הטיפול בשרון: מחדל או עודף מוטיבציה?

כל עניין הטיפול בראש הממשלה בעקבות השבץ בו לקה, עורר בי בשבוע האחרון תהיות וחשדות. לכן פניתי בנפרד לשני רופאים שאני מכיר, שניהם מנוסים ובעלי שם בתחומם, מצויים בפוליטיקה של עולם הרפואה ופרטי המקרה הספציפי הזה.
שניהם אמרו פחות או יותר דברים:
א. הטיפול המקובל לחולה במצבו של שרון בין השבץ הראשון לשני, הוא לתת לו מינון לא גדול של אספירין.
ב. מהפרטים אודות מצבו הרפואי של שרון, אי אפשר להסיק מסקנה אחרת מלבד זו: אין לו כל סיכוי להשתקם.
ג. ברוב המקרים, חולה בגילו ובמשקלו של שרון שמגיע לבית-החולים במצב בו הגיע, לא מנותח ולא מטופל. מניחים לו למות בכבוד.

אז איך הגענו למצב שבו מדינה שלמה עוסקת בתנועות הגוף הלא רצוניות של האיש? האם ייתכן שלו היה מטופל על ידי רופאים מומחים-פחות, המצב לא היה מגיע לאן שהגיע? ומדוע כה מעטים הרופאים שמוכנים להגיד לתקשורת את מה שרובם מסכימים עליו בינם לבין עצמם?

לפני כמה שנים, פרסם רופא ישראלי מחקר השוואתי שבדק את סיכויי ההישרדות של חולי לב שעברו ניתוחים זהים אצל רופאים שונים. הממצא העיקרי שלו היה שהסיכויים של מנותח ששילם סכום עתק תמורת טיפול על-ידי מומחה, אינם טובים מאלו של מנותח שטופל ברפואה הציבורית.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר   ביום 12 בינואר 2006 בשעה 2:31

    מכירים מומחים בעלי שם, באמת. המומחה שאני מכיר ניתח את סבתא שלי עליה השלום, והוא טוען דברים הפוכים לגמרי מהדברים שהבאת.

    הרי אם רופאיו לא היו נותנים את הקלקסן ואחרי שבוע הוא היה מסיים עם שיתוק בחצי גוף ובלי יותר מדי דרמות בבתי חולים אז כל "המומחים" היו קופצים ומזדעקים: "למה לא נתנו לו קלקסן?"

    ומי זה רובם ועל מה הם בדיוק מסכימים ? שוב טענות מעורפלות וחסרות כל ביסוס.

    רופא שיש לו מה לומר שיעמוד מאחורי דבריו ויחתום בשמו המלא. אזרחים שמכירים מומחים לא חסרים במדינה הזו, וממך כעיתונאי הייתי מצפה למעט יותר.

  • ד.ט   ביום 12 בינואר 2006 בשעה 12:52

    כמעט כל אדם אחר, עני או עשיר, ימלא בצייתנות את הוראות רופאיו לאחר שיעבור אירוע כמו השבץ הראשון של שרון. אם למשל הוא יצטווה לשהות כמה שבועות בבית החולים עד הניתוח, כך יעשה.

    במקרה של ראש ממשלה לפני בחירות, נכנסו שיקולים אחרים, כגון השפעתו של אשפוז ממושך על מספר המנדטים של קדימה.
    יכול להיות שרופא מומחה-פחות היה פוסל על הסף את הדרישה המורכבת של שרון ומקורביו, לפגוע כמה שפחות בעבודתו, בשגרת יומו, ובמראית העין של "עסקים כרגיל" (אחרי השבץ הראשון). איני יודע. בכל אופן ההבדל הגדול כאן אינו במומחיות הרופאים, אלא במעמד החולה, ואי-אפשר להסיק מכך על התועלת הכללית שבפנייה לרופא מומחה יקר מול רופא ציבורי. (נא לזכור שמדובר גם בהבדל של זמן, בדרך כלל: רופא פרטי ינתח מייד ולציבורי צריך במקרים רבים להמתין).

  • פציינט   ביום 12 בינואר 2006 בשעה 16:35

    ג. ברוב המקרים, חולה בגילו ובמשקלו של שרון שמגיע לבית-החולים במצב בו הגיע, לא מנותח ולא מטופל. מניחים לו למות בכבוד.

    בבל"ת מוחלט. כל מי שיגיע לבית החולים יהיו גילו ומשקלו אשר יהיו יזכה לטיפול הטוב ביותר להארכת חייו. הרופא שאמר את ההיפך שיקום ויזדהה בשמו המלא.

  • שוקיג   ביום 13 בינואר 2006 בשעה 2:05

    צר לי, אבל אתה תמים.
    בעולם האמיתי, רופאים מבצעים המתות חסד כבר שנים. למשל "מנתקים את החולה מהמכשירים כדי לראות אם הוא נושם לבד" ואז, על פי בקשתו, לא מחברים אותו.
    מאיפה לדעתך מגיעים איברים לתרומה אם לא מאנשים שנותקו מהמכשירים כדי לתת להם למות?

  • קורינה   ביום 12 בינואר 2006 בשעה 10:26

    התרופה שניתנה לראש הממשלה, לשם דילול הדם/מניעת היווצרות קרישים היא תרופה שלא ניתנת לכל אחד.
    כפי שציין חוסה יקירינו אתמול בערוץ 1 שבעוונותיה, נקלעה האזרחית למלכודת שלו – כחמישים אחוז פלוס מינוס של בני חמישים ומעלה בני שבעים ושש ודאי באחוזים כאלה אם לא יותר -, מטופלים בתרופה שנועדה לכך.
    שמה בישראל: קומדין.

    הבדל עצום.

    נו, אני רואה שאני צריכה לכתוב על זה רשימה.
    עם כל השאלות שהמראיינים לא ידעו לשאול ומהם, על קצה המזלג, מעלה כאן בצדק רב, שוקי .

    עם כל הכבוד למגיב הראשון, האם דבריך משקפים חשיבה עצמאית שלך, וממנה הושפעו דוברי בית החולים?

  • אסי   ביום 13 בינואר 2006 בשעה 6:43

    שלום שוקי, לכל אדם קרוב ולו במעט יודע שחשובים מקבלים טיפול אחר, אני יודע גם שלא תמיד מדובר בטיפול טוב יותר אלא טיפול יענוטוב.
    המחלה נקראת פרסונליטיס
    http://www.notes.co.il/assi/15858.asp

  • גברת תרד   ביום 15 בינואר 2006 בשעה 10:25

    איברים לתרומה מגיעים לרוב מנפטרי תאונות דרכים (או מתורמים בריאים במידה שהאיבר מאפשר חיים בלעדיו, כגון כליה אחת).
    בתאונת דרכים המוות נגרם מפגיעה מהירה, לעומת נפטרים ממחלה, שעקב התמשכות מהלך המחלה נפגעות רקמותיהם באופן שמונע אפשרות לשימוש חוזר בהן.
    במקרים אלו ממש לא מדובר על המתות חסד, "תורמי" האיברים אינם בחיים בעת ניתוקם.
    וסליחה על המאקבריות.

השאר תגובה