סמי שלום שטרית על המהפכה

סמי שלום שטרית הוא איש מאד כועס. קשה לי לבוא אליו בטענות, ולהפך – יש בי הרבה הבנה וכמעט אהדה לכאב האמיתי שהוא מבטא. לא תמיד אני מצליח להסכים איתו, אבל לא פעם כשקראתי דברים שכתב, שיננתי אותם לעצמי בידיעה שייתכן שיום אחד יתברר שהוא צודק. וביותר מדבר או שניים הוא שכנע אותי.

בכל אופן, זה טקסט שהוא כתב אחרי שפרץ זכה בראשות העבודה. אני חושב שהוא שווה קריאה, ולו בשביל להבין כמה רחב הקונצנזוס לגבי חשיבות הבחירה של פרץ – לראשות העבודה, ואי"ה גם לראשות הממשלה. זוהי מהפכה שיכולה לנער את החברה הישראלית ולהעלות אותנו על מסלול שפוי יותר. תקראו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 10:23

    "כועס" זו לא מילת גנאי. קראתי דברים שהאיש אמר וכתב במשך השנים, וקיבלתי את הרושם שהוא כועס – ולא טענתי לרגע שהכעס לא מוצדק. זה לא צריך להפריע לו להיות אדם נעים ורגיש.
    זה כן – כמו במקרה שלך – עלול לחלחל לדברים שהוא אומר, ולעורר בכל מיני אנשים מידה של אנטגוניזם.

  • מוסיף   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 11:19

    תודה על הקישור.

  • עמרי   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 11:54

    תגובה כזו מטומטמת כמו של חנן לא ראיתי הרבה זמן. מי אתה חושב שאתה ? איזו זהות מדומיינת אתה חושב שיש בינך לבין איזה כולנו, כך ש"אנחנו" צריכים להצביע עבודה או שדברינו הם דיבורים ריקים.

    ההתרגשות של רבים בשמאל הרדיקלי מבחירתו של פרץ לראשות העבודה היתה אמיתית וגדולה. חלק מאנשים אלו (ועל תבנה על יותר משבריר מנדט) אף החליטו להצביע עבודה בפעם הראשונה בחייהם, אולם אין בכך לעמעם את צד החובה של מפלגת העבודה – והבחירות הן כבר לא אישיות להזכירך.

    אמשיך להחזיק אצבעות לעמיר פרץ ואקווה שרוב הציונים יצביעו לו, אולם כמו כל מי שבעד שיויון צדק ואחוה אצטרך לחפש מפלגה אחרת ביום שלישי הקרוב.

  • חנן כהן   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 6:16

    הוא כותב "לא הצבעתי וכנראה שלא אצביע למפלגת העבודה גם בעתיד"

    אנחנו לא צריכים דיבורים ריקים. אנחנו צריכים מעטפות עם "אמת" בתוכן. והרבה כאלה.

  • מואיז   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 6:22

    הוא מרוקאי כועס.

    דיץ תרדו מזה.

    אני מכיר מעט אנשים פחות כועסים מסמי שלום שטרית, איש רגיש ונעים הליכות מאין כמוהו.

    ודרך אגב, כפי שאמרתי והבטחתי באתר הזה אני הולך לשים פתק של העבודה בפעם הראשונה בחיי. מצד שני, אני אומר לכולם שאני מצביע פרץ, אני עדיין לא מסוגל לומר שאני מצביע מערך או עבודה…

  • רפרם   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 9:28

    טקסט מעולה של סמי. משם הסימפטיה אל פרץ, אך רק סימפטיה.
    פעם הייתי מתנגד חריף לכל מועמד שהציבה העבודה, עכשיו הההתנגדות מתחילה להתרכך.

  • שפי   ביום 26 במרץ 2006 בשעה 14:50

    אולי אצביע "הירוקים" (האותיות רק), כי זוהי התנועה היחידה בימינו שיש לה אידיאולוגיה של ממש, השקפה בסיסית-מקיפה, כמעט דת. בייחוד חביבה עלי האמונה במיחזוּר.

    אולי אצביע "ש"ס", כי זו המפלגה שהכי מתגרה בשורשים הפרטיים שלי.

    אולי "העבודה", כי זו הכי פחות מתגרה בשורשים הפרטיים שלי.

    אולי אצביע "חד"ש", כי ההבנה העיקרית שהתפתחה אצלי מאז הבחירות הקודמות היא שיש צורך נואש, לא פחות מנואש ולא רק להבדיל אלא גם להצהיר על הבדלה בין העם היהודי לבין מדינת ישראל. כנראה שמוטב שנהיה כאן מיעוט, עוד קהילה יהודית, עוד "גלות".

    אולי אצביע עוזי דיין, כי פעם הוא ישב לידי באיזשהו ערב שירה והקשיב ברוב קשב.

    אולי אצביע.

    (מתוך הבלוג שלי)

    שוקי הרשימות הישנות שלך ב-ynet על תיפעול מחשבים פרטיים נמצאות אצלי ב"מועדפים" – הן בעיניי מופת של הוראה-הדרכה, היחידות בתחום זה שלא נגועות במליצות, בפימפום הביל-גייטסיזם כאתוס גבורה.

כתיבת תגובה