האם יש לעבודה סיכוי?

[הערה: פוסטים מאוחרים יותר כבר מציגים תמונה מעודכנת ומפתיעה על העניינים שנדונים כאן. הפניות מסודרות אפשר למצוא באינדקס]

חודש וחצי לפני הבחירות ואם לסמוך על הסקרים נראה כאילו העניין סגור. קדימה תהיה זו שתרכיב ממשלה. אולמרט ושעון הברייטלינג יהיו ראשי ממשלה. רוחמה אברהם ודליה איציק יהיו שרות. זה כבר נראה כמו משהו שכדאי להשלים איתו.

אבל לפני שאתם שוקעים בחלומות על ירידה מהארץ, כדאי להכניס דברים לפרופורציה:

הסקרים. לא סתם אומרים על הסקרים שהם "מצביעים על המגמה". הם טובים, לכל היותר, בשביל לומר לנו מי בעלייה ומי בירידה, וכמה מהר. אם הם משקפים משהו, המשהו הזה נכון לעכשיו – לא ליום הבחירות.
שמעתי שפורסם בערוץ 10 תחקיר שמעמיד את כל עניין הסקרים בסימן שאלה גדול מאד. תחקיר שחשף מחדלים, גניבת דעת ושיקולים זרים. לא ראיתי אז אני לא יודע. בטח יהיו עוד כאלה.

התעמולה. שלושת השבועות האחרונים הם חודשי התעמולה האינטנסיבית, בראש ובראשונה בגלל משדרי הטלוויזיה. כנגיע לשם נהיה חכמים הרבה יותר. שם, בצפיית שיא, נראה מי הצליח למצוא יותר לכלוך על יריביו. ב-1996 היו שלושת השבועות האלה הזמן שבו התהפכו יחסי הכוחות.

התקשורת. כתבתי כאן בשבועות האחרונים על הסיקור המטריד מאד של התקשורת את מערכת הבחירות. בינתיים יש לדעתי שינוי ברור במגמה, וצריך לחכות ולראות את השפעותיו. ככלל, אני לא אוהב שהתקשורת מתגייסת לשום צד, אבל צריך להיות הוגנים ולומר שיש כמה עיתונאים שעושים עבודה הגונה ורצינית.

הרוסים. הם אלו שקבעו את התוצאות של כל מערכות הבחירות האחרונות. 10 מנדטים שעברו תהליך סוציאליזציה פוליטית שונה לגמרי משאר הציבור הישראלי. כרגע, לקדימה יש רוב במגזר הרוסי. אבל טוענים שהרוסית של פרץ טובה מהאנגלית שלו… אולמרט, מכל מקום, לא יוכל לפנות לציבור המצביעים הזה ברוסית כפי שעשה שרון.
כדאי לזכור שהרוסים, בתור אחד המגזרים המקופחים בחברה הישראלית, הם מנפגעים הגדולים של מדיניות הסעד ההרסנית של הליכוד/קדימה, ומאי האכיפה של חוקי העבודה. זהו גם מגזר משכיל יחסית, שאפשר לדבר אליו בהיגיון ולהסביר לו מי ידאג לו ומי יזרוק אותו שוב לכלבים.

תסמונת החזרה הביתה. תופעה ידועה: לקראת הבחירות מצביעים רבים חוזרים למפלגה לה הצביעו במשך השנים. קדימה, במקרה זה, צפויה לאבד קולות לליכוד, לשינוי, לעבודה וכנראה גם למפד"ל.

השטח. עמיר פרץ לא ניצח את הבחירות הפנימיות בעבודה במקרה. במה שקשור לעבודת שטח, הוא עולה בהרבה על מתחריו. מפלגת קדימה היא כיום זו שהתארגנות השטח שלה הכי חלשה. הליכוד ספג מכה מה"מפץ", אבל הוא מאורגן טוב ממנה. פעילות השטח היא גם זו שתשפיע על אחוזי ההצבעה.

אחוזי הצבעה. אחוזי ההצבעה בישראל הם מהגבוהים במדינות הדמוקרטיות: 77-92 אחוזים כמדומני, בכל מערכות הבחירות, וממוצע איפשהו סביב ה-85 אחוזים. מקובל לומר שיום הבחירות שווה למפלגה גדולה כ-5 מנדטים – זה הפער בין מה שהיא מקבלת ללא עבודת שטח טובה ביום הבחירות, לבין מה שתקבל עם.

כמובן שיש דוגמאות נוספות, אבל נדמה לי שאפשר להסתפק בדוגמאות שנתתי. כל אחת מהן, מתייחסת לתחום שבו יש חופש משחק של כמה מנדטים לכאן או לכאן, עבור כל אחת מהמפלגות הגדולות.

יש עוד 40 ימים עד לבחירות. זה הרבה זמן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • חנן כהן   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 8:09

    סיכוי שעמיר יהיה ראש ממשלה? נמוך.

    סיכוי שעמיר יהיה שר אוצר? בשביל זה אנחנו עובדים. וצריך לעבוד יותר חזק.

    צריך לספר את הסיפור של הפיכת הכיוון. הפיכת המגמה.

    הסיפור מאד פשוט:

    בשנים האחרונות, לרוב האנשים בישראל נהיה יותר רע ולמעט אנשים נהיה יותר טוב.

    מפלגת העבודה היא המפלגה היחידה שמתכוונת להפוך את הכיוון של התהליך ולגרום לכך שליותר אנשים יהיה יותר טוב.

    שאר המפלגות ממשיכות למכור את המדינה לבעלי ההון ומרגיעות את הציבור בהצהרות על טיפול נקודתי בבעיות שהן יצרו בעצמן.

    כל קול למפלגת העבודה הוא קול לשינוי כיוון!

    האם שלחת את הקישור ל"פוליטי" לכל ספר הכתובות שלך?

    http://politi.org.il

  • עלמה   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 9:04

    כאילו מדובר בעדר מטומטמים, ששום דבר לא יעצור אותם מריצתם לעבכר ההתרסקות.

    ובכל זאת אנחנו חייבים להיות אופטימיים ככל האפשר וללכת בדרכו של רבי טרפון:

    היום קצר, והמלאכה מרובה, הפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק.
    הוא היה אומר: לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה.

    אבות ט"ו ב

  • דב ט.   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 11:42

    אפילו 20.

  • דב ט.   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 11:44

    כמה דוברי רוסית שאלת?

  • דב ט.   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 11:46

    ואני גם מאמין שבהחלט ייתכן מהפך ובהחלט ייתכן שעמיר יהיה ראש ממשלה. מפלגות מרכז חדשות בדרך כלל מתחילות גבוה וצונחות עד הבחירות.

    אבל יש להודות שתחום השטח לא מעודד. ל"קדימה" תהיה תמיכה מריבוא ראשי הערים והמועצות שנהרו אליהם בשבועות האחרונים.

    מטה השטח של העבודה משותק מחוסר תקציב.

  • lior   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 12:47

    tashdirim? prime time?!?!

  • פיקו   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 13:17

    הקרב האמיתי, אם בכלל יש קרב, הוא בין אולמרט לביבי, כשגם ביבי מדשדש בסביבות ה-15 מנדטים. עד יום הבחירות, קדימה תיחלש מעט, הליכוד יתחזק, העבודה תיחלש או תדשדש במקום ושלום על ישראל. ומי שייתן לפרץ להיות שר אוצר, כשלידו נמצא אדם מוכשר כמו ברוורמן, הוא אידיוט גדול, וסליחה על הבוטות, אבל לא נותנים לדמגוג חסר השכלה כמו פרץ לשמור על הקופה הציבורית. ההתגייסות העיוורת הזאת למען תעמולת העבודה לא עושה לכם טוב. במיוחד מכיוון שהקמפיין החדש של העבודה הוא פשוט קמפיין של מאבק על המקום השני.

    אה, ומוסא ידידי, אתה יכול לרשום אחד שבטוח הולך להצביע קדימה. במשפחה הקרובה שלי מדובר על לפחות 5, ואני מכיר עוד מספיק.

  • פיקו   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 13:20

    .הם רוסים

  • דב ט.   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 13:33

    פרץ קיבל את ההסתדרות עם חוב של 1.8 מיליארד, וגירעון שוטף של 400 מיליון. כל הסימנים הראו שהיא תתמוטט לחלוטין בתוך זמן קצר – חשוב רק על הריבית שנושא חוב ענק כזה – ותאבד את הזכות לייצג את כלל העובדים מול הממשלה.

    אחרי כעשר שנים, פרץ החזיר אותה עם חוב של 1.2 מיליארד ואיזון בפעילות השוטפת. הוא שמר עליה בחיים, ולא רק בחיים אלא כגוף משפיע וחזק.
    פרץ היה אחראי מספיק כדי לתמוך בקיצוצים גדולים בשכר עובדי המדינה בתוכנית הכלכלית של ביבי.
    אז כן, אני סומך עליו בניהול הקופה הציבורית.

    מעניין לבדוק את התנהלות עיריית ירושלים תחת אולמרט ולהשוות.
    אגב, כשר תמ"ת אולמרט התעקש (וזו רק דוגמה קטנה) להעביר 70 מיליון ש"ח למפעל המונופוליסטי כמעט של קוקה קולה, בניגוד לנהלים ולעמדות האוצר והיועץ המשפטי.
    האם עליו אפשר לסמוך שישמור על אוצר המדינה ועל נכסיה?

  • סטואי גריפין   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 21:07

    אבל מה הגאוניות הגדולה במה שפרץ עשה בהסתדרות? ההסתדרות כולה התפרקה מנכסיה, והם היו שווים הרבה כסף. גירעון של 1.2 מיליארד שקל איתו עזב עמיר פרץ את ההסתדרות הוא לא מציאה גדולה. חוץ מהרבה שביתות פרץ לא עשה הרבה ולא השיג כלום. מענקים גדולים לחבריו המופרטים ומאבקים עד מוות בשביל הועדים אבל זין על העובדים שלא מוגנים ע"י הועדים ולא יכולים לקבל מיליון שקל מבזק.

    קצת מידע על עמיר פרץ האחר:
    http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=865&msgid=45797140

    http://www.fresh.co.il/dcforum/Finance/549.html

    ושלא יעבדו עליכם.

  • שוקי   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 21:38

    ג'קי אדרי אדם שמכובד בעיני ואני מעריך את העשייה שלו.
    מצד שני, מציג דעה מסויימת שאני לא מבין בנושא מספיק כדי להסכים איתה או לסתור אותה.
    מעבר לזה, הוא חבר במפלגה שמתחרה על קולות דומים לאלו שאליהם פרץ פונה.
    מעניין אגב גם לבדוק מיהו "זמני", מנהל הפורום שבו פורסם המאמר, שעוסק בכלכלה וחברה, פתאום לפני הבחירות. כמו שכבר אמרו לפני "פתאום, לקראת הבחירות, כולם נהיו חברתיים".
    אני לא מטיל חלילה ספק ביושרו של אדרי, או במניעיו, אבל אולי בעניין הזה ובמקרה הזה הוא משחק לידיהם של אנשים שטובת העובדים לא בדיוק לנגד עיניהם.

    לגבי המאמר השני, של נחמיה שטרסלר, מלפני שנתיים – הוא מדבר על דעותיה של ויקי כנפו, דאז. יכול להיות מעניין לבדוק את הדעות של שניהם היום. אני כמעט בטוח שתופתע.

  • יהל זמיר   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 23:08

    1. הסוקרים מפלחים את האוכלוסיה לפי ניסיון העבר. כאשר הנאמנויות נשברות, ואנשים לא מצביעים "לפי המגזר שלהם", הסקרים מאבדים מאמינותם.

    2. רוב המפלגות מציעות את אותה סחורה שהן הציעו קודם. רק מפלגת העבודה עברה מהפך פנימי, והיא מציעה עכשיו מסר חדש, שיכול לדבר לקהלים גדולים. כמובן, בתנאי שאנחנו נפיץ את המסר הזה.

  • ד.ט   ביום 17 בפברואר 2006 בשעה 0:04

    גירעון של 1.2 מיליארד הוא כן משהו, אם התחלת בגירעון של פי אחד וחצי מזה.
    ב 1995 נראה היה שההסתדרות גמרה את הסוס ועומדת בפני קריסה מוחלטת.

  • מואיז   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 10:32

    למען האמת אני מתחיל לחשוב שזה ספין.

    עוד לא פגשתי אדם אחד שבטוח שהוא הולך להצביע קדימה.

    מישהו כן?

    כמה?

    השאלה איפה סוקרים, מה סוקרים ואיך

  • ישענר זאף   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 13:41

    העלת נקודות מעולות

    בקשר לתחקיר של ערוץ 10 על הסקרים, לדעתי בהחלט יש כאן אפשרות לסטיית תקן עצומה

    יש הרבה סיבות להאמין שהסקרים מבלפים ובגדול:
    1. הסקרים לא סוקרים את כלל האוכלוסיה, אלא את כלל האוכלוסיה שמוכנה לענות לסקרים. יש הבדל מהותי
    2. כמו שהראה התחקיר, גם הסוקרים הם בני אדם, ולעתים בני אדם מרושלים.
    3. תמיד בישראל היה פער בין מה שאנשים אומרים בסקרים לבין מה שהם מצביעים. אמר שמעון פרס "אנשים אומרים אמת בסקרים ומשקרים בקלפי". יש משהו באמירה הזאת.
    4. יש הבדל בין נסקר שסתם זורק שיצביע קדימה, לבין נסקרים שמסורים בנימי נפשם למפלגתם, והצבעתם לא מוטלת בספק. אני לא בטוח שכל הסקרים לוקחים בחשבון את ההבדל הזה.

    הסקרים כשלו ב-2003 כשחזו לאריאל שרון הרבה פחות כוח ממה שבעצם קיבל.
    הם נכשלו כשהעריכו שפרס יגבר על פרץ
    אפשר גם להוסיף שהסקרים נכשלו גם שלא חזו את עליית החמאס לשלטון ברשות
    לי מתגבשת התמונה כאילו הסגידה שלנו לסקרים הולכת ונסדקת, עד שתתנפף לרסיסים ב-28 במרץ

השאר תגובה