נתניהו, פרץ, אולמרט: שפות

בואו נשווה ונראה מה מציע לנו כל אחד מהמתמודדים לראשות הממשלה מבחינת ידיעת שפות.

  • נתחיל בעמיר פרץ: אחרי הפדיחה (ע"ע גרטיטוואד), הוא מדגים בנאום מצולם (וידאו) ב-ynet שיפור מפתיע. אבל ההפתעה הגדולה, לפי מקורותינו, תהיה כשיתחילו שידורי הבחירות והוא ידבר ברוסית. פרץ לא חיכה לרגע האחרון – הוא מתכנן את המהלך הרוסי שלו כבר שנים.
  • נמשיך בנתניהו. האיש יודע אנגלית. הוא גם יודע לדבר, במיוחד עם אמריקנים, ובכל אחת מהפעמים שנאם לפני הקונגרס – החל בנאומו הפנומנלי ב-1997 וכלה בנאום בנושא הטרור ב-2001 – הוא ירד מהדוכן מלווה בתשואות רועמות. למעשה, הפער בין איכויות הנאום שלו וכישוריו בשפה האנגלית לבין כל דבר אחר שעשה הוא כה גדול, עד שקשה שלא לחשוב שעדיף היה לו המשיך לכהן כשגריר ישראל באו"ם עד היום.
  • אולמרט: שמעתי אותו נואם באנגלית מספר פעמים. הפעם האחרונה הייתה במהלך הביקור של ביל גייטס בארץ. בפעם ההיא שמתי לב לתופעה מעניינת: כשהוא נואם באנגלית הוא נשמע כמו ילד בגיל בית-ספר. לא בגלל איכות האנגלית שלו, שעולה על זו של פרץ (אם כי לא בהרבה), אלא בגלל שפת הגוף והאינטונציה.מה המסקנות?
    נו באמת, לאיזה מסקנות אתם מצפים מדיון שעוסק באיכות האנגלית של המתמודדים על רשות הממשלה? לביבי תהיה האנגלית הכי טובה, אבל הוא בחיים לא יהיה ראש ממשלה. לאולמרט תהיה אנגלית בינונית, אבל בין כה וכה הוא ידגים אותה רק תוך כדי החנפה לעשירי העולם שיגיעו לביקור. ופרץ? חרא של אנגלית, אבל בעברית הוא מדבר לעניין.
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Sam Bussak   ביום 1 בפברואר 2006 בשעה 19:03

    אולי ככה ידברו עם כל המדינות השכנות, בהן מדברים ערבית ולא אנגלית.

    נראה לי שכולם מקבלים 0

  • אביבה   ביום 1 בפברואר 2006 בשעה 21:05

    אינה תוכן דבריו אלא הצליל שלהם – לבנאדם יש קול טיפ-טיפ-טיפה יותר גבוה ממה שהיית מצפה שיהיה לגבר מוצק עם שפם שחור. הדיסוננס מקשה עלי לקחת את הנאומים שלו ברצינות.

  • צופה טלויזיה זרה   ביום 1 בפברואר 2006 בשעה 23:27

    ומה שפרץ הראה שכנראה הוא יודע ללמוד בעל פה. ההדגשות וההטעמות מראות שהוא לא בדיוק מבין מה המילה שהוא אומר.

  • אורן   ביום 2 בפברואר 2006 בשעה 10:51

    צעקות סתמיות להעלאת שכר המינימום הם סתם דמגוגיה וחנופה לוועדים הגדולים והכוחניים תוך דריסת העובד הקטן והמאוגד פחות זה לא לעניין בשום שפה.
    זה נבלה וזה טריפה.

  • שוקי   ביום 2 בפברואר 2006 בשעה 11:33

    מה סתמי ברעיון של העלאת שכר המינימום? אתה יכול להתקיים מ-3300 שקל לחודש? או שיגדילו את שכר המינימום או שיגדילו את תשלומי ההעברה – מה שברור הוא שהמדינה הזו לא תוכל להתקיים לאורך זמן כשיש בה 1.5 מיליון אנשים מתחת לקו העוני.

  • אורן   ביום 2 בפברואר 2006 בשעה 12:04

    הוא רעיון יפה וצודק אבל מי ישלם? בנון ישלם?!
    פוליטיקאי שצועק שצריך להעלות את שכר המינינום אבל לא מציע תוכנית מקיפה (והגיונית) למינון ההעלאה, כלומר כזו שלא תבריח את העלי ההון (מה לעשות, הם המעסיקים) ולא תמוטט את העסקים הקטנים שמקרטעים גם כך, כל הצעה כזו היא הצעה סתמית ודמגוגית.

    פרץ בכל אופן, כבר "העלה" את שכר המינימום אצל החברים שהוא מעסיק. על חשבון עובד ההיסתדרות הפשוט שאוכל לחם צר ומים לחץ במקרה הטוב ומפוטר במקרה הרע.

  • שוקי   ביום 2 בפברואר 2006 בשעה 13:14

    אורן, אני מתפלא שאדם אינטליגנטי ומשכיל (לפחות ככה נדמה לי) כמוך משתמש בטיעונים כאלה.
    הרשה לי לענות לך אחד לאחד:

    א. אתה שואל מי ישלם, וחלק מהביקורת נגד פרץ הייתה שהוא יממן את תיקוני הסעד שהוא מציע באמצעות הטלת מיסים חדשים. בנאום שלו בכנס הרצליה הוא הכחיש נמרצות – לא יוטלו עוד מסים.

    ב. אז איך פרץ אומר שהוא יממן את הגדלת שכר המינימום, חוק פנסיה חובה וכו'? לא באמצעות הקצאה של משאבי הון חדשים אלא בשינוי סדר העדיפויות של השימוש בהון.
    אתה הרי יודע, וכולנו יודעים, שישראל היא ממלכת שחיתות מסואבת. אלוהים יודע כמה מתוך התקציב בסך רבע טריליון שקל הולך למושחתים למיניהם.
    בעצם, אתה יודע מה – לא צריך את הקב"ה, אפשר להתבסס על הסטטיסטיקה הפשוטה: שני שלישים מההון בישראל מרוכזים בידי קבוצה קטנה של 20-30 אלף איש. מהבחינה הזו אנחנו דומים יותר לסעודיה ולקולומביה מאשר למערב אליו אנחנו מנסים להידמות.

    ג. אתה מבקש תוכנית מקיפה והגיונית, ובשביל זה ישנו ברוורמר. האיש היא בבנק העולמי, שהמדיניות הכלכלית שהוא דוחף היא הרבה יותר רציונלית ואנושית. עיקרון ברזל אחד בגישה שלהם: הדרגתיות!

    ד. אתה באמת חושב שלהגדיל את שכר המינימום מ-3300 ש"ח ל-4500 ש"ח תבריח את בעלי ההון?
    אורן יקירי, בעלי הון שרוצים לברוח יכולים להעביר כבר עכשיו את עסקיהם לסין ולשלם שכר של 300 ש"ח לעובד.
    באירלנד, בספרד ואפילו בסינגפור – המודלים לחיקוי של ביבי, אולמרט וחבריהם – היחס בין השכר לבין יוקר המחיה הרבה יותר ריאלי.
    דווקא בארה"ב, שממנה שואבים כל הכלכלנים הסמיתיאנים האלה, המדיניות הכלכלית האובר-ליברלית הביאה להגדלת החוב החיצוני ולגירעון דמיוני בתקציב.
    בארגנטינה, שנחשבה להצלחה הכי גדולה של הכלכלה הביביאנית, הדברים הגיעו למשבר פיננסי נורא ולאבטלה עצומה. ואכן, מרגע שהם שינו כיוון המצב שלהם משתפר במהירות.

    ה. לגבי העסקים הקטנים – ואני בעצמי הייתי מעורב באי אלו עסקים קטנים, אז תאמין לי שאני יודע – הבעיה שלהם היא בדרך-כלל לא השכר אלא האכזריות של הבנקים, שמהיום למחר יכולים לשנות חד צדדית את מדיניות האשראי שלהם.
    אני חושב שיחד עם הגדלת שכר המינימום צריך לתקצב מחדש את הקרן לעידוד עסקים קטנים, ואני בטוח שכמו שידעו לשפות את המעסיקים על השינוי בחוק ביטוח הבריאות – ולבזבז עשרות מיליארדים מכספנו באותה הזדמנות, אגב – אפשר יהיה למתן את ההשפעה של הגדלה (הדרגתית) בשכר המינימום על מי שבאמת מתקשה.
    אדרבא – במקום שימשיכו להעניק הקלות ל*כל* המעסיקים, כפי שנעשה מאז 1995 ועד היום, הגיע הזמן שיעניקו הקלות לעסקים שבאמת זקוקים להן.
    זה שסלקום ובזק מעסיקות עובדים בשכר מינימום זה לא בגלל שהן לא יכולות לשלם יותר.

  • אורן   ביום 2 בפברואר 2006 בשעה 15:25

    ככה אל מול מלכודת המחמאה בדבר ההשכלה והאינטיגנציה שלי ואל מול הפירוט בתשובות.

    נתחיל בדמגוגיה משלי – פרץ הוא פוליטיקאי ועל סמך ההתנהלות הכוחנית שלו בעבר ועל סמך החבירה שלו לבעלי כח – אני לא ממש מאמין לפיתרונות האנושיים והרציונאליים שהוא (בעזרת ברוורמן) מציג או יציג, אבל זו בעיה אישית ולא בעיה של מדיניות.

    בקשר למדיניות – קל להציע שינוי סדר עדיפויות, פרוגרסיביות בהטלים, וסיוע נכון לעסקים אבל קשה לבצע את זה בצורה הוגנת וקשה עוד יותר לבצע את זה בסביבה של בעלי אינטרסים פוליטיים כלומר מפלגות הקואליציה – אני מניח שאתה (כאדם אינטליגנט ומשכיל, כך אני מתרשם) לא חושב שהעבודה תקבל 75 מנדטים ותהיה פנויה מלחצים פוליטיים (חלקם גם מוצדקים).

    בקשר למבנה הכלכלה – ישראל אינה ממש דומה לשום מדינה אחרת – אירופית, סקנדינבית, צפון או לטינו-אמריקאית.

    ובקשר לעסקים הקטנים שעדיין פועלים ולבעלי
    ההון שעדיין מחזיקים מפעלים בארץ – תמיד יש קש ששובר את גב הגמל. ההנחה שאם הם לא ברחו לסין עד היום הם גם לא יברחו. אנחנו לא רוצים לבחון את ההנחה הזו. את מחיר הניסיון הזה ישלמו מיעוטי היכולת, כנראה שלא אתה ואני ובטח שלא פרץ או ברוורמן.

  • שוקי   ביום 2 בפברואר 2006 בשעה 17:22

    תראה אורן, אם אני צריך לבחור בין אולמרט וביבי לבין פרץ או ברוורמן, אז תשובתי היא פשוטה – אני לא יודע אם שני האחרונים יכולים לעשות את מה שהם מבטיחים, אבל אני מת מפחד ששני הראשונים ימשיכו לעשות את מה שעשו כבר.

    מה שדוגמת ארגנטינה שהבאתי אומרת בעצם, היא שאנחנו יושבים על הר געש שעלול להתפוצץ לנו בפנים. ה"השקעות" שקיבלנו לכאורה בשנתיים האחרונות, הן כסף של ספקולנטים שיברח מפה ברגע שיתחיל המשבר הפיננסי. זה אמנם יוכיח את טענותיי, אבל בוא נקווה שלא נגיע לשם.

    ברור שיהיה קשה לפעול בניגוד לאינטרסים הכלכליים שבתוכם קיימת הפוליטיקה, אבל ראה מה הפתרון של ביבי – הוא נלחם במי שאינו יכול להחזיר לו כי אין לו כוח. המקרה היחיד שבו הוא נכשל היה כשנלחם בעובדי הנמלים, שמחוברים למטה שרון.

    ולגבי הכדאיות של פעילות עסקית בישראל – רק כאן אתה יכול לקנות נכסי מדינה בכסף שאינו שלך, ואז למכור אותם ולהתעשר. אז אני חושב שאין מה לחשוש – בעלי ההון לא ילכו לשום מקום.

השאר תגובה