תוצאות הבחירות: ניתוח

אני חושב שהיה טוב יותר למדינת ישראל לו 7-8 המנדטים שעברו מהעבודה לקדימה היו חוזרים הביתה. זה לא קרה, ולכן קדימה היא המפלגה שקיבלה את מספר המנדטים הגדול ביותר. אפשר לקרוא לזה "ניצחון", למרות שבהשוואה ל-37-44 המנדטים שהעניקו לה הסקרים במהלך רוב מערכת הבחירות תוצאה של 28 מנדטים היא כישלון צורב.

הסיפור הגדול של הבחירות האלה היא כמובן ההצלחה הגדולה של מפלגת הגימלאים. 7 מנדטים של מחאה, למפלגה שמורכבת מראשי וועדים…

יכול מאד להיות שהאמירה של האנשים שהצביעו למפלגה הזו היא גם בטחונית: רפי איתן שעומד בראשה, הוא ביטחוניסט בעל השקפות ימניות. מהבחינה הזו, הימין – גם אם זה נראה אחרת – לא ממש הובס בבחירות האלה. המפלגות בעלות המצע הימני המוצהר קיבלו רק 32 מנדטים. אבל יחד עם ש"ס, יהדות התורה ומפלגת הגימלאים – מפלגות שרוב מצביעיהן נמצאים כנראה ימינה לקדימה, גוש ה"ימין" קיבל בבחירות האלה 58 מנדטים.

העמימות האידיאולוגית של קדימה מסתירה את העובדה שגוש הימין הוירטואלי בעצם גדול עוד יותר. פשוט, בבחירות האלה הוא התפורר לחלוטין, וזה מהסיבה הפשוטה: סדר היום הוא כבר לא מדיני-בטחוני אלא כלכלי-חברתי. הליכוד וקדימה שניסו למכור לבוחר סדר יום בטחוני, איבדו במהלך מערכת הבחירות למעלה מ-20 מנדטים. הפתעת הבחירות היא מפלגה בעלת מצע חברתי.

ניתוח הגושים לפי חלוקה ימין/שמאל מדיני הולך ומאבד את משמעותו. לעומת זאת, בניתוח לפי ימין/שמאל כלכלי אפשר בהחלט לדבר על מהפך.

הגוש הניאו-ליברלי, ליכוד + קדימה = 39 מנדטים.
הגוש הסוציאל-דמוקטי, עבודה + גימלאים + ש"ס = 40 מנדטים.

וזה בלי שספרנו את ישראל ביתנו הימנית, את חד"ש הסוציאליסטית, ואת מרץ והערביות שגם הן לקחו על עצמם ייצוג של אנשים מ"ישראל השנייה". מפלגות שכולן פנו למיעוטים מקופחים ו/או לאנשים בעלי אידיאולוגיה חברתית, ושלמרות הפערים הגדולים ביניהם במישור המדיני, בסך-הכל מייצגות את החלשים בישראל.

הכנסת ה-17 היא הכנסת הכי חברתית שהייתה בישראל בעשורים האחרונים, וזה בהחלט מהפך. זו גם סיבה טובה לגוש הסוציאל-דמוקרטי להתאחד וללכת לנשיא, כדי לבקש ממנו את המנדט להרכבת ממשלה. גם אם זה לא יקרה או לא יצליח, כל ממשלה שתקום תהיה חייבת לאמץ את הקו הסוציאל-דמוקרטי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 29 במרץ 2006 בשעה 16:06

    אחחח,איזה תענוג…

  • פיקו   ביום 29 במרץ 2006 בשעה 17:43

    קודם כל, לשמוע ממישהו שרק זלזל באמינות הסקרים במשך שלושת החודשים האחרונים שקדימה נכשלה זה עניין תמוה. נכון, קדימה לא קיבלה 40 מנדטים, וככל הנראה אפילו לא 29. אני לא אגיד שאני לא מאוכזב, קיוויתי לעוד שני מנדטים, אבל אני לפחות מעולם לא ציפיתי שהסקרים יהיו אמינים ב-100%, בדיוק מהסיבות שאתה טענת. ולכל אלה תוסיף את שיעור ההצבעה הנמוך, שתרם במידה רבה לגמלאים ולמפלגת העבודה.

    בסך הכל, קדימה ניצחה ולמרות שקיוויתי לעוד שניים שלושה מנדטים, הניצחון היה בכל זאת מרשים מאד. אולמרט נאלץ להיכנס ללא שום התראה לנעליו של ענק פוליטי ולעמוד בראש מפלגת מרכז שהוקמה לפני כולה שלושה חודשים רק מכוח אישיותו של מקימה, הוא עמד בפני הכפשות והתקפות משמאל ומימין, הוא היה היחיד מבין שלושת המועמדים שהציג תוכנית מדינית קונקרטית ומאד מאד מסוכנת מבחינה אלקטורלית, ובנוסף הוא נאלץ להתמודד עם שיעור ההצבעה הנמוך ביותר בהיסטוריה הישראלית. כשמסתכלים על כל התמונה, הניצחון של קדימה הוא לא מאכזב, הוא מדהים, ושאני לא אתחיל לצטט אנשים מרשימות שניבאו עד לא כל כך מזמן שהיא בועה תקשורתית שלא תקבל יותר מ-15 מנדטים.

    תאמין או לא, הדבר היחיד שמטריד אותי הוא עניין התיקים הבכירים בקואליציה עם העבודה. לבני במשרד החוץ ורייכמן בחינוך הם עניין הכרחי, ואני מאד מקווה שלא יהיו כאן ויתורים. עמי איילון בביטחון הוא טוב באותה מידה כמו מופז או דיכטר, אבל פרץ לא יוותר על האגו. כנ"ל ברוורמן באוצר. אישית, אני מעדיף את פרץ באוצר תחת פיקוח הדוק מאשר את פרץ בחוץ, בחינוך או בביטחון.

    בנוגע לגוש הימין, קשה לומר שהוא לא הפסיד כאן. אין לו אופציה לגוש חוסם. אפילו לא גושון. ש"ס תהיה בקואליציה, אולי גם יהדות התורה, ועם הכסף גם הדיבורים על נסיגות וגיהינום יילכו למקום ממנו באות כל התבטאויותיו של הרב עובדיה. ליברמן מתמרכז, ופשוט מת להיות בממשלה, הליכוד בתהליכי גסיסה עמוקים ובכיריו עסוקים בנעיצת סכינים הדדית, אז מי נשאר פה? גמלאים? האג'נדה שלהם לא מדינית, וב-99% הם יהיו בקואליציה. איחוד לאומי-מפד"ל? בחייך. לפחות עד שההתכנסות לא תיכנס לשלבי ביצוע, "גוש הימין" אינו קיים.

    עכשיו, בנוגע לסדר היום הכלכלי-חברתי, הרשה לי לומר שמדובר בקשקוש מוחלט. קדימה לא איבדה מנדטים בגלל הנושא החברתי, אחרת המנדטים שלה היו הולכים לעבודה ולא לליברמן, היא איבדה מנדטים ממגוון סיבות אחרות, בעיקר היעלמות שרון והספקות בנוגע לאולמרט. ליברמן, אגב, שייך ועוד איך לגוש הניאו-ליברלי, אפילו אוליגרכי. מצביעיו אולי רוסים, ציבור מאד מקופח פה בישראל, אבל הטיקט שלו הוא מדיני-בטחוני פרופר. הוא לא סוציאל-דמוקרט, הוא לא נבחר בגלל הבטחה להביא עבודה או לדאוג לפנסיה, הוא נישא על כנפיה של ההבטחה להילחם בפשע כמו בערבים ולהנהיג עונש מוות. אז שהוא יילך לנשיא עם פרץ ויבקש להקים קואליציה משותפת, כאילו אין איראן-חמאס, כאילו ההשקפה הכלכלית שלו לא מנוגדת לחלוטין, כאילו הוא בכלל סובל את הפרענק הזה, פרץ? בחייך, שוקי, בוא נכיר במציאות וזהו.

    והמציאות היא שפרץ נכשל, לא משנה איך מציגים את זה. לא כישלון צורב, גם לא כישרון שאי אפשר לקום ממנו. אבל מדובר בכישלון. אנשים שוכחים שאחרי שנבחר לראשות העבודה, וגם בשבועות הראשונים של קדימה, היה פרץ מועמד לגיטימי לראשות הממשלה. העבודה נעה בין 27 מנדטים ל29 מנדטים בסקרים, קדימה לא הייתה הרבה מעל. מיליונרים סוציאליסטים שטפו את הרחובות ושלי יחימוביץ' צעקה בקול גדול: גם אני מושחתת. ואז פרץ התחיל לאבד תנופה, לא בגלל התקשורת שהייתה מוטה נגדו, ולא בגלל שהוא מזרחי, אלא בגלל יועצים גרועים במיוחד שפשוט קברו את הקמפיין שלו. הוא הפך מיוזם למגיב, מאדם בעל דעות נחרצות למתלהם עם מגאפון שלא מדבר על הנושא המדיני, צועק שכר מינימום כמו תוכי עם שפם ועושה מעצמו צחוק באנגלית. אם יש תדמית אחת שפרץ היה צריך להיזהר ממנה, זו תדמית הטיפש, והוא פשוט נפל למלכודת הזו כמו פתי.

    עשרים מנדטים זו לא תוצאה כל כך יפה, ואני מופתע שאתה אומר את זה, שוקי. ממי שעד הרגע האחרון דיבר על מהפכים ועל הפתעות, ההפתעה הכי גדולה שעמיר פרץ סיפק ביום הבחירות היא שהוא דווקא לא הפתיע בכלל. מפלגת העבודה קיבלה בדיוק, אבל בדיוק, מה שצפו לה הסקרים. היא ירדה בכוחה, העממיות של פרץ לא גייסה מספיק תומכים, והדיבורים על זה שהיא נחוצה בקואליציה הם רק תירוצים. הרי היה ידוע שהיא תקבל 20 מנדטים, והיה ידוע שהיה תהיה החברה השנייה בגודלה בקואליציה. אז איפה המהפך פה, אם חודשיים מראש ידענו את אותם דברים?

    הגמלאים, אגב, הם הפסד של העבודה, לא של קדימה. מדובר באוכלוסיה קלאסית של מצביעי עבודה שפרץ לא הצליח למשוך אליו, הציבור שנפגע הכי קשה מהצעדים הכלכליים של ביבי פלוס צעירים רבים שהצביעו הצבעת מחאה נגד השלטון המושחת. שים לב, שוקי, הם לא הצביעו לפרץ. הוא נכשל למצב את עצמו כאלטרנטיבה אמיתית. 7 המנדטים של הגמלאים היו צריכים להיות של פרץ, לו היה עושה בשכל. הכישלון של פרץ הוא שלא הצליח לספח אותם אליו.

    עוד שתי הערות לסיום: בישראל, אין כזה דבר שאין סדר יום בטחוני. אנחנו מדינה מוקפת ערבים עם חמאס בחצר האחורית ואיראן וסוריה מסתכלות מלמעלה. אנחנו המטרה מספר אחת של הטרור העולמי והאסלה האוטומטית של כל ערבי ומוסלמי שרוצה להשתין על העולם המערבי בקשת. הטעות של העבודה הייתה להניח שהטיקט החברתי מספיק, שדיבור מגומגם על אפשרות של דיאלוג עם החמאס ישכנע מישהו, שעמי איילון לבדו מספיק לעצור את הסחף. בסופו של דבר, פרץ נפל דווקא על הנושא המדיני. בישראל, מי שלא נתפס כיכול לטפל בערבים לא יכול להיות ראש ממשלה. חד וחלק. אנשים מפחדים מטרור, אנשים התרגלו לעוני.הכישלון של פרץ? ההיעלמות של הנושא המדיני והפנייה האנכרוניסטית לססמאות ישנות על שלום של מפלגת העבודה ללא שום הכנה למציאות משתנה, שקדימה וביבי התכוננו אליה.

    ודבר אחרון: כתבת "7 מנדטים של מחאה, למפלגה שמורכבת מראשי ועדים…"

    ובכן, מה עם 20 מנדטים למפלגה של ראש הוועד הגדול?

  • יוחאי   ביום 29 במרץ 2006 בשעה 22:39

    1. יש סיכוי סביר שמפלגת העבודה תקבל את תיק האוצר וזה יאפשר שינוי כיוון כלכלי.

    2. במפץ הגדול, קדימה, כביכול מפלגת המרכז, ניפצה בעיקר את הליכוד, ובקושי הזיזה את מפלגת העבודה.

    3. קהלים חדשים הצביעו למפלגת העבודה, והם כיסו על אובדן המצביעים הוותיקים.

    4. פרץ הצליח למרות התעלמות ולגלוג מהתקשורת.

    אני מקווה מאוד שמפלגת העבודה תעמוד על העקרונות שלה ותשיג חלק מהיעדים הכלכליים, ואני אופטימי לגבי הבחירות הבאות: אולי אנשים צעירים יבינו שאם הם לא מצביעים, הם מקבלים תוצאה רעה.

    אני, בכל מקרה לא הולך לישון עד הבחירות הבאות (כנראה ב 2008) , ואני אמשיך לעורר דיונים פוליטיים, לאו דווקא מפלגתיים ומכוונים לבחירות.

    נקווה שיהיה טוב,

    יוחאי.

  • דורי   ביום 29 במרץ 2006 בשעה 23:54

    יתכן מאוד שאולמרט יצניח מועמד
    מן החוץ. כמו מרידור, למשל

  • שוקי   ביום 30 במרץ 2006 בשעה 2:39

    טוב, ברור שאתה לא מסכים איתי.

    זלזלתי באמינות הסקרים במשך שלושת החודשים האחרונים, ואכן – קדימה קיבלה 5-8 מנדטים פחות מהסקרים שפורסמו רק לפני כמה ימים. אלה שלא צפו גם את עליית הגימלאים.

    גם אני לא מצפה לסקרים אמינים ב-100 אחוז, אבל אם הם הצהירו שוב ושוב על 4 אחוז טעות וסיימו עם פי שניים מזה אז אין מה להתווכח – הם לא היו אמינים.

    הניצחון של קדימה לא מאד מרשים. יחד עם הליכוד, היא קיבלה מנדט אחד פחות ממה שקיבל הליכוד ב-2003. וזה אחרי שבלעה מחצית מ-15 המנדטים של שינוי. טכנית, היא הבריחה 7-8 מנדטים של מצביעים, והיוותה עתודת מנדטים נהדרת לליברמן ולגימלאים.

    אישית, אני חושב שאלה שהצביעו לגימלאים במקום לקדימה, הם אנשים שהשתכנעו שאולמרט הוא פוליטיקאי לא נקי וחיפשו אלטרנטיבה. חבל שהם לא בחרו בעבודה, אבל טוב שהם לא בחרו בקדימה.

    מה שמצחיק הוא שדיברתי עם כמה אנשים שאמרו שלא יצביעו לפרץ "בגלל הוועדים". חלקם שמאלנים יותר מרפי איתן, ורובם לא ידעו שיחד עם רפי איתן יש ברשימת גיל בעיקר ראשי וועדים. לי באופן אישי יש עם זה פחות בעיה מאשר יש לי עם החומר האנושי הירוד בעליל שקדימה השאירה בכנסת, והמספר הגדול של החקירות נגד חברים ברשימה שלה, והקשרים של בכירים בה עם צמרת העולם התחתון.

    ואגב – גם פרץ הציג תוכנית מדינית קונקרטית, בנאום בוועידת הרצליה ששודר משום מה רק בערוץ 1. ובמצע של מפלגת העבודה, שהתקשורת לא טרחה להתייחס אליו.

    משעשע אותי שהזכרת אגו, כמה שעות לפני שנאמר בתקשורת שרייכמן כנראה יעזוב כי הוא לא מקבל את תיק החינוך. גם שאול מופז, פרס, בראון ושטרית הם אנשים שהמילה "אגו" גורמת לי לחשוב עליהם. בשני מקרים, אנשים שאמרו לי שלפרץ יש אגו הודו אחר-כך שהם חושבים שלמרוקאים יש אגו, ואני מקווה שאתה בתור אדם אינטליגנטי לא סובל מבעיה דומה.

    המנדטים שקדימה איבדה הלכו לליברמן שדיבר על בטחון אישי, לגימלאים שמבטיחים לשפר את מצב הגימלאים, וגם לעבודה שהמצע שלה סוציאל דמוקרטי.

    העבודה איבדה מנדטים לכל מיני מפלגות, בעיקר בגלל האופן שבו התקשורת ציירה את עמיר פרץ כבלתי ראוי. וזה למרות שהאנשים שמקיפים אותו, שכולם אנשים רציניים, מאד מאמינים בו.
    עובדתית, חלק לא הצביעו לו כי הוא מרוקאי – ולא משנה איך הם יציגו את זה. חלק מהם גם אומרים את זה בלי בושה.

    לגבי ליברמן – הוא אכן איננו סוציאל-דמוקרט.למעשה, כל קשר בינו לסוציאל או לדמוקרט הוא מקרי. אבל מצע שבמרכזו הבטחה לשפר את הביטחון האישי לא רק באמצעות הרג ערבים, הוא מצע חברתי בהשוואה לקדימה, הליכוד או האיחוד הלאומי.

    מפלגת העבודה לא איבדה מכוחה אלא קיבלה מנדט אחד יותר מאשר בבחירות הקודמות.היא איבדה הרבה מצביעים עשירים, שבעים וגזענים, וזכתה בהרבה תומכים חדשים – כולל אותי, אגב.
    לדעתי הבחירות האלה הן המקבילות של הבחירות ב-73, ואני מניח שהמהפך יושלם בשנים הבאות.
    מכל מקום, הבשורה של תוצאות הבחירות האלה היא לא שינוי ביחסי הכוחות בין ימין לשמאל מדיניים, אלא בין ימין ושמאל כלכליים.

    עם הניתוח שלך את הנושא המדיני-בטחוני אני לא מסכים. אני חושב שהוא שטחי, ויכולתי להסביר מדוע, אבל נעשה את זה כבר בפוסט.

  • עומרון   ביום 30 במרץ 2006 בשעה 9:39

    מהפך בסדר היום. זה לא שהנושא הבטחוני פחות חשוב שוקי, אך האמירה שהציבור הלך עמה קדימה היא – לא עוד קפיטליזם דורסני והעלמה חסרת רסן של התחייבויות המדינה. מבחינה זו זה בהחלט מהפך, אך אל תצפה להקמת ממשלה על הבסיס החברתי בלבד. זה גם לא יהיה נכון מדינית ופוליטית.

    לכל אלו שלא באו להצביע וחשבו שאין טעם בבחירות כי כלום לא ישתנה – הבחירות האלו היו מפגן של דמוקרטיה. לא במובן השמאלצי הנלוז אלא במובן זה שהנה דברים השתנו. ברור שלציבור יש עמדה שונה מלחבורת הכלכלנים במשרד האוצר וברור מי ממנה לכנסת ולממשלה בכל ארבע שנים.

    רק עוד דבר קטן אחד – למי ששמח על כשלון הליכוד. הליכוד חיוני למדינה כמו שהרע חיוני לטוב (רק משל ולא קביעה על הליכוד). הכשלון הזה טוב לליכוד כי הליכוד נכשל בשני מובנים בכנסת האחרונה – מבחינה מדינית דרכו אינו ברורה לחבריו, שכן מפלגת שלטון אינה יכולה לחיות על סמך הצהרות אלא צריכה לתרגם אותן לתוכניות עבודה (וזה ההבדל בין הליכוד לליברמן ולמפדל-איחוד) ומכיוון שכך לליכוד יהיה מאוד קשה גם להיות בקצה הימני וגם להיות מפלגת שלטון. החלטה צריכה להתקבל. מבחינה כלכלית הליכוד היה תמיד בימין הכלכלי בעוד שמצביעיו סבלו ממדיניות זו (זו אגב תופעה עולמית מספרים לי). הליכוד הביא את מצביעיו לקו השבר ומבחינה זו עליו להחליט האם הוא רוצה להחליף קהל בוחרים (הבנתי שמשינוי התפנו כמה) או לשנות מדיניות כלכלית. אני מניח שבבחירות הבאות נראה ליכוד חזק הרבה יותר, בתנאי שייעשה שם החריש שצריך להיעשות.

  • שרון   ביום 30 במרץ 2006 בשעה 9:54

    למיטב הבנתי הפופלאריות של הגמלאים מצביעה על מספר נקודות לא מעודדות במיוחד
    א. היה מדובר בהפגנת מחאה ברובה ולא במעורבות אזרחית-דמוקרטית
    ב. במחשבה תחילה או שלא במחשבה תחילה 7 המנדטים אמרו את דברם:
    1. אנחנו רוצים מנהיגות לא דמוקרטית (הרי הגמלאים מהווים עוד אחת מהמפלגות שרשימתם הורכבה שלא באופן דמוקרטי)
    2. עדיף שהלא דמוקרט שעומד בראשה יהיה סוג של "זקן השבט": גבר קשיש שיעשה עבורנו את ההחלטות (במובן זה, חזרה למבנה שבטי\מסורתי-לא דמוקרטי בו העניינים נסגרים אצל זקני השבט).

  • עומרון   ביום 30 במרץ 2006 בשעה 10:47

    א. אין דבר כזה הפגנת מחאה ולא מעורבות אזרחית דמוקרטית. מדובר בהצבעה בקלפי. הצבעה לרשימה שאתה מסוגל להזדהות איתה היא מהלך דמוקרטי. לא מעניין אף אחד אם הצבעת לקדימה או לפרץ או לליברמן כי אתה אוהב את צבע העיניים, קראת את המצע או יש לך אוטו גדול. הצבעת. נקודה. כך גם לגמלאים. אנשים הצביעו למפלגה שראוי לדעתם לתמוך בה. כשיהיה ראוי לתמוך במפלגות פחות "קיקיוניות" הם ישיבו את קולם. זו המהות של דמוקרטיה.

    ב. מי אמר לך שמפלגת הגמלאים בחרה את הרשימה בצורה לא דמוקרטית? העובדה שאין בחירות ברשימת מפלגה אינה לא דמוקרטית. גם היעדר מוסדרות דמוקרטיים אינה הופכת מפלגה ללא דמוקרטית. יש לבחון את אופן קבלת ההחלטות – בהסכמה או שלא בהסכמה? המצע – האם הוא דמוקרטי? יש המון פרמטרים לדמוקרטיה ולטעון שיש רק דרך אחת זה לא רציני.

    ג. "זקן השבט" – גם אפליה על בסיס גיל היא סוג של גזענות. רק צעירים צריכים להיות במפלגות? זו מפלגת גמלאים. מי ציפית שיהיה בראשה? אלי ישי?

    נגמרו הבחירות. אפשר להפסיק להפריח סיסמאות

  • יוחאי   ביום 30 במרץ 2006 בשעה 15:46

    בעקבות בחירתו של פרץ בראשית נובמבר, חל עוד הרבה לפני הבחירות מהפך בסדר היום:

    אני רק אוסיף כמה נקודות

    – אולמרט הציג "תוכנית למלחמה בעוני" לפני כ 3 חודשים.
    – ביבי התנצל על המדיניות שלו, קצת לפני הבחירות.
    – ש"ס הדגישה יותר את הנושאים החברתיים על פני הנושאים הדתיים.
    – תוצאות הבחירות הן אכן שינוי כיוון סוציאליסטי. הצלחת הגימלאים היא בין היתר בזכות זה שפרץ העלה את הנושאים הכלכליים חברתיים על סדר היום.

    אכן כנסת הרבה יותר סוציאליסטית.

  • ד.ט   ביום 30 במרץ 2006 בשעה 16:46

    אולי כבר שכחנו, אבל ה 19 מנדטים של מצנע הושגו מול אריק של "דין נצרים כדין ת"א". בבחירות ההן, למי שדוגל ביציאה מן השטחים היתה ברירה בין העבודה, מרצ וחד"ש. בבחירות הנוכחיות קמה מפלגת שמאל-מרכז, בגיבוי תקשורתי אדיר, שמכריזה במפורש על כוונתה לצאת, ואפילו ללא תמורה, ממרבית השטחים. זה נופל בדיוק על המשבצת המדינית-בטחונית של העבודה. אותו איש שמאל שלא היה מסוגל להצביע לשרון ב 2003 יכול בלב שקט להצביע קדימה ב 2006.
    מהלך התגובה של העבודה היה לא רק צודק וטוב למדינה ולדמוקרטיה אלא גם נכון אלקטורלית – פנייה שמאלה במישור הכלכלי, אל אגף שנותר פרוץ לגמרי, מהמרכז ועד ש"ס וחד"ש נמצאו רבים שלא היה להם למי להצביע, בצד הכלכלי.
    העבודה חדרה למעוזי ליכוד בעיירות פיתוח, והתרסקה כצפוי בסביון ובכפר שמריהו. היא יכולה היתה להשיג תמיכה רבה יותר במעמד הבינוני ואף הבינוני-גבוה, וללא ספק שגתה בפנייה לציבור העולים. גם הפספוס של הגמלאים, קהל טבעי לעבודה, הוא טעות של המפלגה.

    בשורה התחתונה, תוצאה סבירה.

  • יונית   ביום 30 במרץ 2006 בשעה 16:52

    שפורסמו היום:

    מפלגת העבודה השתנתה לחלוטין: כ-60% מאלו שהצביעו לה הצביעו למפלגת העבודה בפעם הראשונה.

    מהמצביעים החדשים (הצעירים שהצביעו בפעם הראשונה) רק 13% הצביעו ל"קדימה". מקבוצת הצעירים בכלל (עד גיל 30) היא קיבלה רק 9%.

    מי הצביע ל"קדימה": 57% ממצביעיה הם מעל גיל 50. כ-40% מהם אשכנזים, 16% "צברים" ו-20% רוסים. 78% מהם חילונים, אגב, 18% "מסורתיים" ורק 5% דתיים.

    הנה הסקר הזה:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3234301,00.html

    בקיצור, קדימה זה מפא"י שקמה לתחיה, והעבודה היא מפלגה חדשה. וזה לא מהפך? מהפך בריבוע. אז זה לא מהפך דרמטי שבא בפיצוצים, אבל מבחינת השפעות, יש לו פוטנציאל השפעה עצום בשנים הקרובות. נקווה לטוב.

  • פטריק פול   ביום 1 באפריל 2006 בשעה 13:55

    הכנסת הנכנסת היא אכן חברתית יותר, אבל זה רק למראית עין.ככל הנראה מר"צ למשל, ישארו מחוץ לקוליציה- וכן, גם עם חמישה מנדטים חברי הכנסת המרשימים שלה הם גיבוי חשוב למדיניות הסוציאל
    הדמוקרטית המצופה.

    אמרתי את זה בבוקר שאחרי הבחירות, לסבתא שלי, פעילת עבודה ותיקה שכמעט והצביעה קדימה בגלל פרץ- הציבור לא הצביע בעד הסוציאל דמוקרטיה, אלא נגד קפיטליזם דורסני. זהו שינוי מבורך אבל אין כאן מהפך מחשבתי משמעותי,ארוך טווח. לדעתי יהיה מירמור ציבורי רחב כששתחיל יישום התוכניות של פרץ ברוורמן-אני בעדם, לדעתי הציבור ייבהל.

    ההוכחה הטובה ביותר לטעמי שאין כאן מהפך היא הסקטוראיליות.ש"ס והגימלאים, חצי הגוש החברתי הם האימ-אימא של הסקטוראליות והתמודדו על טיקט מאוד ברור של דאגה למגזר מסוים. הדאגה של האזרח הישראלי היא לעצמו, קודם כל, ולא על החברה.
    גם המפלגות האלה יפעלו בהתאם- דאגה למצביעים שלהם, וזריקת זין על האחרים, כמו למשל עובדי הקבלן.
    בקיצור- מהפך- לא כאן.

    העבודה היא האחרונה והיחידה שמייצגת אלטרנטיבה של סולידריות. שיזהו את גודל האחריות ויתנהגו בהתאם, כי הם לבד(עם מר"צ.).

    וההערה אחרונה בקשר לפרץ- אאני יכולה להבין למה לקבל את האוצר יהיה בלתי אפשרי בסופו של דבר ועל זה אני מוכנה לסלוח, אבל אם הם לא ייקחו את החינוך , למרות הרצון להאמין בפרץ, הוא ייאבד את הכבוד שהיה לי כלפיו.

השאר תגובה