חשיפה: שרי קדימה, רשימת האמת

הבוקר נחשפה רשימת המיועדים לתפקידי שרים של מפלגת קדימה. לפניכם מונחת הרשימה האמיתית – זו בה קדימה תשתמש אחרי שתקבל 61 מנדטים, כפי שהבטיחה בסוף השבוע.

אהוד אולמרט – ראש הממשלה

ציפי לבני – שרת הביטחון
היא היחידה שתפחיד את הערבים. בררר….

רוחמה אברהם – שרת החינוך או שרת הקליטה
מיותר להסביר

שולה זקן* – שרת המדע והטכנולוגיה
אם המזכירה לשעבר של ביבי יכולה להיות שרה, אז זו של אולמרט ממש חייבת 

אבי דיכטר – שר התחבורה
הוא היחיד שיודע איך מגיעים למתקן 1374 או איך שקוראים לו

גדעון עזרא – השר לאיכות הסביבה או החינוך
עוד שני תחומים שמזמן הגיע הזמן ליישם בהם את השיטות של השב"כ

מאיר שטרית – שר הרווחה
התפקיד המתאים כדי ליישם את מה שלמד אצל ביבי בשנים האחרונות

חיים רמון – שר הבריאות
אביר הרפורמה במערכת הבריאות – תנו לו להמשיך בעבודה

אביגדור יצחקי* – שר הבינוי והשיכון
ימשיך את מורשת שרון

אייל ארד* – שר התקשורת
באמת צריך להסביר?

אלי אפללו – שר התיירות
לא יצטרך יותר לקבל כרטיסי טיסה מאגרסקו

רונית תירוש – שרת החקלאות ופיתוח הכפר
שימוש מצויין לגולגולת מלאת הקש שלה

צחי הנגבי – שר הפנים
פשוט כי יהיה מאד מצחיק לומר ששר הפנים נכנס בפנים

רוני בראון – שר המשפטים
לא רציתם אותו בתור היועץ המשפטי…

דליה איציק – שרת החוץ
שגם הגויים  יסבלו

שלומי עוז* – השר לביטחון פנים
אני מפחד להסביר למה.

גבריאלי* (לא משנה מי מהמשפחה) – השר לפיתוח כלכלי
להמשיך את עבודת הקודש של ענבל

דודי אפל* – שר התשתיות הלאומיות
בכל זאת, עבד קשה

שמעון פרס – השר לפיתוח אזורי
נו, אתם לא באמת חשבתם שקדימה לא תביא לשימון מאחורה, נכון?

* שרים שאינם חברי-כנסת, לפי החוק הנורבגי

[למען הסר ספק: זוהי רשימה הומוריסטית, סאטירית במהותה, שאינה משקפת את כוונותיה האמיתיות של מפלגת קדימה – בהנחה שיש כאלו]

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • פיקו   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 14:56

    לא, באמת. אבל עצם העובדה שאין לך יותר מדי מה להתבדח על הרשימה האמיתית של קדימה אומרת די והותר, לדעתי.

    תגיד מה שתגיד על אולמרט, אני מעדיף את מופז כשר ביטחון, את לבני כשרת חוץ, את דיכטר או ליברמן (אם יצטרף לקואליציה) כשר לביטחון פנים ואת רייכמן בחינוך, יותר מאשר כל דבר שהעבודה או הליכוד יכולים להציע לי. גם ככה העבודה תצטרף לקואליציה ואז נקבל את ברוורמן באוצר.

  • שוקי   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 15:42

    אני לא בטוח מה לענות לך, כי אני לא בטוח אם אתה "אמיתי" או שמישהו משלם לך. אני עוד לא פגשתי אדם אמיתי אחד שהצליח להגן על רשימת קדימה לכנסת או על מועמדיה לתפקידי שרים, בשיחה פנים אל פנים.
    לטעמי זה אוסף חסר תקדים של מושחתים, אופורטוניסטים, ואנשים שכולם – להוציא ציפי לבני ורייכמן – נכשלו בכל מה שעשו.
    גם אריק שרון לא היה צח כשלג, אבל לפחות הייתה בציבור תחושה שלאיש אכפת מהמדינה. לצערי, זה לא הרושם שאני מקבל מאוסף הגמדים שהצטרפו אליו.

  • אין ספק   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 15:49

    "אני לא בטוח מה לענות לך, כי אני לא בטוח אם אתה "אמיתי" או שמישהו משלם לך. אני עוד לא פגשתי אדם אמיתי אחד שהצליח להגן על רשימת קדימה לכנסת או על מועמדיה לתפקידי שרים, בשיחה פנים אל פנים."

    חתיכת טיעון הבאת, שוקי.

  • פיקו   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 16:02

    אין לי שום צורך להוכיח שאני "אמיתי". כבר אמרתי לתועמלני עבודה אחרים ברשימות שטענו שמישהו משלם לי שהייתי שמח אם מישהו היה משלם לי. אבל לא משלמים לי, לצערי הרב. אני פשוט לא סובל את פרץ, לא סובל את נבחרת העבודה, תומך בקדימה ומסמפט פלוס את אביגדור ליברמן. בסביבה שלי, אגב, קשה למצוא רבים שלא מצביעים קדימה. ואני חושב שזה אומר יותר על הסביבה של שמאלני רשימות, תושבי צפון-מרכז תל אביב שטוענים בתוקף שהם לא מכירים אף אחד שמצביע קדימה, מאשר עלי. גם אם אלך מחר לתפוח או לנוקדים, לא אמצע אף אחד שיצביע עבודה או קדימה – אז מה, אני אטען שהסקרים משקרים ושברוך מרזל הולך לקבל 60 מנדטים?

    באשר לרשימת קדימה – לאופורטוניסטים היה הרבה יותר קל להתמודד באחת מהמפלגות המבוססות. החיים שלהם היו טובים יותר. כפי שאתה יודע היטב, בהתמודדות במסגרת מפלגת מרכז חדשה הביטחון אינו גדול כמו הקשיים. מה גם שהרוב המוחלט ברשימת קדימה הגיע מחוץ לפוליטיקה בכלל, אנשי מקצוע בלי שום אינטרס חשוד או מיוחד. האם יש אופורטוניסטים? בטח שיש. יותר מאחד. ושאול מופז הוא אולי הגדול שבהם. אבל האמת היא שלא איכפת לי, הוא לא מתמודד על הנהגת המדינה, אלא על משרת שר הביטחון. וכשר ביטחון הוא טוב בהרבה ממה שהעבודה מציעה.

    ותסלח לי, אבל אני לא רואה ברשימת העבודה יותר מדי אנשים ש"הצליחו במה שעשו" יותר מאנשי קדימה. תמיר, פואד, בוז'י, וילנאי – מדובר בדיוק באותם פרצופים מוכרים לעייפה שהסתפחו לממשלת שרון, שכיהנו בה, ששיתפו איתה פעולה, שלא כל כך רצו לעזוב ושדקרו בגב את מצנע – אותו דווקא חיבבתי – במהלך מערכת הבחירות.

    אני גם לא חושב שפרץ, ובטח לא בוז'י הרצוג, הם טלית שכולה תכלת. אני מקווה שלפחות יש לך את היושר להודות בכך. בוז'י הרצוג שמר על זכות השתיקה והרג במו ידיו את החקירה נגד העמותות של ברק, וגם על פרץ עוד נשמע הרבה, אני בטוח. מדובר באותה מפלגת עבודה עם ספיח בדמות יו"ר ההסתדרות, לא במפלגה חדשה ורעננה.

  • דרומי   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 16:08

    כבר עשר שנים מנסים להדביק לפרץ תיק פלילי
    כל הנסיונות האלה התפוגגו בעשן הרבה לפני שהגיעו לכתב אישום.

    ולפני שתנסה – בסיפור המפקד לא דבק בפרץ כלום
    והפלופ ה'חדש' (מלפני חמש שנים) שקדימה החזירו לחיים הוא ממש פתטי.

  • ד.ט   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 17:07

    >>>לאופורטוניסטים היה הרבה יותר קל להתמודד באחת מהמפלגות המבוססות. החיים שלהם היו טובים יותר. כפי שאתה יודע היטב, בהתמודדות במסגרת מפלגת מרכז חדשה הביטחון אינו גדול כמו הקשיים.

    אין קשר בין הפסדו של פרס, לבין פנייתו קדימה? בין הפסדו הצפוי של שאול "הליכוד זה הבית" מופז להתקדמותו? האם לדליה איציק ציפו חיים קלים בצמרת הצפופה של העבודה? האם מרינה סולודקין יכולה היתה להשתריין כל-כך בקלות למקום שישי ברשימה כלשהי? בחייך. זו רשימה של כלנתריסטים. היום צחי הנגבי הוא יו"ר הליכוד הזמני וקורא לחבריו לעבוד קשה להצלחת הליכוד, ומחר הוא בקדימה. מה לדעתך הניע אותו?

  • ד.ט   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 17:10

    >>>אני לא רואה ברשימת העבודה יותר מדי אנשים ש"הצליחו במה שעשו" יותר מאנשי קדימה

    לא ראית את פרץ, שהיה הצלחה גם בשדרות וגם בהסתדרות, בתנאים קשים ביותר. לא ראית את איילון, שהיה הצלחה בקומנדו ושיקם את השב"כ אחרי רצח רבין. (גם יו"ר נטפים לא רע, על פי התוצאות. למה אתה סבור, דרך אגב, שמופז יהיה שר בטחון טוב יותר מאיילון?). לא ראית את ברוורמן שבתקופתו השתדרגה אוניברסיטת באר שבע פלאים בעת שאוניברסיטאות אחרות קרובות לפשיטת רגל.

  • ד.ט   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 17:21

    >>>שהרוב המוחלט ברשימת קדימה הגיע מחוץ לפוליטיקה בכלל, אנשי מקצוע בלי שום אינטרס חשוד או מיוחד

    כולכם תספרו נא איתי, מפלגתיים מסומנים בכוכב:
    עשיריה ראשונה – אהוד אולמרט*, שמעון פרס*, ציפי לבני*, מאיר שטרית*, אבי דיכטר, מרינה סולדקין*, חיים רמון*, שאול מופז*, צחי הנגבי*, אברהם הירשזון*;

    – עשיריה שניה – אוריאל רייכמן, גדעון עזרא*, רוני בר-און*, דליה איציק*, זאב בוים*, יעקב אדרי*, זאב אלקין, מגלי והבה*, רוחמה אברהם*, פרופ' מנחם בן-ששון;

    – עשיריה שלישית – שלמה ברזניץ, אלי אפללו*, דוד טל*, אביגדור יצחקי, רונית תירוש, עותניאל שנלר, מיכאל נודלמן*, אמירה דותן, יואל חסון*, שי חרמש;

    – עשיריה רביעית – יצחק בן-ישראל, יוחנן פלסנר, שלמה מולא, דני בן-דוד, רחל אדטו, רינה גרינברג*, ליאור כרמל, ליאת רבנר, שי אביטל, יוליה שמאלוב-ברקוביץ;

    בין עשרים הראשונים רק ארבעה אינם פוליטיקאים מפלגתיים.
    בין העשרים שאחריהם לפחות ארבעה הם פוליטיקאים מפלגתיים שאני מכיר. אולי יש עוד.
    גם "אנשי המקצוע" הם בחלקם אנשי ציבור בעברם, כמו ליאת רבנר שהיתה לוביסטית להשכיר, אביגדור יצחקי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, או רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך.

  • פיקו   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 18:04

    זה שפרץ הוא לא נקי לא אומר שהוא פשע, בהכרח. זה אומר שהוא, כמו שני המועמדים האחרים לתפקיד ראש הממשלה, עסק בפוליטיקה והתבוסס בשחיתויות הנלוות אליה. בעיקר בישראל. אני לא מאלה שאומרים שפרץ מושחת (למרות שלדעתי האישית הוא מושחת כמו כל אחד אחר), אני מאלה שאומרים שזה מטומטם לחשוב שהוא טלית שכולה תכלת. הוא פוליטיקאי, לא אידיאולוג. כולה פוליטיקאי. גם השחיתויות שלו יצוצו, וגם אמינותו תועמד בסימן שאלה, כמו כולם. וכאדם לא נאיבי, אני לא שופט פוליטיקאי לפי הדירות שקנה או לא קנה, המתנות שלקח או לא לקח, חשבון הדולרים של אשתו או אלפי חברי ההסתדרות שאילץ להתפקד לעם אחד או למפלגת העבודה. אני שופט לפי התאמה, ופרץ לא מתאים. לא מבחינה מדינית, ולא מבחינה כלכלית-חברתית. לא מקבל אותו כראש ממשלה.

    עכשיו, לד.ט: פרס הוא גדול האופורטוניסטים של הפוליטיקה הישראלית. אם כל הזונות. אין ספק בכך. ברור שהוא עזב את העבודה בגלל הפסדו בבחירות הפנימיות (למרות שבינינו, מפלגת העבודה בראשות פרס לא הייתה מתמודדת על ראשות הממשלה, אלא על מקום שני, משום שבין פרס לשרון פשוט לא היו חילוקי דעות מהותיים) וברור שלו היה מנצח גם היה מבקש לעבוד עם פרץ. אז מה? מה לזה ולי? אז פרס אופורטוניסט. אז אני בז לו כבן אדם. השאלה היא האם הוא יכול לבצע כראוי את תפקידו המיועד כשר לפיתוח הנגב והגליל, והתשובה היא חיובית. כנ"ל שאול מופז, שכבר הזכרתי למעלה.

    וכן, דליה איציק היא ספיח אומלל של פרס, וצחי הנגבי הוא טעות גדולה, חיבה אישית שגברה על חוש ההיגיון. אבל מה לעשות, גם ברשימת העבודה לא חסרים כלומניקים. ולפחות בקדימה הנגבי אינו מס' 2. אתה באמת רוצה לומר לי שלו איציק, פרס ורמון היו נשארים בעבודה, לא היית מרצה לי עכשיו על ניסיונם ויכולתם הרבה? יאללה יאללה.

    ודווקא "ראיתי" את פרץ, שלא היה הצלחה בהסתדרות, צר לי. אלא אם עבורך להיות רודף כותרות סדרתי משמעו הצלחה. כי לא שמעתי ציוץ מפרץ בעניין עובדי הקבלן, בהם התעלל באופן שיטתי, לא שמעתי ממנו ציוץ כשאמא שלי וכל עובדי המפעל שלה פוטרו כמעט ללא פיצויים (והם פנו אליו) לאחר 20 שנות עבודה. ודווקא שמעתי אותו הרבה ברדיו באותה תקופה. אי אפשר לעשות הכל בשביל כולם, זה נכון, אבל באמירה שאני לא מחבב את פרץ רק בגלל שלא עקבתי אחריו יש חוצפה גדולה. עקבתי, ועוד איך שעקבתי, ומה לעשות, אני לא סובל את הבן אדם ולא חושב שהוא היה מצליח במיוחד, לא יותר משהיו יכולים לעשות אחרים באותו תפקיד. ואני רק אחד מני רבים שאינם מבקשים ללקוק את סוליות נעליו של פרץ.

    עמי איילון הוא סיפור אחר. את עמי איילון אני דווקא מאד מאד מעריך. ואת ברוורמן אני בפירוש מקווה מאד לראות בקרוב במשרד האוצר, וגם ציינתי זאת למעלה. רואה? אני יודע לפרגן, כשצריך. אבל אני גם רואה את לבני, שאפילו שוקי מודה ביכולותיה. אני רואה את רייכמן, שאינו נופל כשר חינוך פוטנציאלי מאף מועמד אחר לתפקיד. אני רואה את דיכטר ואת מופז, שבתקופתם פסק הטרור כמעט לחלוטין ודוכאה האינתיפאדה.

    ונו, אז לא רוב. טעות שלי. מתוך ה-50 הראשונים, אני סופר כך: דיכטר, רייכמן, אלקין, בן ששון, ברזניץ, שנלר, דותן, חסון, חרמש, יצחק בן ישראל, פלסנר, מולה נגוסאי, דן בן דוד, אדטו לוי, ליאור כרמל, שי אביטל, יוליה שמאלוב-ברקוביץ', אודי ברזילאי, יוסף תמיר, שלמה גרבץ, אנסטסיה מיכאלי, אבי קרמפה, שמוליק ריפמן, אורי שטרית, אמיר הלוי. לבקשתך, הוצאתי את תירוש, את אביגדור יצחקי ואת ליאת רבנר.

  • פיקו   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 18:06

    "דווקא לא עמדתי להשתמש בסיפור המפקד".

  • ד.ט   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 19:05

    לא, לא הייתי מרצה לך על יכולתם של איציק או רמון לו נשארו בעבודה. אני מתכוון למה שמה אני אומר. אז דונט יו "יאללה יאללה" מי.

    לגבי פרץ: ההסתדרות שהוא קיבל היתה במצב של שיתוק מוחלט בפעילות ועל סף פירוק לגורמים. הוא שיקם אותה כלכלית (בלי לקבל פרוטה ממשלתית) ושמר עליה כגוף רלוונטי, שהיו לו גם הישגים במאבק לזכויות העובדים בתנאים קשים מאד. אני רואה בזה הצלחה. אני גם מכיר אישית מקרים של עזרה רבה שהושיטה ההסתדרות לטובת העובדים במקומות עבודה קטנים.

    סיכום הדיון שלי:
    טענת קודם (אם הבנתי נכון) שהאופורטוניזם-כלנתריזם בקדימה הוא בשוליים, לדעתי הוא מהות העניין.
    טענת שאינך רואה אנשים בעלי קבלות בעבודה, הסכמנו שיש.
    טענת שכולם מושחתים באותה מידה, ונטולי אידאולוגיה לדעתי לא כך. קדימה מושחתת יותר מהעבודה, מושחתת יותר אפילו מהליכוד, (רק סמלית העובדה שאחד ממייסדיה נשלח לכלא עוד לפני הבחירות הראשונות).

  • שוקי   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 19:08

    אוקיי, השתכנעתי שאתה אמיתי, ואתה גם מוכן לדבר אז בוא נדבר.

    קודם כל, קראת לי "תועמלן עבודה".
    אני רוצה להסב את תשומת לבך שאני לא עובד בשביל מפלגת העבודה, לא מקבל מהם כלום, ובאופן כללי די מקריב מעצמי ואת עצמי בשביל לדחוף את המפלגה, וזה מתוך אמונה במה שאני עושה.

    אם אתה רוצה לקרוא לזה "תועמלן", אין לי בעיה.
    אבל איך תקרא לעיתונאי ערוץ 2, אמנון אברמוביץ', שקרא לשמור על שרון כאתרוג במסגרת עבודתו? וזו אולי הקטנה שבדוגמאות.

    זה מעניין שבסביבה שלך כולם מצביעים לקדימה.
    בימים האחרונים דיברתי, פנים אל פנים ובטלפון, עם אנשים מתל-אביב, מיתר, כרמיאל, חולון, בת-ים, וערים נוספות. לא מצאתי ריכוזים גדולים במיוחד של מצביעי קדימה. אלה שכן מצאתי, הם בעיקר מצביעי שינוי ועבודה לשעבר, שלא מוכנים או לא מסוגלים להסביר מדוע יש להם בעיה עם פרץ. ואני לא רומז שזה מתוך גזענות: אני אומר לך בפירוש שקדימה מרכזת את קולות הגזענים, כפי שעשתה זאת קודם שינוי. זו דעתי.

    לגבי תרומתה של קדימה לקריירה הפוליטית של חבריה. כל מי שהגיע למפלגה הזו בשבועות הראשונים קיבל אחר-כך מקום שלא היה משיג באף מפלגה אחרת.
    בולטים במיוחד אנשים כמו שיטרית, חיים רמון ואולמרט, שבמפלגות שלהם פשוט חוסלו. שיטרית במיוחד – לא היה לו סיכוי להיבחר למקום ריאלי בליכוד, ולכן הוא היה מהראשונים לקפוץ על המציאה. פרס הצטרף אחרי שהפסיד לפרץ. מופז אחרי שהבין שאבוד לו מול ביבי.

    ורונית תירוש, אלי אפללו, רוחמה אברהם – מי בכלל האנשים האלה? מה הם עושים במפלגה חדשה? אם אתה היית מקים מפלגה חדשה היית רוצה את האנשים האלה? יש פה צחנה אמיתית של אופורטוניזם.

    לגבי בוז'י הרצוג – אמרת שהוא שמר על זכות השתיקה, וזה פשוט לא נכון. מה שהוא עשה זה הציג חוות דעת משפטית ושכנע שלא עבר על החוק, ולכן לא הוגש נגדו כתב אישום.

    גם זה שאתה אומר על מפלגת העבודה שזו אותה מפלגה, זה פשוט לא נכון. יותר מחצי מהאנשים ברשימה לא היו שם בבחירות הקודמות.

    אתה אומר ש"כאדם לא נאיבי, אני לא שופט פוליטיקאי לפי הדירות שקנה או לא קנה, המתנות שלקח או לא לקח".
    אני, כמוך, שופט פוליטיקאים גם לפי הישגיהם. למשל, את אולמרט על ה-3% של האנשים בפרוייקט ויסקונסין שמצא להם עבודה. את רונית תירוש על מצב החינוך. את רמון על מצב הבריאות (וגם מצב ההסתדרות עד שהוחלף בפרץ).

    ואתה עצמך אומר שאתה לא משתגע על איציק, הנגבי. ובתשובה לשאלתך לד.ט. – אני לא הייתי מסביר לך עכשיו מדוע רמון, איציק ופרס ראויים. אם הם היו במפלגת העבודה לא הייתי מצביע עבורה. זו תהיה הפעם הראשונה שאצביע למפלגת העבודה.

    לבני היא אשה מרשימה ומוכשרת, ורייכמן הוא ללא ספק יותר אינטליגנטי מרונית תירוש. נגד שניהם, כמדומני, גם לא מתקיימות חקירות בחשד לפלילים, וזה באמת נדיר בקדימה – אבל לא ממש סיבה להצביע עבורה.

    אף אחד לא חושב שמפלגת העבודה על כל חבריה צחה כשלג. ואני באופן אישי חושב ש"תלמיד חכם שנמצא רבב בבגדו חייב מיתה". כלומר, נבחר ציבור שפשע צריך לשבת בכלא – לא עבודות שירות ולא בטיח.

    אבל זה כמו שתשווה את מי הים התיכון למי הקישון. את הראשונים אני לא שותה, אבל כן אתרחץ בהם. אל הקישון אני לא מתקרב. קדימה, ידידי, היא נחל הקישון. זוהמה אמיתית.

    ואני יודע, שלו היינו יושבים ומדברים פנים אל פנים, בסופו של דבר היית משתכנע. דיברתי פה ושם עם אנשים שאמרו דברים דומים למה שאתה אומר, ואני יודע שרובכם בעצם רוצים באותם הדברים כמוני.

  • אלי   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 21:40

    מיקצוע תמים
    רייכמו- חבר מזכירות שינוי באוםוזיציה לפורז ולכן פחד להתמודד
    דיכטר- עשה סיבוב שיחות עם כל המפלגות עד ששרון הבטיח לו מקום בכיר
    דותן – מועמדת העבודה בהסתדרות שהפסידה לעם אחד ולכן פחדה להתודד אחרי המהפך
    חסון – רץ על משבצת הצעירים בפריימריס בליכוד
    דן בן דוד – רצה לרוץ בפריימריס בעבודה עד שברוורמן הצטרף ולקח לו את משבצת ה"כלכלן הבכיר"
    שי אביטל – ביקש שיריון מיוסי שריד בתור הגנרל של מרצ
    ריפמן – פעיל ותיק בדרף השלישית ואח"כ במחנה ברק בעבודה
    וזה רק מקצה מהזיכרון שלי במערכת הפוליטית

    אין פסול באנשים – בכל זאת זה אנשים מצויינים אבל לטעון כי היו יכולים בקלות רבה יותר להתברג במפלגות שלהם זה קישקוש

  • שוקי   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 2:08

    על בראון כולנו שמענו, ויודעים עם מי יש לנו עסק.
    לגבי הירשזון – כיש מועמד שאתה לא מכיר אותו אבל מסתבר לך שהוא פוליטיקאי בכיר, זה אומר שאתה לא מעניין אותו והוא לא טרח שתדע על העבודה הפרלמנטרית החשובה שהוא עושה.

  • פיקו   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 19:05

    ד.ט.: קודם כל, יאללה יאללה ועוד איך. קל לומר עכשיו שלא היית מרצה לי על יכולתם של איציק או רמון (על פרס אני רואה שהסכמנו), אבל אני לא רואה הבדל מהותי בין שני הכלומניקים האלה לבין, נניח, פואד או איתן כבל.

    לגבי ההסתדרות: בפעם האחרונה, פרץ עשה מהלך נכון עבור ההסתדרות, אבל ההסתדרות לא הפכה לגוף רלוונטי וגם לא לגוף משפיע באמת. צר לי להעלות את העניין שוב, אבל הדוגמה האישית שלי מעידה כפליים על העזרה שהושיטה ההסתדרות לחברים נאמנים כמו אמא שלי. אבא שלי, אגב, עובד בחברת החשמל, ושרק יעזו להעלות בחברה שלו את המילה "פיטורים".

    דבר אחרון: לרגע אחד לא טענתי שיש בעבודה אנשים ללא קבלות. להיפך. הצהרתי בפירוש שאני מעוניין לראות את ברוורמן במשרד האוצר. בתגובות אחרות בבלוג הזה ובאחרים הבעתי הערכה רבה לעמי איילון. גם יולי תמיר יכולה לדעתי להיות שרת חינוך ראויה, אם כי לא כמו רייכמן. אני פשוט לא סובל את הכלומניק הזה שעומד בראש המפלגה.

    בקשר לשחיתות, קל לומר, קשה להוכיח. מבחינתי, בוז'י הרצוג לא פחות מושחת מאהוד אולמרט או צחי הנגבי. אבל כאמור, אני לא מבקש לשפוט לפי שחיתותו האישית. מבחינתי כולם מושחתים במידה זו או אחרת. השאלה היא עד כמה הם יכולים לנהל את ענייני המדינה, ובוז'י הרצוג נופל כמה וכמה מונים כשר חוץ מציפי לבני. בקשר לעומרי שרון, העבירות שביצע אינן שונות באופן מהותי מאלו של הרצוג, זו פשוט רוח אחרת שנושבת היום בפרקליטות.

    שוקי: דבריך נלקחו לתשומת לבי. תיארתי לעצמי שאתה לא מקבל מהעבודה כסף. ועדיין, מבחינתי אתה תועמלן עבודה. זה קשור לאופן שבו אתה מבטא את תמיכתך במפלגה ובפרץ תוך גימוד ועיוות מצעיהם ורקעיהם של המועמדים האחרים. למשל, קדימה אינה מורכבת מרוחמה אברהם ואלי אפללו. שנינו יודעים שמדובר בח"כים להם שרון נזקק כדי להתפצל מהליכוד. בכנסת הבאה לא נראה אותם, תודה לאל. הם אבק. ועדיין, מבחינתך קדימה היא אברהם ואברהם היא קדימה. רק חבל שלבד מכמה תפוחים רקובים יש בקדימה כמה אנשים מצוינים, וגם בעבודה לא חסרים. לא רקובים ולא מצוינים.

    באשר לאמנון אברמוביץ', אין לי ספק שהוא תומך בקדימה. אני גם לא סובל אותו, ומעולם לא סבלתי. הבן אדם פוץ. אבל בינינו, גם לעיתונאים מכובדים כמו בן כספית וכמו ארי שביט יש דעות פוליטיות, והם לא דואגים בדרך כלל להסוות אותן. זה גם בסדר.

    בקשר לסביבה שלי, כמו שאמרתי, הכל מוגבל והכל יחסי. אני יכול לומר לך שמדובר בעיקר במעמד בינוני ומעלה, רופאים, מהנדסים, סטודנטים, עיתונאים, אני ואשתי. אני מכיר, אישית, לפחות 12 מצביעי קדימה, וזה לא כולל אנשים שאמרו לי פה ושם למי הם מצביעים. רובם, אגב, מצביעי ליכוד וליברמן לשעבר. חלקם הגדול רוסים ועולים מחבר העמים. אני לא אכחיש שחלקם לא אוהבים את פרץ, בין היתר, בגלל שהוא מרוקאי.

    שטרית, אגב, לפחות ככל הידוע לי, שאיני מעורה מספיק בפוליטיקה הפנימית של הליכוד, היה רחוק מלהיות מחוסל במפלגת הבית שלו. מדובר בשר מאד פופולרי, תהרוג אותי אם אני יודע למה. אבל שוב, מבחינתי, רוב אנשי קדימה הם אנשים מעולים. יש אנשים שלא הייתי מעדיף לא לראות שם, אבל אני מוכן לבלוע את הצפרדע. תאמין או לא, אבל מאיר שטרית בתפקיד שולי יחסית טוב יותר ממשה כחלון, סילבן שלום או איתן כבל בתפקידים בכירים.

    על אלי אפללו ורוחמה אברהם כבר אמרתי את שלי. שניהם כלומניקים, אפסים מוחלטים. אידיוטים ברמה שלא תיאמן. בושה למדינה, בושה למפלגה ובושה לכנסת. אם קראת את הראיון המחפיר עם רוחמה אברהם בסופשבוע, אני בטוח שתפסת את הראש וחשבת: אלוהים ישמור, כרגע היא שרת הפנים בפועל. אף על פי כן, אני בשלי: אם ארבע שנים נוספות של הלצים האלה בכנסת יביאו לשלטון את הנבחרת הטובה ביותר, שיהיה. מדובר ברוע הכרחי.

    לגבי בוז'י הרצוג, תקן אותי אם אני טועה, אבל הוא שמר על זכות השתיקה ועוד איך, והתיק נסגר אחרי שנים של סחבת מחוסר ראיות.

    לגבי מפלגת העבודה, בוא נספור: יצחק הרצוג, אופיר פינס, יולי תמיר, איתן כבל, פואד, וילנאי, מלכיאור, קולט אביטל, אפרים סנה, דני יתום, שלום שמחון. מדובר ברשימה חלקית ביותר. האמת היא שאני לא מכיר את יתר הח"כים שלהם. איפה הם היו בארבע השנים האחרונות? ואני לא יודע מה איתך, אבל מבחינתי איתן כבל, שלום שמחון, וילנאי, פואד, דני יתום ואפרים סנה הם פרצופים שהייתי שמח לעולם לא לראות שוב בכנסת.

    בנוגע לאולמרט ורמון והישגיהם, או חוסר הישגיהם, קצרה היריעה כרגע מלדון בעניין, גם כך אני כותב פה רומן קטן. די אם אגיד שאני לאו דווקא לא מבין אותך, במיוחד בעניין רמון, אבל אני חולק. בנוגע לרונית תירוש, מנכ"לית היא לא שרה, אין לה יד בקביעת המדיניות, רק בביצוע. ובכל זאת, שנינו יודעים שסגנית שר זה הדבר הכי גבוה שהיא תקבל, וגם זה מוטל ספק.

    בנוגע לאיציק, רמון ופרס, כאמור, קל לומר וקשה להוכיח. לדעתי הבחירה בפרץ יצרה סחף של מצביעים חדשים לעבודה, על חשבון ישנים אמנם. אני מאמין שכל עוד פרץ היה בראש, מישהו שבלע צפרדע בשם פואד היה מוכן לבלוע בקלות גם צפרדע בשם רמון.

    מבחינת הסיבות להצביע לקדימה, הנה כמה: לבני – שרת חוץ. מופז – שר ביטחון. דיכטר – ביטחון פנים. רייכמן – חינוך. את כולם אני מעדיף יותר ממועמדי הליכוד והעבודה גם יחד. את אולמרט אני מעדיף כראש ממשלה.

    אני, אגב, מסכים איתך לחלוטין. נבחר ציבור שהורשע בפלילים צריך להישלח לכלא. לזמן רב. ללא עבודות שירות.

    ולבסוף, סמוך עלי, בשום אופן לא הייתי משתכנע להצביע פרץ. אני מצביע קדימה כי פרץ פשוט שמאלני מדי בשבילי, כי הוא רופף ומטה בנושאים מדיניים ובטחוניים, שהם דווקא כן האיום הגדול ביותר על בטחוננו כאן, וכי ביבי גם דמגוג שקרן ואופורטוניסט, גם אידיוט וגם פאניקר. אני מצביע קדימה כי אני תומך בצעדים חד צדדיים, כי איבדתי אמון בפלשתינים, כי אני מאמין שקדימה לא תדבר עם חמאס ופרץ יהיה מוכן לרכך את עמדתו. אני לא רואה את פרץ, נקי או לא, הצלחה בהסתדרות או לא, כמישהו שיכול לנהל מדינה כל כך סוערת כמו ישראל. כל העניין נראה גדול עליו, וזה לא עניין גזעני. יכול כמובן להיות שאני טועה. אלוהים ישמור, הרי הצבעתי לברק, וכולנו יודעים מה קרה שם.

  • עופר לנדא   ביום 20 במרץ 2006 בשעה 15:28

    אם זה הקריטריון, אז גם אני יכול להיות שר התחבורה, כי גם אני יודע איפה מתקן 1391 😉

    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=3448&blogcode=143261

  • יהל זמיר   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 0:54

    אבל הייתי שמח לדיון רציני
    בכמה מהמועמדים האמיתיים:
    אברהם הירשזון למשרד האוצר.
    רוני בראון למשרד התשתיות.

    ואולי גם צריך להיות יותר ברור שזו בדיחה,
    כדי שלא תמצא את עצמך מואשם בהטעיה.
    אחרי הכול, המינוי המדהים ביותר ברשימה הוא:
    אהוד אולמרט לראשות הממשלה.

כתיבת תגובה