צוללים קדימה: שיעור בתקשורת מגוייסת

שאלה כבדת משקל. יד על הלב: אם הייתם צריכים לנחש כמה שוקל אריק שרון, על איזה מספר הייתם הולכים? 110 ק"ג? 118 ק"ג? או אולי 115 ק"ג "אחרי שהוריד שלושה ק"ג בעקבות הניתוח"?

אני מאחל לשרון אריכות ימים, אבל אני מודאג לקראת הצנתור שיעבור אי"ה בשלום בהמשך השבוע. נדמה לי שהוא זקוק לכל האיחולים והפרגון, בהתחשב באיכות הירודה של השירותים הרפואיים שהוא כנראה מקבל – הרי אפילו לשקול אותו כמו שצריך הם לא הצליחו.

תאמינו לי, בתור מישהו שבא ממשפחה של אנשים שמנים – הוא לא שוקל 110, לא 118 וגם לא 120 ק"ג. הייתי הולך על 130 או אפילו 135, או אולי רק 125 אם הוא פחות שרירי ממה שהוא נראה (כידוע, אנשים שריריים שוקלים יותר, כי המשקל הסגולי של רקמות השריר שלהם גבוה יותר).

תרי"ג בדותות. אני לא מתלהב מהעיסוק של התקשורת במצבם הבריאותי של נבחרי ציבור. אני מכיר ומבין את כל הטיעונים בעד, אבל עדיין יש בזה משהו מאד צורם ומטריד, האופן שבו מפשיטים אדם לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, בתוספת תרי"ג פרשנויות.

מה הלאה? סיור במעיו של אולמרט בחיפוש אחר פוליפים? ביקור אנדוסקופי בישבנו של ביבי בחיפוש אחר טחורים? טיפול שורש לטומי לפיד בשידור חי? (האמת… זה דווקא נשמע לי לא רע).

אבל אם כבר מדווחים – אז שידווחו אמת. אמר על זה עמנואל רוזן וצדק: אין כאן נושא בריאותי. יש כאן עניין של אמינות.

תשקורת האתרוגים. התקשורת שלנו היא לא שמאלנית כפי שחשבנו פעם, ובוודאי שלא ימנית. סתם תקשורת מטעם. אבל מטעם הלכלוך – לא מטעם של אדיאולוגיה כזו או אחרת.

ערב בחירות 99' אמרתי לחבר, עיתונאי בכיר, שזה מביך מאד איך שהם תומכים באהוד ברק. הוא ענה לי "נכון, אבל זה רק הוגן אחרי שהעלינו את ביבי ב-96'". היבריס כבר אמרתי?

אבל אלו העיתונאים של לפני שבע שנים. העיתונאים של היום – חלקם אותם אנשים וחלקם פנים חדשות – עושים מה שהבוס אומר. אני מכליל כמובן, אבל בטח תסלחו לי בהתחשב בזה שאני בעצמי עיתונאי.

התקשורת לא שמאלנית ולא ימנית, אבל היא תקשורת מגוייסת. כל-כך מגוייסת למען קדימה והאתרוג שבראשה, עד שממש עושה חשק להתגייס לטובת פרץ.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קבוקי   ביום 2 בינואר 2006 בשעה 22:09

    http://joint.co.il/joint/ELECTION_2006/election12.php

  • פיצי   ביום 3 בינואר 2006 בשעה 0:51

    שנאה זה אולי קצת מוגזם. הייתי הולכת יותר על בוז וזלזול. אבל אנשים שמבצעים הזנחה פושעת כלפי גופם ומסכנים באופן מודע את בריאותם לא ממש ראויים לסימפטיה. בטח לא תצא נגד שנאת מעשנים, ובמרבית המקרים, אין שום הבדל משמעותי בין השניים.

  • שרון   ביום 3 בינואר 2006 בשעה 18:32

    מבלי להכנס לאם כן או לא צריך להרגיש כך או אחרת כלפי משקל עודף, שמתן לב שכל הגברים המוצגים באותו לינק הם שמנים ומשפיעים (רוצה לומר פוליטיקאים השתמונתם מוצגת שם בראש ובראשונה בזכות פרסומם כאנשי ציבור) ואילו כל הנשים השמנות המוצגות לצידם הן שמנות אלמוניות שדומה שמקור פרסומן הנו מידות גופן?

  • שוקי   ביום 3 בינואר 2006 בשעה 22:22

    בנות, גם אותי זה לא מי יודע מה הצחיק, אבל לדעתי שתיכן טועות.

    שרון – אני לא חושב שיש שם מסר שוביניסטי. את צודקת בטענה שלך שהגברים בתמונות הם פוליטיקאים משפיעים והנשים הן אובייקטים מנוצלים. זה משקף מציאות – לא ערכים של היוצר.
    אני חושב שיש פה מסר ביקורתי שאם תקראי את התשובה שלי לרוני תביני אותו לבד.

    רוני – יש שמנים ויש שמנים.
    יש שמנים חמודים, נעימים, מצחיקים ואינטליגנטיים, שאני אישית גם הכי אוהב בעולם (ולדעתי הם לא ממש שמנים, אבל זה כבר סיפור אחר).
    ויש את הנשים השמנות בתמונות, ואת הגברים השמנים – ומעניין ששני הדברים מגעילים באותה מידה. שניהם זולים, מכוערים, מוכרים את גופם ואת נשמתם. התמונה שלהם מעבירה תחושה של משהו מושחת עד היסוד וכמעט נוגע ללב בעליבות האנושית שלו.
    שימי לב שאת חשבת שזה נגד שמנים ושרון חשבה שזה נגד נשים. ולי נדמה שזה פשוט נגד פוליטיקאים.
    יש גם פוליטיקאים לא שמנים, כשם שיש שחקניות פורנו יפות, אבל הכל אותו חרא אם נהיה באמת כנים עם עצמנו.

  • שרון   ביום 4 בינואר 2006 בשעה 8:09

    שוקי,
    בשיקוף המציאות אנו גם מחזקים את עצם קיומה והמשכיותה כפי שהיא. בעניין זה, אני חושבת שאני לא צריכה להזכיר לך את מטרותיה של כתיבה ביקורתית- לפי מיטב ידיעתי אתה מתנסה בכתיבה בסגנון זה לעיתים קרובות יותר ממני.
    לאותן תמונות יש מספר רבדים ואני בחרתי להתייחס לאחד מהם. יתכן שלתפיסתך המסר\רובד השובינסטי מתגמד לעומת מסרים אחרים, אך לדעתי הוא חלק אינטגרלי מהמארג הבעייתי של המתואר.

  • שוקי   ביום 4 בינואר 2006 בשעה 11:15

    את יכולה לומר אותו הדבר על התנ"ך. על הסיפור כיצד דוד המלך גזל את בת שבע מאוריה החיתי, את יכולה לומר שזהו לא רק שיקוף של המציאות אלא גם הנצחה שלה.
    אבל התנ"ך הוא ספר של אמת. הוא לא מיפה את המציאות אלא מספר את הסיפור כפי שהוא. חוץ מזה, שהסיפור הזה מעורר בנו אנטגוניזם, ואנחנו גם יודעים שדוד נענש.
    וגם בדוגמא שלנו, אנחנו מגיבים בגועל כי זו יצירה ביקורתית. אנחנו לא נגיע בעקבותיה למסקנות מרחיקות לכת על טבען של נשים ומקומן בחברה, אלא על מהותם של פוליטיקאים.

  • שרון   ביום 4 בינואר 2006 בשעה 12:28

    שוקי,
    דומני כי אין לנו וויכוח על תפיסת המציאות (מה שכינת כ"אמת").
    כמו בתנ"ך, כך גם בסיפורים של ימינו, אנו מעצבים את האתוסים המהווים בסיס לתפיסת המציאות. ערעור עליהם, או אפילו התבוננות על האופן בו הם מובנים יכולה להיות פתח לשינוי המציאות, שינוי סדרי העולם ומכאן גם שינוי האמת.
    אני משתדלת לחטוא בניסיונות כאלו מידי פעם. מי יודע, אולי פעם טיפות המים יבקיעו את סלע התודעה.

  • גלית   ביום 5 בינואר 2006 בשעה 11:36

    כתבת "יש שמנים ויש שמנים. יש שמנים חמודים, נעימים, מצחיקים ואינטליגנטיים, שאני אישית גם הכי אוהב בעולם".

    נשמע שכדי שאדם שמן יקבל לגיטימציה בחברה (ואתה בהחלט לא המצאת את זה), הוא צריך להיות סופרמן ולפצות על העובדה שהוא שמן בהרבה תכונות חיוביות במיוחד. אני בספק אם יש לך ולאחרים כאלה דרישות מפליגות מכל החברים והמכרים שלהם. שמנים חייבים להיות גם חמודים, גם נעימים, גם מצחיקים וגם אינטליגנטיים כדי להיחשב בסדר? להיות סתם סימפטיים (או סתם רגילים – פעם ככה ופעם ככה) זה לא מספיק?

    אגב, אני מסכימה מאוד גם עם רוני וגם עם שרון. גם שנאת נשים וגם שנאת שמנים.

  • שוקי   ביום 5 בינואר 2006 בשעה 12:35

    תשמעי, אני ממש מתאפק לא להגיב בגסות לתגובה המעצבנת הזאת, כי זה פשוט שטויות.

    שני ההורים שלי שמנים ואני אוהב את שניהם, וגם את אחי השמן, אז אפשר לומר שאני לא שונא שמנים ולא נשים (אם סופרים את אמא).

    זה שאמרתי ש"יש שמנים" וכו', לא אומר שמי שאיננו תואם להגדרות אני לא אוהב אותו. אמרתי שיש כאלה ויש כאלה – יכולת באותה המידה לשאול אם אין שום דבר באמצע בין סופר-שמנים לבין חברי כנסת שמנים ומושחתים / נשים מבהילות שמצטלמות בעירום. לא פירטתי את כל סוגי השמנים ואת רגשותיי כלפיהם.
    אם זה מניח את דעתך – אני אוהב גם אנשים שהם סתם שמנים וסימפטיים, ושונא שמנים שהם אנטיפטים ונודניקים.

  • גלית   ביום 6 בינואר 2006 בשעה 15:40

    יכולתי לפתוח את התגובה הקודמת שלי באותו משפט בדיוק, אבל העדפתי לשאול בעדינות את השאלות שעלו לי בראש כשקראתי מה שכתבת, במקום להגיב בגסות למה שבהחלט נתפס אצלי כתגובה מעצבנת מלאה בשטויות. כנראה שחבל על המאמץ והייתי מקבלת ממך את אותה תגובה בדיוק בכל מקרה.

    אגב, אף אחד לא אמר שאתה שונא שמנים ונשים (לא אני, לא רוני ולא שרון). כולנו התייחסנו לקישור שצירף המגיב הראשון.

    עכשיו, אחרי שנרגעת, אתה מוזמן להקדיש כמה שניות של מחשבה למה שכתבתי קודם.

  • רוני   ביום 3 בינואר 2006 בשעה 0:08

    הלינק שהבאת מבחיל ומלא בשנאת שמנים באשר הם.

  • רוני   ביום 3 בינואר 2006 בשעה 7:27

    וגם נגד שנאת פוזלים או טפשים או חכמים לצורך העניין. שנאה זה רע מאוד, הן לנפש הפרטית והן לחברה.
    בוז וזלזול לא לוקחים בחשבון שמנים שמצויים בכושר, שמנים שחיים בשלום עם עצמם (נדירים, בדיוק בגלל השנאה הזו, אבל קיימים), שמנים שסובלים ממחלה או נטיה גנטית להשמנה, שמנים שמנסים לרזות ונכשלים מסיבות שונות, נשים אחרי הריון קשה, אנשים שמתנפחים מתרופות לטיפול בסרטן ועוד. בוז וזלזול מיועדים רק להרים את קרנו של אדם בעיני עצמו על חשבון אחרים ומעידים בעיקר על חולשה וחוסר בטחון אצל זה שחש אותם.
    והנה למה לא:
    למה לא לבוז ולזלזל ביהודים שחיים על חשבון החברה כסוחרים? שמבצעים הזנחה פושעת כנגד דתם ושאין להם אפילו את התושיה להקים להם ארץ משלהם?
    (פריץ, גרמניה, השנים ידועות)

השאר תגובה