כמה עצוב להיות שמעון פרס

רק תחשבו על זה, לאן הגענו.
לאן הגיע פרס שהוא שוב צריך רשות מהבוס כדי להיפגש עם חברו הפלסטיני ולדבר על מזרח תיכון חדש. עד לאן הגיע שהוא צריך להגן על הבוס בתקשורת, במקום להשמיץ אותו במרכז המפלגה. אנה יוליך פרס את בושתו, שהוא משמש כעלה תאנה נרפה רכוב על קלנועית לערוותו הניצית של הבוס.

ומי הוא אותו בוס – אוי לה לאותה בושה? מי אם לא אולמרט…
כמה מתוק הוא הצדק הפואטי.

לו הייתם מספרים לפרס זה, לפני עשר או עשרים שנה… לו הייתם חוזים לו שהוא ימצא את עצמו מלכך את פנכתו של אותו בור בית"ריסט חצוף, של אותו אופורטוניסט נבזה, של אותו עו"ד מלוקק ששימון כה בז לו כל השנים – מה היה אומר?

כמה ערמומי הוא הגורל של פרס. ואנה יוליך עתה את בושתו. ויש המשך

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נועם   ביום 13 במרץ 2006 בשעה 22:38

    מאוד הערכתי את פרס. את כושר ההתמדה בעיקר.

    אבל זה כבר נהיה ממש גרוע. כאילו שהוא לא יכול לפרוש רק בגלל שהוא פרס. נכון להיום, אני מאמין שפרס לא יפרוש מהחיים הפוליטיים עד למותו. הוא פשוט לא יכול.

    חבל.

    נועם.

כתיבת תגובה