הללויה

מחקר קובע: "רוב הציבור סבור שהתקשורת אוהדת את קדימה". הידיעה בלינק.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ערן   ביום 7 במרץ 2006 בשעה 11:39

    אני חושב שהמחקר מפספס משהו. מחקר ארוך טווח יותר היה מגלה, לדעתי, שכמעט תמיד בישראל התקשורת המיינסטרימית אוהדת את השלטון. בזמנו היה עיתונאי (רזי ברקאי?) שהעיד שלדעתו זה אכן המצב בישראל: התקשורת נוטה להתיישר עם הקו של השלטון (במיוחד בערוצי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים, שאחרי הכל, תקציבם נמצא בידי הממשלה).

    אבל אם נבחן את המצב לאשורו, הרי שבעיתונות הכתובה (והאינטרנטית) המצב דווקא הפוך: "הארץ" תומך במוצהר במפלגת העבודה ובן חסותו וואלה! לא רחוק בקו המערכתי שלו משכנך לבלוג, רחביה ברמן. "ידיעות אחרונות/ynet" לא יפרסמו דברים נגד סילבן שלום מחד, אבל מובילים קו מערכתי "שמאלני" למדי (ראה למשל הספק-ידיעה-ספק-מאמר של העורכת שהיא פעילה במחסוםWatch). למעריב אין קו מוצהר, אבל שמורת הטבע "nrg יהדות" מנפיקה לנו מדי שבוע את ה"חמש שאלות לתקשורת העוינת" וממקמת את עצמה מבנימין נתניהו וימינה.

    בקיצור, עד שאני לא אראה מאמר ב"העין השביעית" שלוקח נתונים מ"יפעת" ומנתח אותם ומראה את התפלגות התמיכה בפועל של כלי התקשורת במפלגות השונות, כל העיסוק הזה הוא בתדמיות בלבד (ולכן, במובן מסוים, בספינים של פירסומאי המפלגות), לא באמיתות בדוקות.

  • שוקי   ביום 7 במרץ 2006 בשעה 17:17

    הטענה ש"שכמעט תמיד בישראל התקשורת המיינסטרימית אוהדת את השלטון" לא לגמרי מוכיחה את עצמה, בגלל דוגמת נתניהו.

    נדמה לי שהכי מדוייק פשוט לומר שלתקשורת המיינסטרימית יש בדרך-כלל פייבוריט, ולרוב היא מצליחה להביא אותו לשלטון – לא להפך. עם ביבי היא לא הצליחה.

    דווקא ערוצי התקשורת הממלכתיים מוכיחים עצמאיות בימים האלה. ערוץ 1 היה היחיד ששידר את הנאום של פרץ מכנס הרצליה בשידור חי. ערוצים 2 ו-10 ויתרו על זה. כל שלושת הערוצים הציגו את נאום אולמרט (!).

    הארץ הוא דוגמא יוצאת דופן. המדיניות המערכית שלו מקיימת קו שמאלי שמרני. משהו שבין עבודה לחד"ש. בלית ברירה, הם תומכים במועמד העבודה אפילו הוא לא לרוחם.

    חשוב לשים לב שהכוח העולה בקבוצת שוקן – מערכת דה-מרקר בראשות גיא רולניק – מייצג קו אחר. רולניק מציג קו השקפה כלכלי ימני מתון, ולכן בדה-מרקר המפלגות ה"ליברליות" (ליכוד וקדימה – בהנחה שאפשר לדבר על השקפות בנשימה אחת עם קדימה) נראות טוב יותר.

    למעריב אין קו פוליטי מוצהר שאני יכול לזהות (למרות החוב הרגשי של נמרודי לאולמרט, שעזר לא בקניית הכשרת היישוב). אבל הוא היחיד שפרסם תוצאות של סקר שנערך בישובי הדרום, ומראה ששם כוחה של העבודה שקול לזה של קדימה – ושתיהן מרסקות את הליכוד.

    ואם אתה רוצה "אמיתות בדוקות" לסיקור לא הוגן של התקשורת את מערכת הבחירות, אז אתה מוזמן לעבור על מה שכתבתי בחודש וחצי האחרונים – יש לפחות 5 או 6 דוגמאות. אם יהיה ביקוש, אני ארכז בעמוד אחד את כל הדוגמאות.

  • ערן   ביום 7 במרץ 2006 בשעה 18:14

    אני מסכים שתקופת נתניהו היתה שונה, אבל לדעתי היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. חוץ משלוש שנות שלטון "ביביהו" אליבא דסילבי קשת גסת-הרוח, עברנו חמישים ו(כמעט) חמש (בניכוי שלוש השנים לעיל) של עיתונות ממלכתית שניצבת לרוב לצידה של מפלגת השלטון, לכן אני רחוק מלהשתכנע שהעיתונות בעד "קדימה" דווקא, ועדיין אוחז בעמדתי שהעיתונות נוהה אחר מי שבשלטון.

    הצרה בישראל היא שהכל נמדד לפי החלוקה ימין-שמאל על הציר המדיני, וכך נוצרות אנומליות כדוגמת אותם אנשי מרצ (לא כולם) שהם אנשי השוק החופשי מחד, אבל שמאל מדיני מאידך, ולעומתם מםלגת ש"ס שמזוהה עם הימין המתון המדיני אבל מדיניות הקיצבאות שלה לא יכולה שלא להחשב לשמאל. אולי הצרה הזו היא גם אחת לסיבות לבעיתיות של השיח הפוליטי בישראל.

    בכל מקרה, 5-6 דוגמאות (אפילו עשר) זה לא אמיתות בדוקות – זה אנקדוטות. לכן הפניתי אותך ל"יפעת", ולאותם חוקרים שאוספים את כל הכותרות והכתבות, ממיינים אותם אחת אחת, ופורשים בסופו של דבר תמונה אמיתית של הסיקור, ולא תמונה אנקדוטלית. אולי יהיה לנו מזל ומישהו במכון הישראלי לדמוקרטיה יכבד אותנו, לאחר הבחירות, במאמר כזה ב"העין השביעית".

השאר תגובה