הנאום שלא שמעתם

לפני שלושה שבועות, במסגרת כנס הרצליה, הציג עמיר פרץ לבוחרים בישראל את "מפת הדרכים המוסרית". את הנאום שידר בזמן-אמת רק ערוץ 1. זה בניגוד לנאום של אהוד אולמרט, למחרת, ששודר במקביל בשלושת ערוצי הטלוויזיה.

אתר מפלגת העבודה העלה לאחרונה את הנוסח המלא של הנאום, בטקסט ובוידאו. כדאי מאד לקרוא ו/או להאזין ואפשר לעשות את זה כאן.

לטובת העסוקים שביניכם (בושו), אני מציע את התקציר שלהלן.

***

"מדינת ישראל נמצאת באחת התקופות החשובות ביותר בהיסטוריה שלה, באחד הרגעים המשמעותיים ביותר לקביעת עתידה.

לצערי הרב, לאורך שנים, רבים יודעים לאבחן את הסכנות האסטרטגיות שישראל מתמודדת עמן ומציעים מהלכים טקטיים בלבד שאינם מהווים פתרון כולל למצוקות החברה הישראלית. בכוונתי לפעול באורח שונה ולהציע לציבור הישראלי מפת דרכים מוסרית כוללת, שיש לה פרק מדיני ופרק חברתי-כלכלי והיא תנחה את מכלול הצעדים המדיניים והכלכליים שאני מציע.

הפרקים קשורים זה בזה שכן לא ייכון שלום ללא צדק חברתי ולא יושג צדק חברתי ללא התקדמות בתהליך השלום.

לא אוכל לפרוש כאן את התוכנית כולה. החלק שאציג היום נשען על מספר הנחות עבודה: ההנחה הראשונה כוללת שתי אמות מידה ההכרחיות להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: אמת המידה המוסרית ואמת המידה הדמוגרפית.

ההנחה השנייה כוללת קביעת יעדים אסטרטגים והערכת הסכנות האסטרטגיות שישראל מתמודדת עמן בשני מעגלים הקפיים.

ההנחה השלישית קובעת כי מנהיגות חייבת להביא למצב בו  מדיניות  מעצבת מציאות ולא מציאות כופה מדיניות…"

"שאלת המדינה היהודית והדמוקרטית ברורה מאליה, אנו עם שבמשך שנים היה למיעוט במדינות הגולה ולכן העיקרון של שוויון לכל האזרחים, והעיקרון של חיזוק המיעוטים החיים בקרבנו נובע מהחוויה ההיסטורית שלנו, והוא הדרך היחידה להבטיח כי הדמוקרטיה הישראלית אינה רק משאת נפש…

מדינות המפרץ ממתינות להתקדמות במסלול הפלשתיני ולכן הן יכולות לשמש גורם חיובי המגבה תהליכים מדיניים נכונים אם יתממשו. שינוי המצב בעיראק מאפשר לנו להסיט את מרכז תשומת הלב למצב באיראן.

האיום האירני. אסור בשום אופן להקל ראש בנושא זה…
[עלינו] לנהוג באיפוק וחוכמה שתחזק את ההכרה של הקהילה הבינלאומית כי מדובר בבעיה שהיא בגדר איום על העולם החופשי כולו. אין הבדל בין עמדת המפלגות השונות בכל הנוגע לצורך להיערך נגד הימצאותו של נשק גרעיני במדינה המצהירה על השמדת ישראל. ההתבטאויות הפומביות שנשמעות בישראל בתקופה האחרונה עלולות להזיק למאמץ ולא לחזקו".

"סוריה ולבנון. אמנם מדובר בשתי סוגיות מורכבות ושונות לחלוטין אך הן עדין מושפעות האחת מהשניה. לבנון חייבת להוכיח כי היא מסוגלת למנוע את פעילות החיזבאלה, מכיוון שאנו מתכוונים להמשיך ולפעול בכל תוקף ובכל האמצעים נגד כל פעילות אלימה בצפון. באותה מידה איננו מתכוונים לשחרר את סוריה מאחריות למתרחש מעבר לגבולה.

השלטון הסורי הנוכחי חלש אבל אני מזהיר מהנטייה לצאת מגדרנו מרוב שימחה כאשר יש חשש שמשטרים עוינים נחלשים ומתמוטטים.

האינטרס הישראלי הוא  להימנע ממצב שנהייה מוקפים באנרכיה מכל עבר. אם המשטר הלבנוני יתמוטט, והמשטר הסורי יתמוטט, והרשות הפלשתינאית תתמוטט – אולי נוכל לבשר לעולם שצדקנו, שאי אפשר לסמוך על כינון דמוקרטיה בעולם הערבי. אך היווצרות אנרכיה בעולם הערבי השכן היא סכנה חמורה שיש לנו עניין למנוע".

"הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא לב הסכסוך של מדינת ישראל עם העולם הערבי. הוא מזין אותו, הוא המחסום של מדינות מוסלמיות ברחבי העולם להתקדם אל עבר פשרה עם ישראל ולכן הטיפול בסכסוך הישראלי פלשתינאי חייב להישאר בסדר עדיפות עליון.

לצערי הרב לא השכלנו לקבל החלטות אמיצות בזמן הנכון, ולכן אנו מתמודדים עם  מציאות הרבה יותר מורכבת ומסובכת. אני שומע את הקולות שאומרים:  סליחה, טעינו, הגענו להכרה, עכשיו אנחנו מוכנים לפשרות. סוף, סוף הבנו את המובן מאליו.

מי ייתן דין וחשבון על המחיר הכבד ששילמה מדינת ישראל על השנים שחיינו בסכסוך דמים תחת האשליה של ארץ ישראל השלמה? מי ייתן דין וחשבון על הגיבוי לפורעי חוק שניתן במשך שנים?

…אתם בוודאי שואלים את עצמכם מדוע אני מזכיר היום את מחלוקות העבר. הסיבה פשוטה – כשבוחנים מנהיג צריך לשאול 3 שאלות: מתי הוא הציג את עמדותיו? איך הוא אמר את דברו? ואיזה מחיר הוא היה מוכן לשלם עבור עקרונותיו?

ב-1984 כיהנתי כראש המועצה בשדרות. כבר אז האמנתי בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. במפלגת העבודה עסקו אז עדיין בזכות ההגדרה העצמית לפלשתינאים. הויכוח הזה ניטש בעוצמות שכאשר מביטים עליהן היום זה נראה מגוחך. והנה מגיע ראש מועצה צעיר משדרות ואומר: חברים יקרים, תפסיקו לעסוק בעבר, אם נתמוך היום בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, המדינה החדשה שתקום תהיה פחות קיצונית ופונדמנטליסטית.

ואני שואל אתכם, האם באמת צריך להיות אסטרטג דגול כדי להבין זאת או שכל אדם בר-דעת יכול היה להבין כי השאלה המוסרית של עם כובש, הנה שאלה שמכרסמת במהות החברה הישראלית, מחלישה אותה וגורמת לצעיריה להטיל ספק במחויבותם למדינה?"

"במסגרת הפרק המדיני [במפת הדרכים המוסרית] מפלגת העבודה שואפת להגיע לה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מרק ק.   ביום 19 בפברואר 2006 בשעה 7:44

    אז גם בנושא המדיני, כמו בנושא הכלכלי ההבדלים בין שלושת המפלגות הגדולות הוא רק בפרטים הקטנים, האם יהי פינוי עם הסכמה או בלי הסכמה, כמה פיצויים ישולמו, ומה גודל השטח שיפונה.

    השאלה האמיתי היא, מי אנחנו סומכים שינהל את הפינוי בצורה יותר מוצלחת. בינתיים אולמרט מציג כל יום את הנבחרת שלו, ליבני, מופז, פרס, רמון. נתניהו מציג כל הזמן רק את סילבן שלום וגדעון סער. ופרץ? פרץ סוף סוף נותן לברוורמן לדבר, אבל מי יתר ההנהגה שלו? לפי הטלביזיה זה רק בוזי ופינס, לא מרשים במיוחד.

השאר תגובה