חברו הטוב ביותר של האדם". הם מקבלים את הכלב, שהוא חיית להקה, שבודק ומגלה מיהו ה"מנהיג" ומכאן ואילך נאמן לו באופן מוחלט. זה גם יצור עם רגשות לכן הוא אוהב את הבעלים שלו – זו מהותו וזה מה שהוא מכיר. מה שלא מפריע להם להיות מקסימים לפעמים.

    אוהבי חתולים מחפשים יצור עצמאי שאפשר לפתח איתו קשר. היצור הזה לא עצמאי לגמרי, אבל יש לו רצונות משלו והוא עקשן והוא רוצה פינוקים. די דומה לילד, אני חושב. רק שכמובן – ילדים מתבגרים מתישהו וחתולים לעולם לא. אין להם שום סיבה לעשות דבר כזה.

  • זו שגידלה גם וגם   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 16:09

    ימימה הבינה אותי טוב יותר.
    הניתוחים של בעלי החיים, הנסיון להעיד על התכונות ה"אנושיות" שלהם, מעידים על הבעלים יותר מאשר על החיה.

  • מורן   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 17:00

    הם שמים לב להיעדרו של אחד מבני הבית ואף נכנסים לעיתים למצוקה רגשית בעקבותיה, גם אם לאורך כל תקופת ההיעדרות מולאו צרכיהם הפיסיים ללא רבב. לפעמים הם גם כועסים על הנעדר לאחר ששב מהיעדרותו, ולוקח זמן מה לפייס אותם. זוש, מה את חושבת ש"ההאנשה" הזו אומרת עלי?

  • שוקי   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 17:35

    אם כך, אז האנלוגיה שלי לא הייתה ברורה.
    אני חושב שהיצור שאדם בוחר לפתח איתו קשר יכול להעיד הרבה עליו.
    יש גם את התכונות שאנשים משליכים על חתולים ועל כלבים, ואיך הם מגדירים את הקשר שלהם איתם, ובוודאי יש הבדלים בין בעלי חתולים שונים ובעלי כלבים שונים.
    מי שבוחר לנהל מערכת יחסים בוגרת, הוא לאו דווקא אדם מפותח רגשית – אולי זה מישהו שרוצה להיות מפותח. ומי שבוחר לדאוג ליצור טיפש וחסר ישע, יכול להיות אדם שמפחד מיצורים שאינם חסרי ישע, או שהוא פשוט מגלה חמלה כלפי אותו חוסר ישע.
    חתול, לדעתי, מתפתח ממצב חסר ישע בינקות לעצמאות די גדולה. ברגש וב"מחשבה" (אני לא באמת מנסה לטעון שהם עוסקים בחשיבה נמרצת מדי). העובדה שזו אינה חיית להקה, אומרת שמהות היחסים שלה איתך לא מוכתבת על-ידי אינסטינקטים אלא מסוגלת לקיים דינמיקה משלה.

  • גדי   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 19:33

    הוא ההשוואה של חית-מחמד לאשה. אני מניח שגם אתה לא בוחר נשים כמו שאתה בוחר חיות מחמד. זו-ש' כמובן צודקת – בעלי חיות מחמד, ובמיוחד בעליהם של חתולים, משוכנעים שתכונות העצמאות של החתול מקרינות עליהם ועושות אותם, מינימום, מתוחכמים. כמי שהיה בעליהם הגאה של חתולים וכלבים בעבר, וכמי שהחיה הבאה שלו תהיה כלב – ורק כלב, אני מדבר מנסיוני הדל: כדי להיות מתוחכם אתה לא חייב להחזיק את פיצי. כדי ליהנות מהחיים, מוקי הרבה יותר כיף. הוא לא רק אוהב יותר, הוא גם אוהב לשחק אתך ובניגוד לחתולים הסנובים, יש להם גם חוש הומור. אמנם הומור מילואימניקים של נאדים, אבל גם זה הומור.

  • מורן   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 22:09

    חתולים לא מקרינים כלום. הם פשוט עצמם. זה לא אומר שהם לא אוהבים, זה רק אומר שיש להם סוג של אישיות, ומי שמגדל אותם לא מצפה למצוא השתקפות של עצמו בהם. אתה תגיד, למשל, שבניגוד לכלבים, חתולים לא מסתכלים עליך בזמן שאתה מלטף אותם. ואני אגיד, שקודם כל זה לא תמיד נכון, ויותר חשוב, למה איכפת לך אם מסתכלים עליך בזמן שאתה מלטף.

  • יונית   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 22:59

    תמיד מסתכלות עלי כשאני מלטפת אותן…

    ובסופו של דבר, ההבדל הוא כל כך הרבה יותר פשוט ומורכב מכל הדיון הזה. פשוט בגלל שכלבים הם חיות להקה והקשר איתם מבוסס על היררכיה חברתית מותנית, וחתולי בית הם לרוב לא (יש חתולי חווה שחיים בלהקה כמו אריות, ואפילו היה לי פעם חתול שהיתה לו להקה כזו, ולכן ה"לרוב"), ולכן לפתח איתם מערכת יחסים זה בעקרון משהו קצת יותר מסובך, ובעיקר קשור לניוון שבביות. ומורכב בגלל שלמרות שהקשרים האלו בין אדם לחתול הם קשרים אמיתיים, עמוקים ונפלאים, חתול הוא חתול ובן אדם הוא בן אדם. רוב האוהבים לא מבינים את המשמעות של העניין הפשוט הזה. ומצד שני, זה גם מאפיין את הגישה של רוב האוהבים האלו לבני אדם.

  • שוקי   ביום 25 בנובמבר 2005 בשעה 0:23

    גדי – אני לא בטוח שירדת לסוף דעתי.
    אני לא חושב שלא יכול להיות קשר יפה עם כלב, ואני עצמי גידלתי גם כלבים וגם חתולים והיו כלבים שמאד אהבתי.
    הסיבה שאני מעדיף חתולים היא לא *בגלל* שקשה לבנות איתם קשר, אלא *למרות*. חתול הוא לא יצור מנוכר, ויכול להתפתח איתו קשר מאד חזק שעושה לבעלים שלו מאד טוב. אבל כמו שאמרה יונית החכמה – יצירת הקשר עם חתול לא מובנת מאליה, כי מקומו במערכת היחסים לא מוגדר מראש. וזו בדיוק הסיבה שהוא פחות צפוי, שיותר מעניין איתו, ושהקשר איתו נותן יותר סיפוק מאשר קשר עם כלב.

    מורן – את צודקת, אבל חשוב להוסיף עוד משהו: כל חתול הוא יצור שונה מרעהו, כמעט לגמרי. כולם אוהבים לישון, לאכול ולשחק, אבל חלק מהם יותר כיפיים וחלק פחות. כמו שיש בני אדם מבעסים ובני אדם מגניבים.

    יותר כיף. הוא לא רק אוהב יותר, הוא גם אוהב לשחק אתך ובניגוד לחתולים הסנובים, יש להם גם חוש הומור. אמנם הומור מילואימניקים של נאדים, אבל גם זה הומור.

  • אביבה   ביום 25 בנובמבר 2005 בשעה 9:56

    אישיות, עצמאות, קשקוש בגרוש. אף אחד מהיצורים השעירים שהזכרתם לא בא עם שואב אבק מובנה, נכון? אז אין על מה לדבר.

  • יונית   ביום 25 בנובמבר 2005 בשעה 21:09

    יש סוג אחד של חתול קירח לגמרי, מכוער למדי לעניות דעתי, אבל יש לו את המעריצים שלו, והוא גם נחשב לידידותי באופן מיוחד, והוא סוג החתול היחיד שבו ניתן להשתמש בטיפול באמצעות בעלי חיים. חוץ מזה, אם את אלרגית לחתולים, תשקלי לקחת חתול פרסי (האלרגיה היא בד"כ לא לפרווה אלא לאנזים שהחתול מפריש כשהוא מלקק אותה, דבר כזה שאין לפרסים גזעיים). ואם זה סתם אי אהבה לחוסר ניקיון, אז חתולים הם חיות נקיות באופן פסיכי כמעט, שרוב חייהם הבוגרים סובבים סביב העניין הזה של הניקיון, ואם מסרקים אותם פעם ביום ומחזיקים בבית רולר כזה דביק, אז גם לא מוצאים יותר מדי שערות בכל מקום (לפחות אצלנו). לגבי כלבים אני פשוט לא יודעת, אבל אני בטוחה שיהיו להם אדבוקייטס משלהם (וחוץ מזה, יש קווי אופנה שלמים לכלבים שכוללים גם מעילי גשם ומגפיים, מסחורת שוק ועד גוצ'י, שמאפשרים מניעת בוץ).

  • אביבה   ביום 27 בנובמבר 2005 בשעה 7:59

    ואם אני משקללת את כל העצות שלך ביחד, אני מגיעה למסקנה שהכי טוב לניילן חתול שלם, כמו שהוא (עם פתחים לראש ולכפות הרגליים), ולנער אותו במרפסת פעם בשבוע, נאמר.

    אגב, אני לא כזאת איסטניסית. היה לי פעם סיאמי בבית (עד שנמסר לבלוגרית פיוטית במיוחד). רק מה, כל בוקר יצאתי לעבודה עם שריטות.

  • מורן   ביום 29 בינואר 2008 בשעה 17:35

    חתול הוא בעל חיים חביב ומסקרן בעל אופי הישרדותי חזק למרות שתוחלת החיים של חתול ברחוב מגיעה בממוצע ל שלוש שנים הפרדוקס הוא שהאדם אוהב לנהל דיאלוג עם העולם מה שגורם לו לרצות להיות שייך כל הזמן למקום יציב ונאמן ומשום שהחתול בנוי בצורה שונה רוב האנשים ישקיעו בתגמול רצוף ומתמשך שיש בכלב לכן מה שחשוב הוא המשותף לכל המגדלים וזה אהבה ונתינה לבעלי החיים

  • חיפאי אוהב כלבים.   ביום 12 באפריל 2009 בשעה 3:00

    הסיבות שבעלי כלבים שמים את בעלי החתולים בכיס הקטן היא כזאת:
    א. בעוד שבעלי הכלבים הם בעליהם. וכלביהם הם כלביהם.
    בעלי החתולים הם כלביהם של חתוליהם. בעוד שחתוליהם הם לא כלביהם, לא בעליהם ואפילו לא חתוליהם.
    ב. לאוהבי החתולים שלא אוהבים כלבים זכרו, -בני אדם שלא אוהבים כלבים, לא אוהבים בני אדם.

  • חיפאי אוהב כלבים.   ביום 12 באפריל 2009 בשעה 3:13

    בואו בבקשה, לא נבייש את עצמנו.
    כל ההתנהגות המובנת של הכלבים והחתולים. לא נובעת מכך שהכלבים חסרי אופי. וכל מיני שטויות מחרידות כאלה ואחרות שקראתי כאן.
    פשוט מאוד,
    חתולים, גם כחתולי בר. לא חיים בלהקה. (לא מדבר על אריות וכאלה).
    ואילו כלבים כיוצאי משפחת הזאבים. בטבעם הם חיות להקה. 'אחד למען כולם, כולם למען אחד'.
    לכן הדפוס הגנטי השורשי הטבוע בהם הוא כזה.
    הם מגנים על הטריטוריה שלהם בחירוף נפש וגם על שאר חברי הלהקה שלהם.
    למי שלא זכה לגדל כלב ולאהוב כלב מימיו. לא יודע מה זה לראות מקרוב נפש אדם בגוף חיה.

  • צביקה   ביום 12 בנובמבר 2009 בשעה 3:58

    תהרגו אותי אני לא מבין איך אפשר להשוות בין כלב לחתול? אפשר להשוות בין כסא לשולחן? נכון שניהם רהיטים נו אז אפשר להשוות בינהם?כלב היא חיה נפלאה ,נכון אבל חתול הוא חתול הוא חתול,גונב לך מהצלחת נכון אבל איזה כיף לרוץ אחריו והוא מתחבא לך מתחת למזנון ואתה מתרגז וצוחק עכשיו לדוגמה הוא התיישב לי על המקלדת ומגרגר לו ואני נופל מצחוק,אפשר להשוות בין בני האדם ,זה אותו שטנץ, הקיצר אין מקום להשוואה בין שני יצורים שאלוהים תכנן אותם שונים בתכלית,בעל 7 חתולים ו4 כלבים

  • שוקי   ביום 12 בנובמבר 2009 בשעה 12:34

    אתה צודק כמובן. ההשוואה בין כלבים וחתולים היא מתבקשת, מצד אחד, כי אלו שתי חיות המחמד האהובות ביותר. אבל נכון – הם שונים לחלוטין.

  • קורינה   ביום 23 בנובמבר 2005 בשעה 17:49

    אבל אין כמו קוקר ספניאל.
    אפילו שאי אפשר להניח אותו על הבטן, אחרי גיל מסויים.

  • ימימה   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 10:27

    ואנשי כלבים, ומי שאוהב את שניהם הוא פשוט בי.

    וברור שחתול. כלב זו חיה טיפשה בעיקר. תראה כמה קל לאלף אותם, וזה אומר הכל. אין להם אופי. והכלבים הלא טיפשים הם הכלבים המרושעים, ואז חזרנו שוב אל החתולים.

  • ימימה   ביום 24 בנובמבר 2005 בשעה 13:25

    אבל אני רואה צורך להבהיר שלא הבנת אותה נכון. לדעתי היא התכוונה לומר שהאנשים שמגדלים חתולים הם אלה עם חרדת הנטישה שחושבים שלהראות אהבה זה לא קול וגו', ולא החתולים עצמם, שהם כמובן ממש לא לוקים בחרדת נטישה, העיקר שיהיה להם אוכל.

    (כל זה לא אמור לגבי חתולתי לשעבר שוליק שבתחומים מסוימים היה לה אופי של כלב. ביניהם חרדת הנטישה.)

השאר תגובה