אהוד ברק? חוזר?!

היום ראיתי אותו בטלוויזיה, אצל דן מרגלית – חברו הטוב של אולמרט. פתאום הוא מופיע עם משקפיים (אולי במסגרת ניסיון לשינוי תדמית?). התמלאתי גועל אמיתי משני אלה.

אף פעם לא אהבתי אותו. כבר בתור רמטכ"ל היה בלון נפוח, הבטיח גדולות ונצורות ונכשל בגדול. בתור ראש-ממשלה הוא הצליח, באופן טבעי, לגרום נזק גדול בהרבה. עד היום אנחנו מלקקים את הפצעים.

הוא צריך להיות אוויל בשביל לחשוב שיש לו סיכוי לחזור להיות ראש-ממשלה. אבל הוא גרוע מזה – האופן שבו הוא מחבל בקמפיין העבודה בימים האחרונים הוא פשוט מעשה נבלה. זהו אדם חסר בושה, חסר מצפון וחסר אחריות שאין לו מקום בפוליטיקה שלנו. אלא אם כן הוא חושב להצטרף לקדימה, כמו פרס.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אחד שקרא פעם   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 3:09

    ולזה יקרא "בלוג".

  • מיכל   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 9:11

    דבר מלבד האמביציה האישית להיות הראש לא מעניין אותו.
    קדימה היא המפלגה בשבילו – מפלגת הכלום לשלטון

  • ישענר זאף   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 10:25

    אהוד ברק היה מנהיג גדול
    הוציא אותנו מלבנון, הרג את ערפאת, ובשנת 2000 היתה צמיחה אסטרונומית במשק.
    צריך לזכור גם את ההישגים

  • ג'ו   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 10:47

    הצבעתי לחרא הזה. ולא מאהבת מרדכי. אבל למה לשפוט? איך בדיוק יכולנו לדעת שהאיש הוא סוס טרויאני שמטרתו היחידה היא להשמיד את השמאל ואיתו את המדינה למען ניפוח האגו שלו? (אולי הכינוי שלו בצבא היה יכול להוות רמז מטרים, אבל בכל זאת…). אבל אני לפחות משתדלת לעשות כל פעם טעויות חדשות…

    ולגבי הישגיו (תגובה לישענר זאף): ב-1999 היה הרבה היי-טק. הוא לא זה שעשה את זה. אתה מדבר על שנת 2000, אבל שוכח את סופה, כנראה. והנסיגה מלבנון היתה נחוצה, אבל לא היה עדיף לעשות אותה בצורה קצת פחות מביכה, בלי להפקיר את צד"ל וציוד צבאי רב?

  • ישענר זאף   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 12:19

    תמיד יהיו טענות, אה?

  • ישענר זאף   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 12:19

    תמיד יהיו טענות, אה?

  • ד.ט   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 12:35

    רוצה ללכת לקדימה בעקבות פרס? לך. רוצה להישאר? תישאר, אבל אל "תירה בתוך הנגמ"ש" (ביטוי של ברק עצמו).

    ההתבטאות שלו: היינו צריכים לעשות מצור על הבית של פרס עד שהיה אומר: "רוצה אני" (ואז גם ברק לדבריו היה נשאר) היא ברק קלאסי.
    הוא לא מכיר דרכים לשכנע או לשאת ולתת פרט למצור. הוא בטוח, שמספיק ללחוץ בכוח ומקבלים מה שרוצים, שאנשים הם כלים על לוח שחמט.
    היא גם צביעות של פוליטיקאי קטן – הרי רק לפני כמה חודשים ברק חטף מיקרופון בוועידת מפלגה כדי לצעוק שפרס גונב את המפלגה. תמיד הרי מישהו גונב לו את המפלגה שהיא, כמו המדינה, רכושו בטאבו. פתאום פרס זה החבר הכי טוב?

    הישגו היחיד, היציאה מלבנון, התאפשר מכיוון שלא הצריך שום יכולת פוליטית פרט לאומץ לב, שיש לו. אתה מנחית פקודה והצבא יוצא. אבל רוב המהלכים, גם כשאתה בראש הפירמידה הפוליטית, אינם כאלה. מהרכבת קואליציה, עבור ברפורמות ועד מו"מ מדיני עם ידיד או עם אוייב: כל אלה מחייבים יכולת עבודה עם ומול אנשים שברק חסר באופן מוחלט.

  • מיכל   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 12:50

    אפילו שרון היה יוצא מלבנון, הרי היה על כך קונצנזוס מלא. וברק עשה את זה בצורה הגרוע ביותר: ברגע האחרון, בבריחה, בהפקרת צד"ל.

  • ד.ט   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 14:01

    מיכל, לא היה קונצנזוס. הליכוד התנגד ליציאה מלבנון ללא הסכם עם לבנון על פירוק החיזבאללה (או לחילופין, ללא מבצע צבאי התקפי לריסוק החיזבאללה) וגם צמרת צה"ל ברובה התנגדה.

    ממשלות השמאל של פרס ורבין לא יצאו מלבנון, אע"פ שכלום לא השתנה בין 92 ל 99 בזירה זו. התהליך ששינה את דעת הקהל (שהיה בה קונצנסוס נגד נסיגה ללא פירוק החיזבאללה) החל באסון המסוקים.

  • שוקי   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 14:24

    לצאת מלבנון היה נכון. הבעיה לא הייתה עם עצם היציאה אלא עם הדרך בה זה נעשה.
    יצאנו עם הזנב בין הרגליים, מפקירים את חיילי צד"ל לגורלם, אחרי 20 שנה שהיו בני הברית שלנו. הפכנו, כפי שאמר לדעתי לאחד "המצורעים של המזרח התיכון".
    כמו ארה"ב בויאטנם, באנו, הרסנו, וברחנו באישון לילה. מי יאמין לנו? מי יסמוך עלינו?
    שלא לדבר על זה שהדרך שבה ברחנו מלבנון השיבה רוח במפרסי ההתנגדות הפלסטינית, שהספיקה לשנים של אינתיפאדה. כי מה הראינו שם בעצם? שבסופו של דבר, אנחנו מגיבים רק לכוח ושאין מחיר להפעלת הכוח כלפינו. שהדרך להוציא אותנו היא לא בהסכם ולא בהפסקת אש, אלא בטרור בלתי פוסק – שזה בדיוק מה שקיבלנו מייד אחר כך.

  • ד.ט   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 14:41

    ייתכן בהחלט שהאינתיפאדה השלישית היתה פורצת גם ללא הרוח הגבית של הנסיגה מלבנון. ואז היינו בברוך אמיתי.

    אני חושב שהנסיגה בסך הכל היתה מעשה שתועלתו רבה מנזקו, אבל זה לא משפר את דעתי על אהוד ברק, והסברתי למה.

  • כמה ברזל   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 16:35

    מכמה ברזל יצוק נגמש המילים בו אינכם יורים מתוך אהבה לקישקושי הסרק וההסכמה ההדדית. ברק גם אם פעל לבד בלי להתייעץ בכל אלו שאתם מזלזלים בהם לא פחות מבברק עצמו. יצא יציאה ללא נפגעים מלבנון, ללא מעגל דמים אופייני לכל פעולה צבאית ישראלית והייתה שם אש. ברק דחק את ערפת על מנת לנסח את גבול האפשרי מבחינתו, צעד כביר למען יכולתנו להגיע להסכם בסופו של דבר. פני הכלכלה דמו יותר למה שכולנו חולמים עליו.
    קצת יהירות מהסוג שיש לכולכם בשפע, קישורים סוציאליים מוגבלים שגם אותם הוא וודאי חולק עם מרביתכם מעיבים על היכולת שלכם לראות מנהיג חכם, שגם פעל באופן ישיר להשגת כל מה שאתם מאמינים בו.

  • נמרוד   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 23:04

    א. נגמש עשוי מאלומיניום, אחרת היה ניצב במקומו. כל יתרונו בקלילותו, כל חסרונו במיגונו.
    ב. אכן אין לזלזל בברק, היציאה מלבנון הייתה מחוייבת המציאות, זאת בשביל להכין את הצבא לרעה שהיכתה בו ממזרח, ארבעה חודשים לאחר היציאה – עם עליית אריאל שרון להר הבית ופריצת אינת' אל אקצה.
    ג. ברק מנהיג חכם, פוליטיקאי לא משהו, ובתור בן אדם, הוא יותר בן תמותה ואני אסביר: מנהיג חכם סוגר חזית אחת לפני שהוא פותח את השנייה. אם היה פוליטיקאי חכם, היה מצליח להעביר את המסר לעולם ולציבור שלו שערפאת אינו מעוניין לפתור את בעיית הפליטות של עמו ולהקים מדינה.
    אם היה בן אדם (ואני שואל את המושג משירו של המנוח מאיר אריאל) , היה דואג לזקנה במסדרון ולא רק יוצא עם עודף תקציב בשנת 2000.
    בבניין ציון ננוחם.

  • שוקי   ביום 16 במרץ 2006 בשעה 0:43

    צודק לגמרי, ולא אמרתי קודם אבל אומר את זה עכשיו – לי זה נשמע כמו משת"פ של ברק, סוס טרויאני שרוצה שהאוויל יחזור.

    יש כאן משהו מסריח שכל עיתונאי טוב היה אמור לעלות עליו, ומאד מפתיע אותי מה שעשה ב-ynet אטילה שומפלבי, שעד למקרה הזה חשבתי שהוא עיתונאי רציני.
    אף "בכיר בעבודה" לא היה אומר דברים כאלה, שמזיקים לקמפיין. גם אם העבודה תפסיד, יש סיכוי סביר שהיא תהיה בקואליציה. אבל בהתאם למספר המנדטים שתקבל בבכירות ייקבע מספר התיקים שתקבל בממשלה.
    הכשלת הקמפיין היא משהו שבכיר אמיתי בעבודה לא יעשה, כי המחיר עלול להיות שהוא בדיוק זה שלא יהיה שר. זה מנוגד לאינטרס שלו.
    למי יש אינטרס לחבל בקמפיין? למי שבטוח לגמרי שלא יהיה שר בשום קונסטלציה, ולכן ברור שהוא לא ממש בכיר.

  • שוקי   ביום 16 במרץ 2006 בשעה 1:37

    אני בסך-הכל מסכים במידה רבה עם מה שאמר נמרוד. רק שאני חושב שהוא גם נותן קצת יותר מדי קרדיט לברק. האיש פשוט נכשל. ותרשה לי לפרט במה ומדוע לדעתי:

    א. הצבת המועדים וקביעת מסגרות הזמן שלו, עוד בטרם יצא לדרך, הייתה צעד נמהר שחייב אותו אחר-כך לבצע מהלכים חפוזים. הנסיגה מלבנון לא תוכננה כראוי ולא התבצעה בצורה טובה. ההליכה לקמפ דיוויד הייתה ניסיון לכפות פתרון, שגם הישראלים הפלשתינים לא היו מוכנים לו. ומצד שני, גם לא נערכנו למהומות אוקטובר ולא לאינתיפאדת אל-אקצא למרות שהיו סימנים רבים בשטח.

    ב. אל המשברים הגיע ברק בלי כלים להתמודד איתם. כדי לחסל פוליטית את יריביו בתוך המפלגה, הוא העניק להם תיקים שלא התאימו להם. הדוגמא הכי בעייתית: בן-עמי, שלא קיבל את תיק החוץ שהתאים לו, אלא דווקא את המשרד לביטחון פנים. לבן-עמי לא היו הכישורים ולא המוטיבציה לתפקיד הזה, והוא הקדיש את זמנו למשא-ומתן מעל ומתחת לראשו של ברק.

    ג. הטיפול במהומות אוקטובר היה כישלון. גם לא מנעו הפרעה קשה לסדר הציבורי במדינה, וגם הרגו 13 איש שחלקם בוודאות רבה היו חפים מכל פשע. מיותר לציין שאיש לא לקח על זה אחריות אחר-כך. הציבור לא מטומטם כנראה, והבין את זה. רבים אומרים לך גם היום שלא יצביעו למפלגת העבודה בגלל הכשלונות האלה.

    ד. לכלכלה ברק תרם מעט מאד. "200 אלף איש איבדו את עבודתם" אמרה תעמולת הבחירות של ברק. ובשיא כהונתו, בתקופת השיא בצמיחה – הודות לתעשיית ההייטק ולבועת הנאסד"ק – עדיין היו כ-200 אלף מובטלים. עדיין הזקנה שכבה במסדרון.

    ה. ברק קיבל את המנדט על הבטחותיו בנושא גיוס חרדים, על ההבטחה לשקם את מערכת הבריאות ולצמצם את האבטלה, על הבטחותיו בתחום המדיני ולא מעט בשל דימוי הביטחוניסט שלו.
    אבל בהשוואה למאי 99, המצב היום בכל הפרמטרים האלו רע יותר או שלא השתפר בכלום.

    ו. בתחום המדיני היו בעבר הבדלים בין המפלגות ובין המנהיגים – וגם הם הרבה פחות ברורים היום. אבל בעניין הכלכלי-חברתי ברק, ביבי שרון ואולמרט, לא שונים זה מזה בכולם. כולם רעים לחלשים, רעים לכלכלה, רעים למערכת הבריאות ולכבוד האדם ולרווחה ולביטחון האישי.

  • ג'ו   ביום 17 במרץ 2006 בשעה 9:06

    ואני לא אתפלא אם ההנחיה באה אפילו מיותר גבוה מזה.

  • הצועד בנעליו   ביום 15 במרץ 2006 בשעה 7:55

    למי הצבעת/הצבעתם/ הצבענו ב99?

  • יהל זמיר   ביום 16 במרץ 2006 בשעה 0:07

    אם מדברים על חבלה מבפנים בקמפיין – בוויינט צוטט "בכיר בעבודה", שחושש שפרץ יוביל את המפלגה לתוצאה של 13 מנדטים.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3227919,00.html

    וויינט פרסמו את הידיעה הזו במקום בולט, כאילו שזו הערכה ריאלית. הם גם כלל לא חשו צורך להסביר למי יכולה לסייע "ידיעה" כזו – למי שמתכנן להתמודד על ראשות מפלגת העבודה לאחר הבחירות.

  • יהל זמיר   ביום 17 במרץ 2006 בשעה 1:26

    והפעם, גם כן באדיבות אטילה שומפלבי מוויינט:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3228826,00.html

    מעניין האם הדברים האלה קורים בהנחייה של עורך וויינט.

השאר תגובה