הקאמבק של המערך

אם לסמוך על הנתונים של רפי סמית (כבר טחנו מספיק את עניין הבעייתיות של הסוקרים והסקרים) אז אין מקום לספק: קדימה היא ממשיכתו של המערך.

כמה נתונים שמחזקים את הטענה הזו:
א. רק 25% ממצביעיה הם מזרחיים. השאר: אשכנזים, עולים ו"דור שני".
ב. 57% ממצביעיה הם בני 50 פלוס.
ג. 78% ממצביעיה הם חילונים.
ד. כמחצית המצביעים שלה הצביעו בעבר לעבודה או לשינוי.
במילים אחרות: זוהי מפלגה שקהל המצביעים שלה הוא אשכנזי, חילוני, ומבוגר, ברובו המכריע יליד שנות ה-40 עד שנות ה-60. כנראה בעל חתך סוציו-אקונומי גבוה.  

בכוונה אמרתי "מערך" ולא "מפא"י", משום שמפא"י ההיסטורית הייתה מפלגה בעלת קו פרגמטי אבל גם בעלת אידיאולוגיה מוצקה. קדימה, כמו המערך, היא מפלגה שצריך לחפש את האידיאולוגיה שלה בזכוכית מגדלת. חלק מהאנשים הצביעו עבורה מכיוון שלא היו מסוגלים להצביע למפלגה שעומד בראשה מזרחי. אחרים הצביעו בגלל שרון או בגלל פרס, או "למען יציבות השלטון".

רק לשם השוואה, שני נתונים על מפלגת העבודה בבחירות האלה:
א. היא קיבלה 60% מהקולות שלה מאנשים שלא הצביעו לה בעבר.
ב. כשליש ממצביעיה הם בני עדות המזרח ו-19% הם "צברים". כלומר, 40-50 אחוז מזרחיים אם סופרים דור שני.

מפלגת העבודה נכנסת למשבצת ההיסטורית של הליכוד: מפלגה אידיאולוגית שקהל מצביעיה מורכב מאשכנזים ומזרחיים כאחד (אם כי אחוז הרבה יותר גבוה של אשכנזים ממה שהיה לליכוד). 

יש כמובן גם הבדלים שאי אפשר להתעלם מהם. קודם כל, בעובדה שהעבודה רחוקה מאד מאידיאולוגיה כלכלית ליברלית (כזכור, הליכוד איחד לתוכו את הסיעה הליברלית). גם קהל המצביעים ה"ליברלי" שהיה למערך בעבר, כבר מזמן איננו שם – ב-99' הוא עבר לשינוי וב-2006 לקדימה.

מפלגת העבודה של 2006 היא סופסוף מפלגת לייבור, נטולת מובהקות עדתית. זו כבר לא "המפלגה של האשכנזים, העשירים והערבים". את מקומה, תפסה עבור רבים מפלגת קדימה.  

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נועם   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 14:44

    רציתי לנצל את ההזדמנות כדי להביע את דעתי בעניין איחוד אפשרי של מרצ והעבודה, למעין "מערך" מודרני.
    אידיאולוגית, אני עם מרצ. להם הצבעתי בפעמים הקודמות(*), מאז ניתנה לי הזכות. אבל לפני שלושה ימים הצבעתי לעבודה, מכמה סיבות:
    א. יוסי שריד כבר לא כאן. וזה לא שהוא השאיר אחריו איזה יורש ראוי.
    ב. יוסי ביילין בראש. זה לא שאני לא מסכים, בגדול, עם עמדותיו. זו אישיותו, והדרך בה הוא מתבטא בתקשורת.
    ג. אסטרטגית, הצבעה לעבודה היתה בעלת סיכוי טוב יותר להשפיע על משהו. זאת משום שהיא כמעט בטוח תהיה בממשלה עם קדימה, ותקדם משם דברים חשובים כמו הנושא החברתי וכן, גם התקדמות בנושא המדיני – מה שאי אפשר להגיד על מרצ.

    רק יום-יומיים לפני ההצבעה החלטתי סופית כי אצביע לעבודה ולא למרצ. לטורים של שוקי וחנן היתה השפעה בנושא, כמו גם לדעתו של חבר שבסופו של דבר הצביע לחד"ש.

    עם חלוקת המנדטים החדשה של הכנסת, הממשלה הטובה ביותר שאני יכול לקוות לה היא קדימה-עבודה-גמלאים-מרצ (61 מנדטים). אולם כנראה שאולמרט לא יקבל את מרצ, כמפלגה, לממשלתו. אך מה אם מרצ היא חלק מהעבודה? במקרה כזה, כמובן, קדימה-עבודה-גמלאים זה 61 מנדטים, ובא לציון גואל. כמובן שאז פרץ יכול לדרוש תיקים חשובים כמו האוצר והחינוך, ואולי אף הבטחון (אולם אני בספק שיקבל את האחרון).

    זהבה גלאון אומרת שאיחוד עם העבודה יהיה בבחינת בגידה במצביעי מרצ. אני לא חושב שזה נכון, אבל מעניין אותי לדעת מה חושבים מצביעי מרצ. יש כאן כאלה במקרה? בתור מצביע לשעבר (ואולי גם עתידי, ימים יגידו) של מרצ, אני חושב שכרגע, זה הדבר הנכון לעשות – כדי לקדם את המטרות החשובות לכולנו.

    נועם.

    (*) בבחירות 2003, הצבעתי לעבודה, מתוך איזושהי הרגשה שחייבים להציל אותה. אני די מצטער על זה.

  • קול   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 16:34

    לו מנהיגי המפלגות המרכזיות (אולמרט, פרץ, ליברמן וביבי או כל מי יבוא במקום ביבי) קצת פחות אגואיסטים ויותר עם חשיבה לאומית, הם היו מקימים ממשלת אחדות יציבה. אין ביניהם הבדלים חשובים, כולם מדברים על הנסיגה מהשטחים, שמירה על גושי התנחלויות מסוימים ורפורמות כלכליות.

  • לנועם   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 17:32

    איחוד כזה הוא לא רק שאינו בגידה אלא אף מתבקש. עם כל הטינה שיש כלפי ביילין בישראל, הוא אחד האנשים המוערכים ביותר בתיקשורת השמאל העולמית, בתור נביא השלום. לדעתי עיתונאים זרים יעריכו אותו רק כשני לפרס. הוא יכול להביא תועלת עצומה למפלגת העבודה באגף הזה בעוד במרצ הוא מתבזבז כי כולם יודעים שאין מאחוריו כח פוליטי. גם ג'ומס ווילן יהיו תוספת טובה ל"מערך החדש" בגלל שקדימה הצליחה לנגוס בכ 25% בקולות הקיבוצים וניצחה את הבחירות במושבים. לובי חקלאי בן 4 ח"כים במערך יתן כתובת ברורה להתיישבות העובדת.
    מאנשי רצ – אינני יודע מה עמדתו של רן כוהן אבל גלאון מתנגדת כי היא חושבת שתוכל להדיח את ביילין ושהטיקט האנטי קלריקלי ,פמיניסטי ופרו גיי הוא מספיק חזק. גם אם היא תצליח ההצלחה שלה תהיה שווה להצלחה של רון לוונטל.

  • יוחאי   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 17:43

    אני הצבעתי מרצ בבחירות הקודמות ותפסתי את זה כ"עונש" למפלגת העבודה שאיבדה משמעות בעיני כאשר ישבה בממשלתו הראשונה של שרון ושימשה שם כעלה תאנה ותו לא.
    הפעם הצבעתי עבודה בהתלהבות גדולה.

    אני חושב שאיחוד פוליטי מלא בין מרצ לעבודה אינו טוב לשתי המפלגות: לעבודה עדיף שתהיה מרצ נפרדת לשמאלה, כדי שהעבודה תיראה כיותר "מרכזית", ולמצביעי מרצ באמת יהיה קשה לאבד את הייחוד שלהם בעניני איכות הסביבה, זכויות פלשתינאים, לגליזציה של סמים קלים ועוד הרבה נושאים אחרים.

    אני מעדיף שהמצב יישאר ככה: מפלגה סוציאל דמוקרטית מרכזית השואפת להיות מפלגת שלטון, ומפלגת "ירוקים" המתמקדת קטנה המתמקדת בנושאים האחרים. המודל הראוי, לטעמי, הוא המודל הגרמני , בה אני רואה משווה את מפלגת העבודה ל SPD ואת מרצ לירוקים.
    קואליציית האדום ירוק החזיקה מעמד 8 שנים די טובות, עד שהממשלה איכזבה בנושא צמצום האבטלה והשלטון הוחלף לפני כחצי שנה.

    מה שכן, אני מסכים במאה אחוז עם נועם באשר לשיתוף פעולה עכשיווי בין שתי המפלגות ליצירת גוש של 25 מנדטים שבהחלט יכול לתת לעבודה את תיק האוצר ויכול להבטיח לאולמרט "ממשלה יציבה" כפי שהבטיח לבוחר. מרצ היא בהחלט שותפה נאמנה.

    צעירי העבודה ומרצ כבר קראו לאיחוד של צוותי המשא ומתן הקואליציונים. אני מקווה שהם ייענו לקריאה.

  • איתי   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 18:00

    ח"כ פינס שלום,

    שמעתי את קריאתך החכמה (וגם את קריאתו של שריד במאמרו בהארץ) לאיחוד בין העבודה למר"צ. אני מוכרח להודות כי יש יסוד בטענת גלאון שאיחוד מפלגות יום אחרי בחירות הוא הונאת הבוחר (היא כמובן מדברת רק על הונאת בוחריה). במרצ יש רבים רבים המתקשים לראות את פרץ בראש המפלגה הסוציל דמוקרטית ועלה על כולם ד"ר ביילין שהצהיר לפני הבחירות כי ימליץ על אולמרט כמועמד לראשות הממשלה.
    אבל יש גם טעם בדבריו של שריד, וביחוד אם בעתיד הלא רחוק מערכות הבחירות יהיו בעיקר בין סוציאל דמוקרטיה ובין קפיטליזם דורסני, ואם אחוז החסימה יועלה עוד.
    אני מציע לכם להתחיל בקטן: להצהיר כי שתי המפלגות ייכנסו כבלוק אחד לממשלה. כך אתם מגדילים את כוח המיקוח וממלאים את רצון רוב בוחריכם (בניגוד ל"ברית" קצרת הטווח של פרץ-שס שמייצגות גישות שונות לפתרון הבעיה ששמה ביבי).
    כך גם תאלצו את אולמרט לבחור בין הדרך עליה נאם ביום שלישי בלילה – חזרה למו"מ מדיני והפניית מאמץ לצמצום פערים, ובין הדרך החד-צדדית בתחום המדיני והקפיטליזם הדורסני בתחום הכלכלי. הוא יבחר: עבודה+מרצ או ליברמן+ליכוד.

    בהצלחה,
    איתי
    מתפקד טרי במפלגת העבודה (לשעבר חבר מר"צ)
    ירושלים

  • יוחאי   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 18:08

    אשמח אם תשלח לי למייל את הפרטים של ח"כ פינס. אני רוצה לשלוח לו מכתב דומה, במלים שלי, אבל באותה קריאה בדיוק.

  • איתי   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 18:46

    נמצאים באתר מפלגת העבודה. כמו כן יש אימיילים באתר הכנסת, אז תתחיל להפציץ (לא באימיילים קבוצתיים לכולם כי לדעתי זו דרך בשבילם לסנן זבל).

    דרך אגב, ככל שאני הוגה בזה אני מבין שליברמן וביבי (או סילבן) צריכים גם הם לעשות אותו דבר. קדימה צריכה להחליט אם היא רוצה שוב התנתקות חד צדדית (ל+מחל = 23) או חזרה למומ מואץ להסדר קבע (אמת+מרצ = 25). קפיטליזם או סוציאל דמוקרטיה. סוף סוף ידע הציבור לאן הולכים, וידע שההחלטה לא נקבעה לפי מי דרש איזה תיק, אלא בחירה מודעת של אולמרט.

    כל כך פשוט, כל כך ענייני. כל כך שונה מכל הזבל על התיקים ועל הנעלבים והמאוכזבים שהתקשורת מלעיטה אותנו בו (וממאיסה על הציבור את המשחק הדמוקרטי).

  • נועם   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 19:13

    ולכן כנראה שזה לא יקרה. לא יודע למה, איכשהו למדתי לקבל את זה שפוליטיקאים בישראל אף פעם לא עושים את הבחירה הנכונה, גם (בעיקר?) כאשר זה פשוט וענייני.
    מסכים במאה אחוז עם המייל ששלחת לפינס. ואולי מצביעי מרצ צריכים לעשות משהו דומה עם חברי הכנסת שלהם.

  • עידן   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 23:55

    בתור מצביע מרצ, ומהיכרות טובה עם המפלגה, אין לזה שום סיכוי במפלגה. גם טקטית זה לא נכון. ראו מה שכתב יוחאי.

    דרך אגב, מרצ זה ללא גרשיים. זה הלחם ולא ראשי תיבות. שגיאה נפוצה ומעצבנת…

  • נועם   ביום 1 באפריל 2006 בשעה 0:13

    דווקא הקלות הבלתי נסבלת של האימייל מאפשרת לנו האנשים האכפתיים והחושבים להשפיע יותר מבעבר, אז האמן בעצמך ושלח את לחמך.
    לפחות בימים שלפני הבחירות הרגשתי שמאוד קשובים לרעיונות ולהגיגים ששלחתי להם, האם זה מתפוגג ביום שאחרי? לא יודע.

  • נועם   ביום 1 באפריל 2006 בשעה 0:16

    אולי איחוד ממש הוא לא נכון. כמו שכבר צוין פה, יש חשיבות שתהיה מפלגת שמאל מובהקת משמאל לעבודה. אולי אפילו ארצה להצביע לה בהמשך.
    אבל הרעיון של ללכת לאולמרט כגוש בן 25 מנדטים הוא לא מופרך בכלל, ונראה אפילו הגיוני. מבחינה אידיאולוגית, אין היום כמעט הבדל בין שתי המפלגות.

  • סחבק   ביום 1 באפריל 2006 בשעה 9:52

    אני דווקא חושב שאיחוד עם העבודה הוא לא ראוי.
    אני מבין את החשיבה הטקטית שחותרת לכניסה לממשלה, זהו בסופו של דבר המשחק הפוליטי. אבל איחוד שכזה לדעתי רק יזיק למרצ (וכנראה גם לעבודה)

    לצערי העבודה היא תנועה לא מספיק מונעת אידיאולוגית, למרות שאני מודה שאני רואה שיפור. לפחות כלפי חוץ הם משדרים יותר לוחמנות. אך ככלל הם פחות נשכנים ממה שהייתי רוצה לראות.

    מרצ היא מבחינתי האופציה הכי שפויה, קודם כל מבחינה אידיאולוגית. אבל גם מבחינה פוליטית-פרלמנטרית נטו. זו מפלגה שאנשיה ממשיכים לעשות באופוזיציה את מה שהייתי רוצה שיעשו – פעילים בועדות, מתנגדים, משמיעים את קולם וכו'. אני דווקא ישן טוב עם זה שמרצ לא תהיה בממשלה. הייתי מעדיף כמובן לראות את האג'נדה של מרצ בממשלה (ביחוד בחינוך), אבל לפעמים הפשרות הן כואבות מדי, ומאפילות על ההישגים. ואיחוד עם העבודה יכול לדעתי להאפיל על הישגים כאלה, בעיקר בגלל שהפער האידיאולוגי הוא עדיין רחוק מדי, וגם הפער בעבודה הציבורית הפרלמנטרית.

  • מצביע קדימה   ביום 3 באפריל 2006 בשעה 7:10

    19 בסה"כ קיבל האפס. הגיע עם נדוניה של שלושה ובסיכום הכולל קיבל 3 פחות ממצנע. נכון שזה בוקר יפה?

  • איתי   ביום 3 באפריל 2006 בשעה 19:10

    ח"כ פרץ שלום,

    אני יודע שאלו זמנים עמוסים ביותר, ורוב הסיכויים שמכתב זה לא יגיע אליך, ובכל זאת חש כי אני מוכרח לכתוב.

    הצטרפתי כחבר למפלגה בעקבות נצחונך בפריימריס. סוף סוף חשתי כי לראשונה מאז רצח רבין ז"ל יש סיכוי לשינוי של ממש בשמאל הציוני, תוך פניה לאוכלוסיות יעד חדשות, ותוך הצבת הנושא החברתי ומדינת הרווחה בראש סדר העדיפויות, במעמד שווה לתהליך השלום.

    בניגוד לכל חברי וקרובי (כולם הצביעו כרגיל עבודה ומרצ), הייתי היחיד שהתייחס למערכת הבחירות הזו כאל זמן לשינוי, זמן התעוררות. השקעתי מאמצים רבים בנסיון לעזור כמתנדב בשטח למפלגת העבודה, לפני הבחירות וביום הבחירות, וקיויתי כי ההתעוררות בוא תבוא. לא האמנתי במהפך, כי למהפך דרוש זמן, ודרושה עוד התפכחות ארוכה של הציבור (ביחוד מהמעמד הבינוני המבוסס, שנטש את העבודה) מהקסם הנוצץ ששמו קדימה. הסברתי לחברי כי לבגין לקח 30 שנה להפוך את הזעם על מפאי לנצחון בקלפי, וכי יש לתת לך ולהנהגה החדשה אשראי. הבטחתי לכל הסובבים אותי כי כדי לחזק את השלום (לא התנתקות חד צדדית) אסור להצביע לקדימה, וכי ברית בין העבודה לימין היא ספין מרושע של האדלריסטים.

    היום אני מרגיש מרומה ונבגד, ולא יעזרו כל ההכחשות של ח"כי העבודה בתקשורת. ביחוד כי קיויתי ממך ומחברי ההנהגה לפוליטיקה אחרת, נקייה יותר. ברור לי כי בפוליטיקה יש הרבה כיפופי ידיים מלוכלכים, אבל הרושם מהימים האחרונים היה רע מאוד.

    אני חשבתי כי יש דרך אחרת, נקיה יותר להפעיל לחץ על אולמרט, ואולי עוד לא מאוחר לתקן. למרות ההשמצות בימי האחרונים, יש לחתור לבלוק משותף של העבודה ומרצ שיכריזו כי ייכנסו רק ביחד לקואליציה.

    כך יצטרך אולמרט לבחור באמת בין התנתקות נוספת (עם השותפים הטבעיים הליכוד וליברמן) לבין חידוש מו"מ רציני להסדר קבע. כך יצטרך אולמרט לבחור בין הליכה אמיתית לכוון מדינת רווחה לבין המשך הקפיטליזם הדורסני, עם חלוקת מתנות ניחומים לחרדים.

    יתרה מזאת, ברית זמנית בין העבודה ומרצ מתבססת על עבר משותף ויש לה סיכוי ליצור שוב מסורת של שיתוף פעולה ארוך טווח. היא מתאימה לרצון הבוחרים שלך הרבה יותר מרקיחת עסקאות עם ש"ס או מבריתות עם האיחוד הלאומי ואף גרוע מזה – עם ביבי, שהוא אחד האשמים בהרס החברה הישראלית שכנגדו יצאת באומץ.

    אולי עוד לא מאוחר לתקן. אנא, נצל את הזמן הקצר שנותר לאיחוד כוחות במחנה השמאל הציוני.

    תודה, איתי
    ירושלים

  • יוחאי   ביום 3 באפריל 2006 בשעה 19:32

    שלחתי בסוף השבוע קריאה מנומקת הקוראת לבלוק עם מרצ לטובת המו"מ הקואליציוני. הבעתי גם התנגדות לאיחוד מלא.
    דירבנתי גם את חברה שלי שהצביעה מרצ, לשלוח מכתב דומה ליוסי ביילין.
    חבל שאירעי אתמול, שנבעו גם מכעס מוצדק על קדימה ורצון לקדם נושאים חברתיים הפכו לכותרות על ממשלת ימין ועל כוחנות מגמלומנית.
    כרגע אכן נראה שהאמינות של מפלגת העבודה נפגעה עד מאוד, אבל אני סומך עליהם שייצאו מזה, ואני סומך על התקשורת שתתן לענין לגווע, ולחדשות אחרות לצוץ.

  • איתי   ביום 4 באפריל 2006 בשעה 13:22

    איתי שלום.

    קיבלתי את פנייתך וקראתי אותה בעיון. ראשית ברצוני לברך אותך על הצטרפותך למפלגת העבודה ולהודות לך על תמיכתך במפלגה. מפלגת העבודה תיצמד למצע שהציעה טרם הבחירות. רצון הבוחר הוא שתקום ממשלה שהעבודה שותפה בה ונושאת את הדגל הסוציאל דמוקרטי. אני מקווה כי רצון זה יתממש ויצא לפועל. אני מודה לך על פנייתך ועל המעורבות שאתה מגלה.
    בברכה

    אופיר פינס-פז

  • יהל זמיר   ביום 2 באפריל 2006 בשעה 21:42

    אם מרצ תיכנס לקואליציה ללא העבודה, היא תוותר לדעתי על יותר מדי מעקרונותיה.
    אין למרצ מה להיכנס בלי העבודה, ואני מצטער שביילין העדיף כושר מיקוח על עקרונות בענין זה.

    עבור העבודה, בלוק עם מרצ ("נכנסים ביחד או נשארים ביחד בחוץ") מגביר את הכוח המשותף.

    בקיצור: איתי ממש ממש צודק…

השאר תגובה