הקלות הבלתי נסבלת של הבעת דעה

אני מאמין גדול בחופש הביטוי. כלומר, בזכות של אנשים להגיד את דעתם – גם אם היא תמצית האיוולת. זכותו של כל אחד להיות מטומטם, גם בלב וגם בקול רם.

אבל האינפלציה במספר טורי הדעה שמתפרסמים באתרי האינטרנט הגדולים, מעוררת בי לעיתים הרהורי כפירה. אני לא חושב שצריך להשתיק אנשים שמדברים שטויות – אבל אולי כדאי לחשוב פעמיים לפני שנותנים להם במה.

במשך שנים כתבתי וערכתי, ופרסמתי טורי דעה של אנשים מבוגרים, מנוסים וחכמים ממני. רק אחרי שבע שנים של כתיבה עיתונאית וארבע שנים כעורך מגזין, הרשיתי לעצמי לפרסם טור אישי. עשיתי את זה בחיל ורעדה, מתוך יראת קודש, ובחשש מסויים שאני לוקח על עצמי משימה שגדולה עליי. הייתי אז בן 29.

לקח זמן עד שהעזתי לומר דברים בלי להוסיף בכל משפט שני "לדעתי", "אם אינני טועה" ו"נראה ש". עד היום, כמעט 6 שנים וכ-100 טורים אחרי, אני משתדל להיזהר ולזכור את מקומי. עדיין אני משתאה, מתמלא קנאה, בכל פעם שאני קורא טור של כותב בוגר, מיושב, בשל ומגובש ממני, שגם כותב הרבה יותר טוב.

לפעמים, אלו דווקא אנשים כמו חברי יובל דרור שמפתיעים אותי. עם יובל, אני לא מסכים כמעט על שום דבר, אבל תמיד נהנה לקרוא אותו, וכמעט תמיד מוצא בדברים שלו זווית ראייה שמעוררת בי מחשבה. וגם יובל, שהוא בן גילי, ועוסק בכתיבה בערך אותו מספר שנים כמוני, התחיל לכתוב טורים רק בשנים האחרונות.

לכן קשה לי לגלות סובלנות כלפי טורים שכותבים עיתונאים צעירים, שאין בהם לא שיקול דעת ולא ענווה, לא עמקות ולא ניסיון, ולעיתים קרובות – גם לא תוכן אמיתי ולא שפה רהוטה.

אני לא בטוח שזו הגדרה מדוייקת לטור שנאת העשירים של חגית ברונסקי, העורכת החדשה של ערוץ הכלכלה ב-NRG. למען הגילוי הנאות, חשוב להוסיף שברונסקי מחליפה בתפקיד אדם מוכשר מאד ומוערך מאד בעיני, שהוא גם חבר קרוב. ברונסקי גם נראית בחורה נחמדה (יפה בכל אופן), ואין לי שום דבר אישי נגדה, כך שהחלטתי שלא להשתלח בה, בניגוד לחברי חמוטכה שמשון, שלמען ההגינות חייבים לומר שעשה זאת בכישרון ובחן רב.

כתיבת טור אישי היא מהדברים שנכון לומר אודותם שכל עכבה לטובה. יש בלוגים, יש פורומים, יש טוקבקים – יש הרבה במות פחות מחייבות שבהן אדם יכול להביע את דעותיו בחופשיות יחסית, ולהביך את עצמו הרבה פחות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מרק ק.   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 9:10

    פעם בתקופת הפלמ"ח היינו צריכים לשמור 48 שעות רצוף בלי לאכול ולשתות לפני שהרשו לנו להכנס לשרותים, והיום כל טירון מושתן נכנס אליהם בלי לחשוב פעמיים.

    אז מה שוקי, צריך פזם בשביל לכתוב שטויות? אולי היה עדיף שהעיתונים הגדולים יפסיקו לפרסם שטויות, ואת שירי ההערצה לאנשים משרי ועד עמיר ישלחו לפרסום בישרא או בבמה החדשה.

    מתגנב לליבי החשש שטיפה נעלבת מכך שהיא רמזה שאתה, באופן אישי, לא כל כך אינטלגנטי, או לפחות לא חזק בהבנת הנקרא. הרי רק לפני מספר ימים רמזת ש18 משפחות שולטות ב77% אחוז מהמשק, ולא צריך להיות חכם גדול בשביל לדעת שזה לא נכון ושזה לא מה שההודעה של BDI אומרת.

    ועכשיו אתה מחזיר לה, איזה גדול חכם ויפה אתה, ואיזה מזל שהיא בסך הכל אישה שנראת טוב (ואולי גם מזדינת עם עשירים) ולכן לא יכול שהיא חכמה, או שיש איזשהו טעם בדבריה.

  • אורן   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 9:55

    מאין ראנד ועד אין ראנד לא קמה כאינד ראנד. כלומר אמנם כתבה תמימה מעט ואפשר גם לצחוק על "המשלבים הלשוניים", או על האמונה בדרך הנשמת המשק וכו' אבל כדאי להתמודד עם הטענות ששנאת העשיר היא טרנד, ושקל פשוט לשנוא את העשיר מאשר להציע פתרונות ברי קיום לחלוקה אחרת של ההון.

  • שוקי   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 11:03

    מרקק היקר,
    צריך להתאמץ יותר בשביל להעליב אותי.
    לגבי רמת העיתונים הגדולים – אין בינינו ויכוח. הרמה ירודה מאד. אישית, אני חושב שאתה טועה בגדול – העיתונות בישראל לא אוהדת את יחימוביץ' ולא את עמיר פרץ, אלא מקדמת את הקו שדוחפת קדימה.
    לגבי שליטת המשפחות במשק – הנתון היותר מעניין, אותו כבר הזכרתי כאן בעבר, הוא שהמאיון העליון בישראל מחזיק בשליש מההון. העשירון העליון מחזיק בשליש נוסף, ותשעת העשירונים האחרים מחזיקים בעוד שליש.
    אלו נתונים שמתאימים לרפובליקת בננות שנשלטת על ידי חונטה, וזה כנראה מה שאנחנו.

    את ברונסקי אני שופט לא ע"פ הייחוס, המין או המראה, אלא על פי דבריה, שלדעתי מעידים שהיא שטופת מוח. היא מדברת כמו סטודנט שנה ראשונה לכלכלה. אתה מוזמן לקרוא מה אומר על זה פרופ' אביה ספיבק, המשנה לנגיד בנק ישראל
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=660670&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

  • בבון   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 11:25

    אני מסכים עם כל מלה לגבי ההזניה של טורי דעה, אבל מכל האנשים דוקא ברונסקי היא הדוגמא שלך? היא לפחות עובדת כעורכת, יש אנשים טפשים ממנה בהרבה שמתפרנסים מזה.

    אבל הרבה יותר קל לתקוף אותה, שמסתבר שאין לה הרבה חברים (אם היא מעיזה להביע דעה כל כך לא אופנתית), כנראה.

    זה מה שגלה גם גדי שמשון שהוא בטח בנאדם טוב סה"כ, ואחד הכותבים הכי טובים שאני מכיר, אבל יש לו הרגל רע שמתפרץ לפעמים לקחת את הילד ששונה מהאחרים ולהרביץ לו מכות בפינה של הגן. לקחת טקסט שאתה לא אוהב ולכתוב אותו בצורת שיר יכול להראות שנון אולי לילד שכותב במעריב לנוער – או לאולטרא-קונפורמיסט בתחפושת של "מהפכן" כמו רוב הכותבים ברשימות (לא אתה, שוקי, אל תעלב) והמלקקים בתגובות.

    אני לא בהכרח מסכים עם מה שכתבה ברונסקי, אבל לפחות היו לה ביצים לכתוב ההפך מהדעות השליטות בברנז'ה. זה דבר שעוד לא ראיתי את שמשון הגבר עושה.

  • מרק ק.   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 13:29

    אני גם חושב שהטור היה נאיבי עד מביך עד מביך מאוד, אבל להבדיל מגדי אתה התיחסת לכותב במקום לכתוב.

    ושוב בתגובה שלך אתה חוזר על זה. האם לא יתכן שיש לה דעה עצמאית משלה ששונה מדעתך (אפילו אם נניח שאתה צודק ב150%), מה היא לא בן אדם עם יכולת חשיבה עצמאית, כך שכל דעה שהיא מביאה היא תוצאה של שטיפת מח?

    הנושא מבחינתי הוא כלל לא כלכלי אלא פמיניסטי. אתה עולב פה באישה בצורה שלא היית עולב בגבר. ליובל דרור לא היית כותב שהוא נחמד, ונראה טוב ומרמז שכתוצאה מכך אתה תחסוך ממנו עלבונות.

  • יודית   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 14:01

    זכותם של בעלי ההון להתגונן מפניך
    בדיוק כשם שאתה מתגונן מפניהם.
    לכל אחד מותר לכתוב איפה שהוא רוצה ועל מה שהוא רוצה בתנאי שהוא יודע לכתוב את מה שהוא כותב והוא עם קבלות.
    קבלות מקבלים לאחר שעוברים אצל עיתונות בכתיבה ובעריכה, ולומדים להתנסח ככה שיש לך קוראים.
    אם אי אפשר לקרוא אותך כי אתה לא מעניין מספיק
    ולא יודע להתנסח לא יקראו אותך ואתה לא תשאר עורך.
    ייתכן שהגברת העשירה שהיא עורכת עכשיו, לא באה עם רקע מתאים ואיננה בעלת נסיון רב לא בעריכה ולא בכתיבה, וייתכן מאוד גם
    שהיא קיבלה את הג'וב רק בגלל שהיא עשירה ובא לה קצת להשתעשע בעריכה ובכתיבה ושמה שמניע אותה זה בדיוק הגוננות על קרובי משפחתה ועל הכסף מנקודת מבט של עשירה.
    אם היא תעשה את זה טוב זה יהיה יופי
    סביר להניח, שאם היא עשירה היא תעזוב את הכתיבה והעריכה כשיתחשמק לה לפתוח עסק של
    קוסמטיקה.

  • שוקי   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 14:56

    איך אומרים – פחחחחח…
    להאשים אותי בשוביניזם זה זול, ממש זול.
    הנושא, למקרה שלא שמת לב, לא היה הטור של ברונסקי אלא התופעה של טורי דעה לא ראויים שנכתבים על ידי אנשים כותבים לא ראויים.
    זה שאמרתי שברונסקי עושה רושם של בחורה נחמדה, זה בגלל שזה הפידבק שקיבלתי מאנשים שדיברו איתה. זה שאמרתי שהיא יפה, זה בגלל התמונה שמופיעה מעל הטור שלה. וזה שנתתי אותה כדוגמא, זה משום שאני חושב שהטור שלה הוא לא אינטליגנטי.
    השאר זה כבר מסקנות שלך.

  • עשיר   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 16:43

    לא היית מספיק נחרץ. שכחת להגיד למרק שיש לו זין קטן. בכל זאת, אתה הרי תמיד צודק ותמיד חייב לנצח בויכוח, לא?

    (אגב, אתה יודע מה העשירים שמים עליך, נכון?)

  • קוקו   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 16:59

    כמעט כל "מקצוען" שמתייחס למקצוע שלו באיזו יראת כבוד, נתקף מדי פעם ברגשות עזים של חילול הקודש, על סמך הגדרתו לקודש כמובן.
    אינסטלטורים, מעצבי אתרים, מלצרים, מתכנתים, טבחים, ח"כים (טוב בעצם לא, הם איבדו את זה יחד עם שאר הדברים), עיתונאים, ועוזרות.

    ואין מה להגיד, בדר"כ אכן מדובר באנשים מקצועיים… למרות שלדעתי מי שבאמת שלם עם המעמד שהוא חושב שהוא נמצא בו, לא נגרר להשמצות הקולגה האלה.

  • שוקי   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 17:38

    מה פתאום עליך. אני מדבר על אנשים שכותבים בעיתונים הגדולים. אנשים שלמרות שהם מבוגרים ממך יש להם פחות מה להגיד מאשר לך, אבל הם נורא מתלהבים מעצמם.

  • יובל דרור   ביום 21 בפברואר 2006 בשעה 9:03

    ולכוסיות עשירות מותר להביע דעה (מה שאנחנו עוד צריכים לחשוב עליו), מן הראוי היה שלפחות תכתוב בגילוי נאות: אני כוסית עשירה. רוצה לומר, "אני בת זוגתו של זה וזה".

    הרי עובדה קטנה זו מכניסה לקונטקסט אחר לחלוטין את הטקסט שלה. הוא פתאום לא טקסט של "עורכת הכלכלה בנרג'" אלא טקסט של בת זוגתו של אחד העשירים בישראל.

    העדר הגילוי הנאות במקרה הזה הוא פשע עיתונאי. על הסגנון והעריכה אני חושב שמיותר לדבר כי דיברו על כך מספיק שוקי וגדי.

  • שוקי   ביום 21 בפברואר 2006 בשעה 9:16

    לא כתוב ולא ערוך היטב – בזה אנחנו מסכימים.
    בעניין הזכות להביע דעה – גם כן מסכימים.
    אבל יש הבדל בין לפתוח בלוג ולכתוב בו את דעתך לבין פרסום דעתך כמאמר דעה בערוץ תקשורת מסחרי, מכסא העורך. לא שחסרים מטומטמים גם על הבמות האלה.

    יכול להיות שברונסקי היא עיתונאית מצויינת, ואם היא חברה שלך אז היא גם בטח אדם מצויין.
    אבל לדעתי הטור שלה משקף בורות וראייה נאיבית של המציאות הכלכלית בישראל.
    הפרסום שלו עושה לדעתי עוול קודם כל לה. בעיקר עם הסמיכות למינוי שלה כעורכת. אילו הייתה מחכה קצת עם כתיבת טורים – ובזה עסק הפוסט שלי – אולי זה היה נראה קצת אחרת.

  • זה ש   ביום 23 בפברואר 2006 בשעה 2:02

    העשירים, הם נתנים לנו עבדה? אני תמיד חושבת עשירים נתנים כסף, ואנחנו נתנים עבדה.

    אז מה הוחלט? מי חי פה על חשבון מי

  • טלי   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 2:06

    היא חלק מהדרדור המכוון של התרבות הישראלית והטמטמת המכוונת – מלמעלה, כן מלמעלה – בראש ובראשונה באמצעות הטלויזיה. הקלות הבלתי נסבלת הזו לא מסתיימת ב'מאמרי' דיעה על עילגותם שלא תיאמן, היא חודרת גם לאקדמיה, גם למקומות שהיינו תמימים לחשוב שבהם עדיין מופעלים קריטריונים ענייניים ובלתי תלויים. אני צופה במגמה הזו בזעם ובהשתאות כבר הרבה זמן ומרגישה בדיוק כמוך, שמחה שכתבת.

  • ג'רמי חלימי   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 9:23

    שוקי היקר,
    לאור הנושא שבחרת לכתוב עליו, החלטתי להזדהות, ותיכף תבין למה.
    קודם כל, מאוד אהבתי. אני שותף מלא לתחושתך.
    אני בעצמי לפעמים כותב כתבות לעצמי (ראה בלוג שלי) ולפעמים הם מתפרסמים כתורי "כתיבת הגולשים" למיניהם בפורטלים הידועים (לדוגמא:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/050/345.html או http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/035/130.html)

    אבל תרשה לי הערה אחת או שניים:
    1. אותם מדורים ל"כתיבת הגולשים" היו צריכים להופיע ברשימה שלך למקומות שאנשים צעירים או/ו אנונימיים יכולים להתבטא בהם.
    2. גיל הכותב, לעיתים, לא בהכרח מוכיח שהוא חסר ניסיון, והתנאים לכתיבה ראויה הרבה יותר מורכבים

    יום נעים

  • הצועד בנעליו   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 9:34

    במוקדם או מאוחר איזה nrg וכנ"ל יכריז על מבצע "כותב טור נולד" .
    ועוד לא דיברנו על מבצע "הטוקבקיסט המצטיין" שיזכה את כותבו בבלוג קבוע, שיוליד בהמשך הבלתי נמנע גם את תחרות "החרצוף המצטיין" (הפרס הראשון: טיול לניו יורק).

  • אוריאל שכטר   ביום 20 בפברואר 2006 בשעה 17:35

    בכל הרשומה יש הקבלה חדה בין מה שאמרת לביני.
    מקווה שלא מדובר פה עלי.

  • רוני   ביום 21 בפברואר 2006 בשעה 1:43

    סליחה, אבל חגית ברונסקי היא חברה שלי ויש גבול לשטויות שייכתבו עליה בלי תגובה אחת מזוהה.
    בטרם היותה עשירה בזויה, חגית היתה כותבת ועורכת. היא אפילו כותבת ועורכת טובה בדרך כלל.
    בעיני הטור הזה לא כתוב ולא ערוך היטב, מה שקורה לכולנו (לא, שוקי? גדי?) אבל מכאן ועד להפוך את ברונסקי לפוסטר גרל של עוולות העיתונות הדרך ארוכה. היא העורכת של נרג כלכלה, זו דעתה, היא עוסקת בעיתונות כבר לפחות שש שנים (כן, גדינקה, גם כתיבה על אופנה היא עיתונות, כמו כתיבה על זיונים בבלייזר) מתוכן לפחות שלוש שנים בכלכלה ונגזרותיה.
    ושוב: אני לא מסכימה עם דעתה בעניין הזה, אבל חשוב שנשמע גם את הדעה המנוגדת לשלנו, ולו רק כדי להגדיר לעצמנו במה אנחנו מאמינים ולמה.
    אפילו לכוסיות עשירות מותר להביע דעה, דמוקרטיה וזה.

  • רוני   ביום 21 בפברואר 2006 בשעה 2:56

    שאכן ברונסקי חברתי אך כך גם ה"ה שמשון וגלילי.

השאר תגובה