למי החלטתי להצביע ומדוע

מוקדם יותר היום, פתחתי את הטלוויזיה וראיתי על המסך פאנל בהשתתפות עודד שחר. שחר הוא מהעיתונאים היחידים בישראל שלא שרים שיר הלל לעשירים ולמשרתיהם. מהיחידים, למשל, שתקפו את המדיניות הכלכלית של ביבי בזמן אמת. מעניין להקשיב למה שהוא אומר.

שחר טוען שהבדלים בין מצעי המפלגות הגדולות ערב בחירות 2006, הם חשובים. אבל – הוא אומר – הניסיון מלמד אותנו שזה לא ממש חשוב, כי אחרי הבחירות הם יעשו דברים אחרים לגמרי. זו, בשורה וחצי, תמצית הטרגדיה של החיים בישראל.

התחושה היא שכל הפוליטיקאים חרא, ושאנחנו לא יכולים להשפיע בשיט. "אימפוטנציה פוליטית" קרא לזה חוקר התקשורת ניל פוסטמן (ידוע בעיקר בגלל בידור עד מוות, 1986).

לא משנה מה נעשה: הפוליטיקאים ימשיכו להיות מושחתים, לעשות לביתם ולא לראות אותנו ממטר. הכנסת ה-16 ייסרה אותנו בשוטים, והכנסת ה-17 תייסר אותנו בעקרבים – האם זה לא ברור? האם זה לא ברור שרק יהיה כאן גרוע יותר?

רובנו לא מאמינים כבר לאף אחד. נכון לעכשיו, ימים בודדים לפני הבחירות, כשליש מתושבי ישראל שוקלים לא להצביע, מתוך מחאה, ייאוש או חוסר עניין. בין אלו שחושבים להצביע, שיעור עצום (בין 10 ל-28 מנדטים לפי הפרסומים האחרונים) אינם יודעים למי. הם כבר לא מאמינים לאף אחד.

במילים אחרות: חצי מתושבי מדינת ישראל כבר איבדו את אמונם במערכת הפוליטית, באופן חלקי או מלא. לאט לאט, הם נסחפים החוצה מהחיים הפוליטיים. הם לא רואים טעם לקחת בהם חלק.

ומנגד, הפוליטיקאים שלנו – רובם אנשים שבעים, בורים, מושחתים וחסרי עכבות – יד ביד עם 18 משפחות העשירים, מנהלים את המדינה וזוללים מפירותיה. סביבם, נושאי כליהם – רהבים, אדלרים, אברמוביצ'ים, ומרגליתים. ועוד אוכלי חינם רבים שמשתפים פעולה, במעשה או במחדל. ולמי לא נשאר? לאלו שממילא אין להם.

הייתי ילד קטן כששמעתי את זה בפעם הראושנה: בקיצבאות זקנה כולם מקצצים. וזה היה נכון אז ונכון גם עכשיו. ואחרי שנים של גועל נפש, סחי וזוהמה, כל אחד – גם אני – מתפתה לומר: האם בזה שאלך להצביע ב-28 למרץ 2006, לא אתן לזה יד בעצם? אז אולי עדיף פשוט לא להצביע? 

קוראים לזה התפוררות. מה שיש לנו בישראל היא התפוררות של התרבות הפוליטית. ישנה גם התפוררות של המערכות השלטוניות ושל מוסדות ושל ערכים רבים. מדברים על "אובדן הסולידריות", אבל זה הרבה יותר עמוק מהמושג הדליל הזה.

התחושה היא שכבר מזמן אין קשר בין הפוליטיקה הלאומית לבין האזרח הקטן. זה לא מקרה שכל צוררי העולם נשלחים אלינו כדי לענותנו – משרדי הממשלה, הבנקים, רשות השידור, העיריות והרשויות המקומיות, המשטרה. כולם רודים בנו, מזלזלים בנו, וגם ישסו בנו עורכי דין אם יצטרכו. אלה מכים באלות, אלה צובטים בעמלות, אלה מנתקים לנו את המים ואלה מעקלים לנו את הטלוויזיה.

ואין פלא שגם המעסיקים הפרטיים, לוקחים דוגמא מהמדינה – מלינים שכר, מרעים תנאים, מפלים, מטרידים, לא משלמים פיצויים. אדם לאדם זאב רוזנשטיין.

לא פתק לבן ולא הצבעת מחאה למפלגה קטנה ישנו את זה. יש שני דברים שיכולים לשנות: עליית כוח פוליטי חדש, או ריסוק מוחלט של המערכת הפוליטית הקיימת. האפשרויות הן של החלפת שלטון בבחירות או של מהפיכה. ומכיוון שאנחנו לא רוצים פה מלחמת אזרחים, שלטון צבאי או שלטון חונטות – לא שאנחנו כל-כך רחוקים מזה – אז אני מקווה שב-28 למרץ יתחלף השלטון בישראל.

דרוש גם שינוי ברוח השלטון. שלא תטעו – לא מספיק שיתחלף השלטון. צריך שתשתנה גם רוח השלטון. ואם אחרי שנחליף פוליטיקאי אחד באחר יתברר לנו שמה שקיבלנו לא טוב יותר, נצטרך להחליף גם אותו. איש לא יכול להבטיח לנו שהשלטון החדש יהיה טוב. אבל מהנקודה הנמוכה אליה הגענו יש הרבה מקום לשיפור ונשאר מעט מדי לקלקל. דרוש שינוי.

האלטרנטיבה? התמוטטות הדמוקרטיה ועליית שלטון פאשיסטי בישראל. וגם מישהו סיפר לכם אחרת – פאשיזם זה לא ליברמן ולא אפי איתם. פאשיזם זה לקום בבוקר ולגלות שאנשים שאתם אוהבים נעלמו כי הם אוייבי המדינה.

אותי, למשל, מפחיד לראות שראש שב"כ לשעבר (אבי דיכטר) מועמד לתפקיד שר לביטחון פנים. מה גם שמדובר באדם שאנחנו לא ממש מכירים.

גם עמי איילון היה ראש שב"כ, אבל הוא מופיע בתקשורת כבר יותר מעשר שנים, והוא מועמד לתפקיד שר ביטחון. ציפי לבני, אמנם יוצאת המוסד ופוליטיקאית חדשה גם כן, אבל אותה רוצים לשלוח להיות שרת החוץ – לא לחקור פשעים ולפנות הפגנות. מה מנסה המינוי המיועד הזה של דיכטר לומר לנו? שמי שחקר עצורים פלסטינים יטפל בנו טוב יותר?

או שאולי כל הקדימה הזו היא באמת בועה – הם פשוט לא מקדישים יותר מחשבה מעמיקה מדי לשום דבר. מלבד למה שאומרים סקרי דעת הקהל של אדלר וארד.

להתחיל בלקחת אחריות. אני חייב להודות לעצמי ולכם, שבטרם החלטתי להפוך לחלק מהפתרון, הייתי חלק מהבעיה. בראש ובראשונה בזה שהצבעתי לאריאל שרון ב-2001.

הבחירה בין אהוד ברק לשרון הייתה קלה לי מאד, אני חייב לציין, בגלל שברק הצליח לגרום בשנה וחצי נזק גדול יותר למדינה ממה שהצליחו לגרום גדולים וטובים במשך קדנציות רבות וארוכות. חלק מהאבנים שזרק הטיפש הזה לבאר, כולנו מוציאים בעמל רב כבר שנים. לאחרונה, כשהחל לחבל בקמפיין של העבודה, הוא הזכיר לנו עם מי יש לנו עסק.

בכל אופן, לי עצמי יש עוד חטאים להכות עליהם. לא רק לשרון הצבעתי, אלא גם לביבי לפניו. הסתנוורתי מהכישרון, חשבתי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אילן   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 0:47

    מאלף

  • עלמה   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 8:52

    חובה להפיץ, וזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו.
    תודה שוקי.

  • כמה מלל   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 9:48

    בלה בלה בלה, אבל חשוב שתשתתפו שתשפיעו שתהיו שתקחו אחריות, כי אין זה בלי זה, וגם להפך חשוב שתעשו זאת למען עצמכם ולמען עתידנו, לכן הדחף לשתף במי אצביע – לא אצביע. מי שמצביע הוא מטומטם שחי בפרספקטיבה צרה , מי שמצביע הוא מנייק של מילים ריקות וחיי מעש.
    תנשמו עמוק, ואם לצעוק אז מול הים, זה עוזר יותר לכולנו מכל פתק שתשימו.

  • foofoo   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 14:38

    יכול להיות שהאיש מוכשר בטירוף , יכול להיות שהוא אחלה מנהיג פועלים .

    אבל בשטח , הוא הרס את ההסתדרות והפך אותה מגוף חזק שפעל וטרח למען העובדים לחברה קיקיונית שנשלטת על ידי בעלי חברות גדולות כמו חברת השמירה וחבריה היקרים .
    הפריט את קרנות הפנסיה ובעט אנשים אחרי 20 שנים לרחוב בלי פתרונות תעסוקה קונקרטיים .

    אותו אחד .
    לא חושבת שיצליח טוב יותר מאחרים .
    כי את מה שהוא יקלקל הפעם לא נוכל כבר להציל.

  • פטריק פול   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 15:07

    זו הפעם הראשונה בה אני מצביעה, אך אני מעורה מאוד במה שקורה. בכל זאת אני מתקשה לקבל החלטה, האם להצביע לעבודה או למרצ. מבחינה אידיאולוגית אני נוטה יותר לכיוון מרצ אל הקריצה שבעבודה הוא אכן הסיכוי שתהפוך למפלגת שלטון.
    מפלגת שלטון שאמורה לשנות סדרי עדיפיות, אך הפחד הוא שהכוח והשלטון משחיתיםת ולא ישאר כלום מהניצוץ חודשיים אחרי הבחירות בממשלת העבודה.
    עמיר פרץ וחבריו יתמרכזו והכל ישאר כפי שהיה.

  • שוקי   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 16:33

    foofoo – פרץ הרס את ההסתדרות? אולי תבדקי שוב את העניין? פרץ לקח את ההסתדרות לידיו, אחרי שניהלו אותה קיסר, הברפלד וחיים רמון. הוא קיבל גירעון של 1.2 מיליארד שקלים וצמצם אותו ל-400 מיליון. את ההפרטה של קרנות הפנסיה עשה ביבי, באמצעות חוק.

    פטריק – ההתלבטות מובנת. לי באופן אישי מפריע ביילין, שבעיני הוא שחצן ללא כיסוי וגם בעל השקפות כלכליות ימניות מדי. אבל אם את לא חושבת להצביע לקדימה אז הכל בסדר.

  • ran   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 18:26

    טיעונים נכונים ומנוסחים היטב.

  • בני   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 18:53

    ומה שהכי טוב בטור הזה, זה שתוכל לפרסם אותו עוד 4 שנים.

    (אני לא בא בטענות – אני מסכים איתך לגמרי, סתם קצת מריר).

  • שחפז   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 23:46

    אוי כמה שאתם ילדותיים
    מצד אחד מתלוננים על הקיצוץ בתקציב,ומצד שני מתלוננים על מוסר התשלומים של הממשלה.
    מצד אחד מתלוננים על שכר מינימום ומצד שני שוכחים שהמעסיק הגדול בשכר נמוךהיא המדינה שאין לה כסף לשלם. אלו עובדי המדינה שאינם מוכנים להתיעל מחד, ומצד שני הרכיב הגדול ביותר בתקציב המדינה כולל משרד הביטחון הוא משכורות.
    כאשר מתבוננים בביצועים העלובים של משרד החינוך לדוגמא, כאשר התקציב איננו נמוך מתקציבים אירופאים – ברור שהמערכת הציבורית רקובה
    ומי מנע לטפל בלב הזה? נכון – פרץ . ע"י גיבוב סיסמאות ילדותיות שיודעותלומר כמה חסר ולא יודעים מאיפה
    אז אולי כדאי שתפסיקו לקנא בעשירים. שרובם עשו את ממונם בעצמם ולא מכספי הציבור, וקחו את גורלכם בידכם. כי בניגוד לפרץ ביבי לא היה מחויב לציבור מסוים אלא להבראת המדינה . המצב הנורא אליו התגלגלה חלק מהאוכלוסיה הוא תולדה של ממשלות פופוליסטיות ובלתי אחראיות בעבר ולא מדיניות תיקון הנזקים של ביבי
    בוא וניקח את קרנות הפנסיה כדוגמא מאלפת – ההסתדרות היתה אלופה בשיטה – עובדים זכו לשיעורי פנסיה שערוריתים , עם משחקים של העלאה בדרגה בשנים האחרונות וטריקים לרוב, כך שקרנות אלו סיפקו תנאי פנסיה חריגים לכלל המשתמשים , תנאים שאני ואתה רק נחלום עליהם(לפחות אני) – וכאשר הקרנות בגרעונות ענק -מאשימים את המדינה ולא את השודדים האימיתיים – הועדים הגדולים. וכל מה שנשאר למדינה זה לשלם מחשבון משלם המיסים את הגירעון ולהחיל תוכנית הבראה.אז למי באמת איכפת האזרחים? מי דואג באמת לעתיד הכלכלי של האזרחים?

  • שוקי   ביום 22 במרץ 2006 בשעה 0:38

    מה אני מתכוון זה דבר אחד ומה יאפשרו לי זה דבר אחר לגמרי.

  • שוקי   ביום 22 במרץ 2006 בשעה 0:58

    בשביל מישהו "בוגר" אתה מתגלה כאדם שטוף מוח שמשמיע את התעמולה מבית ביבי ואולמרט בלי ממש להכיר את העובדות כנראה.

    כמה הערות ותיקונים למה שאמרת:

    א. מוסר תשלומים לקוי לא קשור לקיצוץ בתקציב. מי שלא חורג מהתקציב שלו, לא צריכה להיות לו בעיה לשלם בזמן – אלא אם משרד האוצר בראשות בניימין נתניהו לא מעביר כספים, בניגוד למה שכתוב בספר התקציב. כלומר, בניגוד להחלטת הכנסת – שזו ממש חתירה תחת הדמוקרטיה.

    ב. למדינה אין כסף לשלם שכר גדול יותר? שטויות. כמו במגזר הפרטי, גם במשרדי הממשלה ובצה"ל, יש עשירון עליון ומאיון עליון, שמרוויחים פי 10 ו-20 משכר המינימום. יותר מחברי הכנסת ומהשרים, משופטים ומפרקליטים. הייתי מקצץ שם לפני שהייתי שולח הביתה אנשים בסיטונות.

    ג. מי שמנע את הטיפול בריקבון של מערכות השלטון, הם לא וועדי העובדים ופרץ אלא מחלקי הג'ובים ומלחכי הפנכה שלהם. למשל, אם הזכרת את מערכת החינוך – לימור לבנת ורונית תירוש. וזה לפני שדיברנו על הניהול החובבני.

    ד. רוב העשירים עשו את ממונם בעצמם? חה חה חה !!!
    אתה מתכוון לאלה שזוכים במכרזים תפורים, או לאלה שקונים נכסי מדינה בפרוטות (בלי ערבות אישית, לא מכספם אלא מהלוואות בנקים בערבות כנגד הנכס = מכספנו). או לאחים עופר שקיבלו מתנה ממשרד האוצר 130 מיליון שקל, בגלל "טעות" של פקיד? או לבנקים שמוחקים לעשירים האלה חובות ומכסים אותם באמצעות שחיקת הכסף של מעמד הביניים? חביבי, זה גם הכסף שלך.

    ה. ביבי לא תיקן נזקים. הוא יצר סביבה נוחה לעשירים להתעשר פי כמה, וביד השנייה קיצץ בקיצבאות זקנה, בנכים, בדמי האבטלה באבטחת הכנסה וכן הלאה. זה לא משך לישראל השקעות אמיתיות אלא "כסף קל" של ספקולנטים, שיום אחד עלול ללכת כלעומת שבא ולמוטט את המערכת הפיננסית של ישראל. זה מה שקרה בארגנטינה.

    ו. לגבי הפנסיות – מעניין שלא הזכרת את בכירי הבנקים, שכאשר כל המערכת הבנקאית הייתה שייכת למדינה – רגע לפני שביבי מכר אותה בשליש ממה שעלתה – קיבלו מענקי פרישה שהכניסו אותם מייד לאלפיון העליון. מעניין שלא טרחת לספר – או שאתה לא יודע – מי מחזיק בקרנות הפנסיה עכשיו, וכיצד המהלך שהוביל לזה פגע במבוטחים.

  • שוקי   ביום 23 במרץ 2006 בשעה 11:41

    כתבתי לקראת הבחירות כ-80 טקסטים, רובם מנומקים וכוללים הפניות למקורות נוספים.
    חלק מהם תוכלי למצוא כאן:
    http://www.notes.co.il/shooky/17444.asp

    דווקא כשאני כותב משהו אישי, מהלב, את מגיעה בשביל לומר שאני תועמלן דמגוג.
    ועוד מדברת עם אנשים מעל לראשי.
    וה בשביל מה, בשביל לקחת קולות מהעבודה?!
    עם אנשים כמוך אין פלא שמרץ מעולם לא הפכה לכוח משמעותי בפוליטיקה.

  • רייצ'ל   ביום 23 במרץ 2006 בשעה 12:15

    הסכמתי עם כל מילה, לגמרי, עד שכתבת על פרץ.
    לדעתי, כמו שבחרת בשרון וביבי והצטערת על כך, יבוא יום ותגיד "איך נפלו גיבורים"

    אני לא בוחרת, כי פשוט אין במי, אין אלטרנטיבה.
    סליחה, אבל מהמפלגות הקיימות אף אחד לא שווה את הקול שלי כי הם מימלא עושים מה שמתחשק להם ולעקרונות שהם מציגים בבחירות.

    פנטזיות נעימות על פרץ.
    כשיישם את מה שאומר תקרא לי.

  • ספי   ביום 23 במרץ 2006 בשעה 14:20

    על רקע המבוכה הכללית בציבור, בא שוקי בצורה מנומקת ובקול צלול ומחזיר את התקווה, את האמונה ואפילו את המלה ה"גסה" – אדיאולוגיה – למרכז השיח הפוליטי. בעקבות דבריו אני פונה לכל מי שמהרהר באפשרות לא להצביע – בואו להצביע !!! בגלל שיטת הבחירות, כל מי שלא מצביע או שם פתק לבן מחזק , בעיקר, את "קדימה". אל תצביעו ל"קדימה" ואל תתנו להם פרס בכך שלא תצביעו. אם אתם שייכים לרוב השפוי, הצביעו לכל מפלגה שמתאימה לכם משמאל ל"קדימה", כי רק אתכם נהייה לרוב.

  • יהודית   ביום 24 במרץ 2006 בשעה 15:27

    משמח לקרא דעה נבונה של איש צעיר

  • טל ג   ביום 25 במרץ 2006 בשעה 18:21

    תודה.

  • שוקי   ביום 25 במרץ 2006 בשעה 18:45

    תודה על התגובות.
    כל אלו שממשיכים להגיע (אני רואה בסטטיסטיקות) יכולים גם כן להגיב. גם מותר לספר שגם אתם קיבלתם החלטות דומות.

  • תום   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 16:10

    כל אחד חייב להצביע לפי צו מצפונו. ככל שנהיה אדישים יותר – כך יהיה קל יותר לתמרן אותנו.

    אני מסתייג מעמיר פרץ, וגם משני האחרים, ולכן אצביע בבחירות למפלגה קטנטנה.

    הייתי פעיל ב"נוער שינוי" ולכן אני יודע שאין לזלזל בקטנטנים….
    אבל אני גם יודע שכשהם גדלים, זה לא תמיד יוצא כמו שרצית….
    אבל אבל….הם התקווה האמיתית , שלי לכל הפחות.

    הכוח לקטקטים !,

    תום.

  • אשתו   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 12:08

    כתבת אמיתי ומדויק ואני מקווה שעוד הרבה אנשים יקראו את הטור הזה.

  • נמרוד   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 21:15

    טור מעולה.
    אבל מה עם הטחינה?

    נ.ב.
    אתה מוזמן לצמתים
    24 שעות מצפון לדרום

  • יהל זמיר   ביום 21 במרץ 2006 בשעה 23:44

    אחד הטקסטים היותר טובים שקראתי לאחרונה. יש סיכוי שתפרסם את הטור הזה בעיתון המודפס של ידיעות אחרונות?

השאר תגובה