פרופ' ברוורמן מסביר

פרופ' אבישי ברוורמן ממפלגת העבודה התארח מוקדם יותר השבוע בפורום חדר החדשות ב-ynet, וענה לשאלות הגולשים. לאלו מכם שהחמיצו, סיכמתי את עיקרי דבריו בנושאים המעניינים.

כמה פרטים על האיש: ברוורמן, פרופ' לכלכלה, בוגר סטאנפורד, שימש ב-15 השנים האחרונות כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, וניהל אותה בהצלחה מזהירה. לפני כן שימש ככלכלן בכיר בבנק העולמי.

המדיניות הכלכלית של נתניהו
אפשר היה להגיע לאותה רמת צמיחה (שבחלקה הגדול נבעה מצמיחת הכלכלה האמריקנית, צמיחת הכלכלה הסינית, ההתנתקות והשינוי בשער האירו), ללא פגיעה באוכלוסיות החלשות, בקשישים, בנכים, בחינוך ובילדים ובאמהות החד הוריות.
היתה כאן מדיניות חסרת הגיון ובלתי מוסרית.

איך משיגים צמיחה?
המהלך שיעודד ביותר את הצמיחה יהיה חיתוך הקשר הגורדי, הפוליטי, בירוקרטי, חוקתי, כדי לעודד את המעסיקים הקטנים, מפעלים מסורתיים ומפעלי הייטק לפרוח בישראל.

העלאת שכר המינימום –
האם היא תגדיל את האבטלה?

בתחילת שנות התשעים נשאלה שאלה דומה לגבי העלאת שכר המינימום בארה"ב. שר האוצר בוב רובין, ויו"ר הכלכלנים של הבית הלבן, פרופ' ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל, המליצו לנשיא קלינטון, להעלות את שכר המינימום כדי לשפר את מצב העובדים החלשים וגם לחזק את הכלכלה.
קלינטון החליט להשמע ליועציו ולהעלות את שכר המינימום. המשק הגביר את קצב הצמיחה שלו והאבטלה ירדה.
במדינת ישראל עובדים מאות אלפי אנשים מתחת לשכר המינימום כעבדים. ראשית, יש לאכוף שכר זה ושנית, ממשלת העבודה בראשות עמיר פרץ תעלה את שכר המינימום בהדרגה ובהסכמה עם המעסיקים, תוך כדי התייחסות ספציפית למעסיקים הקטנים ששם יש גם לתמוך בשדרוג טכנולוגי ובעזרה מימונית.

מדיניות הסעד של העבודה
מדינת ישראל הושתתה על חזון ישעיהו ועמוס "צדק צדק תרדוף". אל לה להפוך למדינת עולם שלישית, שבה האלפיון העליון עשיר, המעמד הבינוני נשחק ויותר ויותר עשירונים הנדחקים אל מתחת לקו העוני.

עובדי כ"א וכבוד העובד
ממשלת העבודה תפעל להחזרת חברות השמת כ"א ליעודן המקורי, שהוא מציאת תחליף לעובדים זמניים. היא תפשיר מייד את החוק שיזם עמיר פרץ לחברות כ"א, המוקפא כרגע על ידי הממשלה. תבוצע התאמת החוק להגנה על עובדים המועסקים בשיטות עושק ותושלם חקיקת חוק המגן מפני תעסוקה פוגענית.
הפגיעה בשכר פוגעת במוטיבציה של העובד ובטווח הארוך היא הרסנית. בנוסף, היא מטילה על המדינה לממן השלמת הכנסה לאותם אנשים. בשנותיהם המבוגרות הם הופכים להיות מקרי סעד הנופלים לנטל על תקציב המדינה. ולכן, מדיניות כלכלית מוסרית ארוכת טווח, קוראת לשינוי מהותי שאנחנו נוביל.

קשישים
מי שכל חייו עבד, צריך לסיים את חייו בכבוד.
אנו נבטל את השחיקה בקצבת הזיקנה והשארים, שנעשתה על ידי הממשלה האחרונה. נצמיד את קצבת הזיקנה והשארים לשכר הממוצע במשק ולא למדד. תקרת הפטור הניתנת לגמלאים בגין חסכונותיהם תעלה מ-7,800 ל-20 אלף שקלים. נבטל את דמי הניהול בקרנות הפנסיה. נעלה את שיעור ההשתתפות ברכישת התרופות לקשישים מ-10% ל-25%.
נקבע תקרת גג להשתתפות עצמית לטיפול סיעודי.

עתיד ההפרטה
יש גופים שנכון להפריט אותם. אבל אז בראש ובראשונה יש לדאוג לזכויות העובדים ולא רק לשכר עתק של מספר מנכ"לים ובעלי שליטה.
ככלכלן שהיה מעורב בדיון לגבי ההפרטות בעולם השלישי ובמזרח אירופה בעבר, ומתוך המחקר הכלכלי, אני רוצה להבהיר: לכל הפרטה יש להתייחס לגופו של עניין. יש חברות שמפריטים ויש חברות שקשורות בתשתיות, אינטרסים בטחוניים לאומיים שאין מפריטים. כשמפריטים, הערך העליון לדאוג לזכויות העובדים שיש להם את החלק הארי בבניית החברה.
ראינו דוגמאות בהן לקחו מונופול ממשלתי, העבירו לבעל הון פרטי, לא בהכרח שיפרו את היעילות ופגעו בצורה גסה בעובדים.

המלחמה בריכוזיות
במדינת ישראל אנו מעוניינים להיות תחרותיים בעידן הגלובליזציה, למשוך הון ולהביא לצמיחה גבוהה ותעסוקה לאזרחים. מצד שני, החולי של הריכוזיות גורם לירידת התחרותיות ומסכן את קיומנו כדמוקרטיה נאורה.
כשנגיע לשלטון, נאבק ונחתוך את המוסרות המחברים היום בין ההון לשלטון ונחזק כניסת משקיעים, אנשי עסקים נוספים למעגל התחרות, גם בארץ וגם מחו"ל.
.
מדיניות העבודה בנושא שכ"ל באוניברסיטאות
פרופ' יולי תמיר הציגה תוכנית המבוססת על המודל המקובל באוסטרליה: כל סטודנט שיכנס למערכת ההשכלה הגבוהה יקבל הלוואה ויהיה "חופשי ללמוד".
ארבע שנים לאחר סיום לימודיו, במידה ויעבור בשכר ראוי מעל השכר הממוצע במשק, יחזיר את ההלוואה. במידה ויהיה מובטל או יעבוד בשכר נמוך, יהיה פטור מהחזרת ההלוואה עד אשר ישתפר מצבו הכלכלי.
במקביל, נוסיף עוד כמיליארד שקל לאוניברסיטאות על פני ארבע שנים לחיזוק רמתן ורמת המחקר והפיתוח ולמניעת ההידרדרות שהיתה בעת כהונת ממשלתם של אולמרט וביבי, שפגעה באיכות האוניברסיטאות ובסטודנטים.

לחצו כאן כדי ליצור סימניית Del.icio.us

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מרק ק.   ביום 15 בפברואר 2006 בשעה 21:43

    אולי נתניהו כבר מחויב למדיניות מסוימת אבל ממילא או לא שואף להיות שר האוצר, והדברים של ברוורמן לא שונים מהותית מדברים שסילבן שלום אמר ועשה. אני לא יודע מי המועמד להיות שר אוצר של אולמרט אבל אולמרט בעצמו מעולם לא היה חסיד הפרטות והתעמתות (עם עובדים וגם עם בעלי הון).

    המסקנה שאפשר להסיק מכל ההצהרות הכלכליות הוא שההבדלים בין המפלגות הם רק בניואנסים. כמובן שהניואנסים מאוד חשובים לאנשים ספציפיים אבל לרוב האנשים הם לא משנים דבר (אני לא מאמין שנתניהו יכול להוריד את המע"ם ל14%). אז חברת החשמל לא תופרט גם בעוד 4 שנים אבל ישראל לא תפסיק את היבוא הזול מסין.

  • תמי   ביום 15 בפברואר 2006 בשעה 23:05

    זו בדיוק מערכת הבחירות הראשונה זה שנים, שבה ההבדלים בין השמאל והימין, העבודה לקדימה-ליכוד, בתחום הכלכלי-חברתי, הם מובהקים ומובחנים לגמרי.
    ולכן, זו הפעם הראשונה זה שנים שיש תקווה.
    ההבדל עצום: "העבודה" מדברת על חיזוק הפרט, האזרח העובד והעמדתו במרכז: הגדלת שכר המינימום, מלחמה בחברות כוח האדם לצמצומן, פעילות ממשלתית יזומה להגדלת מספר המשרותב במשקשם למלחמה באבטלה, עידוד התאגדויות עיסקיות קאופרטיביות (שיתופיות), דאגה ליצירת פנסיה סבירה לכל עובד, סבסוד התרבות והאמנות, הקניית חינוך ברמה טובה לכל האזרחים, ללא הבדל יכולתם הכלכלית (כולל לימודים אקדמאיים).
    האם כל זה בכלל מזכיר במשהו את המצע של קדימה-ליכוד?
    בקדימה-ליכוד ידברו איתך בקווים מאוד כללים על "צמיחה", על "מלחמה בעוני" על "התייעלות המשק" (כלומר העשרת המיליארדרים) ועל המונח האפנתי "חמלה", כלומר זרקת נדבות מתחסדטות לעניים.
    בקיצור, ההבדל הוא של יום ולילה, בין קפיטליזם חזירי, שמשמין את פרות הבשן, לבין סוציאליזם דמוקראטי, ששואף לתת את מקסימום התמיכה והסיוע לכל שכבות העם, כך שכולם יוכלו להתפרנס ולצמוח, ולננהבטיח גם לחלשים שבנו קיום בכבוד, לא נדבות.
    זה כל ההבדל.

  • תמי   ביום 15 בפברואר 2006 בשעה 23:30

    ביחס לאזרחיה. ע"פ התפיסה החברתית-דמוקרטית, המדינה היא מסגרת שאמורה לאפשר לאזרחים לחיות חיים בטוחים, הוגנים, טובים ככל האפשר, לממש .
    את יכולותיהם כבני אדם
    ע"פ התפיסה הקפיטליסטית, תפקידה של המדינה מצומצם בהרבה: לאפשר מסגרת של חוק וביטחון כדי שהאזרחים יוכלו לקיים את פעילותם הכלכלית ולהשיג בחיים ככל שמאפשרים להם כישוריהם.
    זה מסביר את מדיניות ההפרטה הגורפת בה נקט הביבי: כולל מתנ"ס ים ובתי סוהר, בעצם כל מה שזז, או לא זז, העיקר שאפשר למכור אותו. אין כאן תפיסה של מדינה כספקית של שירותים (למשל תרבות לכול, במסגרת מתנ"סים), או דאגה לשיקום אסירים (בבתי סוהר), אלא תפיסה מינמליסטית ועסקית של מהות המדינה.
    לכן עמיר פרץ דיבר על חתימת הסכם בין המדינה ללאזרחיה.

  • יהל   ביום 7 באוגוסט 2006 בשעה 0:43

    ניסיתי את הלינק, ונראה שוויינט הורידו את הדף. חבל, דווקא מעניין לעקוב אם ברוורמן פועל למען הדברים שאמר. למישהו יש לינק ?

  • טלי   ביום 15 בפברואר 2006 בשעה 21:44

    הוא אמר דברים דומים כשהתארח באתר הארץ, אבל כאן זה נשמע יותר מדויק ומקיף.
    חוץ מזה יש לי אהדה גדולה לברוורמן, שהיה נשיא נגיש מאוד ואכפתי מאוד בבאר-שבע, ראית אותו בכל מקום ויכולת לדבר איתו בגובה העיניים, לא כמו הנשיאים באונ' האחרות. אני גם יודעת שהמהלך הזה בא אצלו אחרי ייאוש ותחושות מאוד קשות מהמצב הפוליטי והכלכלי, כשהרגיש שהוא חייב להיות נחמד לפוליטיקאים שהיו מגיעים לאונ' בזמן שהרגיש שהמדינה נשלטת ע"י חבורת בריונים ציניים.
    לא תמיד הוא הכי רהוט ומסודר בדבריו, אבל גם זה חלק מהחן שלו….

  • אשתו   ביום 15 בפברואר 2006 בשעה 23:02

    אם סילבן, אללה איסטור, יהיה שר האוצר, יהיה כאן אסון גדול, כי זה אומר שהליכוד לוקח, וביבי ראש ממשלה.
    צריך לזכור שביבי בתור ראש ממשלה זה רע. פשוט רע, והוא ינתב, בתוקף תפקידו, אם יהיה ראש ממשלה, את משרד האוצר – להעביר תקציבים לא צודקים, שיטיבו עם העשירים הדשנים שגונבים מהעובדים המסכנים. בדיוק כמו שאריאל שרון התיר לביבי לעשות תוכנית כלכלית הרסנית שזיינה פה כל אחד, שמרוויח פחות מעשרת אלפים שקל בחודש.

    סילבן לקח ימינה מאוד בהתנהלות המינסטריאלית שלו כשר אוצר, וכשביבי מונה לשר האוצר, הוא לקח את התשתית של סילבן עוד יותר ימינה. יותר ריכוזיות, יותר קיצוצים בקצבאות של נכים וזקנים ואמהות חד הוריות. אסור שהליכוד יהיה במשרד הכי חשוב – האוצר – שמחזיק יד חזקה על קופת המדינה, מחלק מתנות לעשירים וממשיך לדכא את ההמונים.

השאר תגובה