הזכות לקיום בכבוד

ברשימתה, "בנק המזרחי" של הזכות לקיום בכבוד, מסבירה נעמה כרמי מדוע הביקורת נגד פסיקת בג"ץ בנושא קיצוץ קצבת הבטחת ההכנסה שגויה לדעתה. לא אנסה להסביר את דבריה טוב מכפי שהיא עצמה עשתה, לכן אתם מוזמנים לגשת לשם ולקרוא. כאן, בחרתי להסביר מדוע אני לא מסכים איתה.
 
בחרתי להתחיל בציטוט של אהרן ברק שכרמי הביאה ממקרה משפטי אחר: [תפקידו של בית המשפט הוא] "לבחון את חוקתיות החוק, לא את תבונתו. השאלה אינה אם החוק הוא טוב, יעיל, מוצדק. השאלה היא אם החוק הוא חוקתי".
 
בהקשר של הפסיקה הנוכחית אמרה כרמי "השאלה שעמדה בפני בית המשפט היא בפשטות 'האם קיצוץ בשיעורן של גמלאות הבטחת הכנסה, שנעשה בחקיקת הכנסת, הוא חוקתי?'". ועל כך היא עצמה אומרת כי "בג"צ אמנם קבע כי לא הוכח שבקיצוץ הקצבאות נפגעה הזכות החוקתית לכבוד, אך לעומת זאת קבע עקרונית כי הזכות לקיום בכבוד היא זכות חוקתית".
 
כרמי מוסיפה: "במצב הקיים, גלגול הבעיה לפתחו של בית המשפט כדי שהלה יקבע מה שהרשות המחוקקת נמנעה מלעשות, עלול לפתות אותו אכן לחדור לשטחה של זו ולהרחיב את סמכויותיו באופן שאינו עונה בקנה אחד עם העיקרון של הפרדת הרשויות".
 
קשה להתווכח עם הדברים המדודים והמנומקים של כרמי. אישית, אני חושב שהאקטיביזם השיפוטי של ברק (שאחד מאופני הביטוי שלו היא נטייתו של בג"ץ לדון בעניינים שבעבר הוא השאיר למחוקק לעסוק בהם), הוכיח את עצמו בעייתי ומזיק ביותר ממקרה אחד. ולא בטוח שתמיד הוא עמד בקנה אחד עם עיקרון הפרדת הרשויות.
 
אבל מכיוון שהוסכם כי הזכות לקיום בכבוד היא זכות חוקתית, הרי שמה שעמד למשפט היא בפירוש לא רק עצם החוקתיות העקרונית של הקיצוץ. 

בתפקידו כבית הדין הגבוה לצדק, בית המשפט העליון נדרש בין השאר לפרש חוקים. חלק מהויכוח סביב האקטיביזם השיפוטי, קשור לשאלה מהו המנדט של בג"ץ כשהוא מעניק פרשנות גם למושגים שונים הכלולים בחוק.

[מתוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]

עקרונות יסוד (תיקון מס' 1)
1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
 
מטרה
1א. חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

…. 
4. כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
 
פגיעה בזכויות (תיקון מספר 2)
8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

הנוסח המלא של החוק

 
גישה לא-אקטיביסטית, היא להשאיר למחוקק להגדיר מהו "קיום בכבוד". אבל אם המחוקק היה מגדיר שקיצבה בסך שקל אחד מספיקה לקיום בכבוד, האם לא הייתה זו חובתו של בג"ץ לקבוע שקיצבה כזו פוגעת מהותית בזכות החוקתית לכבוד? הרי אם הקיצבה לא מאפשרת בפועל לחיות בכבוד, אז ברור שהזכות החוקתית נפגעה. יש רק שתי אפשרויות: או שהחוק שמאפשר זאת פוגע בזכות לקיום בכבוד, או שהרשות המבצעת פועלת בניגוד לחוק. ובשני המקרים התערבותו של בג"ץ תהיה מוצדקת.
 
התיקון השני לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ("עוקף בג"ץ"), מאפשר לכנסת לחוקק חוקים שפוגעים בזכויות המוקנות מתוקף חוק היסוד, בתנאי שהדבר ייעשה "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש".
 
אישית, אני חושב שמדיניות הסעד בישראל נוגדת חלק מהערכים בשמם קמה המדינה. השאלה האם הקיצוץ בקיצבאות נועד לתכלית ראויה או לא, והאם הקיצוץ הוא במידה שאינה עולה על הנדרש – אלה דווקא דברים שכן אמורים לעמוד למבחן בג"ץ.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מרק ק.   ביום 14 בדצמבר 2005 בשעה 7:18

    אני באופן אישי מתעב את האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ בגלל שבצורה שהוא מיושם (הכללללללללללללל שפיט) הוא שם את עצמו מעל ההליך הדמוקרטי ומבטל את רצונותיהם של מיליוני בוחרים ומכפיף את דעותיהם האישיות של השופטים המכהנים בו על כל הציבור.
    בישראל אין חוקה ואין מערכת איזונים לבית המשפט כמו בארה"ב. בארה"ב שופטים נבחרים ומאושרים למשרותיהם בבחירות או על ידי פוליטיקאים שנבחרו בבחירות והפוליטיקאים יכולים לשנות את החוקה.
    בישראל השופטים ממונים על ידי וועדה ששני שליש מחבדיה הם עמיתיהם למקצוע ששותים איתם כוס קפה כל בוקר ובמבנה הפוליטי הישראלי מאוד קשה לצמצם את האפשרויות לפרשנות של חוקי היסוד מבלי לבטל אותם לגמרי.

    מאחר שאין בישראל ביקורת אפקטיבית על בג"ץ ולכן בג"ץ בפועל יותר חזק משתי הזרועות האחרות של השלטון, ומאחר ובהרכבו הוא מיצג קליקה ולא את כל הציבור, הייתי מצפה שהשופטים יגבילו את עצמם. אבל כנראה שגם הם בני אדם והם לא מסוגלים לוותר, ולו מעט, על הכח שיש להם.

    לפני שקיבלו את התיק לדיון, השופטים היו צריכים לחשוב היטב האם הם מוסמכים לדון בעניני כספים וסעד. הרי היה להם ברור שכסף שמספיק לקיום בכבוד בקיבוץ לא יספיק לקיום בכבוד בכפר שמריהו ושללא תמיכה בחוק להגדרת קצבה מינימלית וללא תקדימים דומים ממדינות אחרות אין להם את היכולת להגיע להכרעה שיפוטית ענינית. אבל אי אפשר להאשים את שופטי בג"ץ בענווה. אין חוק ואין תקדימים? הם חושבים שהם כל כך חכמים ויודעי כל שביכולתם ליצור אחד למרות שהם חסרי כל הבנה בנושא.

    ובסופו של דבר, הם נותנים לנו תשובה מתחמקת שאני מפרש אותה כ – אנחנו יודעים מה הסף לקיום בכבוד, אבל לא נגלה לכם. המינימום שהייתי מצפה הוא, שבנימוקים שלהם הם יגידו סכום או צורה כללית לחישוב הסכום. אז יכל להיווצר דיון פרוטוקטיבי וחשוב על הסכום אפילו כאשר התביעה היתה נדחית.

    בתחילה בג"ץ עצבן את "מתנגדי" האקטיביזם בקבלת התיק, ועכשיו הוא עצבן את האקטיביסטים בהתחמקות שלו מלפסוק בנושא.

    ומאחר שידוע ששופטי בג"ץ קוראים את הבלוג הזה, אני פונה פה אליהם בקריאה נרגשת, לפתוח חלון ולהסתכל החוצה על השפוטים הממורמרים שלהם ולנסות להסיק מסקנות לעתיד.

  • שוקי   ביום 14 בדצמבר 2005 בשעה 12:06

    אני לא משפטן, ועבר הרבה זמן מאז שעסקתי בנושא בצורה יסודית. אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי שלושת התנאים נוספו כפסקת הגבלה כדי לתקן את התיקון לנוסח המקורי. כשהחוק אמר "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק", בעצם הוא עיקר את חוק היסוד והפך אותו לחוק רגיל. השם "עוקף בג"ץ", שמאוחר יותר התייחס לחוקים שהתבססו על שלושת התנאים, הודבק אז לשינוי בנוסח. ברגע שנוספו שלושת התנאים זוהי פסקת הגבלה לכל דבר.

  • שוקי   ביום 14 בדצמבר 2005 בשעה 18:36

    ייבדק.
    בכל אופן, אין לזה דבר עם מה שטענתי: אם במציאות אנשים רעבים, זה אינו קיום בכבוד. לכן או החוק או היישום שלו פוגעים בזכות חוקתית ולכן בג"ץ צריך היה להתערב כבר בפעם הזו.
    ואגב, נדמה לי שאנחנו מסכימים בעניין אחר: ששלטון החוק והפרדת הרשויות כשלעצמם אינם ערכים, אלא אמצעים.
    לתפיסתי, ולזה כיוונתי, פסיקת בג"ץ משקפת קודם כל פשיטת רגל מוסרית, בלי קשר לשאלה האם היא תקינה מבחינה משפטית. שזה, כמדומני, ההפך מאיך שברק רואה את הדברים.

  • רועי   ביום 21 בדצמבר 2005 בשעה 21:48

    שלום,
    אני רואה שפתחת בלוג,
    אבל למה שלא תרוויח ממנו מאות דולרים בחודש?
    אם הבלוג שלך זוכה לפופולריות רבה,וגם אם לא,עדיין,שים בו את פרסומות הטקסט של גוגל – גוגל אדסנס. למעלה, בצד.
    פרסומות אלו לא מפריעות לאף אחד,ומשתלבות בעיצוב של הדף.
    גוגל תתחלק איתך ברווחים מהפרסומות ואתה תרוויח כסף. כל חודש צ’ק בתיבה של גוגל.
    (כולם עוברים לפרסם בשיטה זאת PPC, הפרסומות ממוקדות התוכן שאתה רואה בחיפוש בגוגל בצד)
    כל הפרטים באתר: http://g-adsense.6x.to
    הרשם ותרוויח כסף מהבלוג שלך.
    ואם החלטת למחוק הודעה זאת,קרא קודם באתר.לא תצטער.
    רועי

  • נעמה   ביום 14 בדצמבר 2005 בשעה 10:47

    אתה צודק, שוקי, שיש סף מסוים שמתחתיו אי אפשר לדבר על קיום בכבוד, וגם בג"צ אמר שיש מקרים שבהם הוא יתערב בעתיד. זו המשמעות של קביעת הזכות כ"חוקתית" – שניתן לפסול חוקים שאינם חוקתיים, כלומר אינם עומדים במבחן של חוק היסוד שבנדון.

    עם זאת, אתה מתעלם מכך שבמקרה זה קביעתו העיקרית של בג"צ היתה שהעותרים לא הניחו את התשתית העובדית המספיקה כדי לבסס את טענתם שהקיצוץ בקצבאות – והוא בלבד – פגע באותה זכות חוקתית ואיננו מאפשר קיום בכבוד. הדגשתי נקודה זו בפתח רשימתי. מכיוון שכך, לא מצא בית המשפט כי כלל נפגעה אותה הזכות, ולכן לא היה צורך כי ימשיך הלאה בבדיקתו האם הפגיעה עומדת במבחני פסקת ההגבלה של חוק היסוד, שאתה כותב שהיה צריך לעשות (בסיום רשימתך). זהו המהלך השיפוטי הרגיל כשמדובר בעתירות נגד חוקתיות של חוק או תקנה וכיו"ב: ראשית בודקים האם היתה פגיעה בזכויות. רק אם התשובה חיובית בודקים האם הפגיעה מותרת – על פי התנאים של פסקה 8 שהם תנאים מצטברים: לא מספיק שהפגיעה בחוק, היא צ"ל לתכלית ראויה, ע"פ ערכיה של מדינת ישראל, ומידתית.

    פסקה זו, פסקה 8, איננה כלל ועיקר תיקון "עוקף בג"צ" כמו שאתה כותב. מדובר ברכיב הכרחי של כל חוק או אמנה המגינים על זכויות. שהרי כמעט ואין זכויות שהן מוחלטות (מבחינה משפטית). למעט אותן זכויות שלצורך העניין מוגדרות כך בדין הבינ"ל (כמו האיסור על עינויים או על עבדות), כל זכות ניתנת ודורשת הגבלה בנסיבות מסוימות, בשל כך שהיא מתנגשת עם זכויות וחירויות של אחרים, אם עם ערך/אינטרס חברתי כבד-משקל. לכן ברור מאליו שיש לאפשר הגבלה של זכויות. זה נכון לכל חוק, חוקה או אמנה. יש שתי דרכים עקרוניות לקבוע זכות משפטית: אחת היא לנסח אותה מראש באופן מוגבל, כלומר לבנות את ההגבלה שלה אל תוך ניסוח הזכות. דוגמא לכך תהיה הזכות לפרטיות באמנה הבינ"ל לזכויות אזרחיות ופוליטיות: "לא יהיה אדם נתון להתערבות שרירותית או בלתי חוקית בצנעת הפרט שלו…" וגו'. האיסור כאן הוא רק על התערבות שרירותית או לא חוקית, לא על כל התערבות בפרטיות. הדרך השנייה היא לנסח את הזכות באופן גורף, ואחר-כך להוסיף את ההגבלה בפסקה נפרדת. יש זכויות המנוסחות כך באותן אמנה, כשההגבלה היא בסעיף הקטן הבא, כמו למשל סעיף 12 באותה אמנה המגן על חופש התנועה. או, בפסקת הגבלה כללית לגבי כל הזכויות המנויות, שזהו המקרה של חוק היסוד הישראלי, בפסקה 8.

    התיקון בפסקה זאת שאתה מתייחס אליו איננו תוספת של כל הסעיף כפי שאפשר היה להבין ממה שאתה כותב. מה שתוקן הוא שקודם היה כתוב רק "בחוק" ובתיקון הוסיפו "או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". פחות חשוב לענייננו ההסבר מדוע, שנגע בעיקר דווקא לחוק יסוד חופש העיסוק, אבל בהזדמנות זאת תיקנו גם את החוק הנוכחי, כך שתהיה התאמה בין שני חוקי היסוד.

  • נעמה   ביום 14 בדצמבר 2005 בשעה 14:04

    .

השאר תגובה