אתנחתא חתולית קלה

אני שונא לחוב חובות וגרוע בגביית חובות. כך יוצא שאני מין אישיות גרעונית כזו (די עם משחקי אסוציאציות, באתי לפה לכתוב על חתולים).

הערב, עברה החתולה הקטנה שלי, ס', ניתוח. לא מסוכן, אבל כזה שכלל הרדמה מלאה. בשעות האחרונות היא ערה וישנה לסירוגין, מתעוררת ונוהמת ונושכת ונרדמת בחזרה. חתול מתוק להדהים ס'. בגון כתום אפרסק, קופצנית, חכמה.
כל מי שיש לו חתול חושב שהחתול שלו הכי מיוחד. לי יש שתיים, ואני חושב ששתיהן הכי מיוחדות. אני יודע שאני לא יכול לשכנע אתכם שדווקא הן, החתולות שלי, באמת הכי מיוחדות. אני גם יודע שיש אנשים שאין להם סבלנות לדיבורי חתולים בבלוגים. אני בעצמי, לא תמיד יש לי סבלנות לדיבורים של אנשים על החתולים שלהם. לחתולים עצמם, לעיתים קרובות יש לי הרבה יותר סבלנות מאשר לבעלים שלהם.

אבל נו, ס' עברה ניתוח, תבינו אותי. נורא מסכנה, נורא נוגעת ללב. החתול הזה, הכל-כך רגיש ואינטליגנטי – הריכוז הנדיר הזה של עדינות ורגישות ויופי ביצור כזה קטן – חלש ומסכן עכשיו.

***

במקור, רציתי בעצם לכתוב פוסט שהכותרת שלו היא תערוכת השלל. לא ממש הצלחתי להגיע לזה בפתיחה. פשוט לא יכולתי שלא לחשוב על החתלתול הכתום שישן עכשיו בחדר השני.

אבל הנה היא, בכבודה ובעצמה: תערוכת השלל.

טוב, על הכותרת נאלצתי לוותר כי אנחנו בתקופת בחירות. אני מניח שחלק מכם לא מתעניינים במה שיש לי על פוליטיקה – או סתם מאד לא מסכימים איתי על כל מיני דברים – אז כל הדיבורים האלה פשוט מייבשים אתכם.
לכן, לא רציתי לתת כותרת שתגרום לחלק מכם לחשוב שגם זה פוסט פוליטי. הוא לא – הוא על חתולים.

"תערוכת השלל", כידוע, היה שמה של התערוכה שהתקיימה במרכז הירידים, א.ק.א. "גני התערוכה", בשנת 1983. היא הציגה את שלל מלחמת לבנון. כהומאז' לאותה תערוכה, ספק נוסטלגית, ובפרספקטיבה של זמן שלימדה אותי אילו מלחמות הן החשובות באמת בעולם שלנו – אני מגיש לכם את הגירסה החתולית של אותה תערוכה.

מה שיש בתמונות שלפניכם, אינם טנקים מסוג T72, קטיושות, תחמושת קלה וקני ארטילריה. מה שיש לכם כאן הם:
4 מטבעות, 3 עכברי צעצוע, 3 פעמוני צעצוע עגולים קטנים; 2 חבילות סוכריות קטנות; 8 קליפות עץ/פרחים מיובשים דקורטיביים-ריחניים; חבילת סוכריות טאמס נגד צרבת; קישוט-סרט של מתנה; סוללה אחת; קוצץ ציפורניים; מצית אחד, גומיה אחת; חלק מצעצוע פלסטיק; סוללה אחת; חשבונית; עטיפת סוכריה; ג'וק קטן; גליל נייר טואלט, שחוסל במבצע מרהיב, בשני חלקים; חתיכת פיתה יבשה. ועוד כתריסר פריטים לא מזוהים.  

סה"כ כ-40 פריטים שנתפסו במלחמה שהכרזנו החברה שלי ואני: מלחמת שלום הסלון. המלחמה הזו נועדה להראות אחת ולתמיד לארגון אש"פ (איחוד השמפים) מי בעל הבית במזרח התיכון, ובדירה. היא גם נועדה לשקם את ארסנל הצעצועים של ארגון הטרור הרב-רגלי הזה, שהתדלדל מאד לאחרונה. למיטב זכרוני, היו בו לפחות 7-8 עכברי צעצוע; כ-5 כדורים מחומרים שונים, עם או בלי נוצות; 3 צעצועים עם קאט-ניפ; ועוד חצי תריסר צעצועים שאין להם שמות.

בסופו של דבר, צעצועים רבים לא נמצאו. אלו שנמצאו, הם ה"פריטים" שלפניכם.

הפריטים נמצאו ונאספו מתחת לרהיטים שבסלון, אחרי ששני חתולים העונים לשמות ס' ור' דחפו אותם לשם תוך כדי משחק. ס' ור' היו מופתעות מאד מהפשיטה שלנו. בשלב מסויים הן הגיבו בהתלהבות רבתי, ומספר הפריטים בתערוכה שלנו הצטמצם מהר מאד לחצי בערך. אבל רגע לפני, הצלחנו ללכוד את התמונות הללו. אין ספק: מהמוצדקות שבמלחמות שלנו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • הקוראים מאוקספורד   ביום 10 בפברואר 2006 בשעה 3:54

    אין ספק: מן המוצדקות שבמלחמות ישראל.

  • איירין   ביום 10 בפברואר 2006 בשעה 9:58

    אימה והשתוקקות לרגע שהגבר בבית ייזכר שגבר הוא, ויסכים להזיז את המקרר.
    להערכתי מסתתרים מתחתיו כ-30 כדורי כסף בשלבים שונים של פירוק, שלושה ארבעה מציתים וכמות נאה של עטים.
    לא כולל, כמובן, מה שהצטבר מתחת לתנור, לארונות הספרים ובמקום ההוא שאני לא יודעת מה הוא, אבל נוהג לטרוף את כל הצעצועים השווים שלהם שעה אחרי שנכנסו הביתה.

  • זו ש   ביום 10 בפברואר 2006 בשעה 18:32

    לפריט הלא מזוהה שליד הסוכריות, זה הלבן עם שלושה וחצי פרחים אדומים לאורכו, קוראים טמפון. אל תיתן להם לבלוע אותו בשום אופן.

  • שוקי   ביום 11 בפברואר 2006 בשעה 15:03

    דווקא את הטמפון של קוטקס כן זיהיתי, סתם שכחתי להוסיף לרשימה. בכל אופן, מדובר בחתולים בררניים מאד שלא בולעים בקלות גם אוכל לחתולים – אלא אם הוא עומד בסטנדרטים הקולינריים המחמירים של ה-FMA (איחוד השפמים הפדרלי).

  • אוהד   ביום 13 בפברואר 2006 בשעה 15:39

    אז אני לא היחיד שלא יכול להתאפק ולא לכתוב על החתולה שלו בבלוג. אתה לא לבד, שוקי!

השאר תגובה