יואל מרקוס: שיעור בהתקרנפות

במאמר מסוף השבוע שכותרתו רוץ אולמרט רוץ אומר יואל מרקוס, כותב הארץ: "אין לנו מנהיג מושלם. צריך ללכת עם הכי קרוב למה שיש". והוא מתכוון לאולמרט.

אולי כדאי למרקוס לשוב ולקרוא בדברים שהוא עצמו כתב לפני פחות משנה תחת הכותרת "הון, ריקבון ושלטון":
"…ההבדל בין הימים ההם, כשהתבדחו שלא צריך קשרים אם יש לך פרוטקציה, לבין הזמן הנוכחי הוא בתאוות צמרת השלטון לדולצ'ה-ויטה; תאווה בלתי נשלטת לרמת חיים גבוהה ונהנתנות אישית, המביאות אותם להשתכשך עם בעלי הון ולהתנהג כאילו היו גם הם כאלה".

נושא ההון-שלטון היה פעם בנפשו של מרקוס. בטקסט מוקדם יותר הוא אומר:
"נורמות החוק הירודות דורשות פריש-מיש רציני, שעיקרו מינוי יועץ משפטי שמורא הפוליטיקאים לא יהיה עליו ושיכריז מלחמת חורמה נגד כל מי שלא יכבד את החוק, החל בזורקי רימונים וכלה בבכירים שעושים טובות לחברים. אי אכיפת החוק היא סכנה לחוסן הלאומי."

סכנה לחוסן הלאומי, אבל בעיני יואל מרקוס, עיתונאי בעל שם עולמי שתמיד תעב כל מה שריח בית"ר נודף ממנו, הייתה בערוב ימיו עדנה. פתאום הוא גילה אהוד אולמרט אחר – לא זה שתעב במשך כל השנים, אלא מנהיג שהוא "כמעט מושלם".  

העניין הזה לא חדש. מתישהו במהלך השנה שעברה, הגיע מרקוס פתאום למסקנה שהשחיתות יכולה לחכות. במקביל, הוא תמך נמרצות בפרס לראשות העבודה, וגינה את פרץ. בתשעת החודשים שחלפו, הפך אמנם פרץ בעיניו מ"עז מצח" וחסר יכולת ל"קילר פוליטי" וכמעט-ראוי למשול. אבל זה לא מה שישנה. מרקוס הוא עכשיו שפוט של אולמרט.

מעניין מה יש לו להגיד על רוני בראון, צחי הנגבי, רוחמה אברהם, חיים רמון, אלי אפללו, ועוד כמה אנשים כמעט מושלמים ממפלגת קדימה.

***

מעולם לא הייתי מעריץ גדול של מרקוס, אם כי אני חייב להודות שבחודשים האחרונים אני מתעב אותו במיוחד. הטור ההוא שלו, בו הוא כמעט גמר (את ההלל) על אלימות המשטרה בעמונה, היה די מבחיל בעיני. במיוחד החלק בו הוא פחות או יותר ייחל שיישפך דם של מתנחלים, מה ששכנע אותי שיפי הנפש שאפיין אותו במשך השנים לא היה כנראה מאהבת מרדכי הפלסטיני, אלא פשוט בגלל שהוא שונא מתנחלים.

אני חייב לחדד ולהעיר שאני חושב שפינוי תשעת הבתים בעמונה היה מוצדק. אני גם חושב שלהכניס 250 איש לבית-חולים בשביל להרוס 9 בתים זה משהו שאפשר לעשות רק מתוך רשלנות פושעת או אלימות מוגזמת במכוון. אני בטוח שהיו שם מפגין או שניים שדרשו מכות, אבל במדינה מתוקנת בית-המשפט הוא זה שפוסק עונשים.

אלימות כמו זו שהופנתה כלפי המפגינים בעמונה – חלקם אלימים וחלקם בלתי מסוכנים בעליל – הייתה לדעתי אלימות לשמה. כזו שמחר יכולה להיות מופנית כלפי כל אחד מאיתנו, בעיקר אם הוא מתנגד למדיניות הממשלה. למעשה, אני יכול לחשוב על כמה סיטואציות לא-דמיוניות בכלל שבהן מרקוס עצמו היה יכול ליפול קורבן לאלימות דומה, ואני יכול לדמיין לעצמי מה היה כותב אז.

אז מה פשר השינוי הקיצוני בעמדותיו של האיש? האם זה בגלל שהוא מאלה שמאמינים שרק קדימה תוכל לפנות מתנחלים? או סתם בגלל שנאתו למתנחלים? אני חושב שהתשובה פשוטה יותר: יואל מרקוס, בסופו של דבר, מעריץ כוח. מאחורי אצטלת יפה הנפש השמאלן, הוא הצליח להסתיר את העובדה שהוא כל-כך משווע לממשלה אלימה, שעכשיו כשהוא חושב שלקדימה יש סיכוי טוב להרכיב ממשלה הוא מאבד עשתונות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צוקי   ביום 24 במרץ 2006 בשעה 15:04

    אף אחד לא שפוט של אולמרט
    אני אסביר לך את זה בפשטות
    עוד כמה ימים הבחירות
    אולי 30 אחוזים יילכו להצביע.
    אם אתה רוצה לצאת בכותרת באמת אמיצה
    לך על זה!!!!!
    על פי כל הסקרים לא יהיו מצביעים בקלפיות.
    וטוב שכך.
    אל תלכו להצביע.
    אין למי
    אין בשביל מה.
    אין מנהיגות.
    שהעם יראה ל"מנהיגיו"
    מי פה השולט.

  • בוב   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 0:43

    כל מי שלא הולך להצביע כאילו שם חצי פתק של מפלגה גזענית, ןמפלגה חרדית, וערבים לאומנים, או לא משנה – מה שמדבר אליכם בתור המפלגות שאתם הכי לא רוצים להצביע. מגזרים עם אמונות ושאיפות שונות משלכם. אז למה לא תלכו, תשימו פתק של משהו. אפילו הירוקים, תחשבו איך המדינה הייתה נראית עם שר איכות-סביבה מטעמם. צריך רק שני מנדטים.

    אני אצביע עבודה.

  • בוב   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 0:48

    הייתי קורא שלו בתקופת אוסלו העליזה. וגם אחרי זה, אבל מאז ששרון סיפר לו על תוכנית ההתנתקות באותה ארוחת בוקר בירושלים, הוא לא אותו כותב.
    כאילו באותו בוקר הוא הסכים לשווק את שרון לאנשי האליטות הישנות, קוראי הארץ המבוגרים שהעריצו את מרקוס.

    ואכן, עכשיו הוא ממשיך לאכזב. זו מין תחושה כזו, לגבי רב התקשורת, שהם מפחדים שנתניהו ייבחר אז הם הולכים על אולמרט. אולי זו גם דעתו של מרקוס.

  • שוקי   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 1:47

    מסכים איתך לגמרי.

  • יהל זמיר   ביום 24 במרץ 2006 בשעה 23:54

    זה שאתה לא הולך להצביע, עוד לא משפיע על האחרים.
    והם יקימו לך יופי של ממשלה, ביבי עם ליברמן ואפי איתם. אולי הם אפילו לא יצטרכו את קדימה.

    הדרך היחידה לבלום את מי שאתה חושש ממנו, היא להצביע ליריב שלו.

    אי-הצבעה היא בדיוק כמו אישור של החלוקה הקיימת. לפי הסקרים היום, זה אומר שנתת את רוב הקול שלך לקדימה, ליכוד, ימין קיצוני וחרדים.

השאר תגובה