רעש הפצצה החריש את שאון המפץ הגדול

למי שחשב שמצפה לנו מערכת בחירות משעממת, כדאי להקליק על הלינק שלמטה. טומי לפיד כבר מתכנן את הקאמבק.

אבל עזבו את המפצים הגדולים ואת הפצצות הקטנות. לא נראים לכם מוזרים הסקרים? לא נראה לכם מוזר שלפי כמה סקרים שפורסמו הליכוד וקדימה יחד מקבלות יותר מ-50 מנדטים? עברו שלוש שנים, השתנה סדר היום, ועדיין למעלה מ-40 אחוזים מהמצביעים חושבים ברצינות להצביע למפלגה שבראשה עומד שרון או ביבי?

בבחירות הקודמות הצבעתי למפלגה שאתם לא זוכרים את השם שלה. מפלגה של חבר'ה מדימונה שקיבלו 872 קולות.

לא חשבתי להצביע לליכוד. לא בגלל ששנאתי את שרון, או את שלום או את ביבי, או את הליכוד עצמו. לא בגלל אי הסכמה כזו או אחרת אם מה שהציעו. אפילו לא בגלל שלא האמנתי להם. חשבתי שאסור להצביע לליכוד לא בגלל שהוא יהרוס את המדינה יותר מהעבודה, או שהוא צודק פחות בעניינים ה"מדיניים" מאשר מפלגות מימין או משמאל, אלא בגלל המדיניות הכלכלית ועולם המושגים שעמד מאחוריה.

ביבי, שרון, שלום, אולמרט, מופז, בוודאי לפיד – וגם רוב חברי הכנסת האחרים כשאני חושב על זה – נמשלים בעיני לפרנסי ירושליים, באותה מסיבה הרת גורל שקמצא הגיע אליה במקום בר קמצא. מי שיכול לשמור על שוויון נפש מול הלבנת פני רעהו לא רק כורת את הענף עליו הוא עצמו יושב – הוא ממיט שואה על אחרים.

מכיוון שאני אזרח שומר חוק (רוב החוקים לפחות), אני חושב שאת העונש לפוליטיקאים צריכים לתת הבוחר. לא חשבתי שמפלגת זעם מדימונה תרכיב ממשלה, אבל זו הייתה המפלגה היחידה שלא עשתה לי בחילה, בערב הבחירות 2003.

***

להרבה יפי נפש יש את המנהג הזה, הבון טון העלובי, לדבר על טיפשותם של אנשים שמצביעים בכל פעם מחדש למפלגה שדפקה אותם. לא נזכיר שמות, לא מפה ולא מפה.

אז תגידו לי אתם: האם אתם מרגישים שהמפלגה שלה אתם הצבעתם לא דפקה אתכם? אם כן, תגידו לי איזוהי – כדי שאוכל להצביע עבורה גם כן. איך אומר שיר השירים, "[הגידי לנו] אנה הלך דודך היפה בנשים, אנה פנה דודך ונבקשנו עמך".

***

2000 הייתה שנה טובה בשביל הרבה אנשים. בשבילי היא הייתה – איך לומר – מאתגרת. היה נחמד לו אפשר היה לנוח קצת ב-2001 וב-2002. וכן, גם האינתיפאדה אשמה, אבל היא לא האשמה היחידה ולא בטוח שהעיקרית.

מי שהוליך אותנו למיתון בעיניים עצומות. מי שהניח לעיריות לרדות בנו, לבנקים לשדוד אותנו, ולרשויות לעשות לנו את המוות – היא הממשלה. מי שעינה את רעהו, או שראה את שורו ואת שיו נידחים והתעלם, או שישב והסתכל איך בר קמצא חוטף את כל הזובור – אלו הפוליטיקאים שלנו.

לא לבחור? יש לי בעיה עם זה. החרמת בחירות היא תמיד תחילת ההתדרדרות לכדי התפרקות מוחלטת של המשטר. זה קרה באיטליה ובגרמניה, וכמעט בכל מקום שבו הוחלף בו משטר דמוקרטי בדיקטטורה מסוג זה או אחר.

אז בחרתי בדימונה.

***

מילא אני – צרות של עשירים יש לי, או לפחות היו לי בבחירות 2003.
אבל כל הורי הילדים שמתחת לקו העוני – הצרות שלהם אמיתיות. אז מה, באמת רובם יצביעו לשרון או לביבי? אולי משהו דפוק בסקרים? כתבתי על זה משהו ב-2002. אולי הפעם זה מתאים יותר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Rogel   ביום 4 בינואר 2006 בשעה 1:38

    אני גדלתי בדימונה, אבל לא בדימונה שאתה מתאר. אני גדלתי בדימונה שחינכה את בוגריה שהעושר הוא אינסופי ושאנחנו צריכים ליצור אותו. חינכו אותנו שאף אחד לא חייב לנו כלום, ושקודם כל אנחנו צריכים לעשות למען עצמנו.
    בדימונה של ילדותי למדנו כמו משוגעים, כי רצינו להצליח. לא חשבנו שיש לנו זכויות על פירות המאמץ והיכולת של מישהוא אחר, האמנו שלנו יש יכולת לא פחות מאף אחד אחר. הדימונאים הצליחו יפה מאוד לפני שהם התחילו להאמין שמישהוא חייב לתמוך בהם

  • Jtm   ביום 4 בינואר 2006 בשעה 23:40

    אני הייתי בעד שינוי. כולם חשבו שזאת עמדה להיות השנה שלהם, אבל הם לא שינו דבר. אכזבה רצינית.

    רק עכשיו, כשקראתי את הפוסט הזה קלטתי שאני יכול להצביע בבחירות האלה (יום הולדת 18 בשבוע שעבר), ובאמת שאין לי מושג למי להצביע. אני עדיין מאמין במצע של שינוי, אבל אני לא מבין מה הטעם אם הם לא משנים דבר.

    אני בדיוק קורא את 1984. עם כל עמוד אני נזכר בממשלה העלובה שלנו (לא בגלל שהיא מזכירה לי את ממשלת האח הגדול, אלא בגלל שהיא מזכירה לי את הממשלות שקדמו לאח הגדול).

השאר תגובה