יומן האפורה ב: השפה הסודית של החתולים

"תקשיב", היא אמרה לי "החתולה מדברת עם הגורים שלה".

זוגתי שתחייה אינה ידועה כמי שנוהגת להפליג בשתיקות, אבל אף בר דעת לא יטען שהיא פטפטנית, או מדברת שטויות. כיוון שכך, ומאחר וגידלתי כבר חתול או שניים במשך השנים – וטרם זכיתי לקיים שיחה עם חתול – מיהרתי לשאול אותה אם היא חשה בטוב.

בשבועיים שעברו מאז, אנחנו עוקבים בהשתאות אחרי השפה המסתורית של החתולים. התשובה היא כן: הם מדברים אלה עם אלה. זה לפחות מה שעושה החתולה שלנו עם הגורים שלה.

שפת החתולים מורכבת מצירופים שונים של ציוצים ויללות חנוקות, משולבים מן הסתם במחוות גוף בעלות משמעות. קל לטעות ולחשוב שמדובר בצלילי מצוקה מאיזה סוג, אבל אחרי תצפית של שבועיים הצלחנו לזהות דפוסים חוזרים.

היום הגורים כבר בני יותר מחודשיים. הם נעשו עצמאים יותר בזמן האחרון ועשויים להיות מפוזרים על שטח ברדיוס של כעשרים מטרים. אבל בשלב מוקדם יותר של ההתפתחות שלהם, כשאמא חתולאפור הסתירה אותם בכוך בחצר ממול, יכולנו לראות איך בכל פעם שהיא יוצאת מהמחבוא היא מייללת להם. הקטנים המתינו תמיד עד שתקרא להם, ורק אז יצאו. בחלק מהמקרים היא יללה שוב והם מיהרו לחזור למחבוא.

יכולנו לזהות מקרים בהם אמא קוראת לחתולים לבוא, מורה להם לעצור, או פוקדת עליהם לחזור למחבוא. זה לא נשמע כמו שפה מפותחת במיוחד, אבל זה קצת יותר מ"בואו" או "לכו". ומדי פעם אנחנו מגלים מהלכים מתוחכמים יותר.

דוגמא: אמא חתולאפור מטפסת לגג הצריף שבחצר השכנה, מביטה סביב, ואז מייללת לגורים. הטריקולוריות מגיעות מייד, נמרצות וממושמעות. אחר-כך מגיע האפרפר – באותם מקרים שהוא מחליט להגיע. לבסוף, במרחק גדול, משתרכת הלבנה (שהיא הרבה יותר קטנה ולא מספיק מפותחת אבל אנחנו חושדים שהיא הנבונה שבחבורה).

בשלב הבא – בעיקר אם תנאי הראות לא מספיקים – אמא מייללת שוב. הגורים עונים לה בזה אחר זה, כמו התפקדות. אמא מתפרקדת ומניחה לגורים לגשש את הדרך לחיקה.

בשבוע האחרון היא התחילה להכניס אותם אלינו הביתה, ולהדריך אותם כיצד לנצל את המשאבים היקרים שאנחנו מעמידים לרשותם. מכיוון שזה נראה מדהים, ולא הייתה לי מצלמה אחרת, נאלצתי לתעד אותם ב-Webcam האומללה שלי. זה מה שיצא:

1. אמא חתולאפור מציצה מהחלון כדי לבדוק שמחכה לה אוכל.

2. היא מזהה גורם מפריע בחדר (אנחנו).

3. היא אומדת את המרחק אל הצלחת, ומגיעה למסקנה שהיא קרובה מספיק אל החלון. לכן היא מייללת אל הגורים שמופיעים משום מקום ומתחילים לטפס על השולחן.

4. האפרפר מגיע אחרי שהאוכל נגמר. האחיות שלו כבר חזרה על אדן החלון.

5. בלית ברירה הוא בודק את הכרית שהשארנו על השולחן, ומגלה שהיא נוחה אבל לא יציבה. אנחנו, הולכים בינתיים להביא עוד אוכל, מגלים שלא נשאר, ומביאים בלית ברירה צלחת עם קצת שמנת (הם מאד אוהבים שמנת, אבל זה לא בריא להם יותר מדי).

6. החתלתולה הלבנה ממהרת אל הצלחת עם השמנת. אמא חתולאפור מצטרפת כדי לשמור עליה. האפרפר מגיע ומתיישב ביניהן. הוא לא רעב מדי כנראה, אבל נראה קצת עייף. העיניים נעצמות לו.

7. חתולאפור נרדם. אמא חתולאפור נשארת עוד קצת ואז הולכת ומשאירה אותו. לא מתאים לה לאמא המסורה הזאת…

8. אה, היא שלחה מחליפה: אחת משתי הטריקולוריות שעומדת עכשיו ושומרת על האפרפר הישן. שמתם לב לזה שחתולים כמעט אף פעם לא מעירים אחד את השני?
ליומן חתולאפור א

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ד'   ביום 28 במאי 2003 בשעה 22:30

    החתול שלי קורא קריאות מסויימות כשאנחנו מגיעים הביתה, וקריאות אחרות כשאנחנו קוראים שעות לחתולה לחזור, אפילו לחתולה יש פה ושם כמה צלילים שונים למרות שמתרי הקול שלה קצת פגומים, זה רק אנחנו הדבילים שלא יודעים מתי היא רוצה פינוק ומתי היא רוצה לצאת.

  • אלכסנדר מאן   ביום 28 במאי 2003 בשעה 23:12

    שוקי שלום,

    לפני כמה ימים כתבתי סיפור בבלוג שלי על תופעת חתולי הרחוב בישראל, בהשוואה לארצות אירופה. אני חייב לומר שהייתי ממש מופתע משפע התגובות ומנסיונות ההסבר לתופעה זו.

    אני מזמין אותך ואת הקוראים האחרים להיכנס ולראות את הדיון שהתפתח, ואולי גם להגיב…
    הקישור הישיר הוא
    http://mann.blog.lab.co.il/story_17

  • יעלי   ביום 29 במאי 2003 בשעה 8:37

    מעניין שכל התקשורת היא כל כך עניינית ומדוייקת
    אולי אם גם אנחנו היינו מתמקדים רק במה שצריך באמת לאמר היינו נראים רגועים כמוהם?
    בסדרה הזו מעניינת 🙂 תמשיך

  • גיל   ביום 30 במאי 2003 בשעה 14:23

    גם אני רוצה לדבר חתולאפורית.
    סביח שלי יודע להגיד מעט מאוד דברים. כמו חתולים אחרים שהיו לי, יש לו בעיקר את "קריאת גילוי הקורבן" המפורסמת: ברגע שהוא מזהה טרף (וזה מדהים כי הטרף יכול להיות פרפר לילה שמרוח על הקיר בלי תזוזה כבר שעתיים) הוא אומר משהו כמו "מיק-מיק-מיק" ומזיז את השפם לצדדים. זה בדרך כלל אומר שחייו של הפרפר בסכנה. זהו, שאר הזמן הוא שותק או מגרגר (כלומר, עד שהוא רעב או פוגש חתולה).

  • חגית   ביום 31 במאי 2003 בשעה 11:58

    לחתולי בית שרגילים לבני אדם, יש שפה שונה אליהם.
    למשל, יללות.
    חתולים לא מיללים לחתולים אחרים, אלא רק לבני אדם.

    מאד נהניתי לקרוא את המאמר.

  • עדי   ביום 3 ביוני 2004 בשעה 12:32

    מדוע אין מילון בחתלתולית או בכלבלבית או בדגית וכ""ד??

  • ניר   ביום 3 ביוני 2004 בשעה 12:44

    אני סרווווווווווווווווף על חתולים
    אבל היתי רוצה לדעת מה החתול שלי
    רוצה וכך אולי אוחל לעזור לו בדברים
    שונים כמו לשחק איתו לדגדג אותו וכ"ד!!!!!!!!!!!!!!!!
    איפו אוחל לימצו אתר שבו יש את שפת החתולים????????????????

  • ניר   ביום 3 ביוני 2004 בשעה 12:47

    איזרו לי בבקשה אנו על שאלתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  • ניר   ביום 3 ביוני 2004 בשעה 12:51

    נווווווווווווווווווווווווווווווו
    אנו לי כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    יאלה בקשה נו אני נורה ממהר

השאר תגובה